כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מיקה, מון אמור המשך - פרק 22

"האושר הזה כאן, לא יהיה לך לדקה. אני מבטיח שאני תמיד אבוא, שאני תמיד אהיה ושתמיד תהיי מאושרת. והבדידות הזאת, יחד עם חיים שלמים, יחד עם העולמות המשוגעים שלנו, ישארו בתוך ילקוט, כי עכשיו אני כאן ואת כאן וזה הזמן שלנו. אני מבטיח לחבק ולהיות לך החבר של הנפש. לא משנה מה.. את זאת שמושכת לי את הלב. והאושר הזה כאן, כדי להישאר!"

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

אני מקשיבה למילים שיוצאות לו מהפה והלב שלי מתרסק בתוכי מאיך שהוא גורם לו להרגיש.
הצורה שבה אמר את המילים האלה, הצורה שבה הוא מביט בי..
"אני אוהבת אותך ג'וני.."
אני אומרת בשקט לשפתיים שלו והוא מנשק אותי ואני מרגישה כל טיפת רגש בנשיקה הזאת.
מרגישה את הדם זורם לי בגוף.
מרגישה את הלב שלי פועם ואת הגוף שלי מתרגש.
מרגישה אותו רועד בין ידי.
מרגישה את החיבור הזה מעלינו, מהדק את הקשר.

אחרי שהתקלחתי שוב והפעם בחברתו של האדון, אנחנו מתארגנים ויוצאים לכיוון הבית שלו, כדי לאסוף כמה דברים.
"ממש יפה עם השמלה הזאת.."
הוא אומר עם החיוך הממיס הזה שלו ופותח את הדלת ביתו.
אני מסתכלת עליו ויש בו רוגע ושקט שאני לא מצליחה להבין.
כאילו כל מה שעבר בחייו, לא הצליח לשבור את השקט שלו..
אני נכנסת פנימה ובזמן שהוא אורז לעצמו כמה בגדים, אני אוספת את הגיטרה שלו.
"היא באה איתנו"
אני אומרת והוא מגניב אליי מבט של עיניים מבריקות.
אחרי כמה דקות הוא מסיים ואנחנו יוצאים משם.
אנחנו נכנסים לאוטו שלו והוא מסתכל עלי והחיוך לא יורד לו מהפנים.
אני רואה את הניצוץ בעיניים שלו.
אני רואה את ההתרגשות שיש לו בנשמה מהנסיעה הזאת צפונה.
"אמא שלך יודעת שאנחנו מגיעים?"
"אמרתי לה שאולי נגיע בשבת"
"אז זאת הפתעה?"
"זאת הפתעה"
"אני מתרגשת.."
"ממה?"
"לפגוש אותה, להכיר אותה"
"היא תמות עליך"
"אתה חושב?"
"אני בטוח"
"איפה אתה גר בכלל?"
"גליל עליון"
"איפה אבל?"
"הפתעה.
תתכונני, זאת נסיעה ארוכה"
"אני מוכנה"
"מתי היית בצפון בפעם האחרונה?"
"לפני כמה חודשים"
"מה עשית כאן?"
"הייתי בביקור קצר אצל ההורים"
"איפה הם גרים?"
"גליל תחתון"
"צריך להתחנן אליך בשביל פיסת מידע?
איפה בגליל תחתון גורג'ס?"
הוא אומר ומסתכל עליי בהרמת גבה.
"כפר זיתים"
"את ממשפחה דתית?"
לא..
יותר מסורתיים, פחות בלחץ על הדת.
זה ישוב מעורב"
"הייתי בטוח שזה ישוב דתי"
"גם וגם"
"את רוצה שניכנס לשם על הדרך?"
"לא"
אני אומרת בהחלטיות ומסיטה את המבט אל החלון.
אני לא יודעת למה אבל כל פעם, כשהמשפחה שלי איכשהו עולה על הפרק אני נכנסת לאיזה מקום לא מובן של מגננה ביני לבין עצמי.
הוא קולט אותי, אני שמה לב שהוא מסתכל עליי.
אני מפנה אליו את המבט והוא מחכה להסבר.
"אני לא נוהגת לבוא אליהם יותר מדי"
"למה?"
"אין לי מושג..
רחוק מתוק..
הם אנשים מיוחדים, באמת.
הם משפחה חמה ודואגת.
אני פשוט מרגישה סוג של מעמסה עליהם, כאילו הייתי נטל ועשיתי הרבה טעויות שהם סבלו בגללם"
"את חושבת בעצם שאם את מתרחקת את נותנת להם סוג של שקט?!"
"משהו כזה.."
"בולשיט"
"מה בולשיט?"
"הם המשפחה שלך מיקה.
אין לך מה לברוח מהם ואני בטוח שאחרי הטעויות שעשית, הם רק רוצים בקרבתך.
זה לא שמשהו ממה שקרה לך, קרה בכוונה.
עברת דברים לא פשוטים ואני חושב שאת צריכה לתת להם להתקרב דווקא בגלל כל השנים שהיית רחוקה"
"אולי.."
"תני את זה לנפש שלך, את צריכה אותם, הנפש שלך צריכה אותם"
אני מסתכלת עליו ובולעת את הגולה שחונקת את הגרון מהגעגוע אליהם.
"להיכנס.. ?"
"אולי בחזור"
"מה שתרצי יפה שלי"
הוא אומר ואני מגניבה לו חצי חיוך ומיישרת את המבט שלי קדימה.
יש מוזיקה מרגיעה ברקע ואני מדליקה לנו סיגריה ופותחת חלון כדי לנשום קצת את האוויר של הבוקר.
השעה כל כך מוקדמת ואני לא מבינה עדיין איך הצלחתי לקום לבד.
עם המחשבה הזאת הטלפון שלי מצלצל ועל הצג לילו.
"היי אהובה"
"בוקר אור לכם מתוקים"
"את כבר מדברת בכפולות?!"
"ברור אתם ביחד לא?!"
היא מביכה אותי, כי למרות שהיא לא על רמקול, הקול המתלהב שלה גבוה מתמיד והוא שומע אותה.
אני רואה את החיוך שלו, למרות שהוא מנסה להסתיר אותו.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני מנסה לשנות את הנושא.
"מה את ערה בשעה כזאת?"
"בזמן שאת הולכת לפגוש את חמתך, חברה שלך עושה את דרכה לעבודה!"
אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי עכשיו.
הוא נקרע מצחוק לידי ואני מסתירה את פני בעזרת היד.
משפשפת את המצח ומקללת את הרגע שעניתי לה.
"טוב טוב לילו, אני אדבר איתך עוד מעט"
אני מנסה לסכם אותה והזונה הקטנה לא סותמת את הפה שלה.
"טוב אני לא אפריע לכם, תהנו לכם בצפון הרחוק.
לא רוצה לדעת מה יקרה לכם שם עם כל הרומנטיקה של הטבע"
"תסתמי כבר"
אני מנסה להביא אותה למצב שקט והיא לא מפסיקה לצעוק לי באוזן.
"למה לסתום?!
לכי, תהני, תתפרעי, תפרקי את ג'וני.."
"ליה!"
"מה?"
פה הוא כבר לא מחזיק את עצמו והצחוק המתגלגל שלו מתפרץ החוצה.
אני מסתכלת עליו, נושכת שפתיים ולא יודעת מה לעשות עם עצמי.
"הוא שומע אותך מטומטמת!
את והקול הגבוה שלך!"
אה..
הוא שמוע?!
אופס.."
הוא לוקח לי את הטלפון מהיד, כולו מחויך, עף על החיים שלו מרוב אושר.
יופי..
זה מה שחסר לי עכשיו, ששני אלה יתחילו לנהל שיחות על חיי המין והאהבה שלי.
"לילו בוקר טוב"
"בוקר אור"
אני שומעת אותה דרך הקו והקול שלה הורס אותי, אני יכולה להבין למה הוא צחק.
"למה לא לקחתם אותי איתכם?"
היא שואלת ואז הוא מפנה את המבט שלו אלי..
"אם היינו לוקחים אותך, איך מיקה הייתה מפרקת אותי?"
אני מסתכלת עליו בפה פעור, בשוק מהחוצפה של שניהם.
ליה צוחקת מהצד השני, הוא צוחק פה מולי וכל זה על חשבוני.
"טוב טוב, תעצרו פה לפני שאני מפרקת את שניכם חוצפנים.
תן לי את היצורה הזאת!"
אני לוקחת את הטלפון, לוקחת אוויר ומנסה להישמע רצינית.
"תקשיבי לי טוב!
אני לא רוצה לשמוע ממך עד שאני חוזרת לתל אביב!
הבנת?!"
"לא, לא אני מצטערת!
סליחה אני אתנהג יפה מעכשיו!"
"את מבטיחה?"
"מבטיחה"
"ביי!"
אני מנתקת את הטלפון והוא מרים עליי גבה.
"כן מה אתה מסתכל עליי ככה?"
"מה את משחקת אותה את לא יכולה דקה בלעדיה"
"כן אבל היא לא צריכה לדעת את זה כרגע, אחרי הבושות שהיא עשתה לי עכשיו"
"מה בושות?!
היא לא אמרה משהו שאת לא צריכה לעשות"
"אל תתחיל איתי גם אתה!"
אני מרימה את הקול ומסמנת לו עם האצבע לאזהרה.
הוא תופס לי אותה ומנשק לי את היד, יודע בדיוק איך להוריד לי את כל הפוזה ולרכך את כל הפאסון הקשוח שלי.
"תנוחי קצת יפה, יש לנו נסיעה ארוכה ויום ארוך"
הוא אומר לי עם הקול הזה שלו ועם הפרצוף היפה הזה שלו שאני רק רוצה להסתכל עליו כל היום.
אני נשענת לאחור ולא מצליחה להוריד ממנו את העיניים.
אני מסתכלת עליו כשהוא נוהג, גם בנהיגה שלו הוא סקסי כוסאמק..
אני חייבת להירגע, חייבת לתת לגוף שלי להירגע מאיך שהוא מרגיש לידו.
אבל איך לעזאזל?
הוא מעביר את היד שלו על הפנים שלי והעיניים שלי ניפגשות עם שלו.
הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שזה קורה..
הוא מיישר מבט לכביש ומתוך השקט המרגיע של הנסיעה אני שומעת אותו.
"אני אוהב אותך"
אני מחייכת לעצמי ועונה לו באותה נשימה.
"אני אוהבת אותך"

"כוכב קטן..
קומי אנחנו תכף מגיעים"
אני שומעת אותו מעיר אותי.
מרגישה את היד שלו על הפנים שלי.
אני פוקחת עיניים, לא ממש מבינה איפה אנחנו.
אני לוקחת לי רגע ומתיישרת על המושב.
אני מרימה את המבט שלי לחלון ורואה את השלט לכניסה למושב.
'ברוכים הבאים לרמות נפתלי'
אני רואה את השלט של הכניסה, מבינה כמה צפונה עלינו.
הנוף שיש כאן מטורף, ברמה שהנשימה נעצרת לרגע.
"וואו.."
"יפה פה אה?"
"איך לעזאזל יצאת מפה ועברת לעיר המחורבנת הזאת?!"
אני אומרת בקול צרוד בעודי מביטה על נוף היערות הירוק ועל הגבעות שמקיפים את המושב הזה.
"נשבע שאני לא יודע איך זה קרה"
הוא מחייך ואני משפשפת את העיניים ולא מאמינה שישנתי כל הדרך לכאן.
"אני לא מאמינה שנרדמתי כל הדרך לכאן"
"ישנת טוב לא רציתי להעיר אותך סתם"
"אמא שלך בבית?"
"אני מאמין שכן"
אני משחררת אוויר והוא מסתכל עליי.
"את לחוצה?"
"קצת"
"אל תהיי"
הוא נכנס למושב ואני בקושי ששולטת בלחץ שלי.
אני בוחנת את המושב, את הבתים היפים להפליא שיש כאן.
אנחנו עוצרים ליד בית עם חצר גדולה, עם דשא ומלא צמחיה ירוקה שתוחמת את הגבולות.
"בואי גורג'ס שלי, הגענו"
אני מושכת את תיק הצד שלי ודוחפת לתוכו ברשלנות את הסיגריות והטלפון ויוצאת ברישול מהאוטו.
אני לחוצה עד שכמעט נפלתי מהרגליים כשיצאתי.
"את בסדר?"
"אני בסדר"
אני לוקחת אוויר, מעבירה את היד בשיער ומתקרבת אליו.
אנחנו מתקרבים לכיוון המרפסת ועוד לפני שאנחנו מגיעים לדלת, היא נפתחת.
מהדלת יוצאת אישה, עם עיניים מבריקות.
יש לו את העיניים שלה.
אני נדהמת מהיופי שלה, מההילה שיש סביב ראשה.
היא יוצאת אלינו עם חיוך מרוגש ופורסת את ידיה לפנינו.
"אני לא מאמינה שאתם כאן"
היא אומרת ומתקרבת אלינו מהר.
מחבקת את שנינו.
היא מחבקת אותי חזק, כאילו חיכתה לי..
"אני כל כך שמחה שאת כאן, ברוכה הבאה"
"תודה רבה, אני ממש שמחה להיות כאן"
"אמא תכירי זאת מיקה.
מיקה זאת אווה, אמא שלי"
הוא אומר את השם שלה ואני לא מצליחה שלא להתרגש.
אני מחבקת אותה כל כך חזק, כאילו כבר הכרתי אותה והתגעגעתי..
היא מסתכלת עליי ומניחה את הידיים שלה על הפנים שלי.
אני לא יכולה שלא לישקוע בעיניים שלה, כמו שאני שוקעת בעין של ג'וני.
הם כל כך דומים שזה מדהים.
"צדקת..
היא באמת משהו מיוחד, ילד שלי"
היא אומרת לו והוא מסתכל מהצד ומחייך.
"להשאיר אתכן לבד?
אני מרגיש מיותר קצת"
הוא אומר והיא צוחקת.
הצחוק שלה מתגלגל ואני לא יכולה עם הדמיון המטורף הזה שיש ביניהם.
"אושר שלי, כמה טיוב שאתה כאן"
אני מסתכלת על החיבוק שלהם ואני חשה את החום הזה בגוף ואת התחושה הזאת של השלמות שלא יוצא לי להרגיש יותר מדיי בחיי.
"בואו ניכנס פנימה"
היא פותחת את הדלת וריח הלבנדר חודר לי לאף.
אני מסתכלת סביבי ומרגישה את הרוגע שיש בבית הזה, אחרי שנים שהיא חיה בסערה.
אני מסתכלת עליו והוא פורח כאן, אני רואה את העיניים שלו מהרגע שהגענו.
"בירות?"
היא מציעה ואני מחייכת אליה, קצת המומה שזה מה שהיא מציעה לנו.
"אל תיראי מופתעת אמא שלי חובבת גדולה של הבירה"
"בירה"
אני אומרת והוא מוביל אותנו אחריה למטבח מאוד מרווח, כפרי, לבן עם מלא עציצים שמונחים על אדן החלון.
אני מתיישבת על הכיסא סביב שולחן עגול והם מצטרפים אליי עם הבירות.
"אז מה שלומך אושר?"
היא קוראת לו אושר..
כשהגענו היא אמרה אושר שלי וחשבתי שזה איך שהיא קוראת לו כשהיא חשה את החיבה ואת האהבה של אמא.
עכשיו זה נישמע אחרת.
"אמא, מיקה לא יודעת"
"מה אני לא יודעת?"
"מה היא לא יודעת מאמי?"
שתינו מסתכלות עליו ואני קצת מבולבלת.
"אושר אמא.."
הוא אומר והיא ומשחררת צחוק ומניחה עליי את היד שלה.
"מה העניין ג'וני?"
"איך לא אמרת לה?!"
"לא יצא.."
הוא מושך בכתפיים ולוגם מהבירה.
אני מרגישה לא בנוח ואני משחילה לו מבט של 'מה נהיה'.
"לא קוראים לי ג'וני באמת"
"מה?
מה זאת אומרת?"
"אני אסביר לך"
היא אומרת עם החיוך המושלם שלה אליי ואני לא יכולה להתמקד בשום דבר חוץ ממנה.
אני לא מבינה לאן זה הולך ומה העניין מאחורי השם שלו, מה שבטוח זה שאני ממש מבולבלת.
הוא נבוך, אני רואה על הפנים שלו שהוא מרגיש לא בנוח.
"ליפה התואר הזה שיושב כאן.."
"אמא.."
אם הוא לא נבוך מספיק, היא עכשיו גורמת לו להרגיש יותר מבויש והוא ממהר לעצוחר אותה.
"תפסיק להתבייש!
אתה ילד יפה תן לי להתגאות בך"
היא מדברת אליו עם חיוך ואני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה הזאת שהיא סוחפת אותי אליה.
"בכל מקרה..
ג'וני זה שם שאני הוספתי לו עוד כשהיה ילד.
זה בא בעיקבות שחקן שאהבתי כשהייתי ילדונת.
משם זה פשוט נישאר ועם השנים הוא כבר התרגל לשם הזה והמשיך איתו"
"מה?
איך לא אמרת לי שלא באמת קוראים לך ג'וני?"
אני פונה אליו המומה, משתדלת לא לכעוס מולה.
"לא לא, ג'וני עם השנים הפך לשם שלו, הגיע שלב סויים שכבר לא הציג את עצמו בשמו המקורי.
כולם כאן יודעים שהוא ג'וני, רק כאלה שלמדו איתו ידעו שהשם שלו הוא אושר"
"אושר.."
אני אומרת בשקט ומסתכלת עליו.
היא מניחה את הידיים שלה על הפנים שלי ואני מפנה את המבט שלי אליה.
"אל תכעסי עליו.."
"לא, אני לא..
אני פשוט קצת המומה"
"זה בסדר, קחי"
היא מגישה לי את הבירה ואני לוגמת, לגימה ארוכה כי אני מרגישה שהמוח שלי השתבש בדקה הזאת לאור הגילוי הזה.
"איך לא אמרת לי שקוראים לך אושר?
התחלקת על השכל?
כל הזמן הזה.."
"אל תכעסי גורג'ס, אני ג'וני מאז שאני מכיר את עצמי"
"לא בייב, אתה אושר!
יש לך שם מושלם, למה אתה לא משתמש בו?!"
"עניין של הרגל.
ג'וני הפך להיות חלק ממני"
אני משפשפת את הפנים ולמרות שאני רוצה לכעוס..
אני לא מצליחה.
לא מגיע לו שאכעס על שטות כזו.
בכל זאת אחרי הגילויים ואחרי שחשף את עצמו בפני זה נראה כל כך שולי כרגע.
והשם הזה..
אושר..
פאק, זה אפילו יותר טוב מג'וני.
אני מסתכלת עליו וכל מה שאני מרגישה כרגע, זאת אהבה עצומה שזורמת לי בגוף.
"אתם בטח עייפים מהסיעה, בא לכם לנוח טיפה?
אני אקפוץ לסופר להביא כמה דברים בינתיים"
היא מציעה לנו בזמן שהיא מדליקה סיגריה ומחייכת לעבר הבן שלה.
"נבוא איתך"
"מה פיתאום!
אתם פה לנפוש יפה שלי, אני לא רוצה שתעשו כלום, חוץ מלהנות ולנוח"
היא אומרת וקמה מהר.
היא לוקחת את התיק שלה שתלוי על הכיסא, שולחת לנו נשיקות באוויר ויוצאת.
"אז מה..
אושר?!"
אני אומרת והוא משחרר חצי צחוק ומשפיל את העיניים שלו.
אני קמה מהכיסא, נעמדת ליד כיור המטבח, משקיפה על החצר של הבית.
הוא קם ונעמד ליידי.
"את כועסת?"
"לא.
קצת המומה, אבל יעבור לי.
אני רק לא מבינה למה?"
"למה מה?"
"למה אתה מציג את עצמך כג'וני?"
"אמרתי לך כי זה מי שאני, זה חלק ממני, התרגלתי מגיל קטן"
"אני חושבת שיש לך שם מיוחד, שאתה צריך להתחיל להשתמש בו"
"לא יודע אם אני רוצה להיות אושר"
"למה?"
"לא כזה משקף את מי ואת מה שאני"
"אז תהיה אושר לדקה"
אני אומרת והוא משחרר חצי חיוך וצחוק קטן.
"כמו השיר.."
אני מוסיפה והוא מרים גבה אליי.
"כן רק שבשיר יש כוונות אחרות"
אני זזה ממנו ושולפת מהתיק שלי את הפלאפון.
ממהרת להיכנס לרשימת ההשמעה שלי ולשים לו את השיר.
אני עושה את זה כדי להוציא אותו קצת מהאיזור המובך שאליו נכנס וגם קצת כדי לעקוץ.
אחד השירים היותר מיוחדים של אורי בן ארי.
הוא מתחיל להתנגן ואני מתקרבת אליו, מניחה עליו את הידיים ומנסה לגרום לו לזוז טיפה.
אני שרה לו ותוך כדי עוזרת לעצמי להסתובב בעזרת הידיים שלו.

'חיכיתי לך בתוך התור
את לא הגעת כמו תמיד
אז התחלתי ללכת
מצאתי אהבה ליום
שנמשכה כמו חלום
ונטרקה כמו דלת
אז מה עושים שוב
מחפשים
את הילדות בתוך האלבומים
וטעם גן עדן
נגמר לי הזמן

תפסתי לי מונית צהובה עד אלייך
הבטחתי לך אני בא, אז אני בא גם באופניים
ואת אומרת לי אתה, אתה אתה.
מושך לי את הלב עם החולצה
אני לא רוצה להיות אושר לדקה,
אושר לדקה.

כל אחד סוחב איתו בדידות
ואת העולם שלו בתוך ילקוט
זה החיים את אומרת
אולי תתני לי לחבק אותך (אולי)
אני אהיה המאהב שלך
וגם חבר של הנפש, איך נגמר לי הזמן.

תפסתי לי מונית צהובה עד אלייך
הבטחתי לך אני בא אז אני בא גם באופניים.
ואת אומרת לי אתה, אתה אתה,
מושך לי את הלב עם החולצה,
אני לא רוצה להיות אושר לדקה, אושר לדקה.

כמו סיגריה, אושר לדקה.
וכמו גלידה, אושר לדקה.
כמו ההיא שאז הביאה לי אושר לדקה (אושר לדקה).

תפסתי לי מונית צהובה עד אלייך
הבטחתי לך אני בא אז אני בא גם באופניים.
ואת אומרת לי אתה (אושר לדקה)
ואת אומרת לי אתה (אושר לדקה)
את אומרת לי אתה (אושר לדקה)
אושר לדקה'

אנחנו שרים ביחד ויש מילים בשיר הזה שניכנסות עמוק לתוך הנפש.
הוא מחבק אותי חזק אליו, מזיז את השיר שלי וחושף את הצוואר שלי לפניו.
הוא מנשק אותי ובשקט משחרר מילים שהופכות את העולם שלי.
"האושר הזה כאן, לא יהיה לך לדקה.
אני מבטיח שאני תמיד אבוא, שאני תמיד אהיה ושתמיד תהיי מאושרת.
והבדידות הזאת, יחד עם חיים שלמים, יחד עם העולמות המשוגעים שלנו, ישארו בתוך ילקוט, כי עכשיו אני כאן ואת כאן וזה הזמן שלנו.
אני מבטיח לחבק ולהיות לך החבר של הנפש.
לא משנה מה..
את זאת שמושכת לי את הלב.
והאושר הזה כאן, כדי להישאר!"
אני לא מאמינה ששמתי את השיר הזה כדי לעקוץ, כדי להחזיר לו קצת.
ואחרי הכל הוא מוצא את המילים הנכונות מהשיר ומכוון אותן אליי, אלינו.
העיניים שלי מתמלאות בדמעות והגולה בגרון חונקת.
אני מרימה את העיניים שלי אליו והדמעות משתחררות ממני.
הוא לא מוסיף מילים, הוא אמר מספיק.
הוא מנשק אותי כשהדמעות משתרבבות עלי שפתינו.
הוא עוטף את פני בידיו וכל מה שאני רוצה, נמצא כאן, לפני.

********************
וואי וואי וואי איזה פרק מפנקקקקק וארוך!
מגיע לכם!
אז ג'וני שלנו הוא א' חדש!
מתה לדעת מה אתם חושבים!
מתה לדעת מה עובר לכם בראש עכשיו!
ספרו לי..
אגב תאזינו לשיר המושי מושי הזה!
אוהבת אתכם מליונים!
נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
אני מתה על לילו איזה מופרעת היא חחחח
היא וגוני שני סטלנים נשבעת.
צמד חמד משוגעים.
אמא שלו נשמעת מדהימה אוהבת מחברת אושר טהור.
והנה המה הגיע הא' שלנו הא' שכל כך חיכינו לו... אושר הא ....
אני אשאר עם ג'וני ואת תקחי את אושר חחחח.
יאללה פרק הבא חחח
האאאא והשיר מושלם!
חולה עלייך אהבת עולם שלי ❤❤❤
הגב
דווח
guest
????
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
אני על זה!
לא שוכחת נשבעת!!!
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan