כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

השדכנית פרק 8

אני מרימה את העיניים לשמיים ותוהה האם אלוהים ברא למעני את האחד?

תוכן עניינים 1. השדכנית פרק 12. השדכנית פרק 23. השדכנית פרק 34. השדכנית פרק 45. השדכנית פרק 56. השדכנית פרק 67. השדכנית פרק 78. השדכנית פרק 89. השדכנית פרק 910. השדכנית פרק 1011. השדכנית פרק 1112. השדכנית פרק 1213. השדכנית פרק 1314. השדכנית פרק 1415. השדכנית פרק 1516. השדכנית פרק 1617. השדכנית פרק 1718. השדכנית פרק 1819. השדכנית פרק 1920. השדכנית פרק 2021. השדכנית פרק 2122. השדכנית פרק 2223. השדכנית פרק 2324. השדכנית פרק 2425. השדכנית פרק 2526. השדכנית פרק 2627. השדכנית פרק 2728. השדכנית פרק 2829. השדכנית פרק 2930. השדכנית פרק 3031. השדכנית פרק 3132. השדכנית פרק 3233. השדכנית פרק 3334. השדכנית פרק 3435. השדכנית פרק 3536. השדכנית פרק 3637. השדכנית פרק 3738. השדכנית פרק 3839. השדכנית פרק 3940. השדכנית פרק 4041. השדכנית פרק 4142. השדכנית פרק 4243. השדכנית פרק 4344. השדכנית פרק 4445. השדכנית פרק 4546. השדכנית פרק 4647. השדכנית פרק 4748. השדכנית פרק 4849. השדכנית פרק 4950. השדכנית פרק 5051. השדכנית פרק 5152. השדכנית פרק 5253. השדכנית פרק 5354. השדכנית פרק 5455. השדכנית פרק 5556. השדכנית פרק 5657. השדכנית פרק 5758. השדכנית פרק 5859. השדכנית פרק 5960. השדכנית פרק 60 61. השדכנית פרק 6162. השדכנית פרק 6263. השדכנית פרק 6364. השדכנית פרק 6465. השדכנית פרק 6566. השדכנית פרק 6667. השדכנית פרק 6768. השדכנית פרק 6869. השדכנית פרק 6970. השדכנית פרק 7071. השדכנית פרק 7172. השדכנית פרק 7273. השדכנית פרק 7374. השדכנית פרק 7475. השדכנית פרק 75 76. השדכנית פרק 7677. השדכנית פרק 7778. השדכנית פרק 7879. השדכנית פרק 7980. השדכנית פרק 8081. השדכנית פרק 8182. השדכנית פרק 8283. השדכנית פרק 8384. השדכנית פרק 8485. השדכנית פרק 85 86. השדכנית פרק 8687. השדכנית פרק 8788. השדכנית פרק 8889. השדכנית פרק 8990. השדכנית פרק 9091. השדכנית פרק 9192. השדכנית פרק 9293. השדכנית פרק 9394. השדכנית פרק 9495. השדכנית פרק 95 96. השדכנית פרק 96 אחד לפני אחרון97. השדכנית פרק 97 פרק אחרון

"הנחתי כאן את כל מה ששיך לך" אילנה סידרה לשרה את הכדורים וחיממה את המים.
"יום גשום היום, מהלילה הגשם לא הפסיק. קור אימים תדליקי את התנור שיתחמם קצת..." שרה השתעלה.
"אני חייבת ללכת ואני לא חושבת שאני אספיק לשתות איתך את התה.... המשמרת שלי עוד... אוי עוד חצי שעה אני צריכה להיות שם, ועם מזג האוויר אני לא רוצה לדעת מה יהיה, .." אילנה נראתה מודאגת.
"ומה עם דן איך יחזור לבית?" שרה קמה ממקומה פתחה את הארון והוציאה שתי כוסות.
"אבא שלו יבוא לקחת אותו... אני מקווה מאוד שהוא לא יאכזב כמו תמיד". היא נאנחה.
"מה תעשי?" שרה חייכה.
הטלפון של אילנה צלצל.
"כן אוסי.... אני מבינה תודה רבה לך" היא ניתקה את השיחה.
"קרה משהו?" שרה הביטה באילנה. "הודיעו לי שהמשמרת מבוטלת.... הגשם נכנס לתוך הסופר והציף את כל המקום" היא כיבתה את מסך הנייד.
"נו אז עכשיו את יכולה לארח לי חברה" שרה קרצה לה.
"כן אני אכין לשתינו אני גם אוציא כמה עוגיות אחמם שיהיה לנו ככה בצד".
אילנה הכינה לשתיהן תה חיממה את המאפים והן ישבו ושמעו את הגשם.
"פעם שנאתי חורף" שרה אמרה, "הוא היה נראה לי מפחיד.. את יודעת הימים קצרים השמש שוקעת מוקדם קר.... גם הבית שלי היה קר בעלי בקושי היה בבית... וגם שהיה לא היה מועיל".
"אני מבינה אותך אני גם שונאת את החורף לפעמים יש לי בבית הפסקות חשמל ודן בוכה וקשה, קשה שאת לבד בחורף זה מוסיף לדיכאון".
"אולי תעברי לגור איתי את ודן?" שרה הביטה באילנה שנראתה המומה.
"אני אישה ערירית... אין לי איש ותראי איזה בית גדול השאיר לי בעלי. אני לבד ואני אוהבת את דן, גם בית הספר שלו קרוב לכאן והוא לא יצטרך אוטובוסים והסעות.. אני גם אוכל לשמור עליו כשאת בעבודה.. תחסכי גם כסף למה תזרקי כסף לשכירות ותראי בי חברה טובה".
"אני לא יודעת מה להגיד לך..... אני..."
"תחשבי על זה... ," היא חייכה לאילנה.

****
"מכל נקודת חיי אהבתי ביותר את התחושה הראשונית של הריגוש... את התחושה שאני יכולה להעז, להיות האישה שאני רוצה להיות. אחרי שיצאתי מבאר שבע נפקחו לי העיניים, אבל תמיד שאני חוזרת לשם איכשהו אני מרגישה שלמרות כל מה שהספקתי בחיים, בקריירה שלי אני לא שווה כלום אם אין לי בעל ואין לי ילדים.
אני יושבת שם מדי חודש בימי שישי או חגים עוצמת עיניים נושכת שפתיים ומקווה בכל ליבי שגם זה יעבור. אני רואה את אחים שלי נשואים ושומעת מאמא שלי שעוד חברת ילדות ילדה ילד או ילדה.
והבת של רוחמה המזכירה של הרופא ילדים כבר עולה לא'. ואז רואה אותם עם המבט של אכזבה.
ואז זה נגמר ואני חוזרת לתל אביב.
חוזרת אלי גם תחושת הריגוש. שם אני לא בת 34 רווקה, שם אני אישה אישה חייה שככה בחרה את חייה.
אבל אז שוב אני שומעת, את הרצון הזה את הקול הזה בתוכי שזועק שמחפש שלווה, שנמאס לו הריגוש, שהוא מחכה לנוח לא לפחד.
אני מרימה את העיניים לשמיים ותוהה האם אלוהים ברא למעני את האחד?"

תמר קוראת שוב ושוב את הפסקה האחרונה של התור שלה... אם היא הייתה יכולה לקחת את כל הכתבות שלה, ולחבר לספר זה היה נראה כמו "החיים על פי תמר", "ריגושים בעיר הגדולה" "איך שוברים לגבר את הלב" "איך משחקים בגברים", "איך להתנהג אחרי דייט שהוא לא מתקשר", ומשם מדרדרים... "איך להיות נחשקת בעיניו", "איך לצאת עם גבר שהוא לא בקשר/ נשוי/ גרוש/ מבוגר ממך", "איך לשרוד את ההורים אחרי גיל 30".
הטלפון שלה צלצל ועל הצג הופיע אופיר. אופיר היה הגבר שעליו היא בזבזה 5 שנים מחייה. זה היה קשר עם עליות ומורדות. עתיד הוא לא הציע לה, היא התאהבה בו בסתר ליבה. אבל הוא דאג תמיד לחדד לה שהוא לא מתכנן קשר רציני.
ועכשיו הוא מתקשר אליה. היא החליקה את הקו לצד השני וסיננה. "רק אותך אני צריכה על הראש שלי עכשיו" וחזרה לקרוא שוב את הפסקה.
ללא ספק אם היו מחזירים אותה 10 שנים אחורה היא הייתה בטוחה שתהיה במקום אחר. בטוח מלאה בילדים ובעל.
הנייד שלה צלצל שוב, שוב אופיר הוצג על המסך.
ברגע של אי ריכוז היא ענתה "מה אתה רוצה?"
"למה ככה?" הוא נשמע מהצד השני, עוד הפעם הקול שלו הממייס הזה. "אני עסוקה מה?"
"אני רוצה שניפגש", תמר לקחה נשימה עמוקה הדופק שלה עלה בקצב מסחרר.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב. שנינו יודעים איפה הפגישות שלנו מסתיימות ואני לא מעוניינת אופיר באמת".
"מה קרה לך? את נשמעת לחוצה..." הוא יודע איך להפעיל עליה את הרגש שלו.
"מתי? איפה?"
"היום ב 21:00 ב'חפרפרת', מתי לבוא לאסוף אותך"
"אל תבוא אני אגיע לבד...", "למה תני לי להיות האביר שלך, לפנק אותך מזמן לא היינו ביחד".
"אופיר עדיך שאני אבוא גם יש לי כמה סידורים לפני כן" היא שיקרה "טוב אני מקווה שלא תאחרי".
היא ניתקה את השיחה איתו.

*******
"זה בעלך?" אילנה הביטה בתמונות של שרה הישנות. "כן אני והוא פה בחתונה שלנו".
"וואו הייתה לכם חתונה יפה אני רואה הרבה אנשים". שרה חייכה.
"הייתי ילדה מלאה בתקוות. עליתי לארץ לבד ואת בעלי הכרתי באונייה, שנינו היינו בודדים. החלטנו להתחתן וזהו".
"את נראית עצובה... החיים איתו לא היו פשוטים?"
שרה חייכה. "למי החיים פשוטים אילנה אהה? למי?"
"אני לא יכולה להגיד כלום, הגרוש שלי בגד בי על ימין ועל שמאל... גם לפני החתונה וכשהייתי בהריון גיליתי על הרומן שיש לו עם הזונה שלו. הוא שיקר ואחרי הלידה הוא עזב איתה.... נכנסתי לדיכאון עמוק." אילנה לקחה נשימה.
"ממש לא התייחסתי לילד שלי... לא יכולתי לראות אותו. לפני שהוא עזב דודי פגע בי אמר לי כאלו מילים קשות. שאני לא שווה כלום, ומי אני בכלל? ועכשיו עם ילד מי יקח אותי? ," היא הביטה בשרה בעיניים דומעות.
"והאמנתי לו, והילד סבל לא יכולתי לראות אותו הוא היה נראה לי הכישלון שלי הסיבה לכישלון שלי. אם לא תמר חברה שלי היום הייתי זרוקה אולי מתאבדת לא יודעת. אחרי שנה וחצי הוא פתאום הופיע ודרש לקחת חלק בחיים של הילד. פתאום צץ, לא יודעת... ואז הסברנו לו תמר ואני שהוא יצטרך לשלם מזונות, ואז הוא אמר שאנחנו עושות את זה כי אנחנו רוצות כסף..."
"מנוול..." שרה קיללה בשקט. "ולא רצית ללמוד משהו? אין לך תעודה?"
"לא איפה, אמרתי לך יש לי הורים כל אחד בחיים שלו היינו ילדה רווחה... אחים שלי יצאו לפנימיות ואז ברחו לחו"ל, לא שלחו לי מעולם כסף... ואז הכרתי את דודי והוא הבטיח הבטחות וסיפר שהוא כזה, וכזה ויושיע אותי מהחיים האלו...
כמה רציתי לצאת מהחיים האלו ואז הוא איכזב ואני טיפשה וזהו משם הכל הסטוריה".
"את חייבת לעשות עם עצמך משהו, ללמוד לפתח את עצמך.... עבודה רצינית יותר."
"מי יקבל אותי? בלי השכלה בלי תואר?" היא השפילה מבטה.
"יש כאלו שנועדו להיות שם למטה".
"לא מסכימה איתך. ," "אז מה אעשה אכיר גבר עשיר ואתחתן איתו? אני רוצה להעניק לילד שלי חיים טובים, הוא על יד החברים שלו מתבייש אין לו הכל.... אבל אני עושה הכל".
"אני יודעת בגלל זה אני ממליצה לך לגור איתי פה, תחסכי כסף מה שלא עשית כל חייך "
אילנה חייכה וחיבקה את שרה חזק.

****

השעה כבר כמעט 21:00 ותמר מתהלכת ברחוב לכיוון 'החפרפרת'. אלוהים יודע ששם הכל התחיל. שם היא ראתה את אופיר לראשונה. בהתחלה הוא לא מצא חן בעינייה אבל אז הוא גרר אותה למערכת יחסים הרסנית. הייתה לו לשון חלקלקה הוא ידע לסובב את כולם וגם היא נפלה ברשת שלו.
היא הראתה לשומר את התיק ואת תעודת הזהות ונכנסה.
המקום היה חשוך אבל מכל הפעמים שהייתה פה היא יכולה להסתדר בעיניים עצומות.
היא עצרה וסרקה את המקום שהיה חצי מלא. היא קלטה אותו בזווית העין שלה. הוא ישב שם עם הגב אליה.
הלב שלה דפק חזק. אבל היא חייבת להיות יותר חזקה ממנו. היא לא סתם יצאה למסע הזה. אולי הוא הזיווג שלה? עכשיו יש לה הזדמנות לגלות...

"אופיר מה קורה?" היא חייכה אליו והוא קם אליה ונשק לה נשיקה ארוכה על הלחיים.
"כמה זמן.." הוא החזיק בידה. "כן, השתנית מה זה? מה עשית לשיער שלך?"
אופיר צחק "סתם כל פעם מנסה משהו חדש".
"אז למה התקשרת?" תמר החליטה להיות עניינית.
"מה למה? איזו מצחיקה את", הוא הביט בעינייה. "מה? למה באמת? בפעם האחרונה אמרת שאתה לא מחפש קשר רציני". היא לא הורידה ממנו את העיניים.
"למה את כבדה?" הוא התרחק.
,"כבדה?" אני כבדה כי אני בת 34 אופיר ואם אין לך משהו רציני להציע לי אז ביי. אני לא בת 25. אני גם לא בת 30. אני מחפשת את הבעל שלי, אבא לילדים שלי אתה מסוגל להעניק לי את זה?"
"בייב חכי רגע.."
"אין חכי רגע. אופיר 5 שנים נתתי לך חיכיתי לך ומה? מה יצא לי מזה?" עינייה נצצו היא הרגישה שהדמעות עולות בגרונה. "כלום, תראה אותי בלי אך אחד, ולמה? כי לא נתת לי הזדמנות לא שחררת. ושלא תבין אותי לא נכון גם לי יש חלק באשמה". היא שתקה
אופיר הביט בה. "לא הייתה לי כוונה".
"אני יודעת.." תמר נרגע והבינה שהיא פשוט ירתה את המילים לאוויר.
"אני מצטערת שככה נפלתי עליך אבל אני עכשיו בשלב חיים שאני מחפשת רצינות.. קרקע יציבה. אני לא מעוניינת בסטוצים די עברתי את השלב הזה. וגם את השלב של.. של לחיות באגדות".
"תראי תמר... את באמת מוצאת חן בעיני ואני מרגיש אליך דברים אמיתיים.... אני לא יודע להגיד לך מתי אני אהיה בשל לנישואים וחתונה".
"אתה מבין? זה מה שאני מחפשת... ואם אתה לא יכול להעניק לי את זה..." היא לקחה נשימה ענקית "אז שחרר אותי, אני חייבת למצוא את המזל שלי וכנראה אתה זה זה".
הוא השפיל את מבטו ולגם מהבירה הקרה שכבר התחילה לטפטף.
"אני רוצה שיהיה לך טוב, באמת את אישה מדהימה חייכנית מצחיקה.. אני כרגע לא יכול להבטיח לך".
"למרות שאתה בן 38 אתה עדיין לא יודע?" היא הרגישה מיואשת.
"מרגיש ילד" הוא חייך חצי חיוך, "חבל באמת יכולנו להיות זוג טוב" תמר קמה ממקומה ואופיר אחריה. הם התחבקו ארוכות ונפרדו בנשיקה.

תמר עקפה אותו, והתקדמה לכיוון היציאה מהבר. היא לא נתנה לראש שלה להסתובב כי היא ידעה שאם היא תסתובב תהפוך לנציב מלח. היא לא תוכל יותר לעולם להתנתק ממנו היא תשאר שם כמו אשת לוט באותו המקום ובאותה הצורה.
היא יצאה מהבר מרגישה את הקור של פברואר מכה בה. היא החלה לצעוד וטיפות גשם קטנות החלו לטפטף על ראשה. טיפות קטנות גם טפטפו על פניה.
הגשם התגבר ואיתו הדמעות. היא התיישבה על אחת המתדרכות ובכתה.
השמיים בכו אתה, העולם בכה אתה.
היא הרגישה שהיא מוציאה את כל הרעל ממנה, את כל הכאב.
עד שהרגישה יד לוחצת את הכתף שלה.

racheli :) עקוב אחר racheli
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
racheli :)
racheli :)
הגב
דווח
guest
יאאא
תמשיכיייי
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
סיפורים אחרונים
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
סיפור על התפקחות ונפילה. ולא בהכרח בסדר הזה
מאת: Bella Luna
גורם מאיים
גורם מאיים
מאת: . Audrey
שיחות ארוטיות בוואטספ
שיחות ארוטיות בוואטספ
מאת: מרינה לין
תשקרי לי בכנות
תשקרי לי בכנות
מאת: Avaraius The Tale Teller
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan