כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להילחם בשבילו- פרק 22

הדוב מעיר אותי משינה וחושף עוד קצת מליאם הלום הקרב

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102103. להילחם בשבילו- פרק 103104. להילחם בשבילו- פרק 104105. להילחם בשבילו- פרק 105106. להילחם בשבילו- פרק 106

פרק 22: להתעורר על עצמי

אני מתעוררת משינה לא עמוקה מספיק ותוהה אם כבר בוקר. לא יכול להיות. העיניים שלי מזהות מיד חלון שחושף שמיים חשוכים. לוקח לי זמן להיזכר איפה אני. לא בבית, גם לא בבית החולים... אני מסתכלת על הידיים שלי שמחוץ לפוך זוגי במיטה זוגית ענקית. אני נזכרת ישר ומתהפכת לצד השני. ליאם לא פה. הדלת של החדר סגורה. אני לא זוכרת שסגרתי אותה כשנכנסתי לכאן אחרי המקלחת. אני חושבת על לצאת מהמיטה, אבל מספיק הקור שתקף את הידיים שלי לשנייה וקצת כדי להבין שאני לא ממש רוצה לעשות זאת. אני שולחת מבט חטוף בכל שנייה אפשרית לשעון שבממיר הטלוויזיה. ליאם לא חזר. הוא גם לא בשירותים הצמודים כי יש שם חושך. אחרי רבע שעה בערך אני תוהה לאן הוא הלך ומה קרה לו. השעה 3:42 לפנות בוקר, לאן הוא יכול להיעלם?
בלית ברירה אני יוצאת מהמיטה. העור שלי מסתמר ישר. פאקינג חודש מרץ! עלק אביב. אני לובשת פיג'מה עבה, אבל יחפה ואין פלא שקר לי ככה. שכחתי להביא נעלי בית. אני פותחת את דלת החדר ומגלה שגם האור במסדרון מכובה. האור בסלון, לעומת זאת, דולק וכמוהו גם האור במרפסת שפתוחה. אני רואה את ליאם עם הגב אלי, שעון על המעקה ועם גב כפוף. אני מתחילה ללכת לכיוונו כשלפתע אני שומעת משהו שגורם לי להיעצר. הוא בוכה.
אני כמובן לא בטוחה ששמעתי נכון, לכן אוטומטית אני מנסה לשמוע טוב יותר או לחפש משהו שיצדיק את המחשבה שלי. העיניים שלי קולטות מהר מאוד כמה חתיכות טישו מקומט על השולחן הקטן שם. אני שומעת את ליאם משתעל, הוא חנוק מהבכי. לא דמיינתי. אני מאוד רוצה לגשת אליו, אבל בו זמנית מפחדת. אני לא באמת יודעת מה לעשות במצב כזה ואם אני צריכה להתערב. אולי להביא לו כוס מים? אני ממש קפואה מכדי לזוז אפילו למטבח. כאילו כפות הרגליים שלי נדבקו לרצפה הקרה. משהו בי גם כמובן חושש מהתגובה שלו כשהוא יבחין שאני כאן. אני לא יודעת אם אדע איך להתמודד במידה ויכעס עלי. יכעס כי התערבתי. אני אמורה להיות במיטה ולהעמיד פני ישנה.
משב רוח קר נכנס לסלון. אני נושמת עמוק, נושמת חלק ממנו, ומתחילה לצעוד בשקט תוך כדי שאני די רועדת. אני מושיטה את הזרועות שלי אל הגב שלו ומחבקת אותו מאחור. חיבוק פשוט, אבל אולי הוא יספיק כדי שירגע?
ליאם עצמו לא נבהל. הוא אוחז בשתי כפות הידיים שלי ומנשק אותן. אני מרגישה תוך רגע את הדמעות שלו זולגות לי על העור.
אני לא זזה ולא מרפה. "מה קרה?" הוא מתנשם ונחנק. "להביא לך מים?"
הוא זה שעוזב את החיבוק ומפנה לי כיסא. "פשוט תישארי פה ותחבקי אותי."
אני עוברת לשבת צמוד אליו. הוא נותן לי נשיקה בלחי, ואני מרגישה את האף שלו ממש רטוב. בדרך כלל אני נגעלת מזה, הפעם לא התייחסתי לכך בכלל. הייתי יותר עסוקה בהבנה למה הוא רצה שאגיע הלילה. דווקא הלילה. "זה בגלל הערב הזה לזכרו של יונתן, נכון?"
וליאם שותק. הוא תמיד שותק.
"ליאם, זה שאמרת לי לא לשאול זה אחלה, אבל באמת אני לא מצליחה לחבר את הכל כמו שהייתי רוצה כי... אתה סוג של נשמה נצורה כזו. לא יודעת. מפחד שיכבשו אותך או ישתמשו בחומות שבנית לרעתך." אני נסחפת בתיאורים. עופרי תשתקי.
אני מסתכלת על הנוף של רמת גן בלילה, ולא מוציאה הגה. גם ליאם לא מדבר. אנחנו כן מחזיקים ידיים ופתאום אני קולטת כמה המגע הבסיסי הזה מלא חום והיגיון. בסוף הוא מדבר.
"כן, הערב הזה החזיר לי בבום את השיחה האחרונה שלנו רגע לפני שהוא נפצע." הוא מושיט את היד הפנויה ולוקח חתיכת טישו. אני שותקת עדיין. נותנת לו את האופציה לספר או להמשיך לשתוק. הוא בוחר באפשרות הראשונה. "היה לילה שהרגיש טיפה אחר. זאת אומרת, לא בכל יום את נמצאת בדירה נטושה בשכונה נטושה בעזה. היחידה שלנו התמקמה שם זמנית. אי אפשר היה ממש לישון, אבל כן מצאנו את עצמנו נחים קצת בשלב מסוים שם על שטיח מאובק עם ריח ערבי כזה של נרגילה. יש לי את הריח עדיין באף, תאמיני או לא. יונתן ואני הסתכלנו על הכוכבים, והם גם נראו לנו שונים. זה הצחיק אותנו, מה זה בעצם אומר 'שונים'? הרי תמיד אלה אותם כוכבים, פשוט המיקום שלך ביחס אליהם משתנה. מצאנו את עצמנו תוהים איך הכוכבים יראו בדרום אמריקה, בטיול שחלמנו עליו וקראת בהספד שכתבתי אז בפייסבוק. הוא שאל אותי איך ייראו החיים שלנו כשנצא החוצה משם. שנינו ידענו שהמלחמה הזאת תישאר איתנו לנצח, פשוט הנצח שלו היה קצר הרבה יותר. עניתי לו שאני חושב שבטיול ננסה לצבור חוויות אחרות, זה המינימום שאפשר כשהמוח שלך מפוצץ במקסימום מחשבות על מוות. נזכרנו נגיד באותו לילה בצו הראשון, אם כבר אמרת לי מלש"ב, כשהחתימו אותנו על טופס למי להעביר ירושות וכו' במידה ונמות. זה היה מאוד ברור לי שאולי אמות. אולי זה יותר מ50%. ראיתי את הכוכבים עם עשן סביבם. את מרגישה שיש אש סביבך ואת לא יכולה לכבות אותה לא משנה כמה מגנים יש עלייך וכמה את הכי חזקה בעולם."
ליאם הופך את כף היד שלו, שמשולבת בשלי ומפשיל מעט מהשרוול הארוך של הסווצ'ר שהוא לובש. תוך רגע אני קולטת על העור שלו צלקת עמוקה כזו ואלכסונית. "רסיס?" אני שואלת ישר.
"כמה." הוא מצמיד את כף היד שלו חזק יותר לשלי. אני כמובן לא משחררת גם אם קצת כואב לי. לו כואב הרבה יותר בפנים. "מזכרת לנצח."
"עשו לך ניתוח?" אולי להעביר נושא יקל עליו.
"בהתחלה זה היה טיפול ראשוני כזה. את לא רוצה לעזוב את הפלוגה שלך לבד. באותו הלילה הרי יונתן נפצע קשה מאוד. אני עוד נשארתי שם. אחרי שבוע חזרנו לשטח האיסוף והרופא אמר לי שאני חייב לעבור ניתוח. כתבתי הרי שעליתי להסעות לראות אותו, את יונתן, זוכרת?" הוא עוד חי את ההספד. אני מהנהנת. "הייתי גם בדרך לבית חולים לניתוח. זה היה באותו מקום. בהתחלה מי שעשתה לי את הניתוח רצתה לעשות אותו עם הרדמה מקומית, זה רק להוציא רסיסים ולתפור. זה לא רק, כי ממש רעדתי ולא הייתי אני כשהודיעו לי שיונתן מת בדרך לשם. לא רציתי לעשות את הניתוח, רציתי ללכת להלוויה. די השתוללתי. אני זוכר שהרמתי את הקול. היא אמרה לי שאני ארגע ושאלך והיא מבטיחה שאלך, אבל לא יכולתי. בסוף תקעו לי מחט בווריד שממש גרמה לי להיות משותק. שכבתי על מיטה כשאני מודע למה שקורה ורואה שהיד שלי פתוחה, שומע את הרסיסים בתוך כלי המתכת, אבל לא יכול לומר כלום. רציתי לברוח משם. פחדתי שלא אהיה בהלוויה. לא יודע, איכשהו נרדמתי ואז אמא שלי העירה אותי ואמרה לי שצריך ללכת לשם. אחרי ההלוויה חזרתי הביתה למנוחה וכשהרגשתי שאני יכול לחזור, המלחמה כבר נגמרה. הספקתי לחזור לשטח הכינוס יום לפני, אבל לא נתנו לי לעשות כלום."
יש שקט של כמה שניות. ליאם קוטע אותו מהר. אני שמחה שהוא משתף אותי.
"בין היתר השיחה האחרונה הייתה פלשבק ללילה הראשון של יונתן בתל אביב. לילה מלא. נזכרתי בזה כשחזרתי מהאירוע ועברתי ליד אחד המועדונים שהיינו בו. הוא בחיים לא חווה לפני את זה הריקודים עד אמצע הלילה, את ארוחת ארבע לפנות בוקר באיזו מסעדת המבורגרים מצ'וקמקת ברחוב הארבעה, וזה עוד לפני שבנו את שרונה. כשהיינו במכונית שלי היה לקראת חמש וחצי בבוקר והשמיים כבר התבהרו. הוא אמר לי שהוא רוצה שנעבור עוד לילה כזה כשנצא משם ונחזור לחיים שלנו. ושגם מאיה תבוא איתנו. הוא אהב אותה כל-כך. תמיד העיניים שלו ברקו כשהוא דיבר עליה. לא יודע למה, אבל באיזשהו מקום העלאת הזיכרון הזה איתו הרגישה לי כמו שיחת סיכום, שיחה אחרונה. לא חשבתי שזה יהיה נכון." והוא שוב בוכה. ואני שוב מחבקת אותו, וכורכת את הזרועות שלי סביב הראש שלו כשהוא מתפרק לי על הכתף.
"אני אביא לך מים." אני לא יודעת למה אני מודיעה על המהלך שלי כשהוא נרגע.
"לא, אל תלכי." הוא מחזיק לי את הזרוע. "בסוף בסוף כולם עוזבים אותי ואני מתמודד עם הדוב לבד. אני שונא דובים, לא משנה כמה הם חמודים. הם אוהבים הכי לתקוף אותי בשעות האלה. הכל חשוך, אני לבד עם המחשבות. הכל קופץ."
"ונרגע, לא?" אני מלטפת את השיער שלו. הוא עוד טיפה רטוב מהמקלחת.
"מתישהו אני מתעייף מהסטרס ונרדם. זה קורה לקראת חמש-שש בבוקר כשאור ראשון מפציע, ואני נרגע. יודעת כמה שיעורים הפסדתי בלימודים בגלל זה?"
אני מרגישה ממש חסרת טאקט לקטוע הכל, אבל אני חייבת. "קצת קר לי פה. אולי תמשיך לבכות בחדר?"
ליאם צוחק צחוק טבעי ואולי מעט משוחרר. הוא קם בעקבותיי חזרה אל החדר, לא לוקח לעצמו כוס מים כפי שציפיתי שיעשה.
כשאני עמוק בתוך הפוך שוב, ומרגישה איך הרגליים שלי מתחממות מחדש, אני מרשה לעצמי להסתכל עליו ועל העיניים האדומות שלו. "זה החיסרון הגדול במגורים לבד," הוא אומר. "הבדידות פלוס הדוב? וואו, עופרי, את לא תאמיני, אבל הם שילוב קטלני יותר מוודקה רדבול. את נראית לי אחת ששתתה לא מעט כאלה בחיים שלה, נכון?"
אני מעדיפה לא לפרט על הצד הפרוע שבי. "בא לי לקנות לך בובה ענקית שתחבק בלילה כשאני לא פה." יש מצב שאני נשמעת ילדותית. במוח אני ממש רואה את עצמי חוזרת לכאן עם דוב שמן ומניחה אותו באמצע המיטה.
"תבואי לישון פה הרבה ולא אצטרך דובי." הוא רוכן אלי ונותן לי נשיקה במצח. "תלכי לישון. את עייפה וגם אחרי זעזוע מוח."
אני מצחקקת. "יפה מצידך להתחשב במוח שלי."
הוא נכנס גם לתוך הפוך ונשכב על הגב. "אני לא אעיר אותך, אתן לך לישון שינה טבעית מה שנקרא."
"תבטיח לי שלא תלך עד שאקום? גם אם יש לך פיפי."
העיניים שלי נעצמות מעצמן. אני מתמכרת לתחושה של האצבעות שלו שמלטפות לי את הפנים. הקול שלו נשמע רגע לפני שאני צוללת לשינה עמוקה עם מילה אחת בלבד שמספיקה לי: "מבטיח."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
המשך?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עובדת עליו
הגב
דווח
ליאת סנדרס
ליאת סנדרס
מושלם!!!
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 105
להילחם בשבילו- פרק 105
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
עולם ללא הפסקה
עולם ללא הפסקה
מאת: Lior K
לפחות בדמיון יש לי בית
לפחות בדמיון יש לי בית
מאת: בתאל דורון
אהבה (בלתי) אפשרית
אהבה (בלתי) אפשרית
מאת: הודיה מיכל עם - פז
חבקי אותי חזק פרק 7
חבקי אותי חזק פרק 7
מאת: Maya B
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף