כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

חיים חדשים ישנים

פרק ראשון

קמתי בבהלה והתנשפתי בכבדות וניסיתי להבין ולהיזכר בחלום המוזר שהיה לי.
זה הרגיש כל כך אמיתי המכונית ההיא שהתנגשה בי... רגע המה? מעולם לא ראיתי או שמעתי על הדבר שהתנגש בי, ואיך קראתי לזה? זה היה נראה כמו כרכרה ללא סוסים... ועם צורה מאוד מוזרה משהו הרגיש לי לא נכון. אני ישנה באסם הזה כבר כמה שנים... למה זה מרגיש כאילו שאני פעם ראשונה כאן?
"תתאפסי אל עצמך לר... ל..." משהו היה מוזר "למה אני לא זוכרת איך קוראים לי?" פתאום הגיחה אישה מבוגרת וגערה בי "את עדיין ישנה? הזמן לעבוד בטלנית..." "כן לואיזה!" אמרתי ישר מאינסטינקט, למה לרגע לא ידעתי מי זאת? ולמה אני יודעת את השם שלה "נו אז די דיבורים תתחילי במעשים" "כן כן" הזדקפתי" למה אני כל כך נמוכה? חשבתי לעצמי. אבל זה הגובה שלי... תמיד היה? "לואיזה?" שאלתי "כן?" נשמתי עמוק "אני יודעת שזה נשמע קצת הזוי אבל יש סיכוי שאת יודעת איך קוראים לי?" "ברור שאני יודעת איך קוראים לך!" היא ענתה חסרת סבלנות ומצב רוח "תתארגני ותתחילי לעבוד רוז!" רוז... חשבתי לעצמי זה השם שלי? לבשתי את בגדי העוזרת והתחלתי לנקות את האחוזה לאט לאט התחלתי להיזכר בפרטים על חיי... זו בטח העייפות חשבתי לעצמי.
אני משרתת אצל משפחת אצולה, האדון והעלמה אדוארדס.
יש להם שלוש ילדות ג'ולייט, אליזבת ואליסה.
אליזבת ואליסה תאומות בנות עשר זוג ילדות נבונות ושקטות כמו שמצופה מבנות אצולה וג'ולייט הבת הבכורה של מר אדוארדס אבל אמא שלה מתה בזמן הלידה שלה ולאחר שמונה שנים מר אדוארדס התחתן מחדש עם גברת אדוארדס ונולדו לו אליזהת ואליסה.
לא ראיתי מעולם את גברת אדוארדס מכיוון שהיא כמעט ולא יוצאת מחדרה, יש שאומרים כדי לשמור על עורה לבן כשלג ויש שאומרים כי היא חולה.
לואיזה היא אחראית על המשרתות היא משרתת נאמנה לבית זה כבר מעל שלושים שנה ולומרות גילה חרוצה יותר מכל המשרתות ביחד.
ואני... אני רוז ממזרה שנמכרה כדי לעבוד אצלם ואפשר להגיד שיחסית לממזרה במקום הזה יצאתי בזול ואני מודה על כך כל יום ויום.
התחלתי לנקות את חדר האורחים כמו שאני עושה בכל יום, התחלתי בלאבק את הספות אך ברגע שנגעתי בספה הרגשתי כאב חד בחזה ונפלתי על ברכיי.
"לרה! אלוהים מה קרה לה?!" שמעתי קול מוכר קורא... קורא... הוא קורא לי?
אבל לא קוראים לי לרה קוראים לי רו... שוב?
ניסיתי להבין של מי הקול שמעתי יבבות "לרה... טיפשה שכמותך..." הכל החשיך סביבי וגופי התחיל לכאוב כאילו משהו פגע בי... ניסיתי להיזכר אבל הכל נקטע כשפתאום שמעתי את קולה של לואיזה "רוז מה את חושבת שאת עושה?!" קמתי בבהלה כאילו מתעוררת מסיוט ומצאתי את עצמי יושבת על הספה.
נרדמתי? זה היה כל כך אמיתי...
"אני מחכה להסבר!" לואיזה כעסה "מצטערת לואיזה אני... אני לא במיטבי היום..." השפלתי את מבטי "שמתי לב... טוב תחזרי לעבודה אם בפעם הבאה מר אדוארדס יימצא אותך כך גורלך לא יהיה טוב..." היא הלכה וסגרה אחריה את הדלת נאנחתי וחזרתי לעבוד עד שפתאום ג'ולייט נכנסה לחדר בסערה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
פנטזיה
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
התגעגעתי הוא שלח
התגעגעתי הוא שלח
מאת: אתי שבי
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
מאת: קריסטין .
סיפורים אחרונים
הקאובוי
הקאובוי
מאת: איש המגבעת
Chapter 1
Chapter 1
מאת: אביטל סיאני
שנה של אהבה וקבלה עצמית
שנה של אהבה וקבלה עצמית
מאת: אביטל גרבמן
סיפור על השגחה פרטית
סיפור על השגחה פרטית
מאת: חן מויאל