כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

גיא ועדן - פרק 16

נכנסתי לחדר של עדן וניגשתי אליה. "תודה עדן! את לא מבינה איזו הזדמנות נתת לי כדי ללכוד אותו סוף סוף

גיא
סחבתי אותה בזרועותיי אל מחוץ לבית. החברים ניסו להבין מה קרה, אך לא היתה לי כוונה לבזבז זמן על להסביר להם. אליה רצה אחריי ומלמלה כמה דברים שלא שמעתי. או שאולי לא עניין אותי. היא נכנסה לרכב כשהכנסתי את עדן במושב האחורי כפי שאליה יעצה לי. חגרתי אותה ונכנסתי במהירות לרכב. התחלתי לנסוע הכי מהר שיכולתי מבלי לאבד שליטה על הרכב. אליה שוב התחילה לדבר אבל אני הייתי בעולם משלי. מביט מידי פעם על עדן בדאגה. כל כך הרבה סרטים רצו לי בראש. כל כך הרבה דברים רעים.
'בבקשה עדן, תחזיקי מעמד. בבקשה...' שיננתי שוב ושוב.

כשהגענו, מיהרתי לסחוב אותה למיון. אחד האחים שם עזר לי להניח אותה על מיטה והובלנו אותה לאחד החדרים הפנויים שאמר לנו. הרגשתי שאליה מנסה להתקרב אליי. חיכיתי שם עד שהרופא הגיע וביקש מאיתנו לצאת משם. יצאתי מהחדר והתקשרתי לאימי.
"גיא, הכל בסדר?" שאלה, מבולבלת. אי אפשר להאשים אותה... ממתי אני מתקשר אליה?
"אמא..." מלמלתי, לא מצליח להוציא את המילים.
"מה קרה?"
"זו עדן... היא בבית חולים. "
היא שתקה . ידעתי שהיא לא יודעת איך להגיב.
"אמא, אתם צריכים לבוא לפה. תבואו כשתוכלו." אמרתי וניתקתי.
לאחר כמה זמן הרופא יצא מחדרה ואני ניגשתי אליו.
"מה שלומה?" שאלתי בחוסר סבלנות.
"להגיד לך את האמת?" אמר ואמרתי לאליה ללכת לחדר של עדן.
"היא..."
"היא חיה. היא פשוט חלשה. היא... בן, אתה יודע מה זה בולמיה? אני מניח שלא. זו מחלה נפשית שמשפיעה על הגוף מאוד רע. הבולמיות מאופיינות בהתקפי אכילה והקאה עצמית. הן לא אוכלות במשך זמן מה ואז בא התקף רעב והן אוכלות הרבה במכה ואז מכריחות את עצמן להקיא. בכל אופן, נכון לעכשיו היא מחוברת לנוזלים ומכניסים לה אוכל ישירות לגוף. מחר ננסה לגרום לה לאכול. אבל התפקיד העיקרי הוא שלכם. תהיו איתה, תשכנעו אותה כמה זה לא טוב. תשכנעו אותה לאכול. תרימו לה את המצב רוח. תעטפו אותה באהבה. בהצלחה. "

אליה
נכנסתי לחדר של עדן וניגשתי אליה.
"תודה עדן! את לא מבינה איזו הזדמנות נתת לי כדי ללכוד אותו סוף סוף"
זו הייתה התוכנית המושלמת! הוא ואני ליד עדן המחוסרת הכרה, מדברים, מכירים, אולי יותר מזה.... אתם יודעים על מה אני מדברת....

גיא
בדיוק כשבאתי לפנות מהרופא לכיוון החדר, ראיתי את אימי מתקרבת אליי.
"איך היא?" שאלה.
"לא הספקתי להיכנס אליה עדיין. אליה בפנים." אמרתי ונכנסנו לחדר.
"גיא, אליה, אולי תלכו להביא קפה לכולנו?" ביקשה והסכמתי בלי רצון.
"אז מה, גיא?" אליה התחילה ואני נאנחתי.
"מה?"
"קטע מה שקרה לא?"
"מה?"
"עם עדן. כמה חסרת קורדינציה היא יכולה להיות?" צחקה.
גופי התקשח בתגובה. ידיי התאגרפו.
"מה הרופא אמר?" שאלה כששילמתי.
"מה זה משנה? זה אישי."
"אני חברה שלה. "
" חברה שהחברה שלה מחוסרת הכרה בבית חולים והיא צוחקת עליה ומנסה להשתמש במקרה שלה כדי להתחיל עם מישהו?"
"כאילו שאתה יותר טוב" סיננה והלכה.
לא אני לא, מלמלתי. אני לא יותר טוב...
נכנסתי לחדר וקפאתי. המראה של גופה הארוך במדים האלה... והצינור שהיה מחובר... זה הרג אותי.
"איפה אליה?" אמי שאלה.
"הלכה" אמרתי והתיישבתי לצד עדן.
"היא מדהימה, לא?"
"מה?" שאלתי מבלי להביט בה.
"מה אתה חושב, שזה שאתה לא מדבר עם אמא שלך, זה אומר שאמא שלך לא מכירה אותך? "
נאנחתי.
"ילד שלי, זה לא משהו רע להיות מאוהב"
"אמא, היא לא רוצה אותי. זה לא משנה. "
"איך לא?"
"עזבי."
"יש לך מזל שאני צריכה ללכת לקחת את הבן זוג הדואג שלי. אבל אנחנו עוד נדבר על זה"

גאיה
כשגיא ואליה יצאו מהחדר ניגשתי לעדן והתיישבתי לצידה.
"מה קורה איתך, ילדונת? אוי, הלוואי וידעתי מה קורה איתך. גיא לא מוכן לספר לי מה קרה, אבל לפחות ככה אני יודעת שזו לא איזו מחלה קשה, כי אז היה מספר. זה בטח משהו אישי מידי, נכון? הלוואי שלא היית מנסה להתמודד עם הכל לבדך... הלוואי והיית נותנת לאנשים שאוהבים אותך לדאוג לך. גיא גם לא יודע שאני שמה לב איך הוא מסתכל עלייך. את עושה לו טוב . את עושה גם לי טוב. אני שמחה שאת הבת של הבן זוג שלי. אז תתעוררי ובואי תעזרי לי להבין מה קורה לך מקסימה אחת..."

אבי
"ילדה שלי, מה קורה לך?" שאלתי כשגיא וגאיה נרדמו על הכיסאות שלהם, "הלוואי והייתי יכוך לעשות משהו כדי לעזור לך... אני כל כך אובד עצות. אני אוהב אותך ילדה שלי. תתעוררי כבר."

גיא
אימי ואבי הלכו בלילה לישון בבית כי שיגעתי אותם שילכו ושאני אשאר. אין להם מה לעשות פה ואני ממש לא מסוגל לעזוב אותה.
"אם אתה צריך משהו תתקשר" הם תבעו.
הנהנתי והם הלכו. ואז הדמעות השתחררו לאוויר. החזקתי את ידה ונשקתי לה. "עדן, מה יש לך? תתעוררי! אני יודע שאת כנראה לא רוצה אותי. כנראה שאת חושבת עליי דברים ממש רעים. אבל אני רוצה להבין איך הגעת למצב כזה... איך את מסוגלת לפגוע בדבר כל כך מדהים כמו עצמך... בבקשה, תתעוררי...." בכיתי ושמתי את ראשי על כתפה.
"אל תבכה..."לחשה.

הספקתי להעלות עוד פרק קצר, תודה על כל התגובות. לילה טוב לכולם

Panda  עקוב אחר Panda
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אמאלההה יש לי דמעות!!! מתי ההמשך??
הגב
דווח
Panda
Panda
בקרובבבב ;)
הגב
דווח
נצנץ
נצנץ
יואווו אימלהההה אני מתה להמשך! ממש התגעגעתי...
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D