כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 16

הפעם הראשונה שלי בבית של ליאם

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 97

פרק 16: בית חלומותיי

המכונית של ליאם מאטה לפני מספר בניינים חדשים וגבוהים למדי ונבלעת בתוך חשכה של חניון תת קרקעי מאיים. הוא מחנה אותה במפלס השני ומכבה את הרדיו לפני המנוע. "לא אמרת כלום רב הדרך." הוא מסיר את חגורת הבטיחות שלו בתיאום מושלם עם שלי.
"לא בכל יום אני הולכת עם מישהו שאני סוג של יוצאת איתו לבית שלו, לא?" אני פותחת את הדלת שלי, אבל נשארת לשבת עדיין.
הוא נאחז בכמה מילים שלי וחוזר עליהן, "סוג של יוצאת איתו?"
"אתה יודע, זו רק ההתחלה." פתאום אני כבר לא מרגישה רעבה. אולי יותר בחילה. זה כאב בטן כזה שמעיד על לחץ.
הוא מהנהן ויוצא מהרכב. אני יוצאת אחריו. אין פה קרני שמש שחודרות בקטנה כמו חניונים אחרים שאני מכירה. יש כאן בעיקר חשכה, מנורות פלורסנט לבנות שעושות לי כאב ראש ובעיקר ריח מסריח ומחניק. יש מצב בעצם שרק מחניק וליאם הוא זה שמסריח.
אני הולכת אחריו עד לדלת חסינת אש עבה. הוא דוחף אותה, ואני הולכת לפניו אל חדרון קטן עם רצפה שמזכירה לי שיש לבן ומנצנץ. יש כאן רק כיסא עץ חגיגי משהו, שמזכיר חדרי לובי בבתי מלון, ודלתות מעלית, כמובן. יש פה למעשה שש מעליות. ליאם כבר אמר שיש לאבא שלו משרד עורכי דין, זה די מרמז על מצב כלכלי די טוב, בטח אם הוא גר כאן. וזה עוד לפני שראיתי את הדירה עצמה.
המעלית מגיעה. אני מתחילה לצחוק ישר כשאני שומעת מוזיקה קלאסית. "נו, באמת." אני מגלגלת את העיניים.
ליאם מחייך. "ככה גם אני הגבתי בפעם הראשונה. בסוף מתרגלים ובאמת שלא מתייחסים אליה."
"היא כאילו אמורה להנעים את ההמתנה?" אני צופה בו לוחץ על הספרה 17 מתוך 26 וטיפה נבהלת. אין לי פחד גבהים או משהו, פשוט בחיים לא הייתי במקום גבוה כל-כך (אלא אם כן אציין שפעם עדי גררה אותי למצפה הזה בעזריאלי. היה ממש יפה, אבל נסתמו לי האוזניים במשך יומיים שלמים אחר כך).
ליאם עושה עם השפתיים שלו משהו שאני מפרשת כ- "לא יודע". הוא מסתכל על עצמו מראה ובטח חושב שהוא נראה זוועה כי הוא עדיין מזיע. אני חושבת שהוא נראה חתיך גם ככה. הוא לבוש בחולצה קצרה של אדידס ומכנס עד הברך כחול כהה של ריבוק. השיער שלו רטוב מהזיעה או אולי מהברזייה שהייתה באחת מנקודות העצירה שלנו.
אני מתחילה לספור את הקומות עד שנגיע תוך כדי שאני מגניבה מבט לעבר איך שאני נראית. אני מופתעת שאני נראית כמעט אותו דבר, חוץ מהשיער שטיפה השתנה ברכיבה וזה הגיוני. העץ במעלית בצבע אדום דובדבן די מרשים. גם הריח מזכיר לי משהו פרשי. אני חושבת שאני קרובה לפענח מה המקור שלו, כשדלת המעלית נפתחת. אני הולכת בעקבות ליאם במסדרון עם קירות שיש בגוון קרם. הריצוף הוא אותו לבן שיש כשראיתי בחדרון שבחניון. אחרי סוג של עיקול, ליאם שולף מהצרור את מפתחות הבית ומצביע על הדלת. "ברוכה הבאה."
"אין שלט," אני אומרת ישר.
"נכון." הוא פותח את הדלת וחושף דירה מאוד מוארת. "אף פעם לא חשבתי שזה משהו נחוץ כל עוד אני גר לבד."
אני עומדת כמו בול עץ בכניסה כשליאם סוגר אחרינו את הדלת. וואו, איזו דירה מרשימה. יש כאן הרבה חלל, מה שמעיד שליאם די גרוע בעיצוב ושם כאן פשוט רהיטים שימושיים.
"רוצה סיור?" ליאם זורק את המפתחות על שולחן עץ קטן עם שני כיסאות בלבד במטבח. "בתכלס אין פה באמת משהו מעניין."
העיניים שלי צדות מיד שדווקא כן. הוא עגול ולבן, רקום בוורוד עם חוטים ונוצות באותו הצבע. "יש לך לוכד חלומות שנתפר בעבודת יד?" אני מתחילה ללכת לכיוון הספה התכולה שצמודה לקיר ומעבירה יד ממש בעדינות על הנוצות. "וואו, מאיפה הוא?"
"הודו. יש פה חוטי זהב גם, ככה טענה הגברת שהכינה את הלוכד לאחותי." הוא הולך למטבח שנמצא מצד ימין של דלת הכניסה. "רוצה משהו לשתות?"
"מים." אני קולטת את המרפסת ממש קרוב לספה השנייה. הוויטרינה אמנם סגורה, אבל מספיק לעמוד איפה שאני נמצאת כדי לראות ממש את הכביש של אלוף שדה ועוד כמה נופים מוכרים.
הוא חוזר מהר עם כוס זכוכית ומושיט לי אותה. "בואי, אעשה לך סיור מהיר ואלך להתקלח כמה דקות. אני יודע שאני מריח לא טוב, בלשון המעטה, ולא נעים לי."
אני מסמיקה. לפחות הוא מודע לעצמו. "סבבה."
המסדרון לא רחב במיוחד וגם לא צר. יש בו בסך הכל שלוש דלתות. הדלת השמאלית היא חדר הלימודים של ליאם. יש שם שידה רחבת ידיים עם מחשב נייד עליה וכמה מחברות וכלי כתיבה מפוזרים. הוא מתנצל על הבלאגן. יש שם גם ארון עם ארבע דלתות שתופס קיר שלם. הדלת האמצעית היא אמבטיה ושירותים. "יש לי את המקלחת שבחדר שלי, אני כמעט ולא משתמש בזאת שכאן. כשחברים שלי באים, הם כמובן באים לפה. כנ"ל אם תצטרכי." הוא פותח לשבריר שנייה את הדלת. "רואה? הכל כאן נקי."
ואז אנחנו מגיעים לחדר שלו. והוא לא מסודר בכלל. המצעים במיטה הזוגית שלו מבולגנים, השמיכה הפוכה ומשתלטת על רב השטח. שתי הכריות שיש כאן די מקומטות. יש דובי צהוב זרוק בפינה ואני כמעט שואלת אותו מי הביאה לי אותו עד שאני נזכרת שיש מצב שהוא קיבל אותו אחרי שחידש מנוי או משהו למשחקים של מכבי תל אביב.
אנחנו חוזרים לסלון. אני לוקחת מחדש את כוס המים שלי, שהנחתי על השולחן לפני הסיור ולוגמת ממנה שוב. ליאם מסמן לי לשבת. "אחזור כמה שיותר מהר." והוא נעלם בחדר שלו לפני שאומר, "תרגישי חופשי לפתוח את הארונות במטבח ולנשנש משהו."
אני לא מצליחה לשבת יותר מדקה. אני מתקדמת לכיוון השידה עליה מונחת הטלוויזיה ומתעכבת על שורת תמונות ממוסגרות שיש שם. אני מיד מבחינה בשתי תמונות שלו עם יונתן. בראשונה הם במסיבת בריכה, יונתן אוחז בגלגל ים שחור שמזכיר צמיג של אוטו והם עם משקפי שמש ומחייכים למצלמה. בתמונה השנייה הם מחובקים במדים ומצביעים על איזו סיכה שקיבלו. זה מרגיש כאילו יונתן בכל מקום בחיים שלו. בקיום שלו. אם לא היו שם תמונות שלו עם המשפחה, כולל אחת טרייה ממש מהברית (שגורמת לי לגחך), הייתי בטוחה שהמוות של יונתן שולט בו יותר מאשר החיים עצמם. לוכד החלומות הוא ההוכחה הדי ברורה לכך, הרי איזו עוד סיבה יש לחלומות רעים וסיוטים?
יש מצב שנתפסו לי קצת השרירים ברכיבה, ואני חוזרת לשבת על אחת הספות שדווקא נוחות. מאוד נוחות. סך הכל הוא גר בבית חלומות, ואני הייתי עושה הרבה בשביל להחליף אותו ולגור כאן בעצמי. ועוד לבד.

"נמאס לך מבשר, אני יודע." ליאם מנחש משהו שגוי לאחר שהציג שהוא הולך לבשל לנו חזה עוף עם אורז ותפוחי אדמה.
"אף פעם לא." אני כמובן מפתיעה אותו בתגובה שלי. "יש פעמים שאני בכלל לא אוכלת במסעדה. אם אני עובדת כפולה ויודעת שאני יוצאת אחר-כך לאכול משהו 'כבד', אעדיף לנשנש טחינה עם פוקצ'ה."
"שקרנית."
ליאם כבר די התמקם במטבח. הוא לבש חולצה ארוכה דקה בגוון בורדו שהבליטה את השרירים שיש לו בזרועות ומכנס טרנינג שחור ארוך ודי פשוט. הוא היה יחף. תוך פחות משתי דקות הוא הפך את המטבח מחתיכת שיש שאין בה שום דבר למקום של טבחים.
"באמת. הייתי הולכת עם יובל לאכול במקומות אחרים או שהייתי מבשלת בדירה שלו. לא היה לו מטבח ענקי כמו שלך. בקושי חצי מזה."
"אז גם את יודעת לבשל." הוא בדיוק מכניס לתנור את תפוחי האדמה אחרי שתיבל אותם בפפריקה אדומה, אני חושבת. יש לזה ריח טוב. ואפרופו ריח, לא יודעת מה הוא התיז על עצמו שם במקלחת, אבל זה עשה את העבודה.
"אני גרועה בזה." אני מניחה את כף היד על המצח שלי במבוכה וטיפה מאבדת שיווי משקל. מזל שאני יושבת על אחד משני הכיסאות שיש בפינת האוכל. אין לו באמת שולחן גדול שיושבים בו ל"סעודה". "אם זה מעניין אותך, אני לומדת לאפות."
הוא פותח את סיר האורז ומערבב שם משהו. "תדעי להכין עוגה טובה עד סוף מרץ?"
"למה?"
ליאם פותח כעת את הארון שמעל הראש שלו ומוציא ממנו שתי צלחות. לאחר מכן הוא מוציא סכו"ם וכוס זכוכית שזהה לשלי. אני קמה, לוקחת את הכלים ממנו ישר ודי בטבעיות וקלילות עורכת את השולחן. יש מתקן של מפיות שם, ואני שמה בכוס שלו את המפית מקופלת בצורה כמו במסעדה. הוא משועשע מכך ונזכר לענות לי בסוף: "יום ההולדת ה-24 שלי."
אני חייבת לומר משהו. בסוף אני מוצאת שתי מילים. "מקווה שכן."
הוא מבקש ממני לספר לו על מה אני לומדת לאפות, ואני מוצאת את עצמי חופרת על עוגות השוקולד הבסיסיות ושאני שוקלת לקחת סדנאות זילוף נוספות.
כשאנחנו מתחילים לאכול... וואו. טוב. לא ציפיתי שהוא יכין אוכל כזה טעים. כאילו, הייתי בטוחה שזה יהיה בסיסי. טעים+. זה היה טעים+++. ליאם רואה שאני מתענגת על חזה העוף ותפוחי האדמה בעיקר ואומר בקלילות, "אני יכול ללמד אותך. לא ממש בעיה להכין את זה."
בא לי לומר לו שזאת דרך טובה (והיא גם מאוד מקורית) להרשים מישהי. אני מעדיפה להיות מנומסת. "אשקול זאת."
"נכון את מציירת?" הוא פותח נושא שאני לא אוהבת לדבר עליו, יותר לעשות אותו.
אני מהנהנת. "בין היתר."
הוא ממשיך בשאלות, "ממה את שואבת השראה? איך את מגיעה למצב שיש לך את התמונה מול העיניים, ואת לוקחת עיפרון ומתחילה? איך את רואה את הצבעים נגיד? זו לא בחירה אקראית בטח."
"זה קצת מסובך לי לדבר על זה במילים." אני חייבת להיות כנה איתו. "הלוואי שהייתי יכולה להתקשר אליך כשיש לי השראה ולהגיד "ליאם, בוא אני מציירת". זה לא הולך ככה. זה קורה באופן מיידי ולעיתים בשעות לא שעות."
הוא מרפה את הנושא ומוזג לשנינו עוד מים. אני לא רוצה שתהיה פה שתיקה, ולכן שואלת אותו, "אתה שותה רק מים וסודה?" אני נזכרת באיך הכרנו. כמובן שסודה.
"לפעמים בירה. לפעמים קולה." הוא מצביע על דלת המקרר. "היום אין שם כלום. את יכולה לבדוק."
"לא בכוונה כזו." אני משתדלת לא לדבר בפה מלא. זה קשה. "אני פשוט מתה על קולה."
"שמתי לב לזה במקדונלדס. מה היה לך שם במגש? צ'יפס, אייס קפה וקולה? איכס." הוא עושה פרצוף נגעל.
"מה? זה שילוב קלטני."
"טוב, את בטח במחזור." הוא מחייך בקטנה.
אני מובכת. שוב. "לא."
כשאנחנו מסיימים לאכול, אני עוזרת לו לארגן מחדש את המטבח. הוא שוטף כלים, אני מנקה את השולחן ומעבירה טאטוא קל. "איך זה שאת לא עובדת במוצ"ש?" הוא שואל בקול רם בגלל המים הזורמים.
"מעדיפה בשישי. יותר כסף."
"באמת? תמיד הייתי בטוח שזה הפוך."
"לא, זה לא 150% כמו בעבודה רגילה. אני מתחילה לפרט את השיקולים. "פשוט קצת שעות ואז הטיפ נמוך. די נדיר שיש שולחנות שמזמינים בסכום של מעל 500 שקל במוצאי שבת אחרי שאכלו כל השבת."
"גם נכון."
אני ממשיכה, "והשבת שלי חופשיה לגמרי. לא כיף ללכת לים ולהיות לחוצה. על סרטים אי אפשר לדבר בכלל. גם לסרטים שמתחילים ב12 וחצי לא אספיק, ואם כן- אני אהיה סופר עייפה."
"רוצה לראות סרט?"
אני מבולבלת לרגע. מאיפה הוא הביא את זה? אני כמובן מתנהגת בהתאם. "מה?"
"פה, עכשיו." העיניים הכחולות שלו מסמנות לעבר הטלוויזיה.
"אני לא יודעת להשתמש בהוט." איזה תירוץ אידיוטי. הוא גם מצחיק את ליאם ששואל אם אני רוצה לראות סרט קומדיה תוך כדי שהוא מנגב את הידיים שלו ומתחיל ללכת אל הטלוויזיה. אני שוטפת את הידיים מהאחיזה במטאטא ומצטרפת אליו. הוא כבר במצב רוח לצחוק עוד ומושיט לי את השלט כשהטלוויזיה נמצאת על הסרטים בז'אנר שבחר. "מה שבא לך."
אני בוחרת בסרט "להתחיל מחדש" עם קת'רין זיטה ג'ונס ולוחצת על הטעינה שלו כשליאם בדיוק קם. אני שואלת אותו מה הוא עושה, והוא שולף מאחד הארונות שקית פופקורן לא מוכנה ומכניס אותה למיקרוגל.
אני חולצת את הנעליים, אבל עדיין לא מרגישה בנוח עם מכנס הספורט. הוא כאילו נדבק לי לעור. בטבעיות, אני מבקשת מליאם שילווה לי מכנסיים שלו (למרות שהם יהיו ממש גדולים עלי בטח), והוא נכנס בקושי לשנייה לחדר בו הוא לומד עם מכנסונים תכולים. "הנה, אחותי השאירה פה לפני מלא זמן את המכנסיים שלה ולדעתי אתן באותה מידה."
"יש לך אחות?" לתומי חשבתי שיש לו רק אח גדול שנולד לו בן ולא ידעתי מי האנשים הנוספים בתמונה הממוסגרת.
אני נכנסת לשירותי האורחים, מחליפה את המכנסיים ויוצאת חזרה לסלון. מחשבה מטומטמת: מזל שאני מגלחת רגליים גם בחורף.
הוא עונה על השאלה שלי כשאני נמצאת בסלון שוב. "כן. יש לי שתי אחיות. אחות בגילך ואחות שגדולה ממני בשלוש שנים."
"והאח עם האחיין," אני אומרת את מה שאני יודעת.
ליאם חושב שאני לא יודעת חשבון פשוט. "כן, אנחנו ארבעה."
"אצלנו זה רק אני ואחותי בת התשע." אני מתיישבת לידו על הספה.
הוא מסתכל לי על הרגליים ואני לא יודעת איך אני מרגישה עם זה. "וואו, יש בניכן הפרש גדול."
"כן. הייתי בטוחה שאשאר לנצח בת יחידה עד שיום אחד אמא שלי סיפרה לי שעוד מעט תהיה לי אחות. הם לא תכננו אותה, אבל אני שמחה שהיא באה."
משהו בפנים שלו משועשע. אני רוצה לתת לו כאפה ככה. "נכון עשית להם את המוות ובגלל זה הם לא רצו?"
"הייתי קשה, נכון." אני דווקא רצינית. "אבא שלי אמר שזה יותר תלוי באמא שלי, הוא נגיד בשלב מסוים לא ראה את עצמו חוזר לחיתולים שוב."
"במה הם עובדים?" הוא מתעניין בי. זה חמוד.
"אבא מורה לתנ"ך-" והנה אני עוצרת כי לרב מופיעה אותה התגובה הקבועה. אני גם אומרת לו את זה. "תמיד כולם מגיבים אותו דבר. אתה עושה פרצוף 'וואו', יש כאלה שממש הוגים את זה. אמא שלי מזכירה בחברת תבלינים בפ"ת."
הוא מדבר על העיסוק של ההורים שלו, למרות שלא שאלתי. "את יודעת שלאבא שלי יש משרד עורכי דין, נכון?"
"נכון. אמא עקרת בית?" אויש. יש מצב שיצאתי סתומה.
"עובדת מהבית." הוא מהנהן. "לא בדיוק עקרת בית טיפוסית, אבל היא מנקה בלי סוף. מנקה שחורים, חצ'קונים, שיערות... היא קוסמטיקאית."
אני מתלהבת. "חלום!"
ליאם צוחק. "כשהיא תכיר אותך, את תהיי כמו האחיות שלי, שפנית הניסיונות שלה. הייתה תקופה שהיא הייתה בהתקף אובססיה על השחורים שהיו לי באף והייתה מנקה לי אותם כל יום. וכשהייתי קם בבוקר עם חצ'קון? אוי, את לא מבינה. הייתה רודפת אחריי עם הגיגית הזאת של האדים כדי להוציא לי אותו."
אנחנו צוחקים עד שהמיקרוגל מצפצף כמה צפצופים חדים ומזכיר לליאם את הפופקורן שבפנים. אנחנו מתחילים לראות את הסרט. בשלב מסוים הוא מניח את כף היד שלו על הירך הפנימית שלי, שכעת חשופה בגלל המכנסונים. בהתחלה נעים לי. יש למגע של האצבעות שלו על העור שלי תחושה נעימה. הוא מלטף אותו בקצב איטי ולא מלחיץ בכלל. אמרתי כבר שמזל שאני מגולחת? מהר מאוד הוא 'מנצל' את זה שאני לא אומרת כלום ומקרב את האצבעות שלו אל איבר המין שלי. אני שותקת. מצד אחד, אני לא מרגישה מוכנה. מצד שני, ממש נעים לי ואני יודעת שמקסימום יקרה שאתן לו להכניס לי אצבע או שתיים וזהו. אהבתי שיובל היה עושה לי את זה.
"את בסדר עם זה?" בסוף הוא זה ששואל להסכמה שלי, ואני נותנת לו הרבה נקודות זכות על כך. האצבע שלו ממש נמצאת בתוך התחתונים שלי ואני יודעת שמספיק הנהון קל כדי שעוד שנייה היא תהיה בתוכי.
אני רוצה את זה וגם מרגישה שם למטה שבא לי, אבל אני לא רוצה מעבר. עדיין. הוא מחכה לתשובה שלי, אבל האצבע שלו חגה סביב הכניסה אלי וגורמת לי לנשוך את השפה. מה, להגיד לו את זה? אני משפילה את המבט. "עוד מוקדם לי."
ובמאית שנייה הוא מוציא את היד ואומר בטון מאוכזב, "הכל בסדר."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
למה לחכוץ הרבה זה לא כיף
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
תיכף מעלה
הגב
דווח
guest
מתי המשך?
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 97
להילחם בשבילו- פרק 97
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 96
להילחם בשבילו- פרק 96
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 94
להילחם בשבילו- פרק 94
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 95
להילחם בשבילו- פרק 95
מאת: שלכת כותבת מהלב
טיולים
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
הלם אזרחות
הלם אזרחות
מאת: Rotem Matarasso
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
סיפורים אחרונים
הבא בתור
הבא בתור
מאת: Life is a game you win some you lose some
כעסים
כעסים
מאת: SH .
שייכות
שייכות
מאת: Yael Shayn
פסל חול – פרק 15 +18
פסל חול – פרק 15 +18
מאת: Phil By
המדורגים ביותר
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl