כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

להילחם בשבילו- פרק 11

כשעדי מגלה מי זאת מאיה

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 74

פרק 11: שביל הבריחה

"אה... אה..." אני איכשהו אוטומטית הולכת לאחור ומתרחקת מליאם. אני לא באמת יודעת מה לומר, איך להגיב. זה ממש לא מה שתכננתי. זה בכלל לא אמור היה ללכת לכיוון הזה. המון דברים רצים בראש. הוא סומך עלי שהוא מספר את זה? הוא רואה בי מה שאני לא מצליחה לראות בו? איך בכלל הגענו לדבר על זה?
"זה בסדר אם אין לך מה להגיד." הוא מכבד את הרווח שפתחתי והעובדה שכעת אני טיפה רחוקה ממנו.
רוח קרה מכה לי בפנים ודי מצננת את האש שמתפשטת בתוכי. זאת אש של מתח, של משהו לא ידוע שמבעיר את נקודת הלחץ שגורמת לי לרעוד. עד לפני כמה דקות הייתי בטוחה שאני מזיעה מהריצה, מסתבר שלא. עכשיו אני מזיעה באמת. זיעה קרה ומלאת מתח. ופחד. אני מודה, אני מפחדת. זה תמיד היה רחוק ממני, ופתאום זה קרוב מדי ואני בכלל לא יודעת אם...
"אני לא יודעת כמה אני בוגרת מספיק כדי לעכל את זה, להתמודד עם זה."
"עם זה? לא מדובר במחלה. יש כדורים שמאזנים, ספורט." הוא לא נשמע נרגש.
ההיגיון נשרף כמו בול עץ פשוט בתוך השריפה שמשתוללת אצלי. "אתה יכול לקחת אותי הביתה?"
"את... זה מפחיד אותך? מלחיץ?" הוא נכנס לי למחשבות ובסוף מצמצם את המרחק. "את רועדת, עופרי. לא התכוונתי שזה יצא ככה."
"אני גם לא התכוונתי שזה יצא ככה. אתה סך הכל... אני לא רוצה לפגוע בך, ליאם. עד לפני שבועיים היה לי חבר, אתה יודע, לא? אתה ריבאונד כזה. אני לא רואה בך את מה שאתה רואה בי."
אני מתחילה לחפש בעיניים תחנת אוטובוס קרובה. אם הוא לא ייקח אותי, אני אסע הביתה בעצמי. יש לי בכיס את הרב-קו שלי.
"אני רואה בך מישהי שאני רוצה להכיר יותר ועם המון פוטנציאל-"
אני קוטעת אותו. "אמרת את זה. די כבר!" איכשהו הטון שלי עולה. "אתה לא מתכוון לקחת אותי הביתה?"
הוא מוציא את מפתחות הרכב שלו מכיס הטרנינג ודי מבין שאין לו עם מי לדבר. "בואי."

כמובן שכל הדרך אנחנו שותקים. המוזיקה של שאקירה ממלאת את הדממה שיצרנו ואת האמת אני מרגישה ממש מעט מעט מעט יותר נוח שאני יכולה לשקוע במילים של השירים שאני מכירה כל כך טוב. בהתחלה זה היה WAKA WAKA, אחר כך היה את השיר NO, שהוא יותר מהאהובים עלי. בהמשך היו את INVATEBLE, HEY YOU ואפילו את UNDERNETH YOUR CLOTHES. כמעט הפרתי את השתיקה בכך שסיפרתי לו שבתקופת המלחמה לקחתי ממש ברצינות את השיר HOW DO YOU DO. הייתי קרובה להשמיע לו אותו. החזקתי את עצמי והצלחתי.
כשהגענו אל "כתובת הבית שלי", הוא עצר את הרכב וסובב את הצוואר אלי כך שהעיניים שלו היו עמוק בשלי. "את בטוחה שאת לא רוצה לדבר?"
אני מחזירה בשאלה, "אמרת לי בלי שאלות, לא?" כשהוא לא עונה, אני פשוט טורקת את דלת המכונית לא לפני שאני אומרת, "בהצלחה עם מאיה."
הוא פותח את חלון הרכב. "זה לא מה שאת חושבת, היא-"
ואני כבר רצה אל "הבית". הוא מוותר, מתרחק, וכשאני רואה בוודאות שהוא נעלם, אני מתחילה ללכת לשביל שיבריח אותי ממנו, הביתה, למקום הבטוח שלי.
אני נכנסת לבית והדבר הראשון שאני רוצה הוא להתקלח, אבל כמובן שחורף וקארמה תגרום לכך שהדוד לא יהיה דלוק ואין מים חמים. אני נכנסת לחדר שלי, סוגרת אחריי את הדלת ומדליקה את המחשב הנייד שלי. הפרופיל של ליאם מופיע לי עדיין ברשימת החברים בתור "נוספו לאחרונה". אני נכנסת לפרופיל שלו, לוחצת על BLOCK ותוך רגע הוא נעלם.
אני שוכבת על המיטה שלי ודי שמחה שאני לא מסריחה לגמרי. אני מרגישה מסוחררת ומבוהלת. במקלחת, אני מנסה לחשוב על הפעולות שאני צריכה לעשות במקום לחשוב ממש. לא הולך. זה חזק ממני. וזה רודף אותי, המילים האלה שלו שעלו לי למעין דמיונות של רחובות שרופים ועשן וריחות והרבה שחור בעיניים כשאני מנסה להירדם. אני כמובן לא מצליחה ומחפשת בגוגל מה זה בכלל ההלם קרב הזה. האם זה כמו המעט שאני יודעת מתוכניות של ימי הזיכרון על אלה ששרדו?
אני קוראת במלמול לעצמי את המידע הראשוני שעולה. זה נקרא PTSD. קיצור של פוסט טראומה.
"מעבר לכל הרעות החולות שמביאה איתן מלחמה בדמות הרס, פצועים והרוגים, הרי שחלק נכבד מהנפגעים במלחמה מגלים את פגיעתם רק לאחר תום הלחימה וחזרתם, לפחות כביכול, לשגרה. אלה הם נפגעי הלם הקרב, תופעה המוכרת בעיקר בקרב גברים. 10-15 אחוזים מהחיילים שהשתתפו בקרבות באופן פעיל מדווחים על סימפטומים העלולים להעיד על התופעה, ברמה כלשהי שלה, אך אצל מרביתם היא חולפת מאליה זמן מה לאחר שמסתיימת הלחימה..."
אני סוגרת את המחשב במכה אחרי שאני יוצאת מהאתר. אני לא רוצה קשר עם ליאם. לא רוצה קשר עם זה. כן, זה ילדותי. כן, זה לא בוגר. אין לי בעיה שתקראו לי ככה. אני בת 21 שחלמה על הנסיך על הסוס הלבן, קראו לו יובל, והוא נפל והסוס ברח. אז עכשיו מתחילים מחדש או שפשוט לא... נו, עופרי, די. בסוף יובל יחזור, את יודעת את זה.

למחרת בעבודה אני מתפקדת כמו רובוט. אני יודעת שכשאני עסוקה בעבודה שלי, אני הכי טובה בעולם בהסתרת רגשות. הבעיה שאני נמצאת במסעדה הרבה מדי זמן, וקובי המנהל למד להכיר אותי.
"צרות עם הבחור החתיך?"
"מה?"
הוא פוזל הצידה כדי לבדוק שאנחנו לבד. אנחנו כן. "מלכי הלשינה לי. אני המלאך המשדך שלך."
אני מחייכת חצי חיוך. "אז תעשה שבפעם הבאה יהיה פחות מסובך."
"אה, זהו?" הוא מרים גבה.
אני מנקה את השולחן שבדיוק התפנה. "כנראה."
עדי נכנסת למסעדה בפתאומיות כזו שמסובבת לא מעט ראשים. איך היא אוהבת לגנוב את ההצגה. ואם כבר לגנוב, אני מגניבה מבט על השעון. קרוב לשעה ארבע.
"שלום, קובי." היא כמעט קדה קידה בפניו. "מה קורה?"
הוא לא עונה לה, אלא מסתכל עלי. "תני לי לנחש, עדי הולכת לאכול כאן והיא רוצה שאת תהיי המלצרית שלה."
עדי קורצת אלי. "אמת. נכון, עופרי?"
"מתחכמת שכמוך." הוא סורק את המסעדה. "יש לך מזל שדי ריק היום."
"את לא בעבודה?" אני שואלת תוך כדי שאני מובילה את עדי אל השולחן הפינתי.
קובי משחרר אותנו אחרי שאומר לה, "הקינוח עלי."
עדי מתיישבת ואפילו לא צריכה את התפריט. היא מזמינה חזה עוף. "תקשיבי, היה לי קצת הרבה משעמם במשמרת, בסוף גם ברחתי. חשבתי על מה שסיפרת לי על המאיה הזו שהתקשרה כמה פעמים כשהייתם בבית הקפה."
קוראים לי משולחן שאני משרתת. אני מסמנת לעדי שתיכף אגיע. אני לוקחת מהם הזמנת צ'יפס נוספת והולכת לכיוון המחשב כאשר המחשבה שרצה לי בראש היא שליאם רוקד על שתי חתונות. אני לא באמת רוצה לשמוע על כך ושתחושת הבטן שלי תתאמת. אני באמת צריכה הפסקה מבנים.
אני מביאה לעדי את הסלטים לשולחן שלה ומגיעה לשמוע את ההמשך.
"זוכרת ששנה אחרי המלחמה עשו סרט על בנות זוג של חיילים שהיו במלחמה? חלק נפצעו, חלק-"
אני קוטעת אותה. "אז היא חברה שלו?" הסלט האחרון מונח על השולחן, ואני חייבת ללכת לשולחן אחר בו אני נותנת שירות ומשאירה את השאלה באוויר לעוד כמה דקות.
כשאני חוזרת, עדי שואלת בפה מלא, "קוראים לחבר של ליאם יונתן, לא? זה שמת."
אני מהנהנת. עדי תיקח את הנייד שלה ותיכנס לVOD במאקו בדיוק כשהפעמון ליד המטבח מצלצל. אני חושבת שהמנה שלה מוכנה.
אני רצה למטבח, כמעט נופלת. אני לא מבינה למה היה לעדי כל-כך דחוף להגיע עכשיו. אולי עדיף שהייתה מחכה לערב מאשר השאלות/תשובות החצויות האלה. אני מניחה את חזה העוף שלה בסמוך לבקבוק הנסטי והלב שלי יצנח לתחתונים כשאני רואה תמונה של מאיה מחובקת עם מישהו מאוד מוכר. "מאיה היא... היא..." אני מתחילה לגמגם. שיט. טעיתי בכל התיאורייה שלי כשליאם אמר שהיא חברה מאוד טובה שלו. היא לא חברה כזו, היא פשוט...
עדי משלימה לבד, "מאיה היא החברה שיונתן השאיר אחריו."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי פרק? ואולי פרקים ארוכים יותר..
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אשתדל היום
לגבי אורך הפרקים זה ישתפר מפרק לפרק
הגב
דווח
guest
זה עדיין לא מסביר למה מאיה התקשרה אליו 4 פעמים בדייט והתכתבה איתו בלי סוף..
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
אימא
אימא
מאת: ליאל משעל
פרק5המקרים דחף כתיבה/פריקה קליל נהייה לי והפתיע אותי
פרק5המקרים דחף כתיבה/פריקה קליל נהייה לי והפתיע אותי
מאת: שירלי חיון
אהלן מותק
אהלן מותק
מאת: chen Shitrit
אושר בכפית
אושר בכפית
מאת: Yuval Oved
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי