כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

חיים חדשים ישנים

פרק 13

ניסיתי שוב לנער אותה אבל היא פשוט לא קמה סחבתי אותה למיטה שלה וחיכיתי שתתעורר אני לא יודע למה חיכיתי שם הרי אני שונא אותה ואני בטוח שהיא שונאת אותי אפילו יותר מסיבה כלשהי.
אני שונא אותה את מה שהיא מייצגת את איך שהיא רואה את החיים ואיך שהיא חושבת שהכל מגיעה לה ושהעולם בכף ידה והיא יכולה לדרוש כל דבר שרק תרצה מכיוון שנולדה לאדם שלא עשה דבר בדיוק כמוהה כדי לקבל את התואר המפואר של אצולה.
אני שונא את היחס שלה כלפיי ואיך שהיא נהנית להכעיס אותי.
אבל יותר מכל אני שונא את העובדה שאני לא יודע למה היא שונאת אותי, אני לא מנסה להחמיא לעצמי בצורה כלשהי או אומר שדבר כזה לא אפשרי אני אפילו מאמין שרוב האנשים שמכירים אותי כלל לא אוהבים אותי ולפחד ממני אני יכול להבין למה זה הגיוני, אבל בכל ליבי אני לא יודע מה עוללתי לה שגורם לה להתנהג ככה אולי זה באמת מטבעה לנהוג ככה באנשים.
הבטתי בה כמה דקות מפלצת שכלואה בתוך ילדה יפה חשבתי לעצמי.
כשהבנתי שהיא כנראה לא תתעורר כיסתי אותה בשמיכה למרות השנאה זה הרגיש פשוט נכון כאילו מישהו לחש לי לעשות את זה.
עמדתי ללכת אבל היא תפסה בידי ולא אמרה מילה עדיין לא מגיבה למה שקורה סביבה.
"אני מבין שזה בדיחה בשבילך!" כעסתי "אני באמת דאגתי לך!" אבל היא לא ענתה ועייניה עדיין עצומות ניסיתי להרפות מאחיזתה אבל זה היה בלתי אפשרי והדרך היחידה לשחרר היה לשבור את אצבעותיה ולמרות כמה שהיא הכעיסה אותי זו לא הייתה אופציה.
ניסיתי למשוך את ידי בכוח אבל משכתי בעוצמה רבה מדי והיא עפה יחד עם היד והפילה אותי לרצפה "זה מעולה!" מלמלתי בזמן שהייתי שכוב על הרצפה והיא מעליי עדיין תופסת בידי אבל פתאום לאט לאט התחילה האחיזה שלה להרפות מידי ועייניה נפקחו "מה אתה עושה?!" הייתה התגובה הראשונה שלה בזמן שהיא קופצת מעליי ונעמדה בזריזות על רגליה.
גילגלתי את עייני וקמתי על רגליי "בוקר טוב!" אמרתי בבוז "תן לי להבהיר כמה דברים!" היא הביטה בעייני העיינים שלה חזרו לצבעם המקורי מה לעזעזל זה היה חשבתי לעצמי "א. אנחנו לא הולכים לשכב" אולי מישהו קילל אותה? "ב. אל תיגע בי לעולם!" אולי צריך לפנות למישהו בעניין הזה אני לא הוזה "וג. אל תתקרב אליי" לא הקשבתי לדבריה הייתי המום מהסיטואציה, מעולם לא ראיתי משהו כזה "אתה מקשיב לי בכלל?!" "לא" עניתי והתקרבתי אליה "אני פשוט לא אוהב את הטון הזה" היא נסוגה כמה צעדים אחורה "אל תתקרב אליי"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz