כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

להילחם בשבילו- פרק 5

הצעה לקחת הפסקה במקום הצעת נישואין

תוכן עניינים 1. להילחם בשבילו- פרק 12. להילחם בשבילו- פרק 23. להילחם בשבילו- פרק 34. להילחם בשבילו- פרק 45. להילחם בשבילו- פרק 56. להילחם בשבילו- פרק 67. להילחם בשבילו- פרק 78. להילחם בשבילו- פרק 89. להילחם בשבילו- פרק 910. להילחם בשבילו- פרק 1011. להילחם בשבילו- פרק 1112. להילחם בשבילו- פרק 1213. להילחם בשבילו- פרק 1314. להילחם בשבילו- פרק 1415. להילחם בשבילו- פרק 1516. להילחם בשבילו- פרק 1617. להילחם בשבילו- פרק 1718. להילחם בשבילו- פרק 1819. להילחם בשבילו- פרק 1920. להילחם בשבילו- פרק 2021. להילחם בשבילו- פרק 2122. להילחם בשבילו- פרק 2223. להילחם בשבילו- פרק 2324. להילחם בשבילו- פרק 2425. להילחם בשבילו- פרק 25 26. להילחם בשבילו- פרק 2627. להילחם בשבילו- פרק 2728. להילחם בשבילו- פרק 2829. להילחם בשבילו- פרק 2930. להילחם בשבילו- פרק 3031. להילחם בשבילו- פרק 3132. להילחם בשבילו- פרק 3233. להילחם בשבילו- פרק 3334. להילחם בשבילו- פרק 3435. להילחם בשבילו- פרק 3536. להילחם בשבילו- פרק 3637. להילחם בשבילו- פרק 3738. להילחם בשבילו- פרק 3839. להילחם בשבילו- פרק 3940. להילחם בשבילו- פרק 4041. להילחם בשבילו- פרק 4142. להילחם בשבילו- פרק 4243. להילחם בשבילו- פרק 4344. להילחם בשבילו- פרק 44 45. להילחם בשבילו- פרק 4546. להילחם בשבילו- פרק 4647. להילחם בשבילו- פרק 4748. להילחם בשבילו- פרק 4849. להילחם בשבילו- פרק 4950. להילחם בשבילו- פרק 5051. להילחם בשבילו- פרק 5152. להילחם בשבילו- פרק 5253. להילחם בשבילו- פרק 5354. להילחם בשבילו- פרק 5455. להילחם בשבילו- פרק 5556. להילחם בשבילו- פרק 5657. להילחם בשבילו- פרק 5758. להילחם בשבילו- פרק 5859. להילחם בשבילו- פרק 5960. להילחם בשבילו- פרק 6061. להילחם בשבילו- פרק 6162. להילחם בשבילו- פרק 6263. להילחם בשבילו- פרק 6364. להילחם בשבילו- פרק 6465. להילחם בשבילו- פרק 6566. להילחם בשבילו- פרק 6667. להילחם בשבילו- פרק 6768. להילחם בשבילו- פרק 6869. להילחם בשבילו- פרק 6970. להילחם בשבילו- פרק 7071. להילחם בשבילו- פרק 7172. להילחם בשבילו- פרק 7273. להילחם בשבילו- פרק 7374. להילחם בשבילו- פרק 7475. להילחם בשבילו- פרק 7576. להילחם בשבילו- פרק 7677. להילחם בשבילו- פרק 7778. להילחם בשבילו- פרק 7879. להילחם בשבילו- פרק 7980. להילחם בשבילו- פרק 8081. להילחם בשבילו- פרק 8182. להילחם בשבילו- פרק 8283. להילחם בשבילו- פרק 8384. להילחם בשבילו- פרק 8485. להילחם בשבילו- פרק 8586. להילחם בשבילו- פרק 8687. להילחם בשבילו- פרק 87

פרק 5: הצעה אחרת

"אתה בטוח שהכל בסדר?" אני מרגישה קרצייה ויודעת שאני אמורה לשתוק במצב הזה, בטח לאור הפרצוף המוזר והמדאיג שעדיין נשאר ליובל על הפרצוף.
"כן, כן." הוא מרים עלי את הקול, קולט שהוא נשמע עצבני ומתנצל. "בואי נחפש סטארבקס. אני חייב קפה."
אני יורדת מהאופניים שאני השכרתי והולכת צמוד ליובל, מבואסת שהוא לא רצה לרכב גם. שלוש מעלות עכשיו בחוץ, והוא התלבש בהתאם סוף סוף. אני לבושה במעיל האפור העבה שלי, ג'ינס, נעלי ספורט וחובשת כובע חמוד ממש של KEDS בצורת דובי. זה לא ממש כיף להיות ככה, בטח שהוא לא מתלהב. מרגיש לי כאילו הצעת הנישואין לא תהיה היום, בטח לא שאנחנו דרך לבית של אנה פרנק.
אני קונה שוקו פאדג' בצבע לבן משום מה כשאנחנו מוצאים סניף כמה דקות מהמלון. הוא טעים ואני אומרת את זה בקול, "אני מתה על מהדורות כריסמס."
יובל עכשיו רגוע יותר ואולי באמת הלילה הלבן אתמול וההגעה הלא כל-כך מסודרת לפה שיגעו אותו. הוא שולף משקית הקרטון החומה דונאטס בצורת אייל שהופיע בחלון הראווה ועוד אחד עם שוקולד עטור בסוכריות. "תבחרי מה בא לך," הוא אומר.
אני לוקחת כמובן את האייל. "כואב לי לאכול אותו מרב שהוא יפה."
אנחנו יושבים על הספסל ברחוב. יש טיפה שמש שמתחבאת מאחורי העננים ומפציעה מדי פעם. האופניים שעונים על קצה הספסל, צמוד אלי.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה שנחזור למלון ותיקח לך גם זוג?" אני שואלת בהיסוס. הוא הבהיר את הנקודה שלו כבר מספר פעמים.
"אני אצלם אותך על האופניים ואת תשכחי מזה שאני לא רוכב מרב הלייקים שתקבלי," הוא משיב בחצי חיוך.
אני רוצה לומר שלא אכפת לי מהלייקים, אבל שוב שותקת. אני לא רוצה להרוס. אני רוצה לשאול אותו מה קורה לו, אבל כבר שאלתי כשחזרתי לחדר וגם כשהיינו במעלית וקיבלתי את אותה התשובה: "חלאס, עופרי."

הסיור בבית של אנה פרנק גורם לעור שלי להפוך לעור ברווז. הוא ממש מנוקד כשאנחנו יורדים מעליית הגג לכיוון חנות המזכרות/ספרים כשיש ביציאה. יובל לא ממש היה מעורה בסיור, ברובו הוא היה בנייד. הוא צילם את היומן ושלח לאמא שלו, ששאלה בדיוק אם אנחנו נהנים, וחזר להתכתב עם לא יודעת מי. גם כשעמדנו בתור שהיה טיפה ארוך בכניסה, הוא לא דיבר איתי כמו שרציתי שידבר. הוא ניסה לדובב אותי לוותר כשנאמר שזמן ההמתנה יכול להגיע למעל שעה בגלל העומס. לא הסכמתי.
"כמה דקות אני בחנות ונמשיך, בסדר?"
לא הבנתי למה אני מבקשת ממנו אישור, אבל זה הרגש לי נכון ועדיף. יובל מהנהן. "רק תזכרי שבסופו של דבר השייט שאת רוצה לחנות הפרחים הצפה או מה שזה יהיה נגמר בשתיים." הוא סובב את שעון היד שלו. "ועכשיו שתיים עשרה וחצי."
אני קונה ספר בעברית שנראה לי ממש מסקרן על משפחת פרנק בימיהם במחבוא, ומה אני אעשה שיש תור גם בקופות. יובל מגלגל את העיניים כשקולט זאת ויוצא החוצה לא לפני שהוא אומר בקול בעברית, "אני הולך לעשן."
אני זוכה לכמה מבטים מפחידים ולא נעימים ומשפילה את המבט. אני מתעכבת בקופה כמעט רבע שעה, וכשאני יוצאת אני מוצאת את יובל שעון על אחד העמודים.
את האופניים החזרתי לאחת התחנות, ואני הולכת אחרי יובל לכיוון השייט שייקח אותנו למרקט הצף או איך שלא קוראים לזה. אני לא מבינה למה הוא רץ, ורק כשאנחנו עולים על הסירה אני שואלת אותו בפעם השלישית: "הכל בסדר?"
"אני רוצה שנדבר על משהו מאוד חשוב מחר, כשנחזור ממוזיאון המדע," הוא עונה ומריץ לי את הלב.
"למה זה קשור?" אני שואלת בהיסוס.
הוא מחזיק לי את היד. גילוי האהבה הראשון ליום הזה. "לעתיד שלנו."
אני מתמלאת בפנים שמחה. הוא לחוץ בגלל זה. אני מבינה אותו. אני מהנהנת. "אין בעיה", וזוכה לחיוך מלא ממנו.
כשאנחנו רואים את המרקט הצף מרחוק, אני מתלהבת ממש ומצלמת. אנחנו יורדים בתחנה ששם, ויובל קונה לי זר סגול וממש מתוק שאני מעלה כתמונה הראשונה לאינסטגרם על רקע התעלה ומתייגת אותו עם לב.
"אתה כועס שהעליתי?" אני שואלת אותו כשהוא רואה את התמונה אצלו במכשיר.
"הייתי מעדיף שלא היית מעלה, אבל בסדר." הוא כאילו מבליג ועושה לי חשק למחוק אותה, למרות שהלייקים זורמים בקצב.
אנחנו אוכלים באיזה דיינר נחמד סמוך לשוק ואני מציעה שנחזור למלון לנוח קצת לפני שאנחנו הולכים לקניון שקיבלנו עליו המלצות מכל מי שאפשר.
"רעיון טוב." יובל מפהק לי מול הפרצוף. "אני לעומתך באמת צריך בגדים."
ואני, כתמימה ממש, לא הבנתי שצריך בגדים זה רצון להסתובב לבד. כיבדתי אותו וטיילתי עם עצמי במשך שלוש שעות בקניון האימתני ובסוף קניתי יותר בגדים ממה שהייתי צריכה כי שופינג מרומם את מצב הרוח...

כשאנחנו חוזרים לחדר, ולי יש יותר שקיות מליובל, השעה כמעט אחת עשרה. לא אכלנו בקניון כי כשנפגשנו אחרי שיובל סיים עם הקניות שלו החנויות כבר התחילו להיסגר, לכן סיכמנו שארד לקנות מגש מפיצה האט שיש לנו ממש מול המלון.
אני מניחה את השקיות שלי צמוד לשקיות של יובל ולמזוודות בפינת החדר וכשאני מסתובבת אני מגלה את יובל על הספה, הטלוויזיה דלוקה על כדורגל.
"יופי, משדרים פה את הליגה האיטלקית ואני אספיק את המחצית השנייה," הוא אומר לי או לעצמו. "פיצה בלי כלום סבבה בשבילי, עופרי."
אני יוצאת מהחדר רק עם הארנק והנייד וברגע שאני יוצאת מהמעלית אל הלובי, אני מחייגת לעדי.
"שלום לך!" היא נשמעת נלהבת. "חשבתי שטבעת באיזו תעלה כי פשוט נעלמת."
"את האמת העייפות ניצחה אתמול והיום היה די עמוס." אני מתיישבת על אחת הכורסאות. "חזרנו עכשיו משופינג של כמה שעות טובות." אני מנסה ליפות את זה שבעצם היינו ביחד אבל בנפרד.
"ראיתי את התמונה של הפרחים, אבל לא הייתה טבעת." היא לוחשת לקראת סוף המשפט.
"היינו היום בבית של אנה פרנק אז זה נראה לו לא מתאים בטח." אני מנסה להיכנס ליובל לראש ומספרת את מה שקרה בשייט. "מה לדעתך הוא יגיד לי מחר?"
"הוא יכרע ברך אם ככה." היא מצחקקת. "בואנה, את הולכת להתחתן, את קולטת?"
"הוא מתנהג ככה כי הוא לחוץ, נכון?" מתחילה לכאוב לי הבטן. אני לא רעבה, אבל יובל כן אז אקנה את הפיצה בשבילו.
"נשמע די טבעי שכן. תשמעי, הוא הולך לעשות צעד שבעצם... בעצם... את יודעת, זה סוג של לנצח וזה משהו שמפחיד גברים." היא מסתבכת במילים של עצמה. "אל תחשבי על זה יותר מדי. תתלבשי יפה ואני מחכה לתמונה."
אני מגחכת ומאחלת לה לילה טוב. פה בהחלט לילה טוב, כי למרות שאמסטרדם אמורה להיות שוקקת חיים, סניף הפיצה די ריק. יש בו רק אמא ובן, שאין לי מושג מה הוא עושה ער בשעה הזו.
כשאני חוזרת לחדר, אני מגלה שיובל עדיין על הספה רק שהוא אחרי מקלחת. אני שמה את המגש על הספה לידו וניגשת אל הארון. "אני הולכת להתקלח." לא יודעת למה אני מכריזה על כך.
"את לא רוצה לאכול?" הוא לוקח את המגש ומניח אותו על הברכיים שלו. "בואי, שבי."
"אולי אחר-כך." אני מרגישה פרפרים בבטן כשאני מסתכלת עליו עם השיער רטוב ככה. הוא מריח טוב ומגרה אותי. הנה יובל שלי. "תשאיר תאבון כי בהמשך אתה תאכל גם אותי."
הוא נראה מבולבל לרגע ואז כשקולט על מה אני מדברת, הוא אומר בפה מלא, "זה חתיכת אתגר להיות טעימה כמו הפיצה."
כשאני יוצאת מהמקלחת אני מרגישה נמסה כמו הגבינה בפיצה מרב שאני חרמנית. אני יוצאת בכוונה עירומה ומופתעת מאוד שיובל בכלל לא מסתכל עלי. כשאני מתיישבת על המיטה עטופה במגבת, אני שואלת אם הוא יכול להדליק את החימום כי אני מפחדת להתחשמל וגם זה לא ממש עוזר. רגע... מה? לא מספיק מצבי הרוח האלה גם לא נשכב? מה קורה לו? זה אמור להיות חופש כיף ולא לחוץ ומלחיץ ו...
"עופרי, תתלבשי." הוא מסובב את הראש שלו אלי כשהוא מתיישב מחדש על הספה. "לא בא לי עכשיו. פעם אחרת."
אני לובשת את הפיג'מה שלי והולכת לישון טיפה זעופה. הוא משחק אותה ככה כדי שאופתע מחר שישלוף את הטבעת או מה? כי אני לא אוהבת את ההתנהגות הזו שלו בכלל.

אני עומדת מול המראה בחדר רגע לפני שאני יורדת שוב לחדר האוכל לבד וסורקת את המראה שלי: אני לבושה בשמלה סגולה שעם מעיל העור שלי נראית נהדר ומגפיים. הפן נשמר בשיער שלי (אפרק אותו אחרי התמונה היום) והתאפרתי הכי קל ומחמיא שיכולתי. כל הפוקוס צריך להיות על איזה תכשיט שיגיע בצהריים. יו, הפרפרים בבטן, איך אוכל ככה?
כשהתעוררתי נתתי ליובל נשיקה על הלחי למרות שכעסתי על אתמול. אני עדיין טיפה כועסת. הוא נרדם על הספה והתעורר אחרי שביקשתי שיכבה את האור וגיליתי ש... הוא בכלל לא במיטה לידי. ציפיתי שיחבק אותי או משהו, אבל הוא פשוט חזר לישון עם הגב אלי ומזל שהייתי עייפה מספיק כדי להירדם ולא לשקוע במחשבות מחדש.
אני מנקרת פרוסת לחם עם חמאה, מבררת עם הבחור החמוד שמגיש לי מיץ תפוזים איך מגיעים למוזיאון המדע וחוזרת לחדר. יובל כבר ער, אבל לא מאורגן. הוא יושב על המיטה עם הראש בין הידיים, רק קם.
"לאיזה מוזיאון אמרת שהולכים?" הוא מסרב לקחת את מאפין השוקולד שהבאתי לו מחדר האוכל. "אני לא רעב עדיין. למאדם טוסו?"
"לא. למוזיאון המדע. הוא מרשים ממש ממה שקראתי בספר תיירות. הבחור למטה אמר לי שהכי קל להגיע לשם במטרו." אני מתיישבת על הספה ומנסה לא לקמט את השמלה. הוא אפילו לא החמיא לי על המראה. "כמה זמן נראה לך שתהיה מוכן?"
והוא מוכן תוך כמה דקות. לבש ג'ינס פשוט משופשף וסריג שחור. הוא לובש את המעיל שלו שאנחנו במעלית וסורק אותי מכף רגל ועד ראש. "תראו אותך," הוא אומר שתי מילים שממש מעצבנות אותי. אני נושמת עמוק ומחפשת בליטה בכיס המעיל שלו או הג'ינס. כלום. אני כמעט שואלת אם אנחנו אמורים לחזור למלון לפני "השיחה", אבל נושכת את הלשון. אני צריכה לזרום ולא להיאלץ אותו לעשות את זה...
***
אנחנו בקושי עשר דקות במוזיאון המדע ואני כולי בהתלהבות ולא רוצה ללכת. אני מסריטה לסטורי באינסטגרם איך אני נוגעת במעין כדור שמוציא זרמים ליד שלי וצוחקת בקול רם. הצבע שלהם הוא ורוד בוהק וזה כל כך יפה.
יובל יושב על מדרגות עץ שבטח משמשות כיתות או סיורים שבאים לכאן ונראה לי ממש זועף. "תנסה בעצמך," אני אומרת לו ונוגעת בכדור רק עם שתי אצבעות. הוא מניד את הראש. אני ניגשת אליו ונותנת לו חיבוק. לא בא לי שנהיה בריב. "יהיה בסדר," אני בוחרת לומר שתי מילים די מטומטמות.
אנחנו עוברים לחלל גדול בו יש בועות סבון ענקיות בגובה הגוף שלך! שיוו זה מדהים! אני אומרת ליובל לנפח לי בועה כזו ומבקשת מאחת התיירות לצלם. הוא עושה זאת ומצחקק בסופו של דבר. "את כזאת ילדה לפעמים," הוא אומר בטון עוקצני.
אני עדיין לא מבינה למה הוא כל-כך לחוץ אם משהו טוב עומד לקרות. אני כמעט שוקעת במחשבה הזו כשאמא שולחת לי בווטסאפ שאעדכן אותה על מה יובל דיבר איתי. הוא נראה חסר סבלנות ומת לעוף מפה, אז אני אומרת לו שאפשר ללכת אחרי ארבעים דקות שאנחנו כאן. כפרה על השלושים יורו.
אנחנו עולים לאוטובוס בדרך לכיכר רמברנדטפליין, שלא נראה לי כמו מקום להצעת נישואין, אבל שיהיה.
"מחר היום המלא האחרון שלנו פה," אני אומרת. "הרי מחרתיים זה ארוחת בוקר ולנמל תעופה."
יובל מהנהן. "חשבת מה את רוצה לעשות?"
"אפשר ללכת לאפטלינג, תלוי מה יהיה מזג האוויר." אני מסתכלת לו בעיניים. הן מאוד מבולבלות. "גם לשוק הפשפשים אפשר. מה שתרצה."
"נראה מתי אחזור עם שקד מהבר." הוא רציני לרגע ואז קורץ ומתרכך בשנייה. "מקסימום, תלכי בבוקר עוד קצת לשופינג אם אשן עד מאוחר. ראיתי שיש מדרחוב שלושה רחובות מהמלון באוטובוס אתמול."
"כן, ראיתי גם." אני משעינה את הראש על הכתף שלו. "מקווה שהמופע בלט יהיה מהנה היום."
"אם הוא מקבל כל-כך הרבה ביקורות טובות וגורף שבחים שלא הפסקת לדקלם אותם, אין סיבה שלא." הוא נוגע באצבע בה מצוירת הרקדנית הקטנה, ואני מתחילה לדמיין את הטבעת עליה בעוד כמה שעות. "יפה הציור."
"אל תחשש לי יותר מדי היום." עכשיו תורי להיות רצינית.
הוא מצחקק. "כן, אמא."
כשאנחנו מגיעים לכיכר, אנחנו מתיישבים על ספסל שמשקיף על הגינות הצבעוניות שמסביב ומזרקה די עתיקה. אם אתם שואלים אותי, לא רומנטי בשיט.
"תשמעי, אני לא רוצה ללכת סחור סחור." יובל מדבר פתאום בעברית גבוהה ומריץ לי את הלב. "חשבתי הרבה על המשך החיים איתך, עופרי."
אני מתחילה לחייך. הנה זה קורה. אני פוזלת אל הכיס העליון במעיל שלו כאני קולטת שם בליטה. זאת קופסת הסיגריות שלו או קופסה אחרת?
הוא ממשיך. "הרי זה צפוי שמהר מאוד תעברי לגור איתי, נתחתן, יהיה לנו אולי ילד ראשון בתקופה הקרובה... כמו שאמרתי לך, חשבתי על זה הרבה."
מה הולך פה? הוא לא נשמע רומנטי גם. "רגע, מה?" אני מבולבלת בדיוק כמו העיניים שלו.
"אני לא יודע אם מה זה שאני רוצה עכשיו."
"אוקי, לא בכוח." האכזבה משתלטת עלי. "לא נורא, הכל בסדר." אני משקרת. ציפיתי לזה. בסדר, אם לא עכשיו בחופשה הבאה או ביום ההולדת שלי או...
"אני רוצה שניקח הפסקה."
תוך רגע העיניים שלי מוצפות דמעות. לתפנית הזאת לא ציפיתי בכלל. הייתי בטוחה שנמשיך כאילו כלום. תהיה טיפה מבוכה, כי ברור שרציתי מאוד ו... הוא זרק אותי עכשיו בחו"ל, נכון?
"פרידה אתה מתכוון?" אני לוחצת בכוח ומזיקה. אני יודעת את זה.
"כרגע. אני רוצה לבחון קצת איך זה להיות לבד. אנחנו ביחד שנתיים ואני כבר לא זוכר איך זה-"
אני קמה ומתחילה ללכת בלי לדעת לאן. אני רוצה לעלות על הטיסה הביתה, איך אני אשרוד ככה עוד יומיים? אני כמעט לא רואה כלום דרך הדמעות.
"נו, עופרי!" יובל קורא בשמי. אני לא מסתובבת. הוא כנראה לא קם. שייחנק לו עם הלבד שלו. שימות מהסמים שיעשן היום בלילה. "עופרי! עופרי!" הוא קורא עדיין, ואני הולכת והולכת והולכת...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירה פלטיאל
שירה פלטיאל
נשארתי במתח לא נורמלי
הגב
דווח
שירה פלטיאל
שירה פלטיאל
אני לא יכולה לחכות כבר לפרק המשך... מהבוקר אני נכנסת לאתר לראות האם עלה פרק מתבאסת לראות שלא עלה
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אני עובדת על זה
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשביל הסיפור
להילחם בשביל הסיפור
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 86
להילחם בשבילו- פרק 86
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
"אני אוהב אותך"
"אני אוהב אותך"
מאת: שבורת כנף