כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

נורמלית פרק 15

מוחי קורס מעומס יתר

לא דיברתי עם רוני הרבה זמן ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי עכשיו. פתאום היום שלי ריק ואני מרגיש הרבה הרבה יותר פנוי. הדאגה שלי כלפיה היתה לוקחת לי את רוב שעות היום אבל מצד שני עכשיו אני בכלל לא יודע איך קוראים לי. כנראה שאני כזה לוזר כי בלעדיה אני כלום ולמרות זאת איתה, לא הייתי מנצח עולם, פשוט הייתי לוזר עם מטרה. כנראה שזה חשוב יותר מניצחונות, כישרון או כסף.

למרות שאני לא שולח הודעה או מתקשר לפעמים אני תוהה אם מותר לי לחשוב עליה ואם זה לפי הכללים, כי אני יודע שאנחנו עובדים לפי התנאים שלה. אם קורה משהו, רק אז אנחנו מדברים.
אם היא כואבת, בוכה, רוצה למות, לוקחת סמים- אז אני פה . בכל השאר כנראה יש לה אנשים אחרים שלהם היא מספרת. את האמת שאני לא יודע כלום על הצד הזה שלה- מה באמת עושה אותה מאושרת ואיזה שיר היא הכי אוהבת או מה הזאנר הקולנועי האהוב עליה. אני רק יודע על הבעיות והקשיים, על הבכי והקרע בין להישאר בעולם הזה ובין לקחת את הסכין שנמצא 24/7 מתחת לכרית שלה למקרה ש. אני לא ממש יודע מה קורה בבוקר אחרי שעולה השמש. אני לא ממש יודע אם אמא שלה מודעת או אם חברים שלה אוהבים אותה ונותנים לה יחס הוגן כמו שמגיע לה, אם הם מרימים אותה כשהיא נופלת ואני בכלל חושב שהם לא אמורים לתת לה ליפול מלכתכילה.

בקיצור, מוחי קורס מעומס יתר והמילה היחידה שתמיד תשאר שם היא רוני.
זה קצת מעציב אותי.

רוני לוי עקוב אחר רוני
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף