כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שלך לנצח

לחיות בגוף זר

פרק 3- לחיות בגוף זר
אני מושכת בכתפי בעדינות, ומאמינה כשאראה, לא אדע...
לא אזהה את פניה של הנערה שמשתקפת מולי במחשבה שהיא אני... המחשבה הזו גורמת לי לבחילה... חצי שנה נלקחו מחיי וכל מה שהיה לפני נמחק, כאילו לא היה... מרגישה אני כילדה קטנה שנעקרת מביתה ונזרקת לרחוב, מה יעלה בגורלי, אסור לי לסמוך על אף אחד... וכשהכול נראה חשוך, שם אני רואה אותו, בחור לא מוכר, וגם לא נראה, בתוך הראש שלי הוא כולו מטושטש, "את לא לבד" הוא ממשיך לומר, המילים ממשיכות להדהד בראשי, גם בזמן שישנתי, חולמת על נערה יפיפייה, שיש לה הכול, מסתחררת בין החלומות הכי גדולים שלה לבין ההישגים שלה, ועדיין הכול ממשיך להראות כמו סרט ישן, אך לא בשחור לבן, עם נקודות צבעוניות אבל הכול מטושטש...
אבל היום "בפעם הראשונה" אני מוכנה לצעוד צעד קטן אל עבר האמת, לחשיפה, לגלות מי אותה נערה, שמשמשת לנפש שלי מחסה בימים אלה ובשנים הקודמות.
אני מעבירה את משקל גופי אל פלג גופי התחתון ונעזרת במוט המיטה שלידי, זו פעם ראשונה שאני קמה לבד מאז שהתעוררתי, בכל הפעמים הקודמות כולם עזרו לי לקום והושיבו אותי על כיסא גלגלים... אבל עכשיו זו אני עם עצמי, ההרגשה בלהיות עצמאית, אחת שיכולה לעשות את כל אשר חושקת בו, הטעם הטוב שרגיש כל כך מוכר, הדמיון שמראה את כל אשר אני רוצה או שואפת להיות. החיבור הלא מוסבר, שחבר אותי למשהו לא מוכר. ובסופו של דבר אני "תקועה", במיטה, נעזרת במוט ברזל, רק בשביל לעמוד, ועכשיו כשאני מרגישה מעט יותר מוכנה, נחושה יותר לגלות את החיים הקודמים שלי, את ה19 שנים בהם הייתי מי שאני חייתי חיים כאדם רגיל, אבל מאז אותו נום גורלי איני בטוחה שאלה הם חייה של נערה בגילי, ואף נערה לא תחלום לשבת במקומי, על מיטת הברזל הרעועה הזו והקרה, בשלילת הקרים אני מתהפכת עליה ושומעת את חריכותיה בכל תזוזה, ההרגשה הקרה הזו כשמרפקי בטעות פוגעת בה.
אני מניחה את כף הרגל על הרצפה, הרגל שלי שמונחת בקרקע מרגישה כאילו מונחת בתוך אמבטיית מים קרים, אבל זה מרגישה כל כך טוב, מרגיש כל כך טבעי ומוכר, דבר שצמאתי לו מאז היום הראשון בו התעוררתי.
כולם מביטים בי.
צעד ראשון ואחריו צעד שני, אני מרגישה שאני בתוך שדה פרחים ירוק, לבושת שמלה לבנה, עטורה תחרה, רגלי היחפות מונחות באדמה הרטובה והבוצית, וכול סוגי הפרחים סביבי.
אני רצה, בידיעה ששום דבר לא מחכה עבר לשדה, לא יותר מערמת דשא ופרחים נוספת, אני לכודה שם אך לכודה ושמחה, לא רוצה להתנתק מהאדמה הבוצית והחמימה הזאת.
וכשאני פותחת עניים ונעמדת אל מולי, אני נדהמת לגלות, שאני מזהה, אני יודעת את שמה של הנערה שנגלת אליי.
זאת אני, שיער ארוך בצבע שטיני מתולתל, עיניים כחולות בצבע בלו הייזל, שפתיים וורודות לא יותר גדולות משל לוקס, ונקודות חן שמפוזרות על כל גופי.
אני מרגישה שאני עדיין חולמת, אך הנערה הזאת מוכרת, זאת אני. אני לא רוצה שזה יהיה חלום, לא רוצה לעצום עניים ולגלות, לגלות שזה עוד פנטזיה שלא תתממש.

ובצד הימיני שלי, לוק עומד ומחייך אליי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

טליה נהרי עקוב אחר טליה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
טליה נהרי
אני בסדר
אני בסדר
מאת: טליה נהרי
להיפרד ממך
להיפרד ממך
מאת: טליה נהרי
אני לא מאוהבת בך
אני לא מאוהבת בך
מאת: טליה נהרי
שלך לנצח
שלך לנצח
מאת: טליה נהרי
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso