כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

השדכנית פרק 12

התקף חרדה

תוכן עניינים 1. השדכנית פרק 12. השדכנית פרק 23. השדכנית פרק 34. השדכנית פרק 45. השדכנית פרק 56. השדכנית פרק 67. השדכנית פרק 78. השדכנית פרק 89. השדכנית פרק 910. השדכנית פרק 1011. השדכנית פרק 1112. השדכנית פרק 1213. השדכנית פרק 1314. השדכנית פרק 1415. השדכנית פרק 1516. השדכנית פרק 1617. השדכנית פרק 1718. השדכנית פרק 1819. השדכנית פרק 1920. השדכנית פרק 2021. השדכנית פרק 2122. השדכנית פרק 2223. השדכנית פרק 2324. השדכנית פרק 2425. השדכנית פרק 2526. השדכנית פרק 2627. השדכנית פרק 2728. השדכנית פרק 2829. השדכנית פרק 2930. השדכנית פרק 3031. השדכנית פרק 3132. השדכנית פרק 3233. השדכנית פרק 3334. השדכנית פרק 3435. השדכנית פרק 3536. השדכנית פרק 3637. השדכנית פרק 3738. השדכנית פרק 3839. השדכנית פרק 3940. השדכנית פרק 4041. השדכנית פרק 4142. השדכנית פרק 4243. השדכנית פרק 4344. השדכנית פרק 4445. השדכנית פרק 4546. השדכנית פרק 4647. השדכנית פרק 4748. השדכנית פרק 4849. השדכנית פרק 4950. השדכנית פרק 5051. השדכנית פרק 5152. השדכנית פרק 5253. השדכנית פרק 5354. השדכנית פרק 5455. השדכנית פרק 5556. השדכנית פרק 5657. השדכנית פרק 5758. השדכנית פרק 5859. השדכנית פרק 5960. השדכנית פרק 60 61. השדכנית פרק 6162. השדכנית פרק 6263. השדכנית פרק 6364. השדכנית פרק 6465. השדכנית פרק 6566. השדכנית פרק 6667. השדכנית פרק 6768. השדכנית פרק 6869. השדכנית פרק 6970. השדכנית פרק 7071. השדכנית פרק 7172. השדכנית פרק 7273. השדכנית פרק 7374. השדכנית פרק 7475. השדכנית פרק 75 76. השדכנית פרק 7677. השדכנית פרק 7778. השדכנית פרק 7879. השדכנית פרק 7980. השדכנית פרק 8081. השדכנית פרק 8182. השדכנית פרק 8283. השדכנית פרק 8384. השדכנית פרק 8485. השדכנית פרק 85 86. השדכנית פרק 8687. השדכנית פרק 8788. השדכנית פרק 8889. השדכנית פרק 8990. השדכנית פרק 9091. השדכנית פרק 9192. השדכנית פרק 9293. השדכנית פרק 9394. השדכנית פרק 9495. השדכנית פרק 95 96. השדכנית פרק 96 אחד לפני אחרון97. השדכנית פרק 97 פרק אחרון

"בוקר" עדן פלטה לאוויר. היא נכנסה למשרד והתיישבה על הכיסא שלה ולא הורידה את משקפי השמש.
"מה שלומך עדנוש?" עליזה חייכה לעדן.
"אותך חיפשתי!" עדן הצביעה עליה.
"תגידי, את אמרת לאיתן שאני בשבת אצל ההורים שלי?" עדן הורידה מעט את המשקפיים.
"אני? לא, למה שאני אגיד לו? הוא לא שאל אותי עליך..." עדן הסירה את המשקפיים במהירות.
"את צוחקת עלי נכון? את בטוחה, בטוחה שלא סיפרת לו כלום? כלום כלום שום דבר עלי?"
עליזה הנהנה, "כן, למה את שואלת?" עליזה נראתה מבוהלת.
"עזבי... סתם לא יודעת איך הוא ידע שאני בב"ש"
"איך את יודעת שהוא יודע?" עליזה נראתה סקרנית.
"את יודעת מה עליזה? יותר מדי מילים לבוקר אחד תאמיני לי.... פריזר הגיע?"
"למה בא לך להבריז עוד הפעם?" נואה התערבה בשיחה של שתיהן ולדאגה לעקוץ את עדן. "ממש לא, אני צרכה למסור לו את הדוחות של החודש האחרון הוא ביקש ממני". היא אמרה לה בעצבים.
"אה... אז את כן עובדת... יום חמישי נעלמת כמו תמיד, השארת אותנו עם מבול של עבודה". עדן גלגלה את עינייה.
"אני את העבודה שלי סיימתי, אם נשארה עבודה זה כנראה בתחום שלך".
"כן היית צריכה למהר ללכת להורים שלך . בטח לעזור לאמא שלך להכין דגים לשבת" נואה צחקה עם עוד מזכירה.
עדן קמה ממקומה עצבנית. לא מספיק השבת שעברה, הריב עם גיסתה ואחיה, ההברזה של איתן ועכשיו זאת?
"מה את רוצה אני לא מבינה עוד לא 8:00 בבוקר את רוצה לריב?" עדן התקרבה לנואה.
"עדן, את ההתנהגות הברברית שלך תוצאי בבית שלך, עבריינים לא נכנסים לפה" היא הביטה בעדן בזילזול.
"מפגרת" עדן זרקה לעברה, והתקרבה למקום שלה. "מה אמרת?" נואה אמרה כאילו לא שמעה "שאת מפגרת" עדן חזרה על עצמה.
"כן מפגרת? לפחות אני התקבלתי כי יש לי תואר יש לי ניסיון לא כמוך שמפתה גברים ופותחת רגלים לבוס". עדן הרגישה שהדם עולה לה למוח. היא יודעת שנואה צודקת.. היה לה רומן קצר עם הסמנכ"ל של החברה של ידידיה. אבל מפה ועד שהיא תבזה אותה ככה. חוץ מזה שהיא באמת התאהבה בו.
היא הסתובבה, עליזה הרגישה שהדם של עדן מתחיל לעלות ותפסה אותה בידייה.
"תעזבי אותי עליזה" היא צעקה לעברה.
"אני עוד שנייה מתקשרת לאבטחה, שיקחו אותך מכן" נואה צעקה.
"אני לא אתן לך להרביץ לי," היא התחילה להגיד משפטים ועדן לא הבינה על מה היא מדברת. "את אלימה את לא תפגעי בי, אני פוחדת לבוא לכאן בגלל..."
"מה קורה כאן?" נשמעה צעקה, הבנות סובבו את ראשם וראו את איתן עומד.
"מה קורה כאן על הבוקר?" הוא נראה כועס.
הוא עמד שם עם חליפה וחולצה לא מכופתרת עד הסוף, כמה יפה הוא היה נראה. ועוד עם המבט הכועס שלו.
"עדן נואה כנסו למשרד שלי עכשיו" הוא פקד ושתיהן נגשו אליו.
הוא סגר את הדלת והתיישב. עדן התיישבה גם היא הוא הרים אליה את המבט שלו, ונואה הניעה את ראשה. "סליחה לא..." היא קמה ממקומה.
"מי מתחילה? " איתן נראה חסר סבלנו.
"הכל התחיל...", "היא עושה לי.." "מה את אומרת..."
"טוב שקט, חור עשיתם לי על הבוקר שתיכן. נואה תתחילי" הוא אמר בעייפות.
"איתן, הבחורה הזאת מהרגע שהיא הגיעה רק בלאגן. היא לא עובדת, רק מדברת חולמת, משאירה המון עבודה. הערתי לה על כך וזה לא מעניין אותה בכלל" עדן לא נתנה לה לסיים את המשפט.
"על מה את מדברת? את תמיד מנסה להרוס לי הכל"
"אני? את זו שמנסה להשמיץ פה, אם לא ידידיה אני לא.." איתן ראה שלא ניתן יהיה להשתלט על שתי הבנות."
"נואה צאי... ואת ..." הוא פנה לעדן "נשארת פה". נואה הסתובבה ויצאה מהמשרד.
איתן שתק והתסכל עליה.
"אני רוצה להסביר לך משהו. כאן זה מקום עבודה מקום מכובד לא שוק זה ברור לך?"
עדן הרגישה שהיא לא מסוגלת. "אתה... אתה אשם בזה.."
איתן נראה מופתע.
"אתה קובע איתי אתמול... ומבריז לי.." איתן היה המום. "מי קבע איתך?" עדן נראתה מבובלבת.
"אתה... אתה התקשרת אלי אתמול בבוקר, 4 פעמים וקבעת איתי. רצית לדבר איתי... הנה אם אתה לא מאמין לי..." היא הוציאה את הנייד שלה. "תראה 4 שיחות והנה אני חוזרת אליך את רואה?"
"אני ממש לא התקשרתי ולא דיברתי איתך"
"מה לא? אז מי? החבר הדמיוני שלי?" איתן לקח את הנייד בידו "אני רואה שהתקשרתי אבל אני לא הייתי בעיר שלך אני לא יודע איפה את גרה בכלל, ואני לא נוהג להפריע לעבודים שלי ביום החופשי שלהם, ובמיוחד ביום שבת". עדן הרגישה ממש מטומטמת.
"אז אם זה לא אתה, עם מי דיברתי?" איתן הזיז את ראשו לשלילה. היא האמינה לו, הוא באמת היה נראה מופתע כאילו הוא אינו יודע על מה היא מדברת.
"טוב סליחה על הכל.." היא אמרה ומשכה את האף... "על הבוקר עם נואה ועל עכשיו".
"עדן?" עדן הסתובבה לפני שיצאה "אני מבקש שתהיי מקצועית כבר דיברנו על זה".

*****
"יעקוב אתה שומע מה אתה אומר לי?" תמר צעקה במשרד של יעקוב. "כן אני שומע" יעקוב חזר על עצמו מרגיש מאושר. "אז קצת לעגל פינות מה יקרה? תמותי?""
תמר הסתכלה על יעקוב שהיה נראה מאוד משועשע, מהרעיון שהיא הולכת לראיין את אשתו של דויד ברנן. דוד ברנן היה בן זוגה של תמר לפני 7 שנים. כיום הוא פוליטיקאי מסריח. עשיר ומסריח. אשתו היא אישה חזקה, טובת לב כך אומרים, שמחזיקה בקרן לנשים שסובלות או סבלו מאלימות במשפחה.
"איך אתה רוצה שאני אראיין את האישה של הגבר שיצאתי איתו?" היא זרקה את העט.
"זה יהיה מגניב... לא חושבת?", "לא, לא חושבת ותפסיק עם זה... אני ממש לא מתכוונת לעשות את זה..." יעקוב חייך.
"אז מתי את מתקשרת אליה לתאם?" תמר השתתקה.

******
"קר עדן אולי נרד?" צח סגר את הריץ רץ של הקרדיגן שלו. "קר לי בלב, אתה לא מבין?"
"אני מזועזע מהסיפור... האמת נשמע מוזר... למה שאשכנזי יתקשר אליך ואז יבריז ואז מסתבר שזה לא הוא בכלל?"
"לא יודעת אני אוכלת סרט אולי הוא צחק עלי... אתה יודע קלט שאני עפה עליו ורצה להחזיר לי על אילת שהברזתי לו?"
"גם יכול להיות.... אבל למה? מה הסיבה? אני חושב שהוא סתם אמר זה הוא, פשוט לא נעים לו להודות שהוא התקשר..." צח כבר ממש רעד.
"בוא נרד נכנס נהיה קר" עדן וצח נכנסו לבניין.
"אין לי חשק לראות את נואה..... לך תדע מה היא מתכננת עלי... היא הזכירה לי מה קרה עם..." היא הרימה את הגבות שלה... "אני יודעת שהגעתי לתפקיד הזה, כי ההוא המליץ עלי.." היא השפילה מבטה. "אבל אתה יודע שאני הכי הכי אהבתי אותו.... עד שהוא הלך ואתה כבר מכיר את הסיפור".
"אני חושב שכל עוד שתגיבי לה היא תמשיך... מה שהיה עם ה'איש' היה ונגמר. ברגע שהוא הלך ולא סיפר למה... זה לא משנה כרגע איך הגעת זה משנה מה עשית. אפילו ידידיה שומר לך חסד נעורים".
"אבל אתה רואה איך מתייחסים אלי כאן בחברה" הם יצאו שניהם מהמעלית והתקדמו לכוון הדלפק של עדן. צח הכין לשניהם תה עם מאפים. הוא עזר לה לארגן את הדוחות האחרונים לחודש זה.
קול לא מוכר קטע את שיחתם.
"היי מה שלומך?" לין הולינדר עמדה מולה. אם לפני כן היא חשבה שהיא יפה, עכשיו היא בטוחה שהיא מושלמת. "היי אני בסדר" עדן קמה ממקומה וסידרה את החולצה שלה, ישרה את המכנסיים שלה, והעיפה את השיער שלה אחורה.
"איתן כאן?" היא שאלה ובדרך הורידה את הכפפות המנומרות שלה. אצבעות מלאות בטבעות נגלו לעינייה של עדן.
"כן כן, אני אודיע לו שאת כאן" עדן הרימה את השפורפרת.
"היי מאמי מה שלומך?"" נואה חיבקה את לין. "להציע לך משהו לשתות?" היא חייכה אליה את החיוך המלקק שלה.
"בדיוק המזכירה מתקשרת לאיתן, אני אשמח לקפה תודה" עדן עדיין החזיקה את השפורפרת. ,
"קדימה עדן לכי תכיני את הקפה, אני אעדכן את איתן ואת יפה שלי יכולה להיכנס בלי הודעה מוקמת".
עדן סגרה את השפורפרת והתיישבה בנפילה.
צח הביט מהצד במתרחש, הוא סימן לה עם היד להירגע, ולהיות בשקט, ולין לוותה לחדרו של איתן עם נואה.

******
"אני לא יודעת מה לעשות ורד בחיי." תמר נראתה מיואשת. איך אני הולכת עכשיו לראיין את אשתו של האקס שלי?". היא לא יכלה לעצור את הדמעות.
"למה הוא עושה לי את זה? זה גם לא קשור לכתבה שאני עושה..."
"זו כתבה שתתפרסם לפני פורים, אני הבנתי שהיא עושה מסיבת פורים עם תרומות, אנשים יבואו כל מני אנשי עסקים יתרמו לקרן שלה. את יודעת מתנות לאביונים וכו'..."
"ולמה הוא לא שלך את תמי, או סמדר? הוא נהנה מזה"
"אל תשכחי שזה מביא קוראים, האקסית מראיינת את האישה הנוכחית" ורד צחקה.
"מאז שאת ואיציק הכרתם את רק צוחקת". ורד סגרה את עינייה ונשענה לאחור. "ללא ספק הגבר הראשון שגורם לי להיות מאושרת, שמחה, נאהבת.." היא התעוררה מתוך החלום.
"תודה תמר, תודה" תמר חייכה.

היא יצאה מהמשרד כשהטלפון שלה צלצל, על הצג מספר לא מזוהה
היא ענתה "כן? מי זה?"
"יקיר אמויאל זוכרת אותי?""יקיר?" תמר חזרה על השם שלו. "כן, מה איתך חיים?" הוא נשמע שמח מהצד השני של הקו. "אני בסדר..." היא נשמע מבולבלת "מה איתך? איך השגת את המספר שלי?" היא אמרה וליבה החל לדפוק בחוזקה. יקיר אמויאל היה האהבה הראשונה של תמר. היא התאהבה בו מהרגע הראשון בכיתה ז'. הוא היה גבוהה ובהיר עיניים ושיער. הוא היה הקפטן של נבחרת הכדורסל של בית הפסר, ואז של העיר. הוא ידע לדבר, הוא ידע לשחק בבנות. היא הייתה יושבת שני שולחנות מאחוריו, היא לא יכלה הייתה להתרכז. בדיוק כמו שקרה לה עכשיו.
"למעשה אני מתקשר, כי שמעת שהיית בעיר השבת... וביקשתי את הטלפון שלך מקובי אחיך פגשתי אותו היום בבוקר" תמר נעצרה והתיישבה על אחד הספסלים.
"אני מתקשר כי אנחנו מארגנים פגישת מחזור." תמר עצמה את עינייה, באמת זה מה שהיא צריכה פגישת מחזור עם חבריה ללמודים. "אנחנו אוספים מידע על כולם, אם זה דרך המשפחות שנשארו שם, אם יש כאלו שעזבו אז דרך פייסבוק אינסטגרם. המטרה להיפגש להעלות חוויות מה דעתך?"
היא שתקה
"וואי הראשונה ששותקת" הוא אמר בצחוק.
"אני אשמח להגיע!" היא אמרה ואז התחרטה. "יופי שמח לשמוע, אני אשלח לך את המייל שלי, תחפשי כל מני תמונות מתקופת התכון, מכתבים מה שיש לך אני שמח שתשלחי לי. דנה לוי וענבל חכמון מכינות את הערב, ואנחנו מכינים מצדת ועוד כל מני הפתעות".
"אני מבינה שזה בשלבי הכנה", "בדיוק אנחנו מתכנן את הפגישה לאחרי עצמאות זה יוצא חודש מאי. בכוונה אנחנו מתקשרים כמה חודשים לפני כדי להודיע לכולם, למצוא את כולם".
היא המשיכה את השיחה איתו וסיימה בברכה ודש"ים לכולם.
היא נתקה את הנייד ורצה לשירותים. היא התיישבה על האסלה והרגישה שהרגלים שלה רועדות. היא הרגישה בחילות בבטן, הפה שלה התייבש. היא ניסתה לקחת נשימה, משלא הצליחה עברה לנשימות קצרות ונשיפות ארוכות יותר.
'התקף חרדה', ככה הפסיכולוגית שלה קוראת לזה. כבר מזמן שהיא לא הולכת לשיחה, אולי בגלל זה החרדות קפצו לבקר, או אולי המחשבה שהיא תראה את בני כיתתה מעלה לה את התחושה.
החיים בבית הספר לא היו מדהימים. חרמות, אלימות מילולית ופיזית שחוותה. מבחינתה אם הייתה תקופה שהיא הייתה יכולה למחוק מחייה זה את שנותיה בבית הספר.
יקיר אמויאל היה אהבתה הראשונה. הוא גם היה בחור הראשון שאתו איבדה את בתוליה. היא הייתה בסך הכל בת 16 מאוהבת עד כלות נשמתה. היא הייתה בטוחה שאם תתן לו הוא יתאהב בה, לא יוכל לעזוב אותה. כמה היא השקיעה, התלבשה התגנדרה. היא הייתה עוברת לידו כל יום.
אחר כך הוא דאג שכל השכבה תדע שהם שכבו. המילים הקשות שנאמרו עליה. הפגיעות שעברה ולא רק, לחיות בבית ספר שבו רוב הילדים מקדשים את תרבות המותגים הייתה קשה לה.
היא לא באה מבית עשיר, גם לא עני אך להוריה לא היה מספיק כסף לקנות לה את הבגדים של צו השעה.
היא קיבלה המון צחקוקים על איך שהיא התלבשה. היא חיפשה שיאהבו אותה.
לא מספיק שבבית קיבלה תחושה שהיא שמנה, שיער מקורזל, מוזנחת מהוריה ואחיה. אמה השוותה אותה תמיד לאחותה הגדולה מעיין שהייתה נחשבת בעיניהם לדוגמנית דוגמא ומופת. כשעדן התחילה להתבגר ולהתייפות, אמה הייתה נכנסת לחדרה וזורקת לעברה משפטים מעליבים.

ועכשיו היא נזכרת בהכל בשירותים של מקום עבודתה. היא יודעת שאין למה ממה להתבייש, היא עובדת בעבודה מכובדת יותר מכל אלו שלמדו אתה. היא מתפרנסת בכבוד, יש לה הכל. אבל מהמקום שממנו היא באה אם את לא נשואה זה לא שווה מה שהשגת.
היא יצאה מהשירותים ושטפה את פניה. המחשבה שתפגוש את "הילדים", שהרסו את חייה ערערה אותה. היא שטפה שוב את הפנים והביטה בעצמה. היא כבר לא ואתה נערה שניתן לצחוק עליה ולזלזל בה, לפגוע להשתמש ולזרוק. היא כבר בת 34 אישה עצמאית ובוגרת.
אבל אכשהו גם הסופ"ש האחרון וגם שיחת הטלפון מאיש שפגע בה ערער אותה עוד יותר.
הטלפון שלה צלצל זה היה יעקוב "רק אותך אני צריכה עכשיו..." היא סיננה בשקט.
"מה יעקוב?" היא אמרה ביאוש. "איפה את? אני מקווה שכבר כבעת פגישה עם הגברת ברנן.."
היא הביטה בבואתה הנשקפת מהמראה והרגישה יאוש.
"לא עדיין לא", "אז למה את מחכה, היא מחכה לשיחה ממך אל תאכזבי" הוא ניתק את השיחה. מה עוד יקרה לה היום? היא הרימה את עינייה ושאלה את אלוהים.

racheli :) עקוב אחר racheli
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan