כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

מיקה, מון אמור המשך - פרק 18

-גורג'ס אני תכף נכנס לפגישה, אני לא יכול לפרט לך מה בא לי לעשות לך אחרת אני לא אפסיק לחשוב עליך שם על השולחן-

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

אני סוגרת את הדלת ולא מוכנה לנהל את השיחה הזאת איתו.
מבחנתי אין פה שום מעגל או סיפור לסגור.
מבחנתי הכל ניסגר באותו יום שדיברנו על הבגידה שלו.
"מיקה"
הוא קורא לי מבעד לדלת והוא יודע בדיוק איך לעשות את זה.
הוא יודע שהקול השקט שלו מרסק אותי כל פעם מחדש.
אני נושכת שפתיים ויודעת שהפעם אני לא יכולה להיכנע לזה.
אני לא יכולה ולא רוצה להגיע לפינות האלה שוב.
"מיקה, אני מתחנן אליך תפתחי"
"לך מפה איתן"
"מון אמור בבקשה"
"אל תקרא לי ככה!
אל תבוא לפה יותר, אל תנסה לדבר איתי!
פשוט תתרחק ממני ותן לי לחיות את החיים שלי!"
"את עם ג'וני עכשיו?
איתו את רוצה לחיות את החיים שלך?"
הוא שואל ואני שומעת את הזילזול בקול שלו.
"זה ממש לא עניינך עם מי אני ועם מי אני רוצה לחיות את החיים שלי!
אני לא חייבת לך שום דבר ואני בטח לא מתכוונת לספר לך"
"מיקה.."
"איתן פשוט תלך מפה..
אל תיתן לי לאבד את טיפת הכבוד האחרונה שנישארה לי אליך"
"אני לא מבין איך הגענו לזה.."
אני משחררת אוויר של כעס ולא מאמינה שהוא מצליח לגרור אותי לשם שוב.
אני פותחת את הדלת והוא מישר את העמידה שלו מולי.
"הגענו לשם בגללך!
בגלל הקנאות הבלתי ניגמרת שלך!
בגלל החוסר ביטחון של!
הגענו לשם בגלל הפחדנות שלך!
הגענו לכאן היום כי אתה היית חלש מול עצמך ונתת לעצמך לבגוד בי, לשקר לי ולהסתיר ממני!
הגענו למצב הזה היום ומעמד הזה כאן כי הלכת לשם איתה!
והיום אין לי עניין בך, אין לי רצון בך או בשום דבר שקשור אליך יותר!
תתחתן ופשוט תצא לי מהחיים ואל תגרום לי לשנוא אותך ושים בצד את כל השנים הטובות שהיו לנו ביחד בתור חברים..
פשוט תלך מכאן!"
אני אומרת לו את הדברים האלה והוא מסתכל עליי עם העיניים הטובות שתמיד היו לו וקשה לי לעשות את זה..
לא כי אני אוהבת, לא כי אני מתגעגעת, לא כי אני רוצה אותו בחזרה.
כואב לי כי הוא היה קודם כל ומעבר לכל חבר של הנפש שלי..
אני נאלצת להזיז אותו הצידה ולפנות את המקום הזה, כדי שאוכל להמשיך הלאה.
אני לא מחכה לשמוע אותו קורא לי ואני לא עסוקה בלרחם עליו או על עצמי כי האהבה שלנו נרמסה.
אני פשוט סוגרת את הדלת הזאת ומתפנה לעצמי.
אני נכנסת להתקלח במים קרים שאולי יצליחו לצנן קצת את הגוף מכל הבוקר הקשוח הזה.
יש לי עוד קצת זמן לשבת עם עצמי לפני העבודה ואני נישכבת על המיטה עם המגבת על הגוף.
אם יש משהו שאני יכולה לעשות כל היום בלי לזוז, זה לצאת מהמקלחת ופשוט להתרסק על המיטה כמו פרה שמנמנה.
אני מתאפקת לא להיכנע לעייפות שמציפה אותי ושניה לפני שאני קורסת, אני מקבלת הודעה.
אני מסתכלת על הטלפון שמצלצל ליד הטלוויזיה וזה אומר ששוב אני צריכה לקום אליו.
אני משחררת צרור קללות וברכות וקמה אליו בעצלנות.
אני לוקחת אותו ומתיישבת על המיטה.

-אני לא מפסיק לחשוב עליך-

אני קוראת את ההודעה שלו ועל הפנים שלי נמתח חיוך מטופש של ילדה מאוהבת.
אני מסתכלת על המסך וכל מה שבא לי זה שהוא יהיה פה איתי.

-בא לי את החיבוק שלך-
-הייתי מחבק אותך מלא עכשיו אם הייתי יכול.
הכל בסדר?
הלכת כבר לעבודה? -
-עדיין לא, בדיוק יצאתי מהמקלחת-
-את לבושה? -
-לא-
-אני רק חושב עליך ככה אחרי מקלחת וכל המוחש לי משתולל-
-בוא-
-חלום שלי לבוא אליך עכשיו, אבל יש לי ים עבודה-
-אז הפסד שלך-
-זה בטוח הפסד שלי כי עכשיו יום שלם אני אסתובב פה עם המחשבה של מה בא לי לעשות לך-

אני יושבת עם עצמי וצוחקת מול מסך הטלפון, מרגישה משועשעת מההתכתבות הזאת.
כייף לי שאני מצליחה להרגיש חופשי איתו ועם השטויות האלה שיוצאות ממנו כל פעם מחדש.

-ומה בא לך לעשת לי? -

אני שואלת ויודעת שעכשיו הוא בכלל מתפוצץ שם עם עצמו.

-מיקה, אל תתחילי איתי-
-עוד לא התחלתי כלום.
רק שאלתי מה בא לך לעשות לי-
-גורג'ס אני תכף נכנס לפגישה, אני לא יכול לפרט לך מה בא לי לעשות לך אחרת אני לא אפסיק לחשוב עליך שם על השולחן-
-על השולחן במשרד..
נשמע מעניין-
-תפסיקי-
-למה זה כייף, אני פה בבית אחרי מקלחת, רק מגבת קטנה עלי.
היד שלי כבר מונחת על הירך, עולה לאט מתקרבת-
-בבקשה תפסיקי-
-אני נשכבת על המיטה והמגבת נפתחת.
הגוף שלי חשוף והפטמות שלי מזדקרות מתחושת הריגוש שמתחילה להתחולל בי.
הידיים שלי מטיילות על הגוף-
-את תשלמי על זה ביוקר, אני מבטיח לך-
-האצבעות שלי חודרות לאט.. -
-אני לא יכול איתך!
את הורגת אותי-
-אני לא אמשיך לפרט שלא תחשוב עלי שאני שם על השולחן-
-זה כבר מאוחר מדי, ממש תודה לך-

אני עוצרת את השיחה הזאת וכל מה שרציתי זה טיפה להשתעשע איתו.
הוא במצב רגיש לפני פגישה ואני מעולפת מצחוק אצלי בדירה.
אני יודעת שהוא יחזיר לי, יש לו את העניין הזה של להחזיר בחזרה.
אחרי המילים האלה שכתבתי לו, אני יכולה להבין אותו, אפילו אותי זה עורר.
בא לי עליו כל כך..

-בהצלחה בפגישה בייב-
-תודה לך באמת.
נדבר יותר מאוחר, נשיקות-

אני מניחה את הטלפון בצד וקמה להתלבש.
אני לובשת שמלה ירוקה קצרה, טיפה צמודה למרות שאני פחות חובבת את הצמוד, לאחרונה אני מנסה לזרום עם עצמי ואיכשהו לשחרר שדים ישנים.
אני נועלת סנדל שטוח ואוספת כרגיל את הרעמה שלי, לקוקו מבולגן וחסר צורה.
אני מחליטה לצאת כדי להספיק לשתות את הקפה שלי בשקט לשם שינוי עם סיגריה.
אני מגיעה לקפה הקבוע לפני העבודה מזמינה לי קפה ומתיישבת בפינה המוצלת הקבועה שלי.
אני מדליקה לי סיגריה ולוגמת עם חיוך לא מובן את הקפה שלי.
משהו קורה לי בפנים ואני לא מפסיקה לחשוב על הלילה שהיה לי איתו.
לא מצליחה לשחרר את המוח שלי מאיך שהגוף שלי מגיב רק מהמחשבה עליו.
הוא לגמרי שם..
הוא לגמרי בתוכי, בתוך הגוף בתוך הראש.
מתפזר לי בשקט בתוך הלב.
והפעם אין שום דבר שימנע את זה, או יגרום לי לחשוב פעמיים.
אני צולחת את הישיבה הזאת ומשחררת אוויר כי וואלה הפעם אף אחד לא הפר את שלוותי.
אני נכנסת לבניין ועולה במדרגות לעבר המוקד.
כשאני נכנסת כולם כבר באמצע היום שלהם, מותשים, עייפים ושבוזים.
אני נכנסת עם חיוך ואף אחד לא מבין באמת מה קרה לי.
הם רגילים לראות אותי עם פרצוף רציני ורוב הזמן אני על תקן המרמרה של המקום.
"שלום לך גברת"
"איפה היית אתמול?
לא באת"
"הייתי גמור, לא הצלחתי לזוז"
"הכל בסדר?
הלכת מפה אתמול קצת נסער"
"כן לא משהו רציני, בעיות שיגרתיות"
"אני מקווה שיסתדר לך"
"יהיה בסדר.
איך את?
מה פשר החיוך?"
"סתם"
אני אומרת ומנסה להישמע אמינה.
"טוב טוב תספרי לי אחר כך.
בינתיים תיכנסי ליותם הוא מחכה לך!"
"מה זה קורה עכשיו?"
"לדעתי כן"
"מה אבל אני לא מוכנה לזה"
"מה יש לך להיות מוכנה לזה?"
"לא יודעת"
"כנסי אליו יא מפגרת, זה כולה שיחה על נהלים ומה הולך לקרות ואיך זה אמור להתנהל.
כל מני שיט על מה את צריכה לעזות וכאלה.
את תהיי בסדר, תיכנסי ושיהיה בהצלחה"
"תודה"
אני לא מצליחה להגיד יותר והוא כבר פונה לעבר הנציגים שקוראים לו.
אני מניחה את התיק בעמדה שלי והולכת לכיוון המשרד של יותם.
אני עובדת כאן נצח ואני לא זוכרת מתי הייתי בפעם האחרונה בתוך המשרד שלו.
אני מקישה על הדלת והוא מזמין אותי להיכנס.
"מה שלומך מיקה?"
"מעולה יותם איך אתה?"
אני נכנסת ואיכשהו תמיד הרגשתי נוח לידו.
הוא גבר מאוד נחמד, בן ארבעים פלוס, כולנו כאן כבר הספקנו להכיר את אישתו היפה ואת הילד המהמם שלהם.
הוא כמו אבא, תמיד דואג לכולם, עוזר מתעניין.
הוא מזמין אותי לשבת ואני מנסה לשבת מולו ולמשוך כמה שיותר את השמלה שלי כלפי מטה.
ברגעים אלה אני מקללת כל כך הרבה בלב שדווקא היום בחרתי ללבוש אותה.
הוא מחייך ולא מבזבז זמן, מסביר לי על התפקיד, על מה זה ידרוש ממני ועל האחריות.
כמובן שאני מסכימה איתו על הדברים והשיחה מסתיימת אחרי דקות ארוכות.
לפני שאני יוצאת הוא עוצר אותי וקורא לי.
"מיקה רק יש איזה עניין"
"מה?"
"לגבי השעות שלך"
"מה זאת אומרת?"
"זאת אומרת שלא תוכלי יותר להתחיל בצהריים כל יום ותהיה עדיפות שתהיי כאן באופן קבוע בבקרים"
"זה קצת קריטי בשבילי כי אתה יודע שאני עובדת בלילה בפאב"
"אני יודע, אבל אני אצטרך אותך כאן עם הנציגים"
"אני מבינה"
"אם זה קשור לעניין כלכלי אני מוכן שנדבר על זה ונראה איך אפשר לשפר את התנאים"
אני עומדת מולי כשידיי מונחות על גב הכיסא.
מנסה להבין מה אני אמורה לעשות עכשיו.
לא יודעת מה להגיד לו כל כך.
"אני רואה שאת חושבת.
קחי לך את היום ומחר, תחשבי על זה ותודיעי לי"
"אוקי, בסדר גמור"
"אני מוכן לשבת איתך על עניין השכר ואני מבטיח לך שאני אעשה הכל כדי לעזור לך.
את פה הרבה זמן ואם יש מישהי שמגיע לה זו את!"
"תודה רבה יותם, אני ממש ממש מעריכה את זה!"
הוא מחייך את החיוך הטוב שלו ואני שניה מלהגיד לו שאני מסכימה, אבל מחליטה בכל זאת לקחת את היומיים האלה כדי לחשוב.
אני יוצאת מהמשרד ושולחת חיוך לעבר אריק שעסוק בטלפון, מאשרת לו שעבר בהצלחה.
אני מתחילה את היום שלי ושוקעת בעבודה.

השעה כבר שבע ואני מסיימת את המשמרת שלי טיפה מאוחר ממה שחשבתי.
המוקד כמעט ריק ורק אני ועוד כמה נציגים נמצאים פה.
אני סוגרת את המחשב ומקבלת הודעה.

-איפה את? -
-בדיוק מסיימת, כמה דקות יוצאת.
איפה אתה? -

אני שואלת וממשיכה לקפל את עצמי משם.
אני תוהה לאן הוא נעלם ולמה הוא לא עונה לי.
ומחליטה לצאת ולהתקשר כשאהיה מחוץ לבניין.
אני נפרדת מכולם ומחליטה שוב לרדת במדרגות תוך כדי שאני מחטטת בתיק ומחפשת את הסיגריות שלי.
כשאני מגיעה למדרגה האחרונה והחושך בתיזמון מושלם נכבה..
הוא מגיח מהצד ותופס אותי בצעקה.
הלב שלי שנייה מלעצור ואני משחררת צרחה שאני בטוחה שמקפיצה חצי מהאיזור הזה של ת"א.
אני מזהה את הצחוק שלו ואת הריח שלו והוא תופס אותי חזר בזמן שאני מקלל לו את החיים ומנסה להשתחרר ממנו.
אנחנו יוצאים מחדר המדרגות ובחוץ עומדים חבריי לעבודה עם פרצוף מבוהל.
"את בסדר?
מה הייתה הצעקה הזאת?"
"האידיוט הזה קפץ עליי מאחור!"
"את מכירה אותו?"
"כן ברור שאני מכירה אותו"
אני אומרת וכשהם יוצאים עם פרצוף משועשע בזמן שאני מסדירה את הנשימה, הוא עומד מולי ולא מצליח לעצור את הצחוק שלו.
"מה אתה צוחק חתיכת מטומטם?!
אם הייתי מקבלת דום לב זה היה על המצפון שלך!"
"הייתי עושה לך הנשמה אל תדאגי"
הוא אומר בשקט עם חיוך ערמומי בזמן שהוא מתקרב לגוף שלי ולפנים שלי.
"עוף ממני, עוף אל תתקרב!"
"איך נכבה לי האור, איך?
איך פספסתי את הפרצוף שלך?"
"תמשיך לצחוק תמשיך, ילד קקה"
אני אומרת וקוברת את הפנים בתוך הידיים שלי.
לוקחת אוויר ומנסה להשתחרר מתחושות ישנות.
אני יודעת שהוא רצה לצחוק, אבל קשה לי עם הדברים האלה, יש דברים שמחזירים אחרוה גם אם אני לא רוצה.
"היי את בסדר?"
כן אני בסדר"
"תסתכלי עליי..
אני מצטער, רק רציתי להחזיר לך בדרך שלי.
הייתי צריך להגדיל ראש ולחשוב על זה עוד קצת.
זה לא היה רעיון טוב, סליחה"
הוא מסתכל עלי ומבין שזה לא באמת היה מצחיק ושיש דברים שצריך קצת להיות עדינים איתי.
"זה בסדר ג'וני"
"לא זה לא, אני לא חשבתי מספיק"
"בסדר ג'וני, גם אני קצת קשה לפעמים"
"אני יכול להבין אותך..
מצטער יפה שלי"
הוא אומר ומושך אותי אליו לחיבוק חזק שמרפה מהתחושות הלא נעימות שפקדו אותי.
אני מסדירה את הנשימות יחד איתו ומרימה את ראשי אליו.
"אם זה לא היה טראגי בשבילי, זה היה מצחיק"
אני אומרת ולא יכולה להימנע מהחיוך שלי, הוא פשוט נמתח בצורה מטופשת על הפנים שלי כל פעם מחדש.
"לא מאמין שנכבה לי האור"
הוא אומר ואני לא מצליחה להחזיק את עצמי וצוחקת יחד איתו.
"איך עבר היום יפה שלי?"
"היה בסדר, ארוך אבל בסדר"

אנחנו מחליטים ללכת אלי ובדרך אני מספרת לו על השיחה עם ליה מהבוקר ועל הביקור הלא מוצלח של איתן אצלי בבית.
אני מספרת לו על הדילמה עם העבודה ועל האופציה לעזוב את פאב.
אנחנו מגיעים אליי הבייתה וכשהוא מתרסק לי על המיטה, אני עומדת ממול ומסתכלת עליו.
"עבר עליך חתיכת יום אה?"
הוא אומר משחררת אוויר מיואש.
"מה יש?
דברי איתי"
הוא מתיישב על המיטה ומסתכל עליי.
"סתם קצת כבד עליי הכל"
"מה כבד עליך?"
"השיחות האלה שהיו היום.
השיחה עם איתן הכעיסה אותי.
ההחלטה הזאת עכשיו שאני צריכה לקחת לגבי העבודה"
"אני חושב שעם ליה ככה או ככה היית צריכה לדבר, אותו הדבר לגבי איתן.
בכל זאת אתם לא מכירים יומיים, יש לכם היסטוריה ארוכה"
"על הזין שלי כבר ג'וני.
כל כך לא איכפת לי"
"את רוצה להגיד לי שאת לא מרגישה אליו כלום?"
"עברתי איתו תקופה כל כך לא קלה, שאיכשהו הרגש שהיה שם נבלע עם הזמן.
אז היום אחרי הכל, הרגש השתנה"
"מה שאת אומרת השתנה?"
"תראה אהבה לא נעלמת ביום.
אבל היא כן מקבלת צורה אחרת.
אני אוהבת את איתן, אבל לא בצורה שאהבתי כשהיינו ביחד.
אני מכבדת את הבן אדם שהוא למרות מה שקרה"
"מה תעשי עם העבודה?"
"אין לי מושג.
מה היית מציע לי?"
"ללכת על התפקיד ולראות מה איך יעלו לך את השכר כדי שלא תצטרכי לקרוע את עצמך"
"אבל אני אוהבת את העבודה בפאב"
"אני יודע, אבל יגיע הרגע שזה פשוט יתיש אותך ויגמור את הכוחות שלך"
אני מסתכלת עליו ומבינה שאני כל כך שמחה שהוא כאן שוב.
אני אוהבת את השיחות האלה איתו, שהוא יודע להיות חבר.
שהוא יודע לייעץ ולדבר איתי בגובה העיניים גם על מה שמתרחש לי בלב.
אני מתקרבת אליו ומתיישבת לו על הרגליים.
הוא עוטף את הגוף שלי עם הידיים שלו ומניח את הראש שלו על החזה שלי.
משחרר אוויר ואני תוהה מה עובר עליו.
"מה יושב עליך?
מה השיחרור הזה?"
"סתם ימים ארוכים"
אני מחבקת אותו אלי ואני יודעת שהוא ניסגר..
"ועכשיו את האמת ג'וני"
הוא שותק והטלפון שלו מצלצל.
הוא מוציא אותו מהכיס ואני רואה על הצג 'אבא'.
הוא משתיק את הטלפון ואני רואה שהוא לא מוצא את עצמו.
"למה אתה לא עונה לו?"
"לא דיברנו 10 שנים, אני לא רואה סיבה לענות לו עכשיו"

הוא אומר בשקט ונישכב עם הגוף שלו לאחור, מניח את הידיים על הפנים.
חושבת על מה הוא סוחב איתו.
מנסה להבין איך אחרי הכל גם בימים כאלה, קיימת בו הרוח שטות והכוחות לשמוע את הצרות של אחרים.
הוא משפשף את הפנים ואני מנסה להבין מה קרה לו עם אבא שלו שגרם לו להתנתק ממנו לפאקינג עשר שנים.
"אני שונא אותו..
אלוהים כמה אני שונא אותו"
הוא ממלמל והלב שלי נצבט מלשמוע את הכאב שלו נשפך במילים האלה..
אני מרגישה את הקושי שלו ואת העבר שלו דופק על אותה דלת שהוא לא מוכן לפתוח.

*****************
פרק חדש יצא לדרך.
גם הוא ארוך מהרגיל מקווה שאהבתם.
הרבה דברים קורים מסביב.
מעניין מה הסיפור של ג'וני עם אבא שלו.
מה היה שם שהוא כל כך שונא אותו.
ספרו לי מה אתם חושבים, לאן זה ילך.
אוהבת אתכם הכי בעולם, נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
ג'וני ג'וני שלי
מתי תארגני לי כבר ג'וני משלי או איזה א' אני באמת לא אתנגד.
איפה פרח אני צריכה בהשאלה את מוגלי לקצת חחחח היא לא תתנגד נכון?
איזה משוגע הוא חחחח איך הוא הפתיע אותה חחח עושה שנייה עשה לה התקף לב מסכנה.
העיקר מיקה שלנו קודמה העניינים שלה מתחילים להסתדר בצורה חיובית.
מעניין מה קרה לג'וני מה קרה עם אבא שלו למה הם לא בקשר... וכהרגלי מיליון שאלות שעל כולם אקבל תשובה בהמשך חחח.
לפרק הבא.
אוהבת אותך ❤❤
הגב
דווח
guest
יפה שליייייי את מדהימה עם הסיפורים שלך!!!
❤️❤️❤️
מתי עוד פרק ??
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
תודה רבה❤
מקווה מאוד שמחר
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
גברת רוסו פרק 15
גברת רוסו פרק 15
מאת: racheli :)
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
אני רוצה אותך
אני רוצה אותך
מאת: Clumsy :)
לא הכל שחור לבן - פרק 5
לא הכל שחור לבן - פרק 5
מאת: V .V
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer