כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שחור או ורוד- פרק 24

החוכמה היא לא לדעת להתחמק מנפילות, אלה לדעת איך לצאת מהם.

תוכן עניינים 1. שחור או ורוד- פרק 12. שחור או ורוד-פרק 23. שחור או ורוד- פרק 34. שחור או ורוד-פרק 45. שחור או ורוד-פרק 56. שחור או ורוד -פרק 67. שחור או ורוד- פרק 78. שחור או ורוד- פרק 89. שחור או ורוד- פרק 910. שחור או ורוד- פרק 1011. שחור או ורוד- פרק 1112. שחור או ורוד- פרק 1213. שחור או ורוד-פרק 1314. שחור או ורוד-פרק 1415. שחור או ורוד-פרק 1516. שחור או ורוד- פרק 1617. שחור או ורוד- פרק 1718. *הערת הכותב*19. שחור או ורוד- פרק 1820. שחור או ורוד- פרק 1921. שחור או ורוד- פרק 2022. שחור או ורוד- פרק 2123. שחור או ורוד- פרק 2224. שחור או ורוד- פרק 2325. שחור או ורוד- פרק 2426. שחור או ורוד- פרק 2527. שחור או ורוד- פרק 2628. שחור או ורוד-פרק 2729. שחור או ורוד- פרק 2830. שחור או ורוד- פרק 2931. שחור או ורוד- פרק 3032. שחור או ורוד- פרק 3133. שחור או ורוד- פרק 3234. שחור או ורוד- פרק 3335. שחור או ורוד- פרק 3436. שחור או ורוד- פרק 3537. שחור או ורוד- פרק 3638. שחור או ורוד- פרק 3739. שחור או ורוד- פרק 3840. שחור או ורק- פרק 3941. שחור או ורוד- פרק 4042. שחור או ורד- פרק 4143. שחור או ורוד- פרק 4244. שחור או ורוד- פרק 4345. שחור או ורוד- פרק 4446. שחור או ורוד- פרק 4547. שחור או ורוד- פרק 46 ואחרון

כשהשפתיים שלנו נפרדו התחושה שנשארה באוויר הייתה מדהימה. הסתכלנו אחד על השנייה בעניים, חיוך קטן ומסופק עלה לו על הפנים וחשף את הגומות הקטנות והיפות שלו. העניים שלו נצצו שוב אבל הפעם, זה היה נראה משימחה. "תודה על כל מה שאתה עושה בשבילי ליאו" אמרתי ויצאתי מהמכונית שלו בלי לשמוע שום תגובה. בדרך לכניסה לבניין הסתובבתי בשביל להסתכל על ליאו פעם נוספת, הוא החזיק באגה והסתכל עליי גם, עדיין נראה מאוד מחוייך ומרוצה.
התרסתקי על הספה בשנייה שנכנסתי הביתה. הדבר הראשון שהיה לי בראש הייתה הנשיקה שגמרה לחיוך נוסף. הייתי כל כך מאושרת שזה קרה סוף סוף. פתאום הבנתי כמה אני רציתי את זה כל הזמן הזה. כל כך שמחתי שעשיתי את זה בלי יותר מידי לחשוב אבל עוד יותר שמחתי שהוא קיבל את זה טוב. וכמו שזה היה נראה, הוא רצה את זה גם, וזה הרגיעה אותי מאוד מכל המחשבות שהיו לי פעם על האם זה הדדי, והאם זה היה נכון מצידי לעשות צעד. כל כך רציתי לראות אותו שוב.
ואז הגיעה הצד השני. כמובן שבן לא היה יכול להיעלם סתם ככה מהמחשבות שלי. ובזכות אותם מחשבות אני הגעתי למסקנה שהייתי צריכה להגיעה אליה כבר לפני הרבה מאוד זמן. אני לא יכולה יותר לברוח מבן, אני לא יכול להתחמק מכל מה שהוא עושה לי ולהתנהג לזה כאלו זה בסדר, אני לא יכולה יותר ליפול לרגליים שלו כל פעם שהוא אומר במילים יפות שהוא צריך אותי. אני חייבת לעמוד על שלי, והפעם באמת, לעזוב אחת ולתמיד את מה שפחדתי ממנו כל הזמן האלה. זה היה נראה כל כך ברור באותו רגע, אבל במחשבה שנייה, אני הבנתי עד כמה זה היה קשה כשאני הגיעה לזה. באותו לילה השחורהחליט שהוא רוצה להשתלט עליי ולגרום לי לחשוב שעות איך לעזאל אני הולכת לעשות את מה שלא הצלחתי לעשות עד היום. כל המחשבות המעצבנות האלה גרמו לי להרגיש פחד, בלבול והמון המון כעס. כעס בעיקר על עצמי שהייתי כלכך פטתית למרות שאמרתי לעצמי חד משמעית שאני לא נופלת לדברים האלה שוב, זה קרה, בלי שאפילו ראיתי את זה.
יום למחרת אני קמתי בבוקר לשעון המעורר. פתחתי את העניים בקושי בידיעה מה הולך להיות היום, לא רציתי לקום בכלל מהמיטה בגלל זה. אחרי כמה דקות של שכיבה במיטה ובהייה על הקיר בתסכול, פתחתי את הטלפון וראיתי שקיבלתי הודעה מליאו לפני חצי שעה, "בוקר טוב" הוא שלח לי והלב שלי התפוצץ מרוב אושר. זה נתן לי אישור רשמי שמה שקרה אתמול היה בסדר, הכל טוב, אנחנו נשארנו כמו שהיינו ואני יכולה לנשום. החזרתי לו בוקר טוב וסיפרתי לו מה התכנונים שלי לאותו יום, בלי התלבטויות כי זה הרגיש כמו הדבר הטבעי והנכון ביותר לעשות. "אני מתכננת לדבר היום עם בן, להיפטר ממנו אחת ולתמיד" "וואו, כל הכבוד אלי, זה חתיכת צעד. המון בהצלחה, אני מאחורייך" "אני יודעת, תודה" את ההודעה שלי כתבתי עם חיוך. הייתי בטוחה שהוא עומד מאחוריי, לא היה לי ספק שאני לבד בזה, וזה כל כך עזר לי להתמודד עם הפחד לגביי היום. תמיד הרבה יותר קל להתמודד עם דברים כשאתה לא לבד.

במשך כל יום העבודה אני ניסיתי כמה שפחות לחשוב על בן. זה היה קשה ללא ספק, כי ידעתי שאני עושה צעד מאוד גדול בשבילי. בכל זאת, אני הולכת לעמוד מול הפחד הכי גדול שהיה לי בכמה שנים האחרונות, פחד שתמיד היה בי גם כשחשבתי שהוא עזב. ואחד הסיבות שפחדתי כל כך, חוץ מכמובן העובדה שזה התמודדות והתמודדות היא תמיד מאוד מאתגרת, זה שגם הפעם, גם אם אני יעמוד בזה בכוחות עצמי, זה עדיין איכשהו יחזור שוב.
בהפסקת הצהריים שלי אני ישבתי עם הטלפון בידיים ופרצוף מתוסכל בטרוף, רק מנסה לאגור כבר אומץ לכתוב לבן שנפגש. חשבתי כל כך הרבה שהראש שלי כבר התחיל לכאוב, אז עשיתי את המעשה. פתחתי את הטלפון, וכתבתי כמה שיותר מהר רק כדי להיפטר מזה כבר. "היי בן, אני צריכה שנפגש, יש לי משהו מאוד חשוב לדבר עליו איתך", לקח לי כמה שניות, אבל בסוף לחצתי על כפתור השליחה מהר. הקלה עצומה הייתה בי, הרגשתי כאלו משקולת ירדה ממני באותו רגע, אבל רגע אחרי זה, חשש חדש הגיעה. אני צריכה להיפגש איתו עכשיו, אין דרך חזרה. איך אני יעשה את זה לעזאל?
"אוקי ברור" הוא ענה לי, "נפגש אחרי המשמרת שלי" עניתי.
סוף המשמרת, אני יוצאת מהחנות כשכל הגוף שלי רועד. כן, עד כדי כך זה היה מפחיד. בן עמד ליד הכניסה, עם הטלפון שלו, הלכתי אליו בזהירות. "היי בן" אמרתי לו והוצאתי אותו מהשקעה בטלפון שלו. "היי" הוא אמר עם חיוך והכניס את הטלפון לכיס. "בוא נלך לשבת איפהשהו" הצעתי והתקדמתי קדימה מהר, השארתי אותו מאחורי. לא יכולתי אפילו להסתכל עליו.
תפסתי איזה ספסל באזור שלא היה בו אנשים והתיישבתי עליו. הוא התיישב לידי בשקט, נראה מאוד חושש מהשיחה וככה גם אני. "אה... קודם כל איך אתה מרגיש?" באמת שלא היה לי מושג איך אני הולכת להגיעה לנושא, הייתי בטוחה שאני המשיך את שיחת החולין במשך שעות. "אה... את יודעת, כרגיל, היו כאבי ראש בבוקר אבל עכשיו בסדר" "אחלה... ו... אתה זוכר משהו מאתמול?" "כן, אני זוכר... אני מניח שעל זה גם רצית לדבר נכון?" "אה.. כן... בערך" ושנייה אחרי שרציתי להתחיל, "אז לפני שאת מתחילה, אני רוצה לבקש סליחה כי אני יודע שמה שקרה אתמול היה ממש לא בסדר, ולמרות שזה היה האלכוהול אני הייתי אשם בזה במאה אחוז. ואת יודעת שאני לא התכוונתי למה שאמרתי לך כי את יודעת עד כמה אני מעריך אותך ואת כל מה שאת עושה בשבילי..." הוא התחיל לדבר במהירות והרגשתי דה ג'ה וו של בערך כל השיחות שהיו לנו. "טוב די!" פעם ראשונה שעצרתי אותו באמצע הסליחה שלו ועוד בכזאת אגרסיביות. כל כך נמאס לי כבר מכל החרא הזה. הבנתי שזה הרגע, זה הרגע שאני מספיק אמיצה להיות אני, ולעמוד על שלי. "אין לי כבר כוח לשמוע את כל הסליחות האלה בן" אמרתי בתסכול, "אני לא צריכה את הסליחות האלה כי אני יודעת שאתה מצטער עכשיו אבל עוד יומיים יקרה עוד איזה משהו דפוק בחיים שלך ואז אתה תשתה שוב, ואז אתה תקלע את עצמך בסיטואציה מפגרת נוספת, ואז אתה תבוא אליי ואני יצטרך להציל אותך ולשמוע את כל הסיפורים הכואבים שלך ואז כמובן שתבקש ממני סליחה מפורטת, ואין לי כוח לזה אוקי? נמאס לי" "אז..." הוא ניסה להגיד משהו אבל לא הייתי מוכנה לשמוע אותו, "תאמת שהסיבה האמתית שרציתי לדבר איתך זה כדי להגיד לך שאני... אני רוצה לגמור את הקשר הזה. הפעם לתמיד" "מה? אבל..." "אין אבל בן. אני לא יכולה להיות שם כל הזמן בשבילך ולהציל אותך. אני יודעת שיש לך בעיות והכל אבל אני לא זאת שיכולה לעזור לך לפתור אותם. אתה כבר בן אדם בוגר והגיעה הזמן שתלמד להתמודד עם זה לבד, אתה לא יכול לצפות ממני כל היום להציל אותך. כל הזמן הזה, תמיד כשהיינו ביחד זה היה אני שעשה בשבילך הכל, איכשהו זה היה מקובל עליי אבל עכשיו אני יודעת שזה לא יכול להמשיך ככה. אני החזרתי את הקשר הזה רק בגלל שהייתי כל כך רגילה אלייך בכל השנים האלה ולא חשבתי יותר מידי לפני שהכנסתי את עצמי לזה שוב. חשבתי שזה כבר מאחורי, שאני השתנתי ואתה השתנת אבל זה לא נכון. אנחנו נשארנו אותו דבר ומה שקורה עכשיו, זה בדיוק כמו מה שקרה לפני שנה. חוץ מזה שאני צריכה שתחשוב גם עליי אוקי? זה פוגע גם בי. אתה מכניס אותי למקומות שאני לא רוצה להיות בהם, אתה הופך אותי למישהו שאני מנסה לא להיות." "אבל אני לא עושה את זה בכוונה, אני באמת צריך אותך אלי..." "בן אתה לא צריך אותי. אתה צריך את עצמך, אתה צריך להתבגר" ואז הבעת הפנים שלו נהייתה עצבנית, לא אהבתי את הכוון של לאן שזה הולך. "אולי את מפחדת?! חשבת על זה? אולי את מפחדת לקחת אחריות? מפחדת לאכזב את חבר שלך אולי?!" "הוא לא חבר ש... מה ליאו קשור בכלל?! למה אתה חייב לערב אותו כל הזמן?" "תאמיני לי שהוא מספיק קשור!" "אתה יודע מה? כן, יכול להיות שהוא באמת קשור. יכול להיות שפשוט קשה לך לראות אותי עם מישהו אחר כי אני יודעת מה אתה באמת מנסה לעשות בן" "מנסה לעשות?! מה בדיוק אני מנסה לעשות?" "אתה מנסה להחזיר אותי אלייך! אתה חושב שאני לא שמה לב לכל הליטופים והנגיעות שלך, גם כשאני אומרת לך שזה לא מתאים אתה מתקרב, אתה ממשיך לגעת. המילים האלה שלך גורמות לי להרגיש שאני חשובה והכל רק כדי שאני אשאר איתך! ומה שאמרת אתמול זה רק מוכיח את זה יותר!" ברגע שאמרתי את זה כל התמונות של כל הרגעים האלה שבכלל לא עלו לי במחשבות אפילו לא פעם אחת הופיעו לי בראש. הרגשתי כל כך מגעיל עם זה. "תגידי לי עד כמה את חושבת שהעולם סובב סביבך?! בגלל זה את רוצה לעזוב בגלל כמה ליטופים של ידידים, של חיבה? ומה שאמרתי אתמול?! נו באמת שתיתי!" "אוי נו באמת בן, זה לא ליטופים לא של ידידים ולא של חיבה. אני לא מפגרת! אולי הייתי עד עכשיו כהתעלמתי מזה ככה, וכן, עשיתי טעות ללא ספק, אבל לא עכשיו! אני מכירה אותך טוב מאוד, אני יודעת איך הראש שלך פועל וזה לא סתם!" כל מילה הייתה יותר ויותר חזקה וכועסת. אני הייתי מוטענת מכל העצבים על בן מכל השנים האלה וגם מעצבים על עצמי. הוא התנהג כמו ילד שמפחד לקחת אחריות על המעשים שלו וזה כל כך שיגעה אותי! "כוסעמק אלי! נמאס לי כבר מהדרמות המזדיינות שלך! תפסיקי לבלבל לי את הפאקינג סכל עם כל התאוריות הדפוקות שלך והניתוחים הפסיכולוגיים המעצבנים שלך! אין לי כוח אלייך כבר אז באימא של רדי מהגב שלי, יש לי מספיק חרא על הראש ואם את לא רוצה להיות בן אדם ולעזור, אז לכי!" הוא צרח את הנשמה שלו והבנתי, עד כמה הוא חלש עכשיו, ועד כמה הוא ילד שלא מבין כלום. אלה היו אותם צעקות של פעם, שום דבר לא השתנה. הייתי בשוק ממנו שהוא עד כדי כך ילדותי ומסובך ועד כמה זה רחוק מלהיות מה שאני צריכה בחיים שלי. שתינו היינו במקומות אחרים לגמרי בחיים שלנו והשילוב של שתיהם ביחד הוא ממש לא הדבר הנכון. לא הבנתי איך לא ראיתי את כל זה קודם כשזה היה לי מתחת לאף והיו לי כל כך הרבה רמזים מסביב. אבל זה כבר לא כזה משנה, כי נפלתי ועכשיו לא פחדתי לקום וללכת, וזה מה שהכי חושב. החוכמה היא לא לדעת להתחמק מנפילות, אלה לדעת איך לצאת מהם. "אתה יודע מה? זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות" קמתי בעצבים מהספסל, ואז הרגשתי את היד של בן תופסת את היד לי בכל כך הרבה כוח.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

emma golod עקוב אחר emma
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נצנץ
נצנץ
אימלה מטורף אחד! שתברח משם! שליאו יבוא להציל אותה! יואוווו
הגב
דווח
emma golod
emma golod
מחר פרק חדש נראה מה יהיה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
emma golod
שלום, אני אמה- פרק 49
שלום, אני אמה- פרק 49
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 39
שלום, אני אמה- פרק 39
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 46
שלום, אני אמה- פרק 46
מאת: emma golod
שחור או ורוד- פרק 7
שחור או ורוד- פרק 7
מאת: emma golod
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ציצי גדול יותר וליקר עשבים
ציצי גדול יותר וליקר עשבים
מאת: L'Etranger surréaliste
פני
פני
מאת: ט"צ .
ההוא עם האקדח / השרוט
ההוא עם האקדח / השרוט
מאת: Izo Meich
עד שתיסע(#+18)
עד שתיסע(#+18)
מאת: W W
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה