כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

חיים חדשים

פרק 11

"גנרל" ניסיתי לומר בכמה שיותר רוגע "אני מאוד עייפה ואתה עשית הרבה בעיות היום..." "בבקשה!" הוא התחנן "רק עוד קצת!" השפלתי את מבטי "בפעם אחרת אמרתי והלכתי לחדרי.
למה אני מרחמת עליו? האיש הזה לקח את הפעם הראשונה שלי בסיטואציה נוראית ובצורה אלימה... למה שאני ארגיש רגש שהוא לא שנאה כלפיו... אז מה אם אנחנו ארוסים וזה היה קורה בכל מקרה... הוא לא היה צריך לנצל את הסיטואציה ככה... הוא איים על חיי... אבל אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על הסיפור מאחוריו... כל ההתפרעות הזאת והאלכוהול מכסים עבר כואב.
מספיק! הוא מפלצת! מפלצת! שמעת על מה שהוא עשה! איך יש לך רחמים לאדם כזה?! הוא רצח את שני ההורים שלו ואת אחותו הקטנה... כל מה שרציתי כל חיי זה הורים והוא קיבל את זה והשמיד את זה, הוא הרג יותר מאלפיי אנשים חלקם חפים מפשע! איך יש לך רגש של חמלה כלפיי האיש הזה?!
מרוב הרהורים ומחשבות כל כך התעייפתי עד שלא שמתי לב שנרדמתי...
חלמתי את אחד מהחלומות המוזרים שאני רואה בזמן האחרון
הייתי שוב לרה והדברים המוזרים האלה שאולי הם בעצם כישופים שוב לרגע ידעתי את השמות שלהם, טלפון, שלט, מכונית. החלום היה בזמן חג המולד ועל העץ היו קישוטים מוזרים שאני תליתי ובזמן שתליתי אותם הגיע מאחוריי בחור וחיבק אותי.
לא הצלחתי לראות את פניו אבל הרגשתי אושר מהנוכחות שלו.
התעוררתי מאור השמש שחדר את החלונות.
לעזעזל הייתי צריכה לסגור וילונות, התמתחתי והחלפתי לשמלה נקייה ונוחה בהרבה יותר "סוף סוף" אמרתי לעצמי "נמאס לי מהמחוך הזה!" פתחתי את הדלת והגנרל עמד מחוץ לה וכנראה עמד לדפוק.
שילבתי את ידי על חזי ונתתי לו מבט כועס והוא גרד בראשו "אני חושב שאנחנו צריכים לדבר..." "באמת?" שאלתי בטון ציני אבל כועס הוא נאנח "אני מצטער..." הוא השפיל את מבטו "על מה?" שאלתי "על זה שנעלמת? שהשתכרת עד אובדן חושים? שהייתי צריכה לסחוב אותך לטירה? שהתחרפנת? או מהניצול המיני?" "על הכל אני משער... אבל איזה ניצול מיני?" לעזעזל הבקבוק יין ההוא... הוא לא זוכר... אבל זה לא מצדיק אותו בשום צורה ואפילו להפך! "לא הולך ליהיות יותר אלכוהול" אמרתי ונתתי לו מבט כועס "את לא מחליטה עליי" הוא כעס והתקרב אליי הייתי צריכה להביט למעלה כדי להסתכל בעייניו.
"אני כן מחליטה, כי כשאתה שותה אתה פוגע בי" הוא השפיל את מבטו והסתובב "אני מסכים לעדן את הכמות שאני שותה... לפחות לבנתיים" "בסדר" עניתי "זהו?" הוא שאל "כן" "את סומכת עליי?" "לא... אבל אני מקווה שאני יכולה" הוא התכוון ללכת אבל עצר את עצמו "אני יודע שחלק ממה שעשיתי בלתי נסלח ואני לא מצפה למחילה, אבל אני מקווה שיש איזה משהו שיכול לפצות אותך..." הוא התחיל ללכת ועצרתי אותו "תמיד רציתי לדעת לכתוב ולקרוא..." השפלתי את מבטי הוא חייך אליי חיוך קטן ואמר "אני אשמח לעזור" והלך.
אני חושבת שאולי אני לא שונאת אותו לומרות שאני מאוד רוצה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רועי לוי עקוב אחר רועי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
רועי לוי
חיים חדשים
חיים חדשים
מאת: רועי לוי
חיים חדשים
חיים חדשים
מאת: רועי לוי
חיים חדשים
חיים חדשים
מאת: רועי לוי
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay