כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

חיים חדשים ישנים

פרק 20

"תראה..." היא התחילה לדבר אבל קטעתי אותה "תעשי מה שאת רוצה, אנחנו אולי לפי חוק נשואים אבל את יכולה לעשות מה שבא לך" היא הרצינה את מבטה "אני יודעת, אבל זה עדיין לא סיבה שהיחסים בינינו יהיו כאלה!" גלגלתי את עיניי "אל תיתן לי מבט כזה!" היא כעסה "מה את רוצה?!" כעסתי ונעמדתי מולה רק שעמדתי לידה הבנתי את הפרשי הגבהים הרציניים שהיו בינינו היה נראה שהיא נבהלה מהתקיפות הפתאומית שלי אבל היא לא נסוגה לאחור "לבקש סליחה..." הייתי מופתע "על מה בדיוק?" היא נאנחה " על כל היום הזה והצביעות שלי... אתה צדקת... דף חדש זה לא באמת עובד... בעיקר אצל בן אדם שנוטר טינה כמוני..." "אז מה את רוצה לעשות?" חזרתי לקצה החומה והתיישבתי.
"אני לא יודעת... אבל אני צריכה להתעלות על עצמי... אתה באמת ניסית..." שתקנו לכמה שניות ואז היא מלמלה "זה יפה שזה חשוב לך..." "מה חשוב לי?" שאלתי "באמת לנסות לטהר את האווירה, לגרום גם לי להרגיש כאן בנוח" השפלתי את מבטי למה ניפצתי את בקבוק היין שלי?! "מה שאני מנסה להגיד בסך הכל זה ש... אולי אתה לא המפלצת הנוראית שאני חושבת שאתה... ולא באמת נתתי לך הזדמנות להוכיח זאת... אז סליחה... על זה" "זה בסדר תשכחי מזה" אמרתי לה אבל היא התעקשה "לא זה לא הוגן!" היא התקרבה אליי והניחה את ידה על כתפי "בבקשה בוא ניתן לזה הזדמנות... אני לא רוצה להרוס לך את החיים ואת הנוחות להתהלך בטירה שלך" לעזעזל אני מתרכך בגללה?!
למה בכלל מזיז לי מה שהיא אומרת? מילים קשות יותר וצורבות יותר פגשתי בלב שדה הקרב והן רק הקשו אותי אז למה המילים שלה, גם פשוטות כמו אלה גורמות לי להרגיש עצב, חמלה ואפילו שמחה רגשות שנכחדו מזמן אינני יכול לתת לה להשפיע עליי בצורה כזאת אבל לא יכולתי לאכזב אותה כי פחדתי לראות את מבטה המאוכזב פחדתי שהוא יכאיב לי ועוד יותר לה.
"בסדר... אבל אני מקווה שאת יודעת שלא ניהיה חברים טובים... יש אנשים שפשוט לא נועדו להסתדר..." היא חייכה "נחייה ונראה אבל בנתיים זה עדיף על אויבים" היא התיישבה לידי ושתקה איתי על החומה.
"זה כל כך חבל..." היא אמרה אחרי כמה דקות "מה חבל?" שאלתי מבולבל "תראה את כל הטבע המדהים הזה שבחוץ... למה עליו לא חשבו להגן? למה עליו לא בנו חומה?" חייכתי קלות הסתכלתי עליה תודה לאל שהיא הגיעה ולא אצילה מפונקת... בחנתי אותה מבלי ששמה לב היא הייתה שקועה כל כך בנוף רציתי להנציח את הרגע הזה אותה עכשיו.
את עייניה הכחולות הכהות שהבריקו עכשיו למראה הנוף המהפנט את שיערה הארוך ששיחקה איתו הרוח והשתובבה איתו בעדינות לבסוף היא הבחינה שאני מסתכל עליה וישר החזרתי את מבטי אל הנוף שלא תבין שהסתכלתי עליה כל הזמן הזה, וראיתי בזווית העין שלי שהיא מחייכת "טום" ליבי כמעט מתפוצץ למשמע השם "בוא ניכנס פנימה קר בחוץ"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אני ממש אוהבת את הסיפור שלך ואני ממש ממש מחכה ורוצה שתוציאי כבר את הפרק הבא
הגב
דווח
דניאל פרץ
דניאל פרץ
חביב
הגב
דווח
חנני בנני
חנני בנני
מחכה להמשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
זה לא סוף העולם
זה לא סוף העולם
מאת: שיר פיליבה
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
כל הדברים שרציתי לומר ולא הצלחתי.
מאת: גיא .
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz