כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 12

שתי אורחות במסעדה

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 97

פרק 12: ראש בקיר

אני לוקחת את כוס המים הצוננים ומקרבת אותה ישר אל הפה שלי. מזל שהיא הייתה בהישג יד. אני נזכרת ביום קודר אחד של מרץ, שדווקא היה חמים ונעים, בצבא. ישבתי על הספסל מחוץ למדור הנשים תוך כדי שדולב, ששירתה איתי כאן, בעטה במכונת המשקאות הקרים עד שפחית הקולה שלה בסוף יצאה. "קיבלת אישור לצאת מוקדם?" שאלתי.
"תגדירי מוקדם," היא גיחכה והצטרפה אלי. "אנחנו בדרך כלל בשתיים כבר לא כאן."
"אמרת שהאזכרה באחת." הסתכלתי על העור שלי, שנשאר עדיין מנוקד מהסיפור של דולב.
"כן, אין לי מושג למה זה לא בארבע או משהו כזה. אולי מהבושה?"
היה לי קצת מוזר שאנחנו שופטות. היה לי קצת מוזר בפעם הראשונה להתמודד עם מוות דרך הרשתות החברתיות. דולב למדה בכיתה עם בחור שאחותו התאבדה בשנה שעברה. היא לא ממש יודעת מה קרה שם, רק יודעת שאולי גילו לה מחלה קשה והיא קפצה מגג הבניין אל מותה. דולב הראתה לי את העמוד הפייסבוק שלה דרך הנייד. הוא הפך להיות סוג של מצבת זיכרון באינטרנט, ואפילו פייסבוק הגדיר את הפרופיל שלה ככזה. היו שם כל הזמן דברים שכתבו לה על הקיר החל מברכות יום הולדת ועד כמה מתגעגעים. ולי? לי הייתה צמרמורת כל היום. מהסקרנות, או המשיכה המוזרה למוות הזה, נכנסתי לה מדי פעם לקיר. קראתי במיוחד את הפוסטים הפתוחים והנגלים של אמא שלה. פתאום, שנה ומשהו אחרי, נראה היה שאני הולכת להיחשף מאוד בקרוב לעוד פרופיל כזה, שבשונה, מת הפעם כשהגן על הארץ שלנו...

"טוב, זה... זה יותר מדי."
עוד לגימה מכוס המים. בהתחלה אני מרגישה כמו סוג של אבן, בסוף הצמרמורות מגיעות. מה זה מגיעות? סוחפות. מדביקות תא אחרי תא בעור שלי.
עדי מהנהנת. "את צריכה לדבר איתו. להיות עם ראש פתוח."
הבקשה שלה קצת לא אפשרית אחרי מה שעשיתי. "חסמתי אותו בפייסבוק."
"זה ראש בקיר, לא ראש פתוח."
"כן, טוב." אני עוברת ללחישה כשאני מדברת על היממה הקודמת, "הוא סיפר לי אתמול-"
היא קוטעת אותי ישר. "רגע, מה? נפגשתם אתמול?"
קובי עובר ליד השולחן ונותן לי כמה שניות למחשבה. "את יכולה להצטרף לעדי להפסקה. אני הולך להביא לכן קינוח."
הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו הוא לאכול. אני יותר רוצה לפרוק את כל מה שקרה ואגרתי בתוכי מהפחד של לשתף מישהו. הכל טרי מדי. אני לא מרגישה מספיק נוח להגיד לאמא ואבא שהכרתי מישהו חדש ושיש לו "בעיות" כשחודש אחורה הייתי עם רגל וחצי מתחת לחופה. טוב, נו, אני האמנתי ככה, יובל פחות...
עדי בוחרת בשתי מילים בלבד אחרי שאני מרוקנת את הלב ומרוקנת על הדרך את קנקן המים לגמרי: "מסכנה שלי."
קובי מביא סוג של גלידה פרווה בטעם וניל וסירופ שוקולד מעל ומביט בשעון שלו. "עשרים דקות לכל היותר ואת על הרגליים שוב."
אני מהנהנת ומסתכלת לעדי בעיניים. "אני באמת סתומה שלא חשבתי רגשית, אבל באמת שזה מוזר לי. אמרתי לו את האמת: אני לא יודעת איך להתמודד."
היא מסתכלת עלי חזרה במבט קצת שונה תוך כדי שהיא מעקמת את האף שלה. "נתחיל בזה שתוציאי אותו מחסימה, טוב?"
יש בי דחף לשאול אותה למה היא עושה פרצוף. אני מוותרת ובמקום זאת עונה, "אני לא רוצה לדבר איתו על זה... אני מפחדת."
"הוא גם לא רוצה," היא אומרת בסוג של טון כזה חד משמעית, כאילו היא סבלה מהלם קרב בעצמה. מאיפה היא יודעת? אז למה הוא סיפר את זה אחרי פעם וחצי ועוד טיפה התכתבות?
"זה פשוט חלק ממנו." אני כאילו מחפשת את התמיכה שלה, שתבין אותי. זה לא קל. "אי אפשר להמשיך הלאה כשאת יודעת."
את מי אני מנסה לשכנע? עדי בצד שלו. "הצלחת עד שהוא סיפר לך," היא אומרת בשלווה.
"ידעתי שהוא מסתיר משהו." אני לא מוותרת ומנסה להמשיך להראות לה את הצד שלי או יותר נכון הבהלה שלי.
עדי לא מתייחסת בכלל למשפט האחרון שלי ושואלת, "אז מה את הולכת לעשות?"
"כלום," אני משיבה מיד. "אני לא רוצה לדבר איתו."
התגובה שלה טיפה מפתיעה אותי. היא ממלמלת בקור רוח מרגיז תוך כדי שהיא אוספת בכפית עוד טיפה מהגלידה, "אוקי, זכותך."
"את אדישה." אני מעדיפה לא לנגוע בגלידה שאולי הסיבה לקור של עדי. "איך את היית מתנהגת?"
היא מדברת אלי כאילו אני מקרה אבוד. "לא הייתי חותכת ישר."
"נבהלתי." אני מוצאת את עצמי מסבירה שוב איך הרגשתי בדיוק באותן שניות שם בטיילת ובסוף עדי קוטעת אותי.
"אז תתקני," היא אומרת משהו שלא פשוט בכלל לביצוע, נטו בדיבור. "תגידי לו שחשבת קצת ונרגעת."
"אני-"
היא נכנסת לי למשפט מהר מאוד. "ושאת לא מקנאה במאיה. תגידי שגילית מי היא. אין בזה שום דבר רע. כנות רק תוסיף לך."
עדי מבקשת מקובי חשבון ומסיימת במהירות בזק את הגלידה שלה. היא אומרת שהפסדתי דווקא והגלידה אחלה, מוסיפה משמרת נעימה וגורמת לי לומר לה לחכות.
"אני לא אעשה את זה."
היא מגלגלת את העיניים. "ברור שלא. כמו שאמרתי, את ראש בקיר."
קובי מגיע עם סמרטוט לשולחן, אוסף את הטיפ ומושיט לי את השפריצר. חזרה לעבודה.
עדי לובשת את המעיל שלה מחדש וזורקת מטבע של עשרה שקלים לקבלה הסופית. אני זורקת לאוויר רגע לפני שהיא נעלמת, "אולי בסוף הקיר יישבר?"
היא עושה עוד פרצוף, הפעם אחד כזה שמזכיר לי מיואש, נוגעת לי בכתף ויוצאת החוצה. קובי, שעומד די קרוב אלי, מצחקק ואז מצביע על שאריות הטחינה שנשרו לעדי מהצלחת. "יאללה, עופרי. חזרה לעבודה."

***
הימים עוברים.
אני לא יודעת אם צד מסוים שקיים אצלי באישיות הוא חיסרון או יתרון בסיטואציה שנוצרה. כדי להגן על עצמי מכל מיני מצבים בחיים, פיתחתי חזק את מנגנון ההגנה של ההדחקה. אני שוכחת מהר מאוד כי אני חותכת מהר מאוד. בצורה גסה אפילו, יש לומר. אני לא יודעת אם אתקל במי שנחתך מתי שהוא בחיים, אבל זה לא יקרה מצידי לעולם. הדרך הזו עזרה לי עד שהכרתי את ליאם. היום אני לראשונה בחיי בספק כמה ההדחקה הזו עוזרת כשהמחשבות עוד מופיעות פה ושם אם עשיתי את הדבר הנכון ואם הוא חושב עלי או המשיך הלאה, מאוכזב בעיקר מההתנהגות הקיצונית שלי.
קובי נותן לי לעבוד כפולות על ימין ועל שמאל, אבל קורה שלפעמים אין לחץ והוא משחרר אותי בסביבות חמש-שש. אני עדיין בסוג של חיפוש עם עצמי על התחביבים שלי או משהו שאני מתחברת אליו והוא לא רק הציור. אם אחזור לצייר, אשאב למקום שאני פחות רוצה להיות בו עכשיו.
עדי ויתרה על כל נושא ליאם ולא לוחצת יותר. בפגישות המועטות שלנו מאז הביקור שלה במסעדה, אנחנו מדברות בעיקר עליה או קונות איפור באינטרנט ואז מנסות אותו אחת על השנייה.
באחד מהימים תפסה אותי השכנה מקומה שלישית והזמינה אותי לסדנת זילוף על עוגות. אני, שכל-כך גרועה בבישול ואפייה, ניסיתי להתחמק ישר. היא בסוף שכנעה אותי לבוא והיה מעל מה שציפיתי. נחמד היה לנסות ולהתנסות בטרנד הצנתרים הזה. למחרת קיבלתי במסעדה מתכון לעוגת שוקולד סופר קלה לאפייה, לדברי אחד הטבחים, כדי שאתאמן על הזילוף בעצמי בשעות הפנאי.
את הכפולה היום פתחתי עם מספר לא רב של לקוחות שגרם לכך שקובי ייתן לי הפסקה של שעה שלמה כדי לראות אם יש טעם שאשאר עוד. אני מנצלת אותה כדי ללכת לסופרמרקט הקרוב וקונה עוד צבעי ג'ל וקצפות לעוגה שאכין מחר. עוגה חסרת מטרה, אני קוראת לה. אמא מתעצבנת על הצבעים שמלכלכים את המטבח, אבל לפחות רואה כישרון חדש שלי בהתהוות וצוחקת שבסוף קובי יפתח סניף של קינוחים ואני אהיה הקונדיטורית הראשית בו.
כשאני חוזרת, אני מסתכלת על הספסלים שבכניסה כדי לראות כמה אנשים, אם בכלל, יש בהמתנה. אני מגלה שם רק שתי נשים מבוגרות שעוד רגע נכנסות ומישהי נוספת מרוחקת מהן. היא יושבת עם גב כפוף ומסתכלת על הנעליים שלה. המעיל שלה, דמוי פרווה בצבע ורוד, ממש מוצא חן בעיניי. אני רואה סריג בצבע סגול לילך מתחתיו שמשתלב נהדר עם הג'ינס הבהיר שהיא לובשת. השיער שלה (שטני צבוע או אמיתי? ) אסוף בקוקו מעוגל ומרושל מלא קצוות. כשהיא מרימה לרגע את הראש, הלב שלי מחסיר פעימה. היא מוכרת לי, אבל מה הסיכוי?
אני נכנסת למסעדה במקום להתחיל ולדמיין שטויות וישר רצה למטבח כדי לשים את המצרכים במקרר העובדים. אני פוגשת שם את עודד, אחד המלצרים.
"מישהי חיפשה אותך," הוא אומר תוך כדי שהוא מגלגל סיגריה במקצוענות.
"מה? מי?" אני כבר מוציאה את הסינר מחדש ועומדת לצאת לחפש את קובי כדי שיגיד לי על השולחנות אותם אשרת.
עודד עושה פרצוף לא יודע, ואני חוזרת אל תוך המסעדה ומוצאת את קובי ליד הטאבון. הוא מצביע עלי ישר כשקולט אותי. "רגע, לפני שאת מתחילה." הוא מוביל אותי לכיוון הכניסה. "מישהי בחוץ מחכה לך, אמרה שזה דחוף."
אוקי. יש מצב שלא דמיינתי. אני מתחילה לגמגם. "מה... מה היא אמרה לך? מה... מה כבר... מה כבר דחוף?"
קובי פותח את דלת המסעדה ומסמן לעבר הבחורה עם המעיל הוורוד. הוא קורא לה, "היי, גברתי, הנה עופרי."
הבחורה מרימה את הראש, קמה מהספסל ועומדת ממש צמוד אלי על המדרגות. היא עונדת שרשרת מכסף עם האות Y עליה ואני מרגישה כאב חד בבטן שהולך ונהיה חזק יותר.
"עופרי?"
אני מהדקת את הקוקו שלי ומנסה לרמוז לה שזה לא הזמן המתאים ואף פעם לא יהיה. "כן? איך אני יכולה לעזור?"
"את יודעת מי אני, נכון?" היא מדברת בקול רך כזה ואוחזת במעקה שבכניסה. היא חושפת ציפורניים מטופחות וארוכות בלק ורוד בהיר וגם טבעת משובצת יהלום, אני חושבת.
אני מרגישה לא בנוח, אבל גם מרגישה שלא אוכל להתחמק מכל הסיפור הזה לנצח.
"מאיה?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מי האורחת השניה? כתבת בכותרת שיש שתי אורחות במסעדה
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עדי ומאיה
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
וואייי איזה מתתחח
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
סיפורים אחרונים
הבא בתור
הבא בתור
מאת: Life is a game you win some you lose some
כעסים
כעסים
מאת: SH .
שייכות
שייכות
מאת: Yael Shayn
פסל חול – פרק 15 +18
פסל חול – פרק 15 +18
מאת: Phil By
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף