כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

השדכנית פרק 13

"לכולנו יש אקסים וצריך לחיות אתם בשלום" (עירית ברנן)

תוכן עניינים 1. השדכנית פרק 12. השדכנית פרק 23. השדכנית פרק 34. השדכנית פרק 45. השדכנית פרק 56. השדכנית פרק 67. השדכנית פרק 78. השדכנית פרק 89. השדכנית פרק 910. השדכנית פרק 1011. השדכנית פרק 1112. השדכנית פרק 1213. השדכנית פרק 1314. השדכנית פרק 1415. השדכנית פרק 1516. השדכנית פרק 1617. השדכנית פרק 1718. השדכנית פרק 1819. השדכנית פרק 1920. השדכנית פרק 2021. השדכנית פרק 2122. השדכנית פרק 2223. השדכנית פרק 2324. השדכנית פרק 2425. השדכנית פרק 2526. השדכנית פרק 2627. השדכנית פרק 2728. השדכנית פרק 2829. השדכנית פרק 2930. השדכנית פרק 3031. השדכנית פרק 3132. השדכנית פרק 3233. השדכנית פרק 3334. השדכנית פרק 3435. השדכנית פרק 3536. השדכנית פרק 3637. השדכנית פרק 3738. השדכנית פרק 3839. השדכנית פרק 3940. השדכנית פרק 4041. השדכנית פרק 4142. השדכנית פרק 4243. השדכנית פרק 4344. השדכנית פרק 4445. השדכנית פרק 4546. השדכנית פרק 4647. השדכנית פרק 4748. השדכנית פרק 4849. השדכנית פרק 4950. השדכנית פרק 5051. השדכנית פרק 5152. השדכנית פרק 5253. השדכנית פרק 5354. השדכנית פרק 5455. השדכנית פרק 5556. השדכנית פרק 5657. השדכנית פרק 5758. השדכנית פרק 5859. השדכנית פרק 5960. השדכנית פרק 60 61. השדכנית פרק 6162. השדכנית פרק 6263. השדכנית פרק 6364. השדכנית פרק 6465. השדכנית פרק 6566. השדכנית פרק 6667. השדכנית פרק 6768. השדכנית פרק 6869. השדכנית פרק 6970. השדכנית פרק 7071. השדכנית פרק 7172. השדכנית פרק 7273. השדכנית פרק 7374. השדכנית פרק 7475. השדכנית פרק 75 76. השדכנית פרק 7677. השדכנית פרק 7778. השדכנית פרק 7879. השדכנית פרק 7980. השדכנית פרק 8081. השדכנית פרק 8182. השדכנית פרק 8283. השדכנית פרק 8384. השדכנית פרק 8485. השדכנית פרק 85 86. השדכנית פרק 8687. השדכנית פרק 8788. השדכנית פרק 8889. השדכנית פרק 8990. השדכנית פרק 9091. השדכנית פרק 9192. השדכנית פרק 9293. השדכנית פרק 9394. השדכנית פרק 9495. השדכנית פרק 95 96. השדכנית פרק 96 אחד לפני אחרון97. השדכנית פרק 97 פרק אחרון

******
אילנה הגיעה כבר כמעט לסוף המשמרת שלה. היא הרגישה מותשת. זאת הפעם השנייה השבוע שמתקשרים אליה מבית הספר בעקבות מקרי אלימות שקרו עם דן. היא לא יכלה יותר, גם לגדל ילד לבד, לפרנס אותו בדוחק, להוריד ממנה כדי שיהיה לו. עכשיו, התקשרו אליה מבית הספר, היא צריכה לבוא לקחת אותו. המורה סיפרה שהוא הכה כל כך חזק את אחד הילדים, שהוא נדרש לטיפול רפואי. לא לפני שהוא דאג לזרוק לעברה ולעבר המנהלת כיסא וברח לגג בית הספר.
היא עזבה את עמדתה נגשה למשרד האחראית, כדי להודיע להודיע לה שהיא צריכה לצאת לקחת את בנה. היא חששה לבשר לה, זו לא פעם ראשונה שהיא יוצאת מוקדם מהעבודה.
היא צעדה לכיוון המשרד של שולה מנהלת הספור, המשרד שלה היה ממוקם בחלק העליון של הסופר. היא הגיע למדרגה האחרונה לקחה נשימה, ודפקה על הדלת.
משקיבלה אישור להיכנס נכנסה, התיישבה והביטה בה.
"מה יהיה אילנה?" שולה הביטה ביאוש באילנה. "כל יום תצאי מוקדם, תבואי מאוחר? .. יש פה עסק אם את לא מסוגלת להגיע בזמן אולי אל תבואי בכלל". אילנה הרגישה גוש בגרון שלה מחנק.
"אני מצטערת.." היא השפילה מבטה, "הבן שלי שוב.... אני כל כך מתביישת במעשים שלו, אבל אין לי בררה אלא ללכת ולקחת אותו".
"אין מישהו שיכול להוציא אותו במקומך?" אילנה חשבה להתקשר לשרה, אך היא לא רצתה להטריח אותה ביום קר שכזה. גם ככה בקושי היא מתאוששת מהתאונה והכאבים לא מרפים ממנה.
"אין. שולה נשארה לי שעה אחרונה למשמרת" שולה התקרבה אליה. "זו לא השעה, שעה יותר שעה פחות...." היא נשפה,"אילנה אני משאירה אותך פה כי כואב לי.. אני יודעת ומכירה את המצב שלך... אבל ברגע שהבוס יראה שזה לא מתאים את תלכי, ואני כבר לא אוכל לעזור לך" היא אמרה בעצב.
"אני יודעת.... רק שעכשיו" שולה עצרה אותה בידה "לכי לבן שלך ואני מקווה בשבילך שלא תסתבכי יותר".

אילנה לקחה את חפציה ויצאה מהסופר. גשם התחיל לרדת. היא פתחה את המטרייה ורצה לכיוון תחנת האוטובוס. האוטובוס הגיע כעבור 10 דק היא עלתה והתיישבה על אחד הכיסאות. הקו היומי שלה. היא חשבה על החיים שלה, ועל כך שלמרות כמה שהיא רוצה, היא איננה מסוגלת לתת לבנה את החינוך הראוי לו. היא הרגישה שהיא ממש כשלה אתו. היא הביטה שוב כמו בכל הימים במגדלים הגבוהים ועצמה עיניים, היא הייתה כולה תקווה שביום מן הימים היא תוכל לעבור לגור פה באחד המגדלים האלו.
שזמן הזה של הנסיעה לבית היה הרגע הבודד ביממה שבו היא הרשתה לעצמה לחלום.
האוטובוס עצר ליד בית ספר כצנלסון. היא עברה בידוק אצל השומר ונכנסה לתוך מבנה בית הספר. היא התקרבה לחדר המנהלת ושם ראתה את דן יושב על אחד הכיסאות. התיק שלו היה מתחת לרגליו. היא נכנסה למשרד ולא הביטה בו. הוא ישב שם עם מבט מושפל.
"שלום אילנה" המנהלת קיבלה את פניה. "גשי למשרד שלי, דן גם אתה בבקשה". שלושתם התקרבו למשרד והתיישבו מולה.
"דן, אתה רוצה לספר לאמא שלך מה קרה?" דן שתק.
"דן אני מבקשת ממך תסביר לי מה קרה?" אילנה אמרה בשקט שהיה בו כעס רב .
"אני מבינה שאתה לא רוצה לספר לאמא שלך..." המנהלת אמרה לאחר מספר רגעים של שתיקה. "הוא הכה את אביאל חיים מהכיתה שלו. הם רבו על המקום בכיתה. לא היה אפשר לעצור אותו. הוא זרק לעברנו כיסאות ואז ברח לגג של בית הספר.." אילנה עצמה את עינייה וחשה צער עמוק.
"עוד רגע הזמנתי מכבי אש שיורידו אותו, את מבינה הילד שלך מסכן את עצמו במסגרת של בית הספר". היא אמרה בנוקשות.
"לצערי בשלושה ימים הקרובים הוא לא יוכל להגיע לבית הספר".
"אבל.. אני מבינה אבל שלושה ימים?" אילנה קפצה ממקומה. "גברת שבי בבקשה, הילד שלך הפעיל אלימות כלפי ילד בכיתה וזו לא פעם ראשונה, הפעיל אלימות גם כלפי הצוות החינוכי סיכן את עצמו. אני חושבת שהגיע הזמן שתיקחי אותו במהלך השלושה ימים ותסבירי לו את חומרת המעשה".
"מבחינתו זה פרס להיות בבית"
"אז אל תאפשרי לו שזה יראה כפרס, ההשעיה נועדה להרתיע, אך אם אתם ההורים לא ממשיכים את זה בבית זה כבר לא בתחום אחריותי".
אילנה קמה ממקומה "אני מצטערת.. "היא השפילה את מבטה המנהלת סימנה לה שהיא מבינה אותה. היא הביטה בה במבט המרחם הזה, בדיוק אותו מבט שלפני שעה שולה הביטה בה. "קום, הולכים הביתה" אמרה בקול צרוד לדן.

הם יצאו מבית הספר והתקדמו לכיוון תחנת האוטובוס. "אפשר ללכת ברגל" דן אמר "זה קרוב לבית של שרה" הוא אמר בשקט. אילנה הסתכלה על הרחובות 'הוא צודק' היא אמרה בליבה. הם התחילו ללכת בשקט.
"למה עשית את זה?" אילנה עצרה את ההליכה שלה "למה? למה אתה מרביץ לילדים? למורים מה אתה חיה?" היא לא יכלה והרימה את הקול שלה. "הוא ילד חרא אביאל הזה" ."אז בגלל שהוא ילד חרא אתה צריך ללכת ולתקוף אותו?" הוא צעקה. "ככה אני מגדלת אותך? זה החינוך שאני נותנת לך? את הנשמה אני מביאה לך, משיגה כסף שיהיה לך איך לחיות. בגדים משחקים. אני עובדת בעבודה מסריחה וחוסכת שקל לשקל בשבילך וזה התודה רבה שלך?" היא אמרה והרגישה כעס.
"למה אתה לא יכול לגרום לי קצת נחת?"
"אבא אמר לי שאם מרביצים לי או מציקים לי אני יכול להרביץ ואז הילד לא יתקרב אלי הוא ידע לא להתעסק איתי" הוא אמר בקול.
אילנה השתתקה. "זה מה שאבא שלך מלמד אותך כשאתה הולך אליו? להכות ילדים? להיות ברברי כמוהו? תקשיב לי" היא תפסה אותו בידיו והתכופפה לכיוונו. "אני לא אתן לך להיות כמו אבא שלך גם אם זה אומר שלא תפגש אתו יותר".
היא תפסה את בנה בידו והם נכנסו לבניין.

*******
הבית של דוד ברנן (האקס) ואישתו עירית (הנוכחית), היה גדול ורחב ידיים. מהכביש היה ניתן לראות כמה הוא יפה. כמה שהוא יפה מבחוץ הוא יפיפה מבפנים. היא התיישבה על אחת הכורסאות וחשבה לעצמה, שכל זה היה יכול להיות שלה. היא הייתה צריכה להיות תמר ברנן אשת השר ואיש העסקים לשעבר.
אבל היא לא, והחיים צוחקים עליה בשנית או בשלישית או בפעם המי יודע כמה.
היא שמעה נקישת עקבים, היא הרימה את עינייה וראתה אותה את עירית (הנוכחית) מתקרבת לעברה בחיוך רחב.
היא נעלה נעלי עקב שפיץ חומות, חצאית כחולה רחבה וחולצה לבנה עם שרוולים עד המרפקים. על ידה שמלית היא ענדה שעון זהב יקר.
ידה הימנית התמלאה בצמידים. ושרשרת זהב עם תליון של שני ילדים הופיע על החזה שלה.
"שלום, תמר נאמן הכותבת של המגזין 'נשים חזקות''". היא נשקה לה שתי נשיקות.
"לפני הכל אני רוצה שתרגישי בנוח. אני יודעת שאת ובעלי הייתם בקשר זוגי לפני כמה שנים. את לא צריכה לראות בי אויבת באמת שלא, גם לי יש אקסים לכולנו יש אקסים וצריך לחיות איתם בשלום"
היא חייכה אליה חיוך רחב.
"אני שמחה לשמוע " תמר הרגישה הקלה מסויימת "התכנסנו בעקבות האירוע ההתרמה שאני עורכת בחג פורים הקרב ובא. זה אירוע שיתקיים בעוד חודש. יגיעו לשם אנשי עסקים רבים, שרים שגרירים. למעשה כל שנה אני עורכת את האירוע . זה יהיה אירוע התרמה בסגנון נשף תחפושות, את יודעת... " היא התקרבה אליה ולחשה לה באוזן "עשירים אוהבים אירועים גרנדיוזים. " היא צחקקה "ואני המטרה שלי לגייס כספים לעמותה שלי".
"ראשית אני אדליק את המכשיר ההקלטה כדי שנוכל לנהל את הראיון"
עירית סיפרה לתמר על העמותה שלה, על הנשים שמגיעות אליה. על המתנדבות שהן למעשה אותן נשים שיצאו ממעגל האלימות. את הליווי שהן מספקות לשנים מרגע היציאה מהמעון וההשתלבות בחיים בחברה, מציאת דירה, והשתלבות בשוק העבודה.
הדלת נסגרה
"נראה לי בעלי הגיע" היא אמרה בפליאה.
ליבה של תמר הלם בחוזקה רק את דוד ברנן אני צריכה על הראש לי עכשיו. בעוד שעירית מדברת ומדברת על חייה ועל עבודתה, ראשה של תמר התעסק רק בו, בדוד ברנן, ובמחשבה שהוא קרוב אליה יותר מתמיד.
"הגעתי" היא שמעה קול. קול מוכר יש לציין. הוא התקרב אל שתיהן עם חיוך רחב.
היא הכירה אותו לפני 8 שנים אולי קצת יותר. הם נפגשו בכנס שנערך במלון 'דיויד אינטרקונטיננטל' בתל אביב. הכנס עסק בנדל"ן ותמר הגיע לשם כדי לסקר את הנשים החזקות כיום בנדל"ן במדינת ישראל.
הם נפגשו בהפסקה הראשונה, הוא דיבר עם יעקוב ולחץ את ידו. בהפסקה השנייה הוא כבר ישב איתה לצהריים ודיבר איתה על הא ודא.
הוא לקח ממנה את המספר ובמשך 9 חודשים הם חגגו את הזוגיות שלהם ואת האהבה שלהם. אבל כמו בחיים, דברים נגמרים. וגם הקשר נגמר, תמר הרגישה שהוא פחות שם בקשר שלהם, הוא טס הרבה והם לא מתראים. הוא ביקש ממנה לעזוב את העבודה ולעבוד מהבית.
היא סרבה היא לא הייתה מוכנה להיות בבית, ואז התגברו הריבים והתנתק הקשר. אחרי חודשיים הם חזרו ושוב נפרדו ושוב חזרו ואז נפרדו לגמרי.
היא יכולה להודות רק בפני עצמה, שהוא הקשר הכי טוב שהיה לה. אם היה לה את השכל של היום הייתה מוצאת פשרה, ונשארת אתו.
"תמר" הוא קרא בשמה. הוא חיבק את אשתו ונשק לה. הוא התקרב ולתמר ולחץ את ידה "שמח שאת מסקרת את הקרן של אשתי, שתדעי לך עירית עושה חסד בעבודה שלה".
"אני יודעת והתרשמתי ממנה ממש לטובה".
"נכון, יש לי טעם טוב בנשים" הוא חיבק את עירית וקץ לתמר" אלוהים הוא לא ישתנה לעולם.
"אתה מעוניין להצטרף לכתבה? אני בטוחה שהקוראות והקוראים שלי ישמחו לשמוע את דעתך ואת ההשתתפות שלך בפעילות של הקרן".
"למעשה אין לי הרבה זמן לפעול בקרן, אבל מה שאני יכול אני עושה ותורם. את יכולה לכתוב שאני גאה באישתי. אנחנו עם שני ילדים קטנים והיא מצליחה לג'נגל בין הכל. לעזור לנשים נפשית ועזור להן לצאת ממעגל האלימות. היא עוזרת להם גם בשלבים של מציאות עבודה" הוא הביט בה בהערצה.
"אני פשוט מעריץ אותה עבד לרגליה, למדתי ממנה ואני עדיין לומדת ממנה כל כך הרבה". תמר הרגישה צביטה קטנה. אליה הוא בחיים לא דיבר ככה.
"טוב בנות אני אעזוב אותכם יש לי מדינה על הראש" הוא צחק "תהנו" הוא הסתובב ונעלם בין אחד החדרים.
"ללא ספק בעל מקסים יש לי" היא אמרה בעיניים נוצצות ותמר האמינה לה.
"טוב בואי נמשיך..." תמר החזירה אותה ל"מציאות".

****
"אני לא יודעת מה יהיה עם הילד הזה..." אילנה אמרה בקול חנוק. "מה אני אעשה? את רואה מה אני עוברת... גם קיבלתי היום נזיפה מהמנהלת שלי" אילנה חיבקה את רגליה בשתי ידיה.
"הוא לא מעריך כלום הילד הזה, והיום הוא סיפר לי שהאבא שלו הזה, מלמד אותו את ההתנהגות הזו, את מבינה? לכי חנכי ילד ויבוא איזה זבל ויהרוס לך הכל".
"חבל שלא התקשרת אלי... אני אהיה איתו בימים הקרובים" שרה הניחה את ידה על גבה של אילנה.
"אני פוחדת שרה" אילנה לחשה "אני פוחדת מה יעלה בגורלי" היא עצמה את עינייה "מה יקרה? אני לא אוכל לעבוד בסופר כל החיים שלי... דודי גם קונה את דן בכל מני משחקים ומתנות יקרות שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות... דן גם מכבד את דודי יותר מאותי הוא מקשיב לו ולומד ממנו, אני פוחדת שהוא יהיה כמוהו".
"קודם את לא צריכה לפחד, לא צריכה לפחד מאף אחד. אילנה את בחורה חכמה עם נשמה ענקית. את מגדלת את הילד שלך בצורה ששני הורים לא מצליחים לגדל. נכון את לא מגדלת אותו בפאר אבל את מגדלת אותו עם נשמה ענקית"
"אז למה הוא מתנהג כמו בהמה? לזרוק על מורה כיסא? לעלות על גג של בית ספר? לפגוע בילד? לאן הגענו?"
"אילנה הילד שלך זקוק לעזרה. לדעתי אחרי שיגמרו שלושת ימי ההשעיה את חייבת לפנות ליועצת בית הספר, את צריכה לקבל עזרה מקצועית עם הילד"
"ואם ידחפו לו כדורים? אני לא מוכנה שהוא יקח את הרטלין?"
"אני לא חושבת שהוא צריך כדורים... הוא עבר הרבה דברים הילד שלך... הוא ילד טוב, לכי תדעי מה עובר עליו. אבא שלו משפיע עליו, החברים שלו, העולם הזה שדורש ודורש מכולנו וגם מהקטנים האלו. צריך לחנך ילדים עם הרבה סבלנות.
אני לא זכיתי ללדת ילדים, אלוהים לא רצה, הוא רצה שאני ובעלי נשקיע את המאמצים שלנו בדברים אחרים. אחרי אין ספור הפלות הריונות שלא הצליחו ולידה שקטה אחת" היא לקחה נשימה "בחרנו להפסיק להתעלל בעצמנו".
אילנה התיישרה והתקרבה לשרה. "הייתה לך לידה שקטה?" שרה הנהנה "זה היה כבר חודש שמיני, היו לי תאומים. תחשבי 16 שנה של הפלות ומה לא..... " היא הרגישה שקשה לה לדבר, עינייה של שרה התמלאו דמעות . "זה היה בלילה של ט' באב הרגשתי צירים ובעלי הסיע אותי לבית החולים. שם ילדתי. בהתחלה הם חיו אבל הרופאים היו מודאגים ואחרי 6 שעות שניהם נפטרו ואיתם החלומות שלי".
"אני זוכרת את ההלוויה שלהם. הלכנו לאיזה בית קברות של בית החולים. היה חום אימים בחוץ השארנו אותם שם. בזמן שקברנו אותם קברנו גם את החלום שלנו להיות הורים, לא רציתי לעבור יותר את הסבל שבטיפולים, לא רציתי עוד אכזבות הבנתי שהתפקיד שלי בעולם הוא לא להביא ילדים, אלא לעשות דברים אחרים"
"ואיך בעלך קיבל את זה?" אילנה ראתה שהשאלה הכאיבה לה "את לא חייבת.."
"הוא מצא נחמה בנשים אחרות... לימים יתברר לי שנולדה לו ילדה מאחת מהן. כשהתעמתתי איתו הוא כעס עלי, צעק עלי, האשים אותי... הייתי אומללה אילנה. הרגשתי שאני לא שווה בתור אישה. איזו מן אישה אני שלא מסוגלת ללדת ילדים? שלא מסוגלת לעשות את הדבר הפשוט הזה הריון. חמותי גם לא ריחמה עלי, הייתי מקוללת בעיני כולם. תחשבי לפני שנים רבות זה היה נחשב לדבר חריג.
ואז בעלי עזב את הבית, מעולם לא התגרשנו עד שהגיעה אלי הבשורה שהוא מצא את מותו באיזו ספינת תענוגים. כנראה עם אחת המאהבות שלו, הוא ירד לחוף וגל פשוט בא ולקח אותו, אחרי כמה זמן הוא פלט אותו לחוף. ניסו לבצע בו החייה אבל זה היה מאוחר".
שרה קמה ממקומה ולקחה לעצמה משקה.
"בגלל זה אילנה," היא התקרבה אליה וחזרה לשבת "אני לא מסכימה לך לחשוב שאת אישה לא טובה, או לא שווה או אמא לא מספיק את שומעת? את אישה חזקה ואת תראי יהיה לך הכל, כל מה שתרצי, אושר פרנסה עבודה אני מבטיחה לך אילנה אני נשבעת לך שבועה של אמא".

****
"שמחתי להכיר אותך" תמר חיבקה את עירית ברנן והרגישה שהיא ממש מתכוונת לכל מילה ומילה. היא הסתובבה ויצאה מהשער, היא רגישה שהאישה הזאת פשוט השראה. היא באמת מצליחה להבין את דויד עכשיו עם כל עניין הערצה וכו'.
בעודה מתקרבת אל הרכב שלה יד תפסה אותה. היא הסתובבה וראתה את דויד. "מה את עושה?" היא נסתה להשתחרר ממנו. "ששש... אל תצעקי" הוא לחש לה באוזן. "התגעגעתי אליך" הוא המשיך לדבר אליה.
,"תזוז, אין לך בושה? אישתך נמצאת בבית שם" היא הצביעה "עם הילדים שלך",
"נו.. ו... לא יכולתי להתאפק כשראיתי אותך, את יודעת שאת החולשה שלי גם שנים אחרי אף אחת לא עשתה לי את זה כמוך" הוא אמר לה את זה תוך כדי מבט בתוך עינייה.
"תפסיק אתה נשוי" היא הרגישה שזה קשה מדי.
"נשוי נכון" הוא אמר בצער "אבל זה לא אומר ששכחתי אותך שאני לא זוכר אותך".
היא הרגישה שהוא דוחף אותה לכיוון האוטו היא ממש הרגישה את הגב שלה נצמד לאוטו, הגוף שלו נצמד אליה חזק. כמה חזק? שהיא הרגישה את דפיקות הלב שלו בחזה שלה"
"די דוד זה לא נכון מה שאנחנו עושים תלך" היא נסתה לדחוף אותו.
"הוא התקרב אליה עוד יותר, "לא שכחתי אותך חיים שלי, לא הפסקתי לחשוב עליך כל הזמן הזה, ועכשיו אני מבין שגם לא הפסקתי לאהוב אותך" הוא נשם את שיערה
"אשתך...." היא נסתה והוא כבר נשק אותה. זו לא הייתה שניקה רגילה, נשיקה עמוקה היא הייתה חזקה כואבת, מטלטלת מלאה בגעגועים מצידה ותשוקה מצידו. כאב היה שם.
לאחר מספר רגעים היא התנתקה ממנו הזיזה אותו פתחה את דלת הרכב שלה נכנסה לאוטו ונסעה משם במהירות.

*****
כבר מאוחר מאוד בלילה, עדן נרדמה וגם צח. תמר נכנסה לביתה וליבה הלם בחוזקה. היא לא האמינה שהיא הייתה בין זרועותיו של דוד. התחושה הנעימה הזאת התפוגגה אחרי שנזכרה שהוא נשוי אבל לשנים ובעל לאישה מקסימה ביותר.
היא הוציאה את מכשיר ההקלטה שלה, והריצה לשמוע את קולו של דוד "היי אני חושבת שזה בעלי הגיע" היא שמעה את עירית ואז דוד התחיל לדבר. היא עצרה ברגע שסיים ואז התחילה שוב. היא קמה לכיוון חדרה וסגרה את הדלת. היא התפשטה והרגישה חום, היא הרגישה שהחדר בוער הגוף שלה בוער. הוא בוער מתשוקה.
היא נפלה על מיטתה כשגבה לכיוון המזרון ופניה לתקרה. היא הרגישה רגשות ששכחה מה הם. היא התיישבה במהירות והביטה במראה שלה. "מה את עושה מטומטמת?" היא דפקה את ידיה בראשה. "עם גבר נשוי תלכי? את מחפשת זיווג הלכת לרב מה תגידי לו הכרתי גבר נשוי?" היא הפילה את עצמה שוב.
היא הסתכלה בנייד שלה יום רביעי היום 26.2 עוד יומיים נגמר החודש וכבר חודשיים עברו מיום הולדתה והיא אפילו לא בכיוון. בינתיים יש לה את ורד ואיציק, אבל היא לא יכולה להסתמך על שניהם שיתחתנו השנה... היא חייבת לזווג לפחות עוד שני זיווגים בטוחים לחתונה.
איפה? איפה היא תמצא אותם? היא התיישבה שוב והביטה במראה.
היא עמדה והסתכלה על עצמה. "תמר, אף אחד לא האמין בך עד היום והמציאות הראתה לך שהכל הולך קשה. אבל הרב אמר לך אסור לך לאבד את האמונה. גם אם מזמינים אותך לפגישת מחזור, גם אם ההורים שלך צוחקים עליך בזים לך, גם אם את מראיינת את אישתו של האקס שלך, גם אם האקס הנשוי שלך מנשק אותך..." בשלב הזה הבכי כבר יצא היא נגבה את הדמעות ואמרה
"אסור לאבד את התקווה"

******
בנימה זו אאחל לכולכם שנה טובה מלאה באושר ובשמחה. בכתיבה וחתימה טובה. ומי יתן והשנה הזו תהיה שנה שיתגשמו בה כל משאלותנו לטובה.
מבטיחה פרקים מותחים בקרוב
אוהבת רחלי

racheli :) עקוב אחר racheli
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
מאת: Bella Luna
גורם מאיים
גורם מאיים
מאת: . Audrey
שיחות ארוטיות בוואטספ
שיחות ארוטיות בוואטספ
מאת: מרינה לין
תשקרי לי בכנות
תשקרי לי בכנות
מאת: Avaraius The Tale Teller
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D