כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

חיים חדשים ישנים

פרק עשירי

יצאתי מהאולם אחריו 'נהדר' חשבתי לעצמי הוא ברח ואין לי שמץ לאיפה ללכת...
התחלתי ללכת לכיוון מסויים עד שהגעתי לקצה המסדרון והבנתי שהחדר לא נמצא שם.
כשהסתובהתי ראיתי פנים מוכרות "ג'ורג'?" והבחור הסתובב "ג'ולייט, שוב נאבדת?" הוא חייך "כן..." השפלתי את מבטי וצחקתי "מזל שאני כאן... החדר שלך נמצא בכלל בקצה השני של הטירה" הוא צחק "יש גינה?" "גינה? לטירה?" "כן" קיוויתי שיש אולי אני אוכל למצוא לי פינה שלווה בכל הזמן שאני הולכת לבלות כאן.
"אין גינה... מצטער" "טוב לא נורא" מלמלתי "אז לחדרי אני משערת" הוא צחק "מכאן"

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הבחורה הזאת! מה היא חושבת?! מי היא שתירק בפנים שלי ותעשה בכלל את כל ההצגה המלוכלכת הזאת איך היא מעזה?! אני שונא אצילות הן כולן אותו דבר חושבות שמגיע להן הכל כי הן נולדו לאנשים הנכונים במקום הנכון, יש אנשים שנולדו במקום הלא נכון לאנשים הלא נכונים והם טובים ממנה בהרבה! הלכתי לחומת הטירה וביקשתי מאחד המשרתים שיביא לשם עוד בקבוק של יין.
ישבתי והסתכלתי על היערות מעבר לעיירה הם תמיד הרגיעו אותי אבל עכשיו הייתי כל כך זועם
אז מה אם אין לי תואר מלוכה ורמת הגנרל לא גבוהה כמו תואר האצולה שלה ככל הנראה אבל ההתנהגות הזו לא הגיונית בשום צורה! שתיתי את בקבוק היין שהוריתי להביא לי.
המחשבות שלי ניהיו מעורפלות ומצאתי את עצמי הולך זועם לכיוון חדרה "היא תענש על זה! והיא כל כך תתחרט!" קיווצתי את אגרופיי כל כך חזק אולי בניסיון לקבל בחזרה קצת הגיון אולי כדי לנסות להסיח את דעתי מהכעס.
עצרתי בדרך לחדרה הרגשתי את הכעס זורם לי בורידים ומכלה את גופי ניסיתי להיפטר ממנו בצורה שלו תפגע באף אחד לפחות ככה חשבתי או שזה מה שהאלכוהול חשב והתחלתי להכות את הקיר הרבצתי לו כל כך חזק וכל כך הרבה עד שמפרקי אצבעותיי נצבעו בשתפיי דם ודם טיפטף מאגרופיי, אחת המשרתות עברה ליד בזמן שהתחלתי לסדוק את הקיר היא הייתה נראת כל כך מפוחדת וישר ברחה בחזרה לחדר שממנו יצאה.
אוי נו חשבתי לעצמי הסתובבתי ונשענתי על הקיר "משרתת!" קראתי לה והיא חזרה עם ראש מושפל "כן גנרל" רגליה רעדו היא באמת עד כדי כך מפוחדת? "אני אשמח לעוד בקבוק של יין" "כן גנרל" היא ברחה משם התיישבתי על הרצפה "גנרל מדוע אתה על הרצפה?" אחד החיילים שלי ענה אבל הדברים סביב היו כבר מטושטשים מדי כדי לזהות "ג'ורג'?" "בכבודי ובעצמי" הוא צחק אני לא יודע מה דעתי על הבחור הזה הוא נראה כל כך תמים וטוב לב אבל אני לא מאמין שקיימות תכונות כאלה בבני אדם ולדעתי הבחור הזה הוא רק זיוף, רק מסיכה שמסתירה את המפלצת שהשאר לא מסתירים "חתיכת נזק עשית לקיר, חשבת על איגרוף?" הוא שאל בציניות אבל לי לא היה ממש מצב רוח לזה "לא עכשיו ג'ורג'" ניסיתי ללכת מבלי להעזר בקיר אבל יכולתי להרגיש ולהגיד בעצמי שהלכתי עקום המשרתת חזרה עם הבקבוק אבל ג'ורג' השיג אותי והגיע למשרתת לפניי "הוא לא צריך את זה" הוא אמר לה וגירש אותה "מה נראה לך שאתה עושה?!" ג'ורג' הסתכל עליי במבט נוזף "יש לך חתונה עוד כמה שעות לפחות תצליח לעמוד" נכון החתונה! לעזעזל! "אני הולך לנוח קצת תעיר אותי לפניי שהיא אמורה להתחיל" ג'ורג' תפס במצחו ונאנח "כמובן גנרל"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
החיים שלי...
החיים שלי...
מאת: דיסקרט חדרים לפי שעה
היא כוסית
היא כוסית
מאת: Nouraldein Yousif
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
השואה והתקומה שלי
השואה והתקומה שלי
מאת: David Netzer