כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

עבריינים צעירים/פרק 3

סיגריות

הייתי בדרכי למרפאה לפגוש את הרופא. רונלד אמר שאני צריכה לעבור כמה חיסונים. נכנסתי בלי לדפוק אפילו על הדלת, והבטתי בגבר שישב מאחורי שולחן לבן. היו לו שיער בהיר ועניים אפורות-ירוקות. "את בטח אליסון. בואי שבי," הוא הצביע על הכיסא מולו. התיישבתי מרוחקת כמה שיותר מהשולחן וממנו. "בת כמה את?" הוא שאל מעיין בדפים. "18," אמרתי. "את משקרת," אמר והוציא את הדפים שחיפש. "את רק עוד חודשיים בת 18 אם אני לא טועה," אמר. "איך אתה יודע את זה?" שאלתי. "הביאו לנו פרטים," הוא משך בכתפיו.
"אתה מתכוון לעשות לי את החיסון או מה?" שאלתי אחרי שבחן אותי. "כן, זה יכאב ממש קצת," אמר והוציא מחט מכניס את החומר אליה. איפה לוק? הוא עוד פעם נכנס למוחי. לא משנה באיזה מצב או באיזה סיטואציה. אני חייבת את לוק לצידי.
לא שמתי לב בכלל שהמחט נכנסה ושהוא גמר את עבודתו. החזקתי חתיכת נייר מעל הנקודה שבא נכנסה המחט והתחלתי לצאת. "אני פרנק דרך אגב," אמר. כאילו שאכפת לי
יצאתי מחדר המרפאה והתקדמתי לעבר המגורים של העובדים. לא ידעתי מה עוד אני צריכה לעשות אז פשוט נשכבתי במיטתי ונרדמתי.

התעוררתי כשזוג ידיים גדולות מנערות אותי. "אליסון! אליסון!" הקול הגברי נזף בי. "ל-לוק?" מלמלתי. "רונלד," תיקן אותי. מצמצתי כמה פעמים ועניי התנגשו בכחול עמוק. "מה אתה רוצה?" שאלתי בחוסר עניין ושפשפתי את עניי. "את צריכה לעבוד," אמר. "לא אני לא," אמרתי. "סליחה?" הוא הרים גבה. "שמעת אותי. אני לא עושה כלום. לא לפחות עד שלוק יגיע לכאן יחד איתי," אמרתי. "את לא במצב שאת יכולה להציב לי תנאים," אמר באיום. "אה, באמת? אז תראה אותי, אני לא מתכוונת לזוז מכאן עד שלוק לא יגיע לכאן איתי." "תעמדי ועופי לגינה!" אמר בכעס. הנדתי בראשי והתיישרתי במיטתי.
תוך רגע ידו תפסה בחולצתי ומשכה אותי לעמידה בכוח. ניסיתי לשחרר את אחיזתו בי אבל זה לא עבד. "תקשיבי לי טוב, את הולכת עכשיו לגינה ומתחילה להשקות את העציצים," אמר ופניו התקרבו לפניי. "לא," אמרתי בהדגשה. "לא עד שלוק יבוא לכאן."
"הוא לא יבוא לכאן," הוא צעק.
"אז אני לא עובדת!" צעקתי חזרה.
הוא הטיח אותי בקיר בחוזקה וצעק, "הוא לא רוצה לבוא לכאן! את לא קולטת שהוא עזב אותך? למה נראה לך שהוא לא נלחם והסכים לבוא כל כך מהר? כי הוא שמח סוף סוף להיפטר מהאחריות עליך! טוב לו איפה שהוא נמצא ואת צריכה להקשיב לי, כי אני יכול לעשות בך כרצוני. להרביץ לך, לשחרר אותך ואפילו להרוג אותך! אז כדאי לך להקשיב לי, כי אין לך אף אחד שם בחוץ!"
הבטתי בו בעניי החומות והגדולות ולפתע תקפו אותי פלשבקים. מהילדות ומהעבר הלא כל כך רחוק. הפסקתי לנסות להיאבק באחיזתו. אין טעם. הוא חזק ממני בהרבה, הוא יכול להרביץ לי כל רגע. הפסקתי פשוט הכל.
"או-קיי," אמרתי באטימות. "או-קיי?" הוא שאל לרגע מבולבל. "אני הולכת לגינה," אמרתי ויצאתי מהחדר. יצאתי לגינה והתחלתי להשקות את העציצים. שרה עבר לידי ושלחה לי חיוך. לא טרחתי אפילו לומר לה שלום. "עוד מעט יש ארוחת ערב- בשבע -אז כשתגמרי תלכי לחדר אוכל," אמרה. "איזה חדר אוכל?" שאלתי. "איזה עוד חדרי אוכל יש חוץ ממה שהראיתי לך?" היא שאלה בגיחוך. "אנחנו נוכל עם רונ- אה, הבוס?" שאלתי. "כן, אבל בשולחן אחר. הוא יאכל עם אנשיו," אמרה והלכה במהירות.
השקתי את הציצים באיטיות. אני נמצאת כאן פחות מ-24 שעות, וכבר נמאס לי מהמקום המסריח הזה. גמרתי להשקות את העציצים ונכנסתי חזרה לאחוזה הגדולה. הלכתי מאחורי שני עובדים גדולים שלא הפסיקו לפטפט על אחד מהבחורים שמתחו. "אליסון," נשמע קול מעט מוכר. הסתובבתי וראיתי את פרנק. המשכתי להתקדם במהירות מתעלמת ממנו. מה הוא רוצה ממני כבר? "מה אתה רוצה?" שאלתי כשהשיג אותי. "כלום. היה נראה שאת מעט בודדה אז באתי לארח לך חברה," אמר. "מי אמר שאני מחפשת חברה?" שאלתי ואספתי מחדש את שערי הכהה. הוא משך בכתפיו ונכנסנו לחדר אוכל. הוא הלך לשבת בשולחן עם הבוס, ואני הלכתי לשולחן העובדים. לקחתי קצת תפוחי אדמה והתחלתי לאכול במהירות. רוצה לעוף כמה שיותר מהר מהמקום הזה. יותר מידי אנשים מסביבי. יותר מידי אנשים מדברים. ויותר מידי מרונלד.
"הבאת את זה?" שמעתי לחישה משמאלי. "לקח הרבה זמן, אבל כן," נשמעה עוד לחישה. נהבטתי הצידה וראיתי שני נערים מעבירים חבילת סיגריות בניהם. "מה זה?" שאלתי והנערים נבהלו. "כלום," הראשון התאושש- שיער שחור מתולתלת ועניים כהות. "סיגריות. חשבתטי שאסור את זה כאן," אמרתי בשילוב ידיים. "מה תעשי? תלשיני עלינו?" השני אמר בזלזול. תספורת קצוצה ועניים חומות-ירוקות. "לא, אם תביאו לי שלוש סיגריות," אמרתי.
"שתיים." שחור השיער ניסה להתמקח.
"ארבע או שאני צועקת עכשיו שיש לכם סיגריות." אמרתי.
שחור השיער נאנח והביא לי ארבעה סיגריות. החבאתי אותם בכיס הג'ינס שלי ויצאתי במהירות מהמקום.
יצאתי מהאחוזה והלכתי מאחוריה. ישבתי ונשענתי על הקיר בעודי מדליקה את הסיגריה מכמה גפרואים שלקחתי בדרך והתענגתי על כל רגע.
"מה את חושבת שאת עושה אליסון?" נשמע קול גברי ומוכר.
------------

אז נראה שאליסון נתפסה. יש לכם חשדות מי תפס אותה מעשנת מאחורה?
אם יהיו יותר מ-7 הצבעות ויותר מ-10 תגובות אני אעלה עוד פרק השבוע הכי מהר שאני יכולה.
(אפילו שני פרקים אם ממש תפרגנו ;) )

Lian Jonson עקוב אחר Lian
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
חן בנלולו
חן בנלולו
דחןףףף
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Lian Jonson
4 היסודות- פרק תשיעי
4 היסודות- פרק תשיעי
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 10
עבריינים צעירים/פרק 10
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/ פרק 5
עבריינים צעירים/ פרק 5
מאת: Lian Jonson
עבריינים צעירים/פרק 6
עבריינים צעירים/פרק 6
מאת: Lian Jonson
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: Daniella Baazov
ההספד שלא היה
ההספד שלא היה
מאת: Nizan Zarotski
מרתק
מגע אסור 14
מגע אסור 14
מאת: Shir Shir
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי