כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

להילחם בשבילו- פרק 18

כשאמא ואבא עושים עם ליאם פגישות היכרות ב... בית החולים

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 8788. להילחם בשבילו- פרק 8889. להילחם בשבילו- פרק 8990. להילחם בשבילו- פרק 9091. להילחם בשבילו- פרק 9192. להילחם בשבילו- פרק 9293. להילחם בשבילו- פרק 9394. להילחם בשבילו- פרק 9495. להילחם בשבילו- פרק 9596. להילחם בשבילו- פרק 9697. להילחם בשבילו- פרק 9798. להילחם בשבילו- פרק 9899. להילחם בשבילו- פרק 99100. להילחם בשבילו- פרק 100101. להילחם בשבילו- פרק 101102. להילחם בשבילו- פרק 102

פרק 18: יובל החדש

לראות שחור זה לא בהכרח לראות רע. את פשוט לא מסוגלת לראות צבע אחר, ואם את חושבת על זה במשך כמה שניות... זה די בסדר. אחר-כך מגיע הלחץ. הוא גם לא בהכרח רע. הוא פשוט מבין שמשהו לא קשורה קורה. את מתקשה לזכור איך הגעת למצב שהצבעים בעיניים שלך נעלמו, אבל אז מגיעה תחושה אחרת והרבה יותר מציקה מהכבדות הזו שאת מרגישה. כשרעשים מצטרפים אליה, את מנסה לזכור איך זה לנשום עמוק ולהרגיע את הגוף, רק שפתאום את לא מצליחה לעשות גם לעשות את הדבר הבסיסי ביותר.

אם הייתי יכולה להושיט יד ולגרד בנקודה הזאת בין הלחי לאף, שממש ממש מפריעה לי, הייתי עושה זאת מידית. היד שלי מרגישה כבדה מדי. התחושה עצמה כבדה מדי. מה קורה לי? אני בתוך סיוט? אני מצווה על העפעפיים שלי להיפתח ותוך רגע חוטפת כאב ראש אחד גדול מהול בסחרחורת מאיימת.
הדבר הראשון שאני רואה הוא תקרה גבוהה ולבנה. היא לא מרמזת לי שום דבר. הקול שנשמע מיד אחרי דווקא כן.
"עופרי? עופרי?"
אני מזיזה את האישונים שלי לכיוון מי שקרא בשם שלי. תוך רגע הכל חוזר אלי חזרה. אני לא יודעת אם הגוף שלי מתעוות, אבל הוא לוקח חתיכת נשימה עמוקה לפני ש... היי, אני מצליחה לנשום. רגע, אז למה מקודם לא? מה קרה שם? אני חושבת שהייתה תאונה...
אני רוצה לדבר. אני מנסה לומר משהו. קצת קשה לי. בסוף יוצאות שתי מילים: "מה קרה?"
היד של ליאם, שמסתבר שאחזה בשלי, עכשיו מושטת אל הפנים שלי. יש לי מספיק כוח בגוף כדי להרים את יד שמאל ולהצליח לגרד את הנקודה הזו. אותן שניות בודדות שהיד סוג של באוויר מספיקה כדי שאראה עליה שני צינורות: אחד מחובר לווריד והנוסף בשורש כף היד.
"העיקר שאת בסדר. זאת אשמתי," הוא לא עונה על מה שאני רוצה לדעת. "התפזרתי ולא שמתי עלייך מספיק עין אחרי הריצה. הייתי בסוג של היי, ושכחתי לגמרי שאת שם לידי."
"מה?"
"האופנוע. את זוכרת? פתחו את הכבישים."
ואז כאב הראש מתעצם במכה. "אה, כן. כן. איבדתי את ההכרה? ההורים שלי יודעים?"
"אמצע הלילה. לא התקשרתי אליהם." ליאם מציץ בשעון שלו. "אולי בעצם כבר בוקר, אבל עדיין מוקדם מדי."
"איבדתי את ההכרה." אני מבינה לבד שאם אני לא זוכרת כלום והתעוררתי ככל הנראה בבית חולים זו כנראה התשובה.
"הוא די הצליח לבלום את עצמו הנהג, אבל נכנס בך כבר. זה היה חוסר אחראיות מצידי לקחת אותך דווקא משם." אני מרגישה את כף היד של ליאם סוגרת על שלי בעדינות. "כאילו גם האחראיות על הנהג שפשוט התעלם מכך שיש המון הולכי רגל ברחוב ועד לפני שנייה הכביש היה סגור-"
"מה קרה לי מבחינת פציעה?" אני קוטעת אותו. אני מרגישה די בסדר, חוץ מהסחרחורת.
"זעזוע מוח מהנפילה על המדרכה. לא ממש הצלחתי לבלום את הקריסה שלך לרצפה."
אני עוצמת עיניים. "קריסה?!"
"היית ערה לכמה שניות באמבולנס, את יודעת." ליאם ממשיך לדבר. "היית בסוג של הלם כזה. איבדת שם את ההכרה ממש אחרי כמה שניות. נלחצתי, אבל הפרמדיק אמר שנראה לו שאת בסדר כי באמת מבחינת לשבור משהו, תודה לאל, הגוף שלך נשאר שלם. בדקו אותך כבר."
"זהו? באמת?" אני לוקחת נשימה עמוקה ומנסה לפתוח את העיניים מחדש. "בא לי להקיא."
"חכי, אני אביא לך שקית." הוא משחרר את המגע ואני שומעת את הקפיץ של הכיסא, מה שאומר שהוא קם.
אחרי שאני מקיאה את הפיצה שקניתי אתמול תוך כדי שליאם היה עסוק בריצה הזאת שלו, אני מנסה לקום בעצמי, והוא עוצר אותי. "תישארי במיטה."
העיניים שלי נעצמות מחדש. משום מה הראייה שלי טיפה מטושטשת ועדיף ככה, כשהן עצומות. "מתי ישחררו אותי?" אני מנחשת שזו חולשה זמנית כי עדיין לא חלפו 12 שעות מאז "התאונה".
"אני לא יודע." הוא מתיישב מחדש. שוב רעש של קפיץ. "תנסי לישון, טוב?"
"אתה יכול להוציא את המחטים מהיד שלי? הם קצת לוחצים." למען האמת הם הרבה לוחצים. אני מרגישה שהם לא מועילים לסחרחורת שלי בכלל.
"אחד מהם אמור לגרום לך לא להקיא באמת." הוא קם שוב. אני עושה ממנו יויו. "אבל בעצם כבר הקאת, אז חכי. אני אקרא לרופא שבמשמרת."
וכשליאם והרופא לא מופיעים, אני חושבת שאני מצליחה לקום ולרוץ אל השער, לתפוס מונית ולנסוע הביתה. או ש... אני מדמיינת?

אני שומעת את הקולות של אמא ואבא. אני פותחת עיניים, נזכרת שאני בבית חולים ולמה אני בבית חולים ומחפשת את ליאם. הוא עדיין יושב על הכיסא לידי, אבל לא שם לב שהתעוררתי. אני בקושי מסתכלת עליו לשבריר שנייה וכבר ההורים מתפרצים אל החדר.
"עופרי?" אמא שלי נראית בהלם. הראייה שלי חוזרת אלי. יופי.
ליאם מסובב את הראש ישר אל הכניסה ולא אומר כלום. הוא נראה בהלם גם, בכל זאת פגישה ראשונה לא צפויה בטיימינג ושלא לדבר על המקום... אני חושבת שהוא יתבייש אם אציג אותו להורים, אבל זה יהיה בלתי נמנע כשהמצב יירגע.
אבא מתקרב אל המיטה ובוחן את הפנים שלי. "האופנוען האפס הזה. הוא לא הסתכל לאן הוא נוסע?" אני תוהה לרגע אם הוא מדבר אלי או לליאם עד שהאסימון נופל ויש סיכוי גדול שבעצם קרה משהו לפרצוף שלי. לא ראיתי את עצמי במראה הרי עדיין. המשפט הזה של אבא גורם לי להרגיש חרא ובו זמנית לעשות פרצופים כדי לבדוק אם אני מרגישה תפרים או תחושה מוזרה בעור. כלום.
"מה יש לי? תגיד את האמת." אני תופסת את היד של ליאם בלי התראה וממש לוחצת עליה. אויש, אני עוד עם שני הצינורות והמחטים ביד. תוך רגע הכאב שמגיע מהם, ששכחתי מקיומו, תוקף אותי ועושה לי חשק להקיא מחדש, אם יש לי משהו בגוף להקיא עוד.
ליאם מבוהל. הוא בטח חשב לתומו שיצטרך לשתוק עד שיסתלק מהמבוכה. הכל בגללו. לא שכחתי את זה. אני פה בגללו ובגלל חוסר האחריות שלו. איך בן אדם כזה ניווט בעזה ואולי היה אחראי על חיילים אחרים? השם ישמור, אני לא רוצה לחשוב על זה. נו, שידבר כבר.
הוא מחייך בקטנה. "את עדיין יפה."
אני לא מחייכת ותופסת בצד המיטה, מה שמזניק את אמא קדימה. "מה את עושה?!" היא שואלת בפאניקה.
"הולכת לשירותים." אני מעמידה עובדה וקולטת שזה בלתי אפשרי בגלל הצינורות, ולכן שואלת, "אני יכולה לקום לשירותים?"
"זה לא רעיון טוב." אבא מציץ החוצה דרך החלון שנמצא ליד המיטה שלי. היי, האיש המבוגר שהיה כאן במיטה הסמוכה לפנות בוקר נעלם. מה, יש לי חדר משלי עכשיו?
אמא מחטטת בתיק היד שלה ומוציאה ממנו את הפודרה שלה. "קחי." היא מושיטה לי אותה. אני מיד פותחת אותה ומתחילה לסרוק כל חתיכת עור בפנים שלי. העיניים החומות-ירוקות שלי, שנקראות באנגלית פשוטה HAZEL ובעברית "מה צבע העיניים שלך?", מגלות מהר מאוד שריטה בין הגבה ללחי. וזהו.
"הרופא עדכן אתכם על זעזוע המוח?" אני מחזירה לאמא את המראה.
אבא נראה זועף מתמיד. "כן." הוא בוהה בליאם בחוסר נימוס. "מי זה?" גם השאלה שלו חסרת נימוס, בעיקר הטון.
פתאום בא לי להתפקע מצחוק. הסיטואציה הרבה יותר מצחיקה מההיכרות של ההורים בערב כיפור עם החבר לשעבר. "אמא, אבא תכירו- ליאם. הוא... יובל החדש." אוקי, אמרתי את זה. מביך לאללה. בתכלס בחרתי בהגדרה די מעניינת. טוב, אין זמן להתעמק כי יש צד נוסף להיכרות. "ליאם, אלה ההורים שלי- דניאלה ומיכאל."
"יובל החדש," אמא חוזרת אחריי במלמול רם מדי. היא מפסיקה לבהות בליאם ומשנה נושא. "נועה דואגת לך."
"נועה יודעת?" אני ממהרת להסביר לליאם שנועם היא אחותי בת ה-9, זאת שדיברנו עליה בדירה שלו בשבת שעברה.
"היא שמעה את אמא מגיבה לטלפון שבישר שעברת תאונה בסביבות שש בבוקר," אבא עונה. למען האמת אין לי מושג מה השעה עכשיו. כמה זמן ישנתי באמת? הוא נעצר ומסתכל על ליאם. "רגע, אתה התקשרת?"
ליאם מהנהן וזהו. אוחחח. שידבר כבר. הוא כאילו אילם? בא לי לקבור את עצמי מהמבוכה, אבל זה יקרה אחרי שאהרוג את ליאם קודם. כן, נהיה רומיאו ויוליה מושלמים.

אחרי שאני מקיאה ערבוב של מיצי קיבה עם משהו לא ברור שאכלתי והספקתי לשכוח מה, מעדכנים את ההורים שישחררו אותי מחר במקום אחרי הצהריים ומסבירים שההקאות והסחרחורות הן הסיבה. מסתבר שאני חושבת שאני רואה טוב, אבל הרופא אומר שאני אמורה לראות טוב יותר.
לקראת השעה אחת, ליאם אומר שהוא הולך להתקלח. אני קולטת שהוא בעצם נשאר מסריח מהריצה ובמקום ללכת לבית הקפה ומשם למקלחת מרעננת, הוא כאן איתי. עוברת לי בראש מחשבה שהוא מסכן ואז אני נזכרת איפה אני ומשכנעת את עצמי שאני מסכנה יותר.
אמא ואבא הלכו להוציא את נועה מבית הספר ועל הדרך לקנות לי או להביא מהבית שמפו, מרכך ומסרק. יאי, עוד מעט אני אהיה בלי הצינורות. הרופא אמר לי שזה בסדר שארצה לישון הרבה בגלל המכה שחטפתי בראש, אבל גם אם רציתי להירדם, זה לא היה אפשרי עד לפני כמה דקות כשגם ההורים וגם ליאם היו פה. כשליאם הלך, ההורים התחילו בחקירות.
"הוא עובד איתך?" "איך הכרתם?" "עברו בקושי חודשיים מהפרידה שלך ושל יובל, כבר חבר חדש?" "הוא יותר גדול ממך, נכון?" "מה הוא לומד?" "קובי שידך בניכם?" "יובל יודע?"
כשההורים הלכו, הם השאירו בשידה שצמודה למיטה שלי כריך עם חביתה מסניף הארומה שיש למטה וגם סלט. אני לא ממש רעבה, והריח של סלט הטונה שאבא אכל עוד יותר גורם לי לא לרצות לאכול. אני מוציאה את הנייד מהתיק שלי ומחייגת לליאם. הוא אמר שהוא יתקלח, ינוח טיפה בבית ויחזור. הקו תפוס. אני מנסה שוב אחרי שתי דקות בערך. עדיין ממתינה. בהתחלה אני דואגת, אחר-כך תסריטים אפלים משתלטים על המוח התשוש שלי ובסוף ההיגיון אומר לגוף ללכת לישון. אני כבר בתנוחה נוחה להירדמות כשהנייד שלי מצלצל. עברה חצי שעה מהפעם האחרונה שחייגתי לליאם- והנה הוא נזכר להפסיק לפטפט ולדבר עם החברה הפצועה שלו.
"טבעת במקלחת?" אני אכזרית מדי. "למה אתה לא חוזר אלי?"
"אני אחזור עוד מעט."
אני מגלגלת את העיניים. "לא, גאון. לחזור בטלפון." צליל ממתינה שלא מגיע ממני מפריע. "זאת מאיה?" אני לא מופתעת.
"כן."
"מה הפעם?" אני שואלת בחוסר סבלנות וממשיכה, "אני מבינה שלא תבוא כבר בקרוב."
"היא מתעניינת בשלומך." הוא נשמע כזה אהבל. "אני אגיע בסביבות ארבע, אבל בשש אלך לשעה כי אני צריך לשבת איתה על משהו שאנחנו מארגנים. אמרתי לך שנדבר אחרי הריצה על זה בהקשר של מאיה ושלי, זוכרת? אני לא שכחתי."
אני מרגישה איך אני מתחילה להתעצבן. "מותר לך להגיע עד שבע ובטח תשקעו בזיכרונות שלכם, תאחר ולא ייתנו לך להיכנס, אז פשוט אל תבוא."
"מה? לא! אני יכול להגיד שאני זה שנשאר לישון איתך. אני באמת נשארתי הרי בלילה הזה ואשאר גם הפעם." משהו בקול החייב לרצות גם אותי וגם את מאיה ממש ממש מרגיז אותי. בעצם הרסתי לו איזה תכנון, או יותר נכון הוא הרס לי את השבוע כשבחר ללכת דרך רחוב עמוס באופניים חשמליים ואופנוע מזדיין!
"עדיף שתלך לישון איתה." אני מנתקת את הטלפון, מכבה אותו ומכניסה אותו עמוק עמוק למגירה שבשידה. לעדי וקובי יש גם את הנייד של ההורים שלי, אם יחליטו לבדוק לאן נעלמתי ומה קרה לי. אני כאן בגללו, ואני אגיד את זה עוד מיליון פעם, והוא עסוק במאיה הזאת ובתכנונים שלהם. לא ייאמן!
בסוף אני מדליקה את הנייד ומקלידה בעצבים תוך כדי שהיד שלי ממש רועדת:

"אל תבוא לפה. לא בארבע, לא בשבע ולא בכלל. אני רצינית"

ליאם מתחבר, רואה את ההודעה כי הוי הכחול מופיע ו... במקום לענות, הוא מתנתק. שילך להזדיין. יש לו עם מי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
רועי לוי
רועי לוי
מעולה!! מתי המשך?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עובדת עליו כעת
הגב
דווח
נטלי בנעים
נטלי בנעים
כנראה מתכננים משהו לזיכרון של יונתן ז"ל אבל עדיין נמאס לי ממנהההה )ממאיה(
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 102
להילחם בשבילו- פרק 102
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 101
להילחם בשבילו- פרק 101
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
בכל הכח 2
בכל הכח 2
מאת: שיר פיליבה
כי כאלה אנחנו... חולי אהבה
כי כאלה אנחנו... חולי אהבה
מאת: ester shats
אהבה ממבט ראשון
אהבה ממבט ראשון
מאת: אגם ולנסי
לא תכננתי את זה
לא תכננתי את זה
מאת: SH .