כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שחור או ורוד- פרק 26

ודווקא ברגעים כאלה אתה צריך את האור הוורוד הקטן הזה שיזכיר לך שלא הכל אבוד.

תוכן עניינים 1. שחור או ורוד- פרק 12. שחור או ורוד-פרק 23. שחור או ורוד- פרק 34. שחור או ורוד-פרק 45. שחור או ורוד-פרק 56. שחור או ורוד -פרק 67. שחור או ורוד- פרק 78. שחור או ורוד- פרק 89. שחור או ורוד- פרק 910. שחור או ורוד- פרק 1011. שחור או ורוד- פרק 1112. שחור או ורוד- פרק 1213. שחור או ורוד-פרק 1314. שחור או ורוד-פרק 1415. שחור או ורוד-פרק 1516. שחור או ורוד- פרק 1617. שחור או ורוד- פרק 1718. *הערת הכותב*19. שחור או ורוד- פרק 1820. שחור או ורוד- פרק 1921. שחור או ורוד- פרק 2022. שחור או ורוד- פרק 2123. שחור או ורוד- פרק 2224. שחור או ורוד- פרק 2325. שחור או ורוד- פרק 2426. שחור או ורוד- פרק 2527. שחור או ורוד- פרק 2628. שחור או ורוד-פרק 2729. שחור או ורוד- פרק 2830. שחור או ורוד- פרק 2931. שחור או ורוד- פרק 3032. שחור או ורוד- פרק 3133. שחור או ורוד- פרק 3234. שחור או ורוד- פרק 3335. שחור או ורוד- פרק 3436. שחור או ורוד- פרק 3537. שחור או ורוד- פרק 3638. שחור או ורוד- פרק 3739. שחור או ורוד- פרק 3840. שחור או ורק- פרק 3941. שחור או ורוד- פרק 4042. שחור או ורד- פרק 4143. שחור או ורוד- פרק 4244. שחור או ורוד- פרק 4345. שחור או ורוד- פרק 4446. שחור או ורוד- פרק 4547. שחור או ורוד- פרק 46 ואחרון

"זה משנה עכשיו?" קים שאלה, "כן, ברור שזה משנה אתם חברים שלי" אמרתי כאלו מופתעת. קים חששה מאיזהשהי סיבה לא ברורה, ואז פיטר הגיעה כדי להציל את המצב, "כן, אנחנו ביחד". "ממתי?" "שבועיים פחות או יותר" קים אמרה. בהחלט קצת נעלבתי שאף אחד מהם לא אמר לי שום דבר על זה. אני חשבתי שהם סומכים עלי קצת יותר מזה ודווקא את זה הם החליטו להסתיר ממני? כמה זמן הם היו מסתירים את זה ממני אם לא הייתי מגלה את זה עכשיו בטעות? "למה לא אמרתם לי את זה קודם?" "לא כל כך ידענו איך תגיבי לזה. לא ממש ידענו איך לבוא אלייך עם זה" פיטר דיבר, "מה הבעיה פשוט לבוא ולהגיד לי היי אלי, מפה לשם אנחנו ביחד. אתם חברים שלי הייתי מקבלת את זה באהבה אתם יודעים את זה. זה כאלו אני ילדה בת 15 שנעלבת מזה שהחברים שלך הופכים להיות זוג, זה דווקא נהדר לדעתי, הייתי מפרגנת לכם לגמרי" הייתי נשמעת עצבנית יותר ממה שרציתי. אבל זה באמת עצבן אותי שהם חשבו לעצמם בכלל שיש סיכוי שאני אוכל להגיב לא בסדר לגבי העניין, מי הם חושבים שאני? "אנחנו מצטערים אלי. את צודקת, היה יותר חכם לספר לך את זה קודם" קים אמרה ופיטר התיישב לידה. "טוב כבר עשיתם את ההחלטה שלכם. אני חושבת שהגיעה הזמן שאני אלך" "לא רגע אלי, חכי. עדיין לא סיפרת לי מה קרה" קים ניסתה לעצור אותי אבל לא רציתי לדבר איתם. באותו רגע הרגשתי לא בטוחה אפילו לידם. מודה, כמו ילדה קצת נעלבתי. יכול להיות שגם לתחושה הגם ככה נוראית שהייתה לי בלי שום קשר עלהם לא הועילה במיוחד למצב. יצאתי מהדירה בלי להחזיר תושבה ובלי להסתכל עלהם אפילו.
המצב רוח שלי רק הדרדר והדרדר יותר ויותר עם כל דקה שעברה מהיום הזה. כל כך הרבה זמן לא הרגשתי כל כך חרא. הלכתי לאט ובעייפות מוחלטת בדרך הביתה ופתחתי את הטלפון שלי פעם ראשונה היום. הסתכלתי בהודעות שקיבלתי וראיתי שהייתה שם תמונה שנשלחה מליאו. נכנסתי אליה וראיתי עוד תמונה מטופשת לחלוטין שהוא שלח לי אתמול בערב, בא הוא פתח את הפה בדביליות ועשה לייק עם היד. מתחתיה הוא כתב "איך הלך היום?", סיננתי. ואז הסתכלתי על השעה והתאריך, כי בלי ששמתי לב אפילו לא ידעתי איזה יום היום. ואז ראיתי שכתוב שהיום יום שישי. שיט, יש לי עבודה היום, נזכרתי. השעה הייתה 12:30, והטלפון שלי היה מלא בהודעות ושיחות לא נענות מהמנהלת שלי וכמה מהעובדות. הרגשתי כל כך רע. לאן עוד היום הזה יכול להידרדר? בכל מקרה התקשרתי למנהלת שלי בתקווה שאני הצליח להסביר לה מה קרה. "היי" אמרתי בחשש, "בוקר טוב גברת אליסון, איפה את בדיוק?" "אני ממש מצטערת על האיחור הזה היה לי לילה מאוד... קשה וארוך ויצא שהתעוררתי היום בבוקר מאוד מאוחר והשעון לא צלצל, אני באמת מצטערת, אני מבטיחה שזה לא יקרה שוב" "את באמת נשמעת מאוד לא טוב, את בסדר?" "כן, אני בסדר" "טוב, יש לך מזל שזאת הפעם הראשונה אבל אני מקווה מאוד שזאת גם האחרונה. נתראה ביום ראשון" הייתה בי הקלה שהיא וויתרה לי ככה. לפחות זה הלך עוד איכשהו בסדר. חזרתי הביתה מותשת מכל בחינה אפשרית. רק רוצה לברוח מכולם. לא רציתי לראות אף אחד, לא רציתי לדבר עם אף אחד, לא יכולתי לסמוך יותר על אף אחד. הרגשתי לבד, מותשת, עייפה, ומאוכזבת מכולם בערך. זה היה מסוג הרגעים האלה שלא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי, לא היה לי מושג מה הולך להיות וזה ממש שיגעה אותי. השליטה שוב. זה היה כמו בלון שהתמלא לאט לאט לאט ואז הוא נהיה גדול מידי והוא פשוט התפוצץ בבום.
ודווקא ברגעים כאלה אתה צריך את האור הוורודהקטן הזה שיזכיר לך שלא הכל אבוד. הייתה דפיקה בדלת וכל כך היה לי רע שזה פגע בי איכשהו גם פיזית עד שאפילו לקום לפתוח את הדלת לא הייתי מסוגלת, אז פשוט צעקתי "פתוח". "היי" ליאו פתח את הדלת לאט ונכנס בחשש לדירה שלי. הפעם אף חיוך לא עלה לי על הפנים כשראיתי אותו. "את בסדר?" לא עניתי. הוא התיישב לידי והמשיך לדבר, "לא ענית להודעה שלי אתמול אז חשבתי לראות מה קורה איתך" "לא קורה כלום" אמרתי בשקט. "זה... אולי קשור למה שקרה בינינו לפני כמה ימים?" הוא אמר את זה עם מבט כל כך מתוק וחושש בעניים, הוא באמת פחד שאני מתחרטת על זה וזה היה מקסים. "לא, לא מה פתאום" מיד קפצתי ואמרתי. "תאמת, שזה הדבר הטוב היחידי שאני עוד רואה בכל המצב הזה" נשענתי בחזרה על הספה. "מה זאת אומרת?" "הרבה דברים קרו בלילה אחד ואני מרגישה כל כך נורא עם זה" ואז הכל עלה לי בחזרה. תמיד כשאתה אומר את מה שיש לך על הלב בקול רם זה הופך את זה להרבה יותר קשה, כאלו אתה מתמודד מחדש עם כל מה שקרה. העניים שלי הרגישו כבדות. "אלי, מה קרה?" הוא תפס את היד שלי והמגע שלו גרם לתחושת חמימות ובטחון. ודווקא בגלל הביטחון הזה אני חיבקתי אותו חזק והוצאתי את כל הדמעות שלי החוצה בלי מעצורים. הוא חיבק אותי חזק בחזרה, ונתן לי תמיכה פיזית שבאמת הייתי צריכה, והפעם, החיבוק הזה לא נגמר, הוא נמשך ונמשך כמה שהייתי צריכה. כששחררתי אותו, פתאום הבנתי איזה מדהים זה שיש לי את ליאו עכשיו, כי אם לא הוא, הייתי נשארת לבד, ואת החיבוק הזה שכל כך הייתי צריכה, לא הייתי מקבלת אף פעם. "אני מצטערת" אמרתי בשקט כשניגבתי את הדמעות. "את ממש לא צריכה להצטער. את רוצה לספר מה קרה?" וסיפרתי לו, סיפרתי הכל. בלי לחשוב בלי להתלבט וממש בלי להתחרט. "אני לא חשבתי שככה זה יגמר" הוא אמר לי לבסוף. "אני גם לא. אני לא יודעת אפילו איך זה הגיעה למצב הזה" "אבל עכשיו זה נגמר, זהו את עשית את זה" "אני דווקא לא בטוחה לגבי זה כל כך אתה יודע? כשהוא הלך היה לו מבט כזה של זה לא נגמר, תחכי ותראי מה יקרה" והתחלתי לבכות שוב. "את ממש לא צריכה לפחד מהבן אדם הזה אלי. הוא סתם בן אדם עלוב ופחדן שמפחד מעצמו, הוא לא יפגע בך" הוא תפס לי את היד עם שתי הידיים שלו והסתכל לי עמוק בעניים. "תודה" אמרתי והתכוונתי למילה הזאת יותר מהכל. הוא תפס את הפנים שלי וליטף אותם בעדינות. התקרבנו אחד לשני והשפתיים שלנו נפגשו שוב. זה היה המגע הטוב ביותר שיכולתי לבקש באותו רגע. המגע שנתן לי לחלוטין את כל מה שחיפשתי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

emma golod עקוב אחר emma
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נצנץ
נצנץ
אעאעאעאעאעאעאע מושלמים!!!!!
הגב
דווח
emma golod
emma golod
ממהמת תודה רבה!
היום פרק חדש
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
emma golod
שלום, אני אמה- פרק 49
שלום, אני אמה- פרק 49
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 39
שלום, אני אמה- פרק 39
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 46
שלום, אני אמה- פרק 46
מאת: emma golod
שחור או ורוד- פרק 7
שחור או ורוד- פרק 7
מאת: emma golod
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
פני
פני
מאת: ט"צ .
ההוא עם האקדח / השרוט
ההוא עם האקדח / השרוט
מאת: Izo Meich
עד שתיסע(#+18)
עד שתיסע(#+18)
מאת: W W
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
הלב שלי על מאתיים חלק ב'
מאת: אור קרסנר
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה