כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

חיים חדשים ישנים

פרק 18

רצתי ברחבי המסדרונות "ג'ורג'!" קראתי אוף... איפה הוא יכול ליהיות רציתי לראות אותו אני לא יודעת מה קרה בלילה האחרון שגרם לי להרגיש כל כך מוזר בסביבתו אולי כי רציתי מישהו שיחבק אותי וידעתי שהוא האדם היחידי שיעשה את זה עכשיו.
שאלתי את החיילים שהיו ברחבי הטירה אבל אף אחד מהם לא ידע לכוון אותי אליו "נו באמת..." מלמלתי חזרתי לכיוון האולם והופתעתי לראות מול חדרי את ג'ורג' בעיקר מהסס אם לדפוק חייכתי לעצמי "מחפש מישהו?" הבהלתי אותו והוא התחיל לגמגם "אני רק... אני חשבתי ש... היה נראה לי ראוי..." קטעתי אותו "בוקר טוב" הוא הסמיק והשפיל את מבטו "בוקר טוב..." צחקתי והוא היה מובך "מה כל כך מצחיק?" "אתה" הקנטתי אותו הוא הסמיק עוד יותר "תודה" אמרתי לו "על מה?" "אתמול גאון" הוא חייך אליי "זה מובן מאליו!" "ברור שלו" הוא התקרב אליי ושנינו שתקנו הבטתי בעייניו ולא הצלחתי להסיר את מבטי הוא התקרב עוד עד שהפנים שלנו כמעט התנגשו אבל עצר והתרחק "את צריכה לאכול... הגנרל מחכה לך באולם..." "כן..." השפלתי את מבטי והתחלתי ללכת אבל עצרתי והסתובבתי בחזרה אליו "אבל אחר כך אני רוצה לשמוע קצת עליך!" חייכתי והוא מעולם לא הגיע לגוונים כאלה של אדום צחקקתי ורצתי לכיוון האולם "הכל בסדר מה לקח כל כך הרבה זמן?" הגנרל שאל "הלכתי לאיבוד אני עדיין לא מכירה מספיק טוב את הטירה..." חייכתי חיוך מאולץ "זה בסדר גם לי לכך הרבה זמן להתרגל למסדרונות האלו" השיחה הייתה קצת מביכה ומוזרה בכל זאת די אילצנו את עצמנו לדבר זה עם זו.
כשסיימנו לאכול הוא חזר לחובותיו כגנרל ואני חזרתי לחדרי כאבה לי ממש העין השמאלית הרגשתי כאילו מכניסים מחטים לתוכה ומוציאים אותן הלכתי למראה לראות אולי זה סתם זיהום אבל זאת לא הייתה הבעיה...
הייתי המומה עין אחת שלי בצבעה הרגיל והעין השנייה חומה לאחר כמה שניות רגליי התחילו לאבד תחושה והתרסקתי על הרצפה ניסיתי להילחם בזה אבל העיינים שלי נסגרו מעצמן
שוב הייתי לבד בחלל האין סופי ההוא אבל הצבע השתנה הוא כבר לא היה שחור הוא היה אפור כהה "לרה... את תחזרי... אני יודע שכן... כי גם אני חזרתי... ואני יודע שאת משתוקקת לחזור... אבל את לא יכולה לא עכשיו... את עוד לא פגשת אותי..." ניסיתי לפענח את הקול הוא היה כל כך מוכר ורק מלשמוע אותי ליבי פעם בחוזקה ודמעות זלגו על לחיי ראיתי לשנייה את הדמות הזאת מולי התחלתי לצעוק לחלל הריק "מישהו הצילו! בבקשה מישהו!" אבל התחלתי לשקוע בתוך מה שקודם היה הרצפה עליה עמדתי כשראשי טבע ברצפה חזרתי לעולם הרגיל שלי... שוב על הרצפה... למה זה קורה... חשבתי לעצמי הכאב נעלם אבל פחדתי להסתכל במראה קמתי אל רגליי ויצאתי מהחדר ולא הייתי מופתעת לראות את ג'ורג' חייכתי והוא חייך אליי "אתה הולך לעמוד כאן לנצח או שאתה מתכנן להיכנס?" "רק אם תזמיני" "אני מזמינה" אמרתי והוא נכנס ואיתו נהייתי מאושרת.
"נו... ספר" "מה יש לספר?" "איפה גדלת, איך הגעת ליהיות חייל בשורותיו של הגנרל?" "אני נולדתי במורשול, שזו עיירה קטנה וענייה השילטון הקודם לא סיפק לנו את מה שהיינו צריכים וגווענו וקפאנו וחיינו בתנאים לא אנושיים אז התגייסתי לשורותיו של הגנרל כדי לעשות שינוי... וכדי להציל את המשפחה שלי" "והצלחת" חייכתי אליו "כן..." הוא חייך "מה איתך האצילה ג'ולייט?" השפלתי את מבטי "אמרתי משהו לא בסדר?" הוא נבהל נאנחתי "השם הוא רוז..." הוא היה נראה מבולבל "תסבירי?" "ג'ולייט מתה... ואני הייתי המשרתת של משפחת אדוארדס... ומכיוון שלא היה לי שווי רב אז נשלחתי במקומה כדי לא לעצבן את הגנרל" הבעת פניו של ג'ורג' השתנתה והוא ענה בטון מוזר "אני מצטער..." יכול ליהיות שהווא נפגע שהסתרתי ממנו את זה? "אני מצטערת ששיקרתי" "לא לא מה פתאום אל תצטערי... זה מובן..." הוא חייך אליי "הגנרל יודע?" "כן" "זה למה הוא ברח אתמול?" "לא" "אבל אני עדיין אני" "אני יודע" הוא חייך ורכן אליי מעט הסתכלתי אליו והתקרבתי, אבל התרחקנו זה מזו במהרה כשהדלת נפתחה בפתאומיות "גנרל!" אמרתי "חשבתי שזה טום" הוא אמר בקרירות "מה אתם עושים?" "רק מדברים..." אמרתי ברוגע הוא הסתכל על ג'ורג' במבט מעורר אימה וג'ורג' יצא מהחדר "אתם שוכבים?" הוא שאל בטון אדיש "לא מה פתאום הוא רק חבר טוב" שקר שקר גדול לפחות אני מקווה שזה שקר "אני סומך עלייך, אבל לא עליו הוא חייל ואני מבטיח לך שהוא לא נגע באישה כבר לפחות שנה... תיזהרי בבקשה" להיזהר מי הוא שיגיד לי עם מי להסתובב! "במה אתה שונה ממנו?" אמרתי בארסיות הוא נאנח "אני לא מתכוון לריב איתך" הוא אמר ברוגע ולגם מבקבוק היין שהיה מונח בחדר לקחתי לו את הבקבוק מהיד "הבן אדם היחידי שאני צריכה להיזהר ממנו כרגע זה אתה" הוא היה נראה פגוע הוא השפיל את מבטו ובא לצאת מהחדר אבל אז זרק לאוויר "כנראה שלנצח אני אהיה המפלצת שלך" ויצא מהטירה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
מתי עולה המשך?
הגב
דווח
רועי לוי
רועי לוי
השבוע יעלה אני עובדת עליו (;
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
הקאובוי
הקאובוי
מאת: איש המגבעת
Chapter 1
Chapter 1
מאת: אביטל סיאני
שנה של אהבה וקבלה עצמית
שנה של אהבה וקבלה עצמית
מאת: אביטל גרבמן
סיפור על השגחה פרטית
סיפור על השגחה פרטית
מאת: חן מויאל
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan