כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

חיים חדשים ישנים

פרק 12

"רוז!" זינקתי לכיוונה "משרתת!" צעקתי ואחת המשרתות הגיעה בריצה והסתכלה עליי המומה "תקראי לרופא!" והיא כבר רצה לדרכה החזקתי אותה בידיי וניסיתי לנער אותה "רוז תתעוררי, תתעוררי!" ממצחה נטפה טיפת דם כנראה מחבטה ברצפה לעזעזל תפסתי אותה בידיי והרמתי אותה אך ברגע שעשיתי את זה היא התעוררה וכל כך נבהלה היא התחילה להתפתל וכמעט שהפלתי אותה "תעזוב אותי!" היא צעקה וחבטה באגרופיה בחזי הנחתי אותה על המיטה "מה הבעיה שלך?!" היא הסתכלה עליי במבט זועם "אתה הבעיה שלי! הבעיה הנוראית שלי!" היא צעקה והרופא והמשרתת נכנסו לחדר "למה יש כאן רופא? באו לאבחן אותך כחולה נפש?" קיווצתי את ידי לאגרוף החוצפה שלה!
"הם פה בשבילך..." ניסיתי לענות בקול כמה שיותר רגוע
"בשבילי?" היא ענתה מבולבלת "אני לא צריכה רופא! אני בריאה" היא צעקה "גברתי..." המשרתת ענתה בקול חלוש "היית חסרת הכרה למשך כמה דקות... רצינו רק לבדוק שהכל בסדר..." "מה?" היא נראתה מבולבלת הסתכלתי עליה בתקווה שתתנצל אבל ידעתי שלא תבוא סליחה "אני... ל..." היא מלמלה "העיינים שלך!" אמרתי מופתע לצבע האחת שהשתנה "מה הבעיה בעיינים שלי?" היא שילבה את ידיה ואמרה בבוז "אחת בצבע הרגיל שלה אחת חומה..." "מה אתה מקשקש!" הרופא והמשרתת בנתיים הלכו היא קמה ללאט מהמיטה וניגשה אל המראה אבל ברגע שנעמדה מולה היא צנחה על רגליה ובמראה עמדה בחורה שדומה לרוז.
רצתי למראה בניסיון להבין למה יש דמות זרה בה אך ברגע שהתקרבתי הרגשתי את גופי נחלש ונופל למשמע קול מוכר "איתן..." קוראים לי טו... איתן? שחכתי שהדברים האלה קרו...
אבל הצלחתי להתעורר מהחלום המוזר וכשנעמדתי על רגליי הדמות במראה נעלמה ורוז הייתה עדיין שרועה על הרצפה "מה לעזעזל?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי