כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שחור או ורוד- פרק 29

היה ריח של צביעות באוויר

תוכן עניינים 1. שחור או ורוד- פרק 12. שחור או ורוד-פרק 23. שחור או ורוד- פרק 34. שחור או ורוד-פרק 45. שחור או ורוד-פרק 56. שחור או ורוד -פרק 67. שחור או ורוד- פרק 78. שחור או ורוד- פרק 89. שחור או ורוד- פרק 910. שחור או ורוד- פרק 1011. שחור או ורוד- פרק 1112. שחור או ורוד- פרק 1213. שחור או ורוד-פרק 1314. שחור או ורוד-פרק 1415. שחור או ורוד-פרק 1516. שחור או ורוד- פרק 1617. שחור או ורוד- פרק 1718. *הערת הכותב*19. שחור או ורוד- פרק 1820. שחור או ורוד- פרק 1921. שחור או ורוד- פרק 2022. שחור או ורוד- פרק 2123. שחור או ורוד- פרק 2224. שחור או ורוד- פרק 2325. שחור או ורוד- פרק 2426. שחור או ורוד- פרק 2527. שחור או ורוד- פרק 2628. שחור או ורוד-פרק 2729. שחור או ורוד- פרק 2830. שחור או ורוד- פרק 2931. שחור או ורוד- פרק 3032. שחור או ורוד- פרק 3133. שחור או ורוד- פרק 3234. שחור או ורוד- פרק 3335. שחור או ורוד- פרק 3436. שחור או ורוד- פרק 3537. שחור או ורוד- פרק 3638. שחור או ורוד- פרק 3739. שחור או ורוד- פרק 3840. שחור או ורק- פרק 3941. שחור או ורוד- פרק 4042. שחור או ורד- פרק 4143. שחור או ורוד- פרק 4244. שחור או ורוד- פרק 4345. שחור או ורוד- פרק 4446. שחור או ורוד- פרק 4547. שחור או ורוד- פרק 46 ואחרון

חזרתי הביתה מרוצה יותר ממה שחשבתי שאני יהיה. לא היה לי שום דבר על הלב יותר, הכל יצא החוצה, הכל פתוח, הכל הרבה יותר פשוט עכשיו.
וגם עכשיו הבן אדם הראשון שרציתי לשתף אותו בתחושות שלי, היה ליאו. פתאום הבנתי שיש לי עכשיו כל הרבה זמן באמת להתרכז בליאו, ובמה שקורה בינינו, כי לפני זה, כל הראש שלי היה מרוכז אך ורק בבעיות שלי ועכשיו כשזה כבר די נגמר, אני באמת יכולה להתרכז בדברים הטובים שהופיעו בחיים שלי ולהנות מהם עד הסוף.
סיפרתי לליאו את כל מה שקרה יום לפנ זה עם המשפחה שלי ושמתי לב שהעניים שלו נצצו בטרוף כל הזמן הזה שדיברתי, והיה לו חיוך מתוק על הפנים. "למה אתה מסתכל עליי ככה?" שאלתי אחרי שסיימתי לספר. "סתם. שמח לראות אותך כל כך שמחה סוף סוף" הרגשתי מדהים. "אני חייב להגיד לך גם כל הכבוד על האומץ. לא ממש יצא לי להגיד לך את זה, אבל אני כל כך מעריך אותך, יותר ממה שאת חושבת. אני אף פעם לא פגשתי מישהי עם כל כך הרבה אומץ, ובטחון, לעמוד ולהלחם נגד הקשיים הכי גדולים שהיא נתקלה בהם בחיים שלה ונגד הפחדים הכי גדולים שלה. יש כל כך הרבה דברים שאפשר ללמוד ממך" "אתה סתם מגזים יותר מידי. אני פחדתי כל כך הרבה זמן, והייתי הכי חלשה ברגע האמת" "ברור שהיית חלשה ברגע האמת, ואין בזה שום דבר רע כי את את לא צריכה להיות חזקה תמיד. אבל זה שעכשיו את עמדת ועשית את מה שידעת שאת צריכה לעשות אבל פחדת, וזה שהלכת ותיקנת את הטעות שלך ולא נתת לה להידרדר בפעם השנייה זה משהו מאוד אמיץ. במיוחד כשאני יודע כמה היה לך קשה לעשות את זה. את באמת באמת מדהימה, ויש בך כל כך הרבה כוח" "אתה באמת חושב ככה?" ושאלתי את זה לא כי רציתי להישמע צנוע או לשמוע את המחמאה שלו שוב. אני באמת רציתי להיות בטוחה בזה שהוא מתכוון למה שהוא אומר, כי אני בעצמי, עוד לא הייתי בטוחה בזה במאה אחוז. זה היה מוקדם לי מידי בכדי להבין את זה לגמרי. "ברור שאני מתכוון לזה". העניים לו נצצו אבל המבט שלו היה שבור. אני ראיתי שמשהו קורה ואני לא יודעת עליו. אבל אני לא יודעת למה, פשוט לא עשיתי עם זה כלום. רק התקרבתי אליו ונישקתי אותו.

יום למחרת רציתי לראות אותו שוב. זה הפך לסוג של התמכרות, אני כל כך אהבתי להיות לידו, לא רצית להיות ליד אף אחד אחר. איתו היה לי את הביטחון הגדול ביותר.
אבל לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום. חיפשתי אותו בבית שלו, בעבודה שלו ובכל מקום אחר שאני יודעת שהוא מסתובב בו מידי פעם, אבל לא מצאתי כלום. ואז ראיתי את ליאם מרחוק. הוא ישב עם איזה בחורה שאני לא ראיתי אף פעם בבית קפה שקרוב למקום העבודה של ליאו. ניגשתי אליו. "היי" ליאם הסתובב והסתכל עליי עם חיוך, "היי" עניתי. "איך את?" הוא שאל עם פנים רציניות, הוא עדיין זכר את מה שקרה באותו יום. הערכתי את זה שהוא זכר ושאכפת לו, הוא באמת היה מקסים. "הכל מעולה, זה כבר עבר" אמרתי בשקט, "אני שמח מאוד לשמוע" וחייכנו אחד לשנייה, "סליחה שאני מפריעה לך ככה באמצע, אבל האמת היא שאני כאן כי רציתי פשוט לשאול אם אתה יודע איפה ליאו. אני מחפשת אותו כבר די הרבה זמן והוא לא עונה לי לטלפונים ולא להודעות" "אה, אז הוא בטח בחדר כושר" הוא אמר בפשטות, כמובן מאליו. "בחדר כושר?", האמת שאף פעם לא חשבתי על זה שהוא מתאמן. "כן, כשהוא שם הוא אף פעם לא זמין" "אוקי... תודה ליאם" "בכיף, מקווה לדבר איתך בקרוב" "תהיה בטוח" ונפרדנו לשלום. משם ישר הלכתי לחדר כושר.
כשסוף סוף מצאתי אותו, שמעתי מבחוץ קולות של התאגרפות. פתחתי את הדלת בשקט וראיתי שם את ליאו לבד, עומד בלי חולצה, עם תחבושת קשורת לו על הידיים, מתאגרף בחוזקה עם השק. הוא היה נראה כל כך טוב אבל לא יכולתי שלא לראות את העצבים שלו. הוציא את כל מה שיש בו החוצה על השק. זה קצת הדאיג אותי. נכנסתי בשקט, מנסה לא להפרעה יותר מידי. הוא שמע את הדלת נסגרת והפנה את הראש שלו לכיווני מהר. הוא היה מזיעה לחלוטין והתנשף בחוזקה. הוא מהר לבש את החולצה שלו, התיישב והוריד את התחבושות מהידיים. "היי ליאו" אמרתי בחשש, "היי", הקול שלו היה מתנשף ועצבני. לא ידעתי מה להגיד לו אפילו. "הכל בסדר איתך?" "כן ברור, למה שלא יהיה?" "לא יודעת, אתה לא נראה במצב הרגיל שלך" אני ראיתי בעניים שלו שמשהו ממש לא בסדר, אבל הוא פשוט שתק, לא היה מוכן לדבר איתי. התכופפתי בשבילו ותפסתי לו בברכיים. "ליאו, בבקשה תדבר איתי. אני יודעת שמשהו קורה וזה לא מהיום, אתה היית כאן בשבילי כל הזמן הזה ונתת לי לדבר על הכל, וזה גרם לי קצת לפספס אותך. אז תן לי לפצות אותך ולהקשיב לך, אני באמת רוצה לעזור" הוא התנשף עמוק. "סתם זה, המשפחה שלי" "מה איתה?" "אני לא סיפרתי לך את זה אף פעם אבל, דברים לא כל כך מסתדרים אצלנו" "למה?" "זה לא מהיום שיש לו כל מיני בעיות אחד עם השני. תמיד היו ויכוחים פה ושם בעיקר ביני לבין ההורים שלי. הייתי קצת מרוחק מהם בחלק מכובד מהחיים שלי. תמיד הרגשתי שכל המשפחה שלי הולכת בדרך ההפוכה ממני, כאלו הם תמיד נגדי. סבא שלי היה הבן אדם היחיד ששמר עלי וגרם לי להרגיש חלק מהמשפחה הזאת. הוא גרם לי להרגיש שייך לשם שינוי. אבל הכל התפוצץ אחרי שסבא לי מת. כל כך כעסתי שאני היחיד שלוקח את העניין הזה ברצינות. כל כך כעסתי שאנחנו עולים לארץ כשהדבר היחד שרציתי זה להישאר שם ולהיות קרוב לבית שבאמת גדלתי בו. המון פעמים לא הסכמתי עם הדרך שלהם, והם לא עם שלי. בגיל ההתבגרות פתאום תפסתי את הדעה של עצמי, והתבגרתי ואת יודעת, גיל ההתבגרות. ופתאום הבנת מה אני באמת רוצה, ועם מה אני באמת מסכים וזה היה ההפך הגמור מהם. בהחלט התרחקתי מהם ונהייתי פתאום מרדן וזה גרם להרבה מריבות בבית. היה שלבים שאפילו לא ממש הרגשתי חלק מהם. הם אף פעם לא ממש הקשיבו לי, או שאלו לשלומי, זה כאלו הם רצו את המריבות האלה ולא חשבו בכלל לנסות לשנות דברים. הם פשוט המשיכו לצעוק ולעמוד על שלהם בלי אפילו להקשיב לי או לחשוב מה אני רוצה. ובשנים האחרונות, כל פעם שחזרתי לסוף שבוע מהצבא, הרגשתי כמו בשדה קרב ולא בבית שלי וזה הרגיש הכי חרא שיש לחזור לבית שאתה לא מרגש בו בבית. כל פעם שאני מגיעה לבקר, אני מרגיש המון צביעות באוויר, וזה דוחה אותי. האחים שלי לא קורבים בשיט להורים שלי, לא מדברים איתם כמעט על כלום, הכל מרגיש מת. ו... אתמול אני באתי לבקר שוב. ובארוחות ערב ההורים שלי כעסו על האחים שלי כל הזמן, וזרקו איזה תלונה כל שנחה וחצי, ולא היה להם טיפת חיים בעניים. זה היה כמו ארוחה של רובוטים. וברגע הזה נשבר לי. אחרי השיחה איתך אני משהו הדליק אותי, והייתי חייב לעמוד על שלי גם אם זה אומר לחזור לתקופת הנעורים שלי קצת. אז עשיתי את זה, ואמרתי את כל מה שאני רציתי להגיד להם הרבה זמן ותמיד שמרתי כי לא רציתי לעשות יותר בלגן או פחדתי לשמוע את התגובה שלהם. ואז הם צעקו עלי בחזרה, וזה רק ידרדר וידרדר יותר ויותר. בשלב מסוים הם גם עירבו את סבא שלי בסיפור וזה היה השלב שפשוט התפוצצתי. לא יכולתי להיות איתם באותו מקום" כאב לי כל כך לראות את ליאו מספר על זה. כאב לי לדעת שאני פספסתי ככה משהו כל כך גדול בחיים שלו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

emma golod עקוב אחר emma
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נצנץ
נצנץ
אוףף מסכן ליאו אני מקווה שזה יסתדר ושהיא תדע להיות לידו כמו שהוא היה לידה.. מחכה להמשךךך מקווה שיגיע מהר ⁦❤️⁩⁦❤️⁩
הגב
דווח
emma golod
emma golod
וואו את מהממת!!
היום פרק חדש
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
emma golod
שלום, אני אמה- פרק 49
שלום, אני אמה- פרק 49
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 39
שלום, אני אמה- פרק 39
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 46
שלום, אני אמה- פרק 46
מאת: emma golod
שחור או ורוד- פרק 7
שחור או ורוד- פרק 7
מאת: emma golod
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
פני
פני
מאת: ט"צ .
ההוא עם האקדח / השרוט
ההוא עם האקדח / השרוט
מאת: Izo Meich
עד שתיסע(#+18)
עד שתיסע(#+18)
מאת: W W
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
מאת: אור קרסנר
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה