כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

חיים חדשים ישנים

פרק 21

נכנסנו לתוך הטירה "הפיצוי שהצעתי... את רצית לבקש משהו לא?" היא חייכה במבוכה "לא לא זה בסדר... לא באמת מגיעה לי פיצוי גם אני לא התנהגתי כמו אדם בוגר בשבוע האחרון"
נאנחתי "את הולכת לגרום לי להתחנן?" היא נראתה מבולבלת "להתחנן למה?" "מה הפיצוי שרצית?" היא השפילה את מבטה "זה כלל לא חשוב... זאת הייתה מחשבה שטותית של הרגע" "דווקא אלה הם הרצונות האמיתיים ביותר... לפחות כך אני מאמין" היא צחקה "איך זה יכול להיות הרצון האמיתי שלנו? האם בני אדם כל כך רדודים עד כדי כך שהם צריכים לרדוף אחרי שטויות?" היא חייכתי חיוך קטן "בני אדם לא צריכים לרדוף אחרי שטויות אבל אנחנו רודפים אחרי שטויות... ואולי דווקא הדברים שאנחנו קוראים להם ילדותיים ושטותיים הם הנכונים ביותר? אחרי שנים של מלחמה ודם כל מה שאפשר לשאול את עצמינו זה למה? וזאת ידידתי שטות" קדתי קלות אליה בשחצנות כמו שחקן בתאטרון שבדיוק הסתיימה הצגתו אבל היא לא השתטה כמוני, היא הרצינה ושאלה "אתה חושב שמלחמה זה שטותי?" "אני חושב שהסיבה למלחמה היא שטותית" היא שתקה "אז... מה רצית?"
היא נאנחה ומלמלה "אתה תצחק עליי" "לעולם לא" חייכתי אליה "אני... רציתי גינה בארמון... בבית משפחת אדוארדס בזמן החופשי שלי הייתי מטפלת בפרחים... ואני מאוד מתגעגעת לכך..." היא עצמה את עיניה וחייכה אולי הריצה לה בראשה זיכרונות "כך יהיה" אמרתי ברוגע והיא פתחה את עיניה שפתאום היו כל כך בורקות ומאושרות "באמת?! תודה תודה תודה!" היא קפצה ורקדה מאושר לאורך המסדרון ואני הרגשתי תחושת סיפוק ענקית אולי סןף סוף היא תוכל להיות שמחה כאן, ולסלוח לי על המעשים שלא ביצעתי, המחשבה על השיחה הזאת הרגה לי את המצב רוח... האשמה הכוזבת שכל פעם מחדש מכה בי "טום?" היא שאלה פתאום כששמה לב להבעת פניי שהשתנתה בכזאת פתאומיות "אתה בסדר?" "כן..." מלמלתי אבל הטון שלי הסגיר אותי "אני מצטער... אני חייב ללכת" הלכתי משם לחדרי וניסיתי להעלים את הזכרונות הכואבים בדרך הרגילה שלי... עוד אלכוהול...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;

הוא היה נראה מבועת אבל הבנתי שהוא לא רוצה לשתף לא רציתי ללחוץ עליו שידבר אז הנחתי לו ללכת ואני החלטתי בינתיים ללכת להסתובב בעיר כי בכל זאת, מלבד הביקור בשועל השמן אני לא מכירה את העיר לבשתי את השמלה הכי פשוטה שלי כדי לא למשוך תשומת לב ויצאתי לרחובות.
הרחובות היו הומים באנשים ורועשים קולות שירה וצעקות מהשווקים התערבבו זה עם זה ואת האמת אהבתי את זה, מעולם לא הייתי לפני כן בשוק אמיתי משפחת אדוארדס לא נתנה לי ללכת לעיירה שליד האחוזה כי חששו שאברח ולכן התרגשתי והתפעלתי מכל דוכן אדם פריט או ירק שראיתי
אחד המוכרים הבחין בי וקרא "גברתי האצילה, גברתי האצילה! אצלינו יש את הפירות הטובים בכל מידלנד!" הוא עלה עליי צחקתי צחוק מאולץ "אני לא אצילה אדוני אבל תודה על המחמאה"
"אל תנסי לשקר אפשר לראות זאת מקילומטרים!" הוא צחק ואני הובכתי והשפלתי את מבטי "רק בשבילך אם תרצי יותר מאוחר לקראת הערב באה לדוכן קוראת בקלפים היא תוכל לספר לך על עתידך שקרב ובא!" וההצעה פיתתה אותי "תיהיה כאן מגדת עתידות?" הוא חייך "הטובה בממלכה! קצת אחרי רדת השמש היא מופיעה"

חייכתי אליו "תודה" והמשכתי ללכת ברחובות העיר ניסיתי למשוך את הזמן כמה שיותר ורציתי שתעלם כבר השמש מהשמיים אבל מאותו הרגע היא הרגישה כאילו היא תקועה.
ידעתי שזה נראה מגוחך ההתלהבות שלי ממגדת עתידות... אבל מאז ומעולם האמנתי בבלתי אפשרי... האמנתי בקסם...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
Tali Hardoof
Tali Hardoof
וואו
הגב
דווח
guest
מחכה להמשךך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
רועי לוי
חיים חדשים ישנים
חיים חדשים ישנים
מאת: רועי לוי
חיים חדשים ישנים
חיים חדשים ישנים
מאת: רועי לוי
חיים חדשים ישנים
חיים חדשים ישנים
מאת: רועי לוי
פנטזיה
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
התגעגעתי הוא שלח
התגעגעתי הוא שלח
מאת: אתי שבי
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem