כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

מיקה, מון אמור המשך - פרק 17

אני שוכבת לידו ומרגישה שמשהו מעלינו מחבר אותו, לא יודעת איך להסביר לך את זה.

תוכן עניינים 1. מיקה, מון אמור פרק - 12. מיקה, מון אמור פרק -23. מיקה, מון אמור פרק - 34. מיקה, מון אמור פרק - 45. מיקה, מון אמור פרק - 56. מיקה, מון אמור פרק - 67. מיקה, מון אמור פרק - 78. מיקה, מון אמור פרק - 89. מיקה, מון אמור פרק - 910. מיקה, מון אמור פרק - 1011. מיקה, מון אמור פרק - 1112. מיקה, מון אמור פרק - 1213. מיקה, מון אמור פרק - 1314. מיקה, מון אמור פרק - 1415. מיקה, מון אמור פרק - 1516. מיקה, מון אמור פרק - 1617. מיקה, מון אמור פרק - 1718. מיקה, מון אמור פרק - 1819. מיקה, מון אמור פרק - 1920. מיקה, מון אמור פרק - 2021. מיקה, מון אמור פרק - 2122. מיקה, מון אמור פרק - 2223. מיקה, מון אמור פרק - 2324. מיקה, מון אמור פרק - 2425. מיקה, מון אמור פרק - 2526. מיקה, מון אמור פרק - 2627. מיקה, מון אמור פרק - 2728. מיקה, מון אמור פרק - 2829. מיקה, מון אמור פרק - 2930. מיקה, מון אמור פרק - 3031. מיקה, מון אמור פרק - 3132. מיקה, מון אמור פרק - 32 ואחרון33. מיקה, מון אמור המשך - פרק 134. מיקה, מון אמור המשך - פרק 235. מיקה, מון אמור המשך - פרק 336. מיקה, מון אמור המשך - פרק 437. מיקה, מון אמור המשך - פרק 538. מיקה, מון אמור המשך - פרק 639. מיקה, מון אמור המשך - פרק 740. מיקה, מון אמור המשך - פרק 841. מיקה, מון אמור המשך - פרק 942. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1043. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1144. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1245. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1346. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1447. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1548. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1649. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1750. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1851. מיקה, מון אמור המשך - פרק 1952. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2053. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2154. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2255. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2356. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2457. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2558. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2659. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2760. מיקה, מון אמור המשך - פרק 2861. קצת אוויר

כשהאור עולה והוא מביט בי בעיניים עייפות, אנחנו מרפים מהלילה הארוך הזה ומרשים לנשמה לצאת לחופש שלה ולטייל בין העולמות.
אנחנו נרדמים מחובקים וזה מרגיש שלם.
מתוך שינה מאוד קלה אני מרגישה את החיבוק שלו ומרשה לעצמי להתקרב אליו ולהניח על גופו את ידיי.
אני נצמדת עם ראשי אל גופו והריח שלו זה משהו שאני לא מצליחה להתעלם ממנו, יש לו ריח שחודר לי עמוק לתוך הגוף, יש לו ריח שמצליח להסעיר את כולי ובאותה נשימה להרגיע את הכל מסביב.

אני שומעת את הטלפון שלי מצלצל, אבל אני שומעת אותו רחוק ואין לי כוחות אילו להרים את הראש כדי להבין מאיפה זה מגיע.
אני שולחת את היד שלי ואני שמה לב שהוא לא כאן לידי.
"ג'וני.."
אני קוראת לו והוא לא עונה..
אני לא ממש מבינה מה הולך סביבי ואני קמה עם חצי עין פקוחה, בקושי מצליחה לנשום מרוב עייפות שנאגרה בי.
אני מתיישבת על המיטה ורואה שהבית חשוך.
אני גוררת את עצמי מהמיטה ולובשת את החולצה שנזרקה מעליי בלילה.
אני יוצאת לסלון ומחפשת אותו, למרות שכבר הבנתי שהוא בטח יצא לעבודה.
אני מתרסקת על הספה ורואה שהטלפון שלי מונח שם על השולחן.
מהמם אני לא צריכה לקום שוב..
אני שולחת יד וכשאני חצי רדומה אני בודקת שיחות והודעות שהצטברו.
השעה רק רבע לעשר ויש לי כבר שלוש שיחות מליה ועוד כמה הודעות.

-הייתי חייב לצאת לעבודה ולא רציתי להעיר אותך.
תרגישי בבית יפה שלי, תדברי איתי כשאת מתעוררת-

אני קוראת את ההודעה שלו ומחייכת לעצמי, מרגישה את התחושה המוזרה הזאת בבטן שבאה מתוך ריגוש.
אין לי יותר מדי זמן להתענג על ההרגשה הזאת כי ליה שוב מציקה לי עם הטלפון.
"בוקר.."
"איפה את?
אני אצלך ואת לא כאן?"
"מה את עושה אצלי כל כך מוקדם?"
"אמרתי לך שאני באה אליך מוקדם להשלמת פרקים חוצפנית!
איפה ישנת?
את נשמעת ישנה"
"אני ישנה אבל הטלפונים שלך טימטמו אותי ואת לא מאפשרת לי להשלים שעות שינה!"
"מיקה!
איפה את מתפרפרת?"
"אני אוספת לך חומר לפרקים"
"את מה?"
אני מגחכת לעצמי והיא לא מבינה מה אני ממלמלת לה.
"אני אצל ג'וני ליה"
"מה את עושה אצלו?"
"את באמת שואלת אתי את השאלה הזאת?"
"טוב את נישארת שם? או שאת באה בקרוב?
שאדע אם לחכות לך או ללכת לחיי המשעממים"
"אני 20 דקות מגיעה תחכי לי"
"אוקי אז אני פה"
אני מנתקת ממנה ומזדחלת למקלחת.
אני חוזרת לבגדים שעבדתי איתם בלילה ובא לי למות מריח הסיגריות הנוראי שיוצא מהם.
אבל אין לי ברירה אין לי מה ללבוש!
אני מקללת בשקט ואוספת את השיער שלי ברישול מוחלט.
אני מסיימת להתארגן על עצמי ומסיימת לארגן טיפה את הבית לפני שאני יוצאת.
אני מתקשרת אליו ואשכרה מרוח לי חיוך מפגר על הפרצוף.
"גורג'ס"
הוא אומר ואני יכולה להרגיש את החיוך שלו כשהוא אומר את זה..
"מה קמת כזה מוקדם?"
"ליה שיגעה אותי עם הטלפונים"
"את צריכה להשלים לה אינפורמציה לא?!"
"כן..
אבל זה בא על חשבון שעות השינה שלי"
"אולי תיקחי לך חופש קטן?"
"אין לי מצב כזה בכלל!"
"למה?"
"כי אני כניראה אחליף את האח"משית שלנו ואני צריכה להראות רצינות"
"בסדר אבל עדין אני חושב שאת מגזימה עם שתי העבודות האלה"
"אני בסדר בייב"
"לא רוצה שתקרסי"
"אני לא.
וגם אם כן, יש לי אותך שתטפל בי"
אני אומרת בחצי גיחוך והוא ממהר לענות.
"אני אעשה בשבילך מה שרק תרצי, מבטיח!
אז את נישארת או ניפגשת עם ליה?"
"היא כבר אצלי בבית, אז אני אלך לשם"
"זריזה הבחורה הזאת"
"היא בלחץ לדעת איך זה קרה"
"טוב אז לכי תשלימי לה את הפערים, תדברי איתי כשאת פנויה"
"עד מתי אתה עובד היום?"
"לדעתי עד מאוחר, משהו כמו שמונה"
"מה אני לא אראה אותך כל היום?!"
אני לא מאמינה שהשאלה הזאת יצאה ממני..
אני קצת מובכת עם עצמי וכשהוא עונה לי אני יכולה להרגיש את השמחה השקטה הזאת בקול שלו.
"אני מבטיח לנסות לצאת לפני"
"טוב אז נדבר עוד מעט.
מה לעשות עם המפתח?
אתה רוצה שאני אשים אותו איפשהו?"
"כן"
"איפה?"
"אצלך.
תשמרי לי אותו, יש לי עוד אחד אצלי.
ותרגישי חופשי להגיע מתי שאת רוצה"
הוא אומר עם הקול הרציני הזה שלו, כדי שאבין שהוא רציני.
"אתה בטוח?"
"בטוח"
"טוב..
אז אני יוצאת, נדבר בהמשך"
אני מנתקת ממנו, נועלת ויוצאת.
יש בי תחושה של משהו טוב, של משהו שממלא אותי.
הימים האלה איתו והשיחות האלה איתו ובכלל כל מה שאני חווה איתו, זה משהו שאני לא יכולה להתעלם ממנו יותר.
כאילו יש איזה משהו עליון שמושך את הדרך שלי לדרך שלו.
אני תופסת מונית לבית שלי וממהרת להגיע למשוגעת הזאת.
אני נכנסת פנימה והיא זרוקה לי על המיטה, רואה עם פרצוף מיואש שידורים חוזרים של csi.
"זה מה שאת עושה?
כבר חרשנו על זה"
"אין מה לראות בטלוויזיה פח הזאת"
היא אומרת ומסתובבת אלי עם עיניים בוחנות ולפני שהיא מרימה עליי גבה אני מתחילה.
"אני יודעת שזה הזוי..
אבל קורה לי משהו ליה"
"את מוכנה להסביר לי איך מהסלידה הברורה שהייתה לך ממנו, את עכשיו ככה איתו?"
"זה פשוט קורה..
לא תיכננתי את זה.
אני לא יודעת איך בכלל זה הגיע לשם, אבל הוא מפרק אותי מבפנים הילד הזה"
"מה כאילו אתם ביחד?
אני לא מבינה כל כך"
"אני לא רוצה להיכנס כרגע להגדרות, אבל משהו נבנה פה"
"אני לא מצליחה להבין"
"אין יותר מדי מה..
הוא חזר, דיברנו, הסכמנו ביחד שזה לא ילך לפן הריגשי, הסכמנו שנשמור על החברות שלנו ונהיה שם אחד בשביל השניה.
אבל מפעם לפעם ומשיחה לשיחה, התקרבנו יותר, ניפתחנו יותר וקשה להתעלם ממה שמרגישים.
זה פשוט קורה"
"מה את מרגישה?"
"כשאני איתו, או כשהוא בסביבה, זה כמו פאקינג הר געש.
הוא מצליח לגרום לי להרגיש כל כך הרבה דברים.
כאילו הכל מסביב נעלם, כאילו רק העיניים שלו מולי.
הבטן שלי מתהפכת, אני מרגישה כמו ילדה.
אתמול בלילה שכבתי איתו.."
"את מה?"
"שכבתי איתו ליה..
וזה היה אחר, זה היה מיוחד.
אני שוכבת לידו ומרגישה שמשהו מעלינו מחבר אותו, לא יודעת איך להסביר לך את זה.
אנחנו מדברים ואני מגלה בו צדדים שלא הכרתי עד היום"
"את מאוהבת בו.."
אני מסתכלת עליה ומשהו בעיניים שלה לא מסתגר לי.
"למה את אומרת את זה ככה?"
"איך ככה?"
"ככה, עם המבט הזה..
ואל תגידי לי שזה שום דבר"
"קשה לי עם זה מיקה"
"למה?"
"שלא תביני אותי לא נכון.
אני אוהבת את ג'וני ואני חושבת שהוא בחור מדהים.
אבל.."
"אל תזכירי את השם שלו ליה, אני מבטיחה לך שהוא לא שווה את המאמץ"
"וואו..
ממתי את מדברת עליו בצורה כזאת?"
"מהרגע שהוא חזר והבנתי בדרך לא דרך שהוא מתחתן"
"הוא מה?"
היא צועקת וקמה בהיסטריה מהמיטה.
"הוא מתחתן"
"הוא חזר ולא אמרת לי?"
"אני יודעת שהוא חזר רק מאתמול..
מה גם שהוא היה בבלאק, אני לא יודעת איך פספסת אותו"
"הוא היה בבלאק אתמול?
והוא לא בא לדבר איתי?!"
היא מסתכלת עליי ואני רואה את הכעס ואת חוסר ההבנה בעיניים שלה.
"ליה.."
"לא אני רוצה להבין מה הולך פה!
אני חושבת שהגיע הזמן שתפתחי את תיבת הפנדורה הזאת שלך ותוציאי החוצה את כל מה ששמרת בה!
אני חושבת שלפחות אחד ממכם חייב לי את האמת הזאת!
אני רוצה להבין מה קרה לשני החברים הכי טובים שלי ואיך לעזאזל אחד מהם עכשיו הולך להתחתן!"
היא כועסת..
היא מדליקה סיגריה ומתיישבת על הכיסא במטבח.
אני קמה להרתיח לנו מים לקפה ונותנת לה כמה רגעים לעשות לעמה סדר.
אני מתיישבת לידה ומדליקה גם סיגריה, לוקחת אוויר ויודעת שזה הזמן לדבר.
"את זוכרת את החופשה ההיא שהיית עם אסף חודש בתאילנד?"
"כן"
"אז שם הדברים התחילו לקבל קצת זעזוע.
מבחינתי זה התחיל הרבה לפני, אבל שם בחודש הזה, היחסים שלנו לא התנהלו כרגיל ואיתן הפך למשהו שלא הכרתי"
"מה זה אומר?"
"כשהתחלנו לצאת, הכל היה במקום.
הכל היה מדויק!
ידעתי שהוא האחד שלי, שהוא העוגן שלי.
ידעתי שהאהבה אליו והבחירה בו היא הדבר הכי נכון והכי טוב שלי.
ואז לאט לאט התחילו הבעיות"
"איזה בעיות מיקה?
תמיד אמרתם והראיתם שאתם מאוהבים עד מעל הראש"
"היינו מאוהבים והייתה לנו אהבה מיוחדת.
אבל הוא הצליח לרמוס אותה..
זה התחיל משאלות על העבודה.
למה אני צריכה לעבוד גם במוקד וגם בבר ולמה אני בקושי בבית ומה סדר העדיפויות שלי.
למה אני צריכה את כל הגברים האלה בבר, אלה שעובדים איתי ואלה שבאים לשתות.
הפריע לו שדיברו איתי והפריע לו שהיו סביבי ולאט לאט זה הפך להיות מעיק ומטרידץ
הקינאה שלו פירקה אותי.
הוא לא היה מדבר איתי, גם כשהייתי מסבירה בכל דרך אפשרית שזאת העבודה שלי ושאני צריכה אותה.
שיש לי מטרות מולי ושום דבר לא יפריע לי בדרך.
הסברתי שלא משנה מי מתחיל איתי זה לא באמת משנה לי כי אני רוצה רק אותו.
עם כל מי שפנה אליי, הוא לא שיחרר!
ברמה שהברוגזים שלו הפכו מכמה שעות לכמה ימים מורטי עצבים.
זה התיש אותי וכל פעם מחדש היינו רבים על זה, מתפוצצים ומשלימים."
"איך זה שאף פעם לא סיפרת לי?"
"הייתי מותשת ליה..
חשבתי שסוף סוף תהיה לי זוגיות שתכיל אותי, שתמלא אותי.
זה היה כל כך רחוק משם..
כל החלום שלי על הזוגיות איתו פשוט התפוצץ לי בפרצוף!
אז תמיד נסינו לתקן ותמיד נסיתי לגרום לו להבין שהבסיס שלנו כל כך מהמם ויש לנו עולם שלם לראות ולכבוש.
אבל הוא איכשהו, תמיד ראה את הלא טוב.
תמיד חשד בי, תמיד רדף אחרי כלום..
הוא גרם לי לסלוד ממנו, ברמה שכבר היה לי קשה איתו ביום יום..
בחודש שלכם בתאילנד זה חצה גבולות"
"הוא עשה לך משהו?"
היא שואלת ואני יודעת שזה הפחד הכי גדול שלה..
"הוא לא הרים עלי יד אם זה מה שאת חושבת..
אני לא אשכח לו לעולם את השנים האלה שהוא היה שם בשבילי.
את הישנים שהוא היה החבר הכי מדהים שלי.
סאת הסיבה שאני תמיד אכבד אותו בתור בן אדם.
אבל כניראה שבתור בני זוג הלך לנו פחות טוב.."
"מה הוא עשה?"
"כשלא הייתם פה, בחרתי לבוא קצת הביתה, להיות פה כמה ימים, להתאוורר.
הוא לא קיבל את זה.
הוא ממש כעס וזה הוביל למאביק כוחות ואגו שהיו כל כך מיותרים..
הרגשתי שהו מרוחק, שהוא לא נותן לי אפילו את האופציה לבוא להרגיע את העניינים.
חשבתי שהוא רוצה שקט, אבל משהו בתוכי אמר לי ללכת אליו ולא לוותר עלינו.."
אני מסתכלת עליה ואני רואה את הדמעות בעיניים שלה..
היא כבר יודעת לבד לאן זה הגיע.
"הגעתי לבית שלו בסביבות אחת בלילה, פתחתי את הדלת וחיפשתי אותו.
הגעתי לחדר שינה וראיתי אותו ישן"
אני עוצרת ובקושי מצליחה להשלים את המשפט..
"ולידו שכבה מישהי שאני לא ממש מכירה, איזה בלונדינית שהייתה מגיעה לבלאק מדי פעם"
"מה?
אני לא מבינה איך?
מה הוא עשה? מה הוא עשה?
חתיכת מטומטם!"
"הלכתי משם ולא אמרתי לו כלום..
למחרת הוא התקשר ודיבר איתי כאילו כלום לא קרה, כאילו הוא לא בגד בי, כאילו לא רבנו"
"מה?
אני בהלם!
איך לא אמרת לי מיקה? איך לא סיפרת לי?"
"לא רציתי שאף אחד ידע"
"את החברה הכי טובה שלי מיקה, הוא החבר הכי טוב שלי!
מה חשבתם לעצמכם שלא שיתפתם אותי במשבר הזה?"
"התביישתי בשבילי.
התביישתי בשבילו.."
"הוא צריך להתבייש!
הוא צריך להתבייש, לא את!"
היא צועקת ובוכה וכשאני רואה את הדמעות שלה, הלב שלי נשרף מבפנים.
"מה עשית?"
"באתי אליו..
לא דיברתי על זה, נסיתי למשוך אבל זה היה חזק ממני.
חודש אחרי שזה קרה פשוט הקאתי את הכל החוצה, אחרי שהוא שוב התחיל עם הקנאות שלו.
הוא היה בהלם..
כאילו הוצאתי ממנו את כל האוויר ושמתי לו מראה מול הפנים.
קצת אחרי שחזרתם מחו"ל פירקנו את זה לגמרי והחלום המשותף על מקסיקו הפך לבריחה שלו, איתה."
"היא הייתה איתו?"
"כן..
הוא הודה שהם היו בקשר כמעט בכל החודש האחרון שהינו ביחד.
הוא הודה גם שהיא ידעה שאני קיימת וידעה בדיוק מי אני.
מרוב הבושה שלו הוא פשוט ברח מפה"
"לא ידעתי איך להתמודד עם זה והיו לי ימים קשים.
אבל אני חושבת שההתשה הזאת שהוא עשה לי במשך הזמן פשוט הקלה על הפרידה הזאת אחר כך"
"אני לא מאמינה שהוא עשה לך את זה, אני לא מאמינה!
אני אהרוג אותו! אני פשוט אתפוצץ עליו!"
"את לא צריכה ליה.
באמת.."
"איך את יודעת שהוא מתחתן?"
"אתמול הוא נתקל בי ובג'וני מחוץ לבלאק.
אחרי שיחה קצרה הוא הבין שאין לי עניין לדבר איתו, חשבתי שהוא הלך.
אבל אחר כך ראיתי אותם, את שניהם.
הלכתי לשירותים ואז שמעתי אותה מספרת לחברה שלה שהם מתחתנים ושהם חזרו ממקסיקו בשביל להתחיל אירגונים לחתונה"
"אני בהלם..
אני לא יודעת מה להגיד לך..
מי זאת הבת של זונה הזאת?"
"אני אפילו לא יודעת איך קוראים לה..
ביקשתי ממנו אז שיחסוך ממני את הפרטים"
"אני שניה מלהתפוצץ מיקה!
איך נרגעים אחרי מה שסיפרת לי?!"
"הכל בסדר באמת..
איתן ואני לא מתאימים, משהו שם לא עבד כמו שקווינו.
אני יודעת שהוא בן אדם טוב ושהוא נפל בדרך.
אני לא רוצה להתעסק בו יותר"
"יפה שלי.."
היא אומרת וממהרת לחבק אותי בזמן שהדמעות שלה לא מפסיקות.
אני מחבקת אותה ואיכשהו, אחרי ששיתפתי את ג'וני ואותה, אני מרגישה שמשהו פתאום ירד ממני.
"סליחה יפה שלי, סליחה שחשבתי שאת אשמה וסליחה שלחצתי עליך, סליחה"
"תפסיקי ליה..
את לא צריכה לבקש סליחה.
הכל בסדר"
אני מרימה אותה ממני ומנגבת ממנה את הדמעות.
"אז מה ג'וני?!"
היא אומרת והצחוק שלה משתלב יחד עם הבכי, גורם לי לחייך מולה.
"הוא מדהים ליה..
הוא כל כך לא מה שחשבתי עליו כל הזמן.
הוא מגלה את עצמו בפני וזה מרגיש כאילו יש פה משהו שהוא הרבה יותר מיוחד ממה שאני חושבת.
"אני שמחה בשבילך"
"תמיד הרגשתי אליו משהו, אבל פחדתי להתמודד עם זה.
כאילו שזה חיכה לזמן אחר"
היא מחבקת אותי שוב ולוחשת לי שהיא אוהבת אותי.
היא קמה ואני מסתכלת עליה..
"אני חייבת ללכת לעבודה, אין לי מושג איך אני עושה את זה עכשיו.
אבל אני חייבת!"
"שטויות תחשבי על דברים טובים, זה ישתחרר ממך"
"הדבר היחיד שצריך להשתחרר ממני זה בוקס לפוסטמה הזאת ולאיתן שכשאני אתפוס אותו זה יהיה הסוף שלו!"
"תפסיקי יא משוגעת!"
"טוב אני זזה, נדבר בהמשך.
אני אוהבת אותך ליידי מיקה"
"אני אוהבת אותך, ליידי ליה"
היא יוצאת מפה ואני בקושי מצליחה להרים את עצמי מהכיסא.
אני נישכבת על המיטה ובמקום ללכת להתקלח אני חושבת על ג'וני ועל הלילה הזה שהיה לי איתו.
אני שוכבת לבד באמצע המיטה, מחייכת לעצמי וחושבת על המגע שלו.
הגוף שלי מתקפל וכל מה שבא לי זה שהוא יבוא ויהיה פה איתי.
דפיקה בדלת מקפיצה אותי ואני קמה במחשבה שהיא ביטלה עבודה וחזרה.
"אין את לא יכולה בלעדיי אה?!"
אני אומרת מבעד לדלת וכשאני פותחת אותה אני מגלה פנים שלא חשבתי שאראה כאן.
בשנייה החיוך שלי נמחק, הלב פועם בכאב והבטן מתהפכת.
"למה אתה פה?"
"אנחנו צריכים לדבר"
"אין לנו על מה"
"אני מתחתן"
הוא אומר לי את המילים האלה ולמרות שכבר ידעתי את זה, איכשהו זה מצליח להטריף אותי שוב.
תחושת הבחילה מציפה אותי ואני לא מסוגלת לעמוד מולו.
אני מסתכלת לו בתוך העיניים, שפעם היו הדבר שהציל אותי.
מסתכלת ולא רואה כלום..
לא רואה את הגבר שפעם הביט בי.
עצוב לי..
זה כאילו מישהו שאב את הנשמה שלו והשאיר אותו ריק..
אני סוגרת בפניו את הדלת, מסרבת לנהל את השיחה הזאת וזה אולי הדבר הכי קשה שאי פעם עשיתי לו.
אני סוגרת אותה, יודעת שאין לי סיבה או רצון לתת לו את המקום הזה ואני מרגישה שמשהו בתוכי נישאר איתו, אי שם מאחור.
וזה עצוב כל כך..

*****************
פפפפפפפפפפ וואי וואי איזה פרק!
טוב אז קיבלנו מידע, אנחנו יודעים מה קרה עם איתן ומיקה.
עצוב ממש שלשם הוא הגיע..
אבל מצד שני יש פה התחלה של משהו חדש..
השאלה מה אני עוד מסוגלת לעולל פה לכולם..
פרק ארוך ממש ממש מהרגיל, פיצוי על הימים האלה, מקווה שאהבתם!
ספרו לי מה אתם חושבים.
אוהבת אתכם מלאאאאאאא
נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
בואנה חי בסרט איתן שהוא בא אליה... מה הוא בכלל מספר לה
כבר אמרתי שגוני מדהים ברמות אחרות.
הוא שונה מהעונה הראשונה ואני מתה על זה.
הם ממש מתוקים ביחד ברמות אחרות... רמות של נוטלה בשמש החמה.
מה עם מפתח בשבילי? הוא לא השאיר לי גם במקרה?
היא פרקה הכל בפני ליה סוף סוף על מה הבינה שהיא סתם מהירה לשפוט את מיקה שלנו.
מדהימה את אהבת עולם מיוחדת ❤❤❤
הגב
דווח
guest
מתי עוד פרק ???? מחכה בקוצר רוח!!
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
מקווה ממש להספיק לכתוב מחר❤
הגב
דווח
טען עוד 24 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
זהב מלוכלך - פרק 4
זהב מלוכלך - פרק 4
מאת: Amy Wall
שמש נצחית בראש צלול
שמש נצחית בראש צלול
מאת: איש המגבעת
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan