כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

מגע אסור 1

''בתי, מצאנו לך שידוך.''

הוא הושיב אותי על האבן, בריזת ים מלוחה מעיפה קלות את שערי, ומעבירה צמרמורת קלה בגופי.
הוא נצמד לבין רגלי וחיבק אותי חזק
''אני רוצה לחבק אותך ככה, כששנינו ערומים לגמרי.'' אמר לי.
בבישנות ועדינות ידיי עברו בריפרוף על גופו..
יודעת שזה מגע אסור, אסור לי לגעת בו ככה, אסור לו לגעת בי בצורה כזו.
עיניי הסתכלו עמוק בתוך עיניו.
הוא עדין, אבל גם התשוקה שאצלו מאיימת להתפרץ.
''איך את רוצה שאגע בך?''
''... א.. אה.. אני לא יודעת...'' עניתי לו בעיניים סקרניות.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אבא:''בתי, מצאנו לך שידוך.''
כולי נרגשת לקראת המשפט הזה שאבא אמר.
תמיד הייתי בחורה סקרנית, למרות שאת רוב הדברים עוד לא ידעתי.
בהתחשב בזה שאני באה מבית חרדי זה מאוד הגיוני. אני אף פעם לא נחשפתי לשום דבר.
רק בתוך תוך דמיוני, בלילה, כשהבית שקט.. הייתי מדמיינת.
מדמיינת איך זה גוף של גבר.
ואיך זה הפעם הראשונה עם גבר. וחושבת על איך אני ארגיש.
לפעמים גם הייתי נכנסת לחדר המקלחת, ועומדת עירומה מול המראה, מתבוננת בגופי.
מנסה לדמיין גבר שרואה את גופי.
בגדיי ביום יום היו מאד צנועים גרביון אטום חצאית ארוכה, חולצה עם שרוולים ארוכים סגורה עד הצוואר ולשערי צמה.
פתאום שאני לא אצטרך להסתיר.. שיהיה גבר שיראה את גופי העירום במלואו.
כשאבא אמר לי את המשפט הזה הייתי מאושרת, מאושרת שהגעתי לגיל,
מאושרת שאני כבר מספיק בוגרת להתחיל ולגלות באמת איך זה מרגיש.
אבא:''קבענו לכם פגישה יחד בבית קפה''
התרגשתי, אמא חיבקה אותי ושמחה גם היא.
אבא עדיין עם פרצוף רציני.
''את ילדה טובה רחלי שלי, את ילדה טובה.''

הייתי מאוד נרגשת לקראת הפגישה, נאמר לי שקוראים לו 'עוזיה', לילה לפני בקושי ישנתי.
אני יודעת שאצלנו בעולם זה עניין מאוד מהר, שתיים שלוש פגישות וזה כבר אירוסין.
אני מקווה שיהיה לי חיבור מושלם איתו!
למרות כל העולם שאני נמצאת בו, אני רואה את החיים שלי מלאים באהבה, אני רוצה לאהוב את בעלי בכל ליבי. אני רוצה להעניק את הכל לבעלי מתוך אהבה וכבוד אליו. וגם רוצה שהוא יאהב אותי
ושנעשה ילדים באהבה, ונקים משפחה מלאת אהבה/
כזו אני, רומנטית בנפשי..
קבענו בשעה 18:00 בכניסה לבית הקפה.
הגעתי לשם 17:40 רק בגלל ההתרגשות.. כל כך כבר רציתי לראות מי זה עוזיה,
אני מדמיינת אותו בתור אדם נעים הליכות, רגוע, מכבד, חכם, שיעניין אותי שיהיה איש שיחה'
אדם עם לב טוב. אני מדמיינת את הגבר המושלם בראשי.
מדמיינת את שנינו כבר מתחת חופה. ואותנו בליל הכלולות ממשמשים את נישואינו.
מתקרב לעברי גבר. טוב זה לא מה שדמיינתי.. אני אומרת לעצמי בראש, אבל הוא לבוש חליפה יפה.. ומרחוק נראה מאוד מסודר. הוא קצת מלא מרחוק..
טוב רחלי, בלי שטויות כל הדברים האלה לא משנים כלום. העיקר זה האישיות, העיקר זה המידות אופי של הבן אדם.
שואל אותי ''רחלי?''
''כן..'' אני עונה לו וגופי מתקפל בתוך עצמו במין ביישנות ומבוכה.
הוא לא נראה כלכך מובך מהסיטואציה, הוא גם נראה מבוגר יותר ממני.
''בן כמה אתה?'' אני שואלת אותו אחרי כמה שניות של שתיקה מביכה.
''35'' הוא אומר ואני נבהלת.
''אה..''
מה 35? אני בת 18. אני מבולבלת ונבהלת.
מתיישבת במהירות בכיסא בשולחן הראשון שאני רואה.
''זו הפגישה הראשונה שלי''. אמרתי ומיד בלעתי את לשוני חזרה.
''אני חזרתי בתשובה, אני בכלל לא נולדתי לעולם הזה.
כבר הרבה זמן אני בפגישות מנסה למצוא שידוך. בגלל אחותך שככה.... את מכירה..
אז אבא שלך שאל אותי. הוא מעוניין מאוד בשידוך הזה וגם אני.''
איך שהוא אמר את המשפט הזה נהייתה לי בחילה,
הרגשתי רע. הוא אמר את זה במין זלזול...
כאילו הוא סחורה פח, אבל אני עוד יותר פח ושהוא עושה לי טובה בכלל שהוא לוקח אותי.
נפגעתי מאוד. הוא היה אדם לא נעים בכלל.
הוא היה גס רוח למלצר וגם כל הזמן התלונן על דברים.
על הדרך שעשה עד לפה באוטובוס ועל הנהג המפגר של האוטובוס שלא עצר לו בתחנה.
אני נשבעת, כל מה שרציתי זה לברוח משם, להעלם ולשכוח מהבן אדם הזה שנחת עלי.
זה לא ה''עוזיה'' שחלמתי עליו. זה לא מי שדמיינתי שיהיה בעלי.
הוא מדבר רק על עצמו והוא נשמע כל כך מגעיל, טיפש, רע וממורמר..
לא אמרתי כמעט דבר, בעיקר התעמקתי בצלחת אוכל שלי ובכוס מים מהברז שהוא הזמין לי.
''את תצטרכי להשתחרר קצת עם הזמן רחלי, אני לא אוהב ביישניות...''
הייתי המומה. לא חשבתי שגבר יכול לדבר ככה בצורה בוטה ולא מנומסת.
אף פעם אבי לא דיבר ככה לאימי.
אף פעם לא שמעתי שפה כל כך מגעילה ומלוכלכת כמו שהוא דיבר בה.
והוא קורא לעצמו אדם דתי... הוא לא יודע את הבסיס בסיס של הדת והכבוד.
חיכיתי שזה יגמר.
כעבור שעה וקצת כבר ביקשתי לחזור.

הגעתי לביתי,
אמא ואבא חיכו לי במתח בסלון הבית, שלחו את אחיי הקטנים לתוך חדרם בשביל שנדבר ביחד.
אמא:''איך הלך?''
ואני בשקט
אבא :''רחלי?''
התחלתי לבכות, נשכבתי על בירכייה של אמי.
הוא היה מגעיל אבא. מגעיל! הוא גס רוח, ומזלזל, ובוטה. הוא איש רע אבא איש רע!''
אבא:'' ואיך הרושם שלו ממך?''
''אבא אתה לא מקשיב למה שאני אומרת לך, הוא התנהג אלי כאילו אני סחורה זולה. חנות עודפים.
הוא אפילו הזכיר את אסת....
אבא: '' אל תגידי את השם שלה בבית הזה יותר!'' צעקה נשמעה מאבי.
חיבקתי חזק את אמי מפחד.
אסתר אחותי, אסור להגיד את שמה בבית. לא מאז ש...
כשהייתה בגילי אסתר הכירה בחור, הוא היה חייל.. והתאהבה בו כל כך עד מעל הראש, בזכותה ידעתי שקיימת אהבה.
עינייה זרחו מאושר כשהיא דיברה עליו. היא לא הסכימה לוותר עליו,
היו המון ריבים עם אבא באותה תקופה בבית. היא הייתה הבת האהובה עליו, נקרע לו הלב.
מאז שהיא בחרה ללכת מהבית, היא הפכה מחוקה מבחינת אבא שלי.
אמא שלי עדינה יותר, היא מנסה לדבר איתו על זה ולהרגיע אותו.
היא מידי פעם בשקט מצליחה לדבר איתה בטלפון בלי שהוא יודע.
אבא: ''בגללה רק גבר בן 35 חוזר בתשובה מסכים להתחתן איתך!'' פלט מהפה שלו כשהוא בלופ של עצבים.
''תחשבי על האחים שלך הקטנים. תחשבי עלי בבקשה רחלי. תנסי עוד פעם לצאת עם עוזיה לפגישה..''
אני :''לא, לא אבא! מישהו אחר, אני מתחננת בפניך!''
אבא:''נמאס לי שהבנות שלי מציבות לי גבולות במקום שאני להן! אני מודיע לו שזה סגור מבחינתי!
את תחזירי את הכבוד לאבא שלך ותתחתני איתו!''
לא יכלתי להסתכל יותר על אבי, עיניי מלאות בדמעוות.
רצתי לחדר וסגרתי את דלת החדר מאחורי בתריקת דלת חזקה...
תרקתי את הדלת בחוזקה מאחורי, בטעות הערתי את אחותי הקטנה אביה.
אביה:''אמאלה! רחלי! למה כל כך חזק''
''סליחה אביוש'' עניתי לה, מנסה להסדיר את נשימתי ותוך כדי מנגבת את דמעותיי שלא מפסיקות לזלוג....
נשכבתי על המיטה שלי, ככה כמו שאני. אני לא מפסיקה לשמוע בראשי את הצעקות של אבי..
אני לא מצליחה להרגיע את עצמי ממה שקרה ממש לפני רגע..
אני כל כך אוהבת את אבא שלי, הוא הנשמה שלי, אני כל כך מכבדת ומעריכה אותו.
''את תתחתני איתו'', בגלל אחותך אי אפשר למצוא לך שידוך, ורק בן 35 חוזר בתשובה מוכן לקבל אותך''.
אני חושבת על זה, והמילים שלו צורמות לי, חודרות וכואבות כמו דקירה בחזה.
אני רוצה לגרום לו להיות גאה בי,
אבל למה זה חייב להיות עוזיה?
למה זה קורה לי בכלל?
למה הגבר הזה? שהוא ההפך הגמור ממה שייחלתי לעצמי, הוא ההפך מכל מה שדמיינתי כל חיי.
כל חיי התפללתי להגיע לפגישת אירוסין, דמיינתי איך אני אתרגש, דמיינתי שהאדם שאני אפגוש יעניין אותי, שהוא יהיה נחמד ורגיש.
אבא שבשמיים תעזור לי, בבקשה!
דפיקת דלת*
''רחלי?'' קולה של אמא מבעד לדלת.
אני לא עונה לה.
''רחלי, אני יכולה להיכנס בבקשה לדבר איתך?''
''כנסי אמא.''
אמא: ''חיים של אמא, ככה את בוכה נשמה שלי?
זה אמור להיות יום מרגש, יום שמח! את זוכרת איך התרגשת בצהריים לפני שיצאת לפגישה איתו?
מה קרה, נבהלת חיים שלי?''
אני:''לא אמא לא נבהלתי! כן אני התרגשתי מאוד, את יודעת כמה שחיכיתי ליום הזה!
אני באמת התרגשתי.
אני חשבתי שאני אחזור מחוייכת ושמחה, חשבתי שכבר היום אני ארצה לסגור חתונה.''
אמא:'' אז מה קרה יפה שלי, תסבירי לי?''
אני:''אמא, אני לא יכולה לחשוב על עוזיה, בתור בעלי.
אני... הוא לא מתאים לי, אני צריכה מישהו אחר.
תסבירי לאבא שאני צריכה עוד ניסיון אחד, עם מישהו אחר...
אני מבטיחה אני לא אגיד עליו כלום ולא משנה מי הוא יהיה. אמא בבקשה!''
אמא:''אני סיפרתי לך פעם איך התחלנו אני ואבא שלך?''
אני:''לא...''
אמא:'' אני הייתי צעירה ממך ואבא שלך היה מבוגר ממני. אנחנו בכלל לא נפגשנו לבד לפני הנישואים, רק בערב הכלולות.
נפגשנו בפעם הראשונה כשאנחנו היינו יחד עם ההורים שלי וההורים של אבא, ושם הוחלטה החתונה. לא הייתה לי מילה בעניין, וידעתי את זה.
אמא שלי, סבתא רחל זכרונה לברכה לא סיפרה לי כלום לפני שנישאתי לאביך.
ואני מאוד פחדתי.
אני לא אהבתי את אבא שלך מההתחלה, אבל אנחנו למדנו לחיות יחד.
עם השנים יחד לומדים לכבד אחד את השניה,
להכיר טוב יותר והדברים מסתדרים מעצמם. זה לוקח זמן בת שלי.''
אני:''את אומרת שיכול להיות שהרושם שקיבלתי מעוזיה הוא מוטעה ובמשך הזמן זה משתנה?''
אמא:''בטח נשמה שלי. הוא יכיר אותך, את תכירי אותו טוב יותר. את גם תראי את הדברים הטובים בו.''
אני מקשיבה לאמא שלי ברצינות רבה, אולי שפטתי לא נכון, אולי אני לא נתתי לו הזדמנות ופסלתי אותו על הרגע הראשון.
את האמת בעיקר חשבתי גם על אבא שלי. הוא מאוד נפגע ממני קודם ובסופו של דבר הוא רק דואג לי.
הוא רוצה שיהיה לי בית משלי, שיהיה לי בעל משלי ומשפחה.
אני מהססת טיפה ''טוב אמא, תראי אני מבטיחה להיפגש איתו... כדי לנסות לשנות את הדעה שלי.''
אמא:''יופי ילדה טובה שלי, איזה נחת את נשמה שלי. אבא שלך יהיה מאושר. נקבע לך את הפגישה הבאה.''
אנחה נשמעה מגרוני.. אבל לא של הקלה. האמת שהייתה לי מועקה חזקה מאוד אחרי מה שאמרתי, אחרי שהבטחתי שאני אפגש שוב עם עוזיה. אבל מה שהבטחתי אני חייבת לקיים..

יש לי צמרמורת רק מלחשוב על זה. כרגע אני מנסה להדחיק, מנסה לעטוף את המציאות בתוך בועה יפה, ומקווה שהיא באמת תהיה יפה בסוף, כמו שאמא אמרה.
לקראת יציאתי לפגישה השלישית היה לי קשה מאוד, ידעתי שזו הפגישה האחרונה שלנו.
ידעתי שאחרי הפגישה הזו, כבר נהיה מאורסים.
בקושי אכלתי בימים האלה, בקושי הצלחתי לתקפד, נכנסתי לדיכאון. אבל הסתרתי את זה,
כי בכל הימים האלה לאבי היה חיוך מרוח על הפנים, וזה עודד אותי להמשיך במה שאני עושה.
אבא:''ילדה שלי, נשמה שלי. היום זה קורה! היום את מחזירה את הכבוד לאבא שלך. היום את מתארסת.''
עייני התמלאו בדמעות שלא שלטתי עליהן,
אבא:''את מתרגשת ילדה של אבא?' זה רגע גדול וחשוב בחייך. זה רגע שגם חשוב לי בתור האבא שלך.
אני חייב לך התנצלות, מצטער שככה צעקתי עליך לפני כמה ימים, אני הגזמתי. יש לך הרבה כבוד לאבא שלך. אני נלחצתי שפתאום גם את תאבדי את הדעת, את יודעת, שתפוח רקוב לא ירקיב את השאר... ''
הדמעות שמילאו את עיני לא היו דמעות של התרגשות ולא של שמחה.
הן היו דמעות של כאב גדול, דמעות שהתפרצו החוצה כשאבי חיבק אותי ואמר לי שהוא גאה בי, כל כך לא רוצה לאכזב אותו.
אני הולכת לעשות עכשיו צעד בשבילו, את הדבר שאני הכי פחות רוצה לעשות.''

קבענו את הפגישה בשעה 20:00, שלא כמו בפעם הראשונה
אני הגעתי ב20:10 .
עוזיה:''איחרת לי!'' הוא ענה בקול תוקפני וגורם לי לקפוא במקום.
אני:''סליחה'' עניתי לו בגרון חנוק, כמעט לא יצא לי קול.
עוזיה:''אני מקווה בשבילך שאת לא כזו, שאת מגיעה בזמן ועושה מה שאומרים לך.''
אני:''א.. ני מצטערת. זה לא יקרה שוב'' אני אומרת ושפילה את מבטי .
עוזיה:''יופי!''
המבט בעיניו היה קר כמו קרח, הוא היה רע. כמעט שלא יכלתי להביט לתוך עינייו, הן הפחידו אותי פחד מוות! בפגישה הקודמת התחלתי להרגיש לא בנוח איתו, בפגישה הזו אני מרגישה מפוחדת ממנו.
כל דבר שאני אומרת הוא ישר מתקיף אותי ואני מיד עונה תגובה מתנצלת.
לא זזה יותר מידי, לא נכנסת לוויכוח, רק מהנהנת ומתפללת שזה ייגמר ושאלך כבר הביתה.
סוף הפגישה, זוהי האחרונה שלנו לפני החתונה.
אנחנו מסיימים את הארוחה, ומתכווננים ללכת.
אני מסדרת את חצאיתי כשאני מתרוממת מהכיסא לוקחת את התיק שלי ויוצאת למחוץ למסעדה.
אני נעמדת מחוץ למסעדה כמו בפעמים הקודמות שעשינו, ובאה להיפרד ממנו לשלום.
רק שהפעם הוא לא נפרד ממני לשלום, הוא מעוניין להמשיך ללכת איתי.
זה מוזר לי, אני יודעת שזה לא אמור להיות ככה...
אנחנו לא אמורים להיות לבדנו, אנחנו לא אמורים להיות קרובים אחד לשני.
עוזיה:''את מאוד יפה רחלי!''
אני בדממה, אני בהלם כמה שניות רצופות :''.... תודה''
עוזיה:''שתדעי לך, כבר יצא לי לחשוב על איך הגוף שלך נראה מתחת לכל הבד הזה.''
הוא מתקדם לעברי, נעמד ממש קרוב לגופי.
אני:''איך אתה מדבר? מה אמרת? אלוהים ישמור!
אנחנו לא אומרים לעשות את זה. אתה לא אמור לגעת בי עדיין. רק אחרי החתונה!''
עוזיה:''אני אעשה בך מה שאני רוצה! את כבר שלי!''
אני:''לא.... אבל זה אסור!''
עוזיה החזיק חזק בצווארון חולצתי ומשך אותו בחוזקה. צליל צורם של קריעה נשמע מבד החולצה שלי, וכפתורי החולצה התפזרו לגמרי על הרצפה על הרצפה, נקרעו מרוב הכוח שהוא הפעיל במשיכה שחשפה את פלג גופי העליון כמעט במלואו.. רק חזייה הייתה עלי,
הוא החל להעביר את ידו האגרסיבית על גופי. הייתי קפואה במקום.
עצמתי עיניי כדי לא לראות ובתקווה גם לא להרגיש, רק מתחננת לאלוקים שזה ייגמר.
אני:''תפסיק! בבקשה ממך רק תפסיק!''
התחננתי אליו.
עוזיה:''שששש! תשתקי כבר!''

היייי! הייייי! מה קורה פה?! נשמע קול מאוחרי.....

היי לכם, חג שמח ושנה טובה לכולם.
כמו שכבר סיפרתי לחלק ששאלו, החזרתי את מגע אסור.
אעלה כמובן בתדירות גבוהה יותר,
קוראים חדשים מוזמנים בחום ומוזמנים להביע את דעתכם
וקוראים שכבר עברו איתי את הפרקים האלו מוזמנים להתרענן....
אוהבת אתכם! מקווה שתהנו!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
יאאא שירר ימהממת!!
איך שאני מתרגשת להתחיל לקרוא מחדש!!
הגב
דווח
. .
. .
אהובתי המהממת❤
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
איפוס מחדש פרק 40
איפוס מחדש פרק 40
מאת: Maya B
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
אני לא מתביישת
אני לא מתביישת
מאת: Xx-badbitch xx
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D