כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 98

ערב בקולנוע עם שי הופך להיות מלא רגשות והשלמה על דברים שבכלל לא ידעתי

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 98: SKIN TO SKIN

אני מסתכלת החוצה אל הרחוב מהחלון שבחדר שלי וקצת מתקשה לקבל את זה שיורד גשם עכשיו. שנה שעברה בזמן כזה חגגנו את ליל הסדר, בדיוק באותו תאריך, והיה ממש חם. התארחנו בבית של סבא וסבתא, אני לבשתי גופייה והבטן שלי, שאז תום הייתה בתוכה, בלטה ממש. אמרתי לאמא שאני מעדיפה להישאר בבית מאשר לקבל נעיצות מבטים ולחשושים מרחמים. אמא דיברה עם המשפחה שלה על כך, וזה עזר בקטנה. בסוף הבעל של דודה שלי שאל מה הקטע של לשמור את ההיריון, ובחוסר רגישות של ממש עוד הגן על איתי בשל הגיל הצעיר שלו. הרגשתי מרירה כמו מרור, ישבתי רב הזמן בצד השולחן ("היא לא תתחתן ככה אף פעם, אוי ואבוי") ורק רציתי לחזור לחדר שלי. השנה, למען האמת, אין לי מושג איפה אהיה בליל הסדר. כלומר, נהיה. תום עכשיו חלק ממני והמשפחה, כמובן. קודם כל צריך להעביר את פורים שיהיה בעוד שבוע וקצת. אפילו לא קניתי לה תחפושת, למרות שמדובר בחג הראשון שלה בעולם. אני עסוקה כל-כך בנסיעות מבית החולים וחזרה, שאני לא מצליחה לעשות עוד דברים במקביל, ואני יודעת שאני חייבת.
הייתי עם איתי עד אחרי הצהריים. הוא התעקש שאשאר איתו גם אחרי ארוחת הערב והתעקש שאדבר עם אמא שלו, שהגיעה אחרי שעזבתי. סירבתי. הרופא שלו שיער שהשחרור יהיה בשבוע הקרוב, רק נשאר שבאמת הכאבים בחזה יעברו לגמרי. בבוקר, כשהגעתי, הוא עוד ישן והיה מחובר למסכת החמצן. כשהוא התעורר הוא ניסה להוריד אותה, אבל אז התחילו הכאבים מחדש ושוב הוא קיבל כל מיני משככים למיניהם. די שיגעתי אותו שיאכל הפעם גם וינסה משהו מעבר למעדן, נגיד חביתה עם לחמנייה. אני מודה שזה מרתיע אותי, שאצטרך לטפל גם בו וגם בתום, ושביט איכשהו תהיה מעורבת... אני מפחדת מהשחרור שלו.
הנייד שלי מצלצל ומעיר אותי מכל המחשבות. אני רואה על הצג את השם של שי ותוהה אם לענות. אני באמת אוכלת סרטים אם אני חושבת שזו שביט. ואם כבר סרטים, אז בסוף עניתי ושי רוצה שנלך לסרט ביחד. היא בדירה של איתי עם ההורים שלה וממש משעמם לה.
"זה רעיון טוב," אמא אומרת כשאני משתפת אותה. "אני לא זוכרת מתי יצאת בפעם האחרונה ביום שישי. תשני אווירה."
שי מגיעה באוטו של איתי, ואנחנו נפגשות בכניסה לקולנוע. היא מחבקת אותי חיבוק חזק. "איזה גשם מעצבן!" היא קצת רוטנת. "רציתי ללכת לרוץ בפארק שיש ליד הבית שלכם. אוף."
אני נושכת את הלשון ובסוף לא שואלת אותה מה זה "שלנו". אני בעיקר שותקת כשהיא עומדת מול הסרטים שיתחילו בחצי השעה הקרובה ובוהה בה. שי גבוהה כמו כל המשפחה שלה, כמעט 1.80. היא לובשת חולצת בטן לבנה עם קשר מעל הפופיק כשנראית כי המעיל שלה פתוח ומכנס שחור. אני לבשתי סתם סוודר וג'ינס ושמחה לדעת ששתינו לא ממש התאפרנו.
"קומדיה או אקשן?" היא מתייעצת ומצביעה על האופציות.
אני מרימה את שתי הכתפיים. "מה שבא לך."
"למה את יותר מתחברת?" היא קוראת במלמול את התקציר של סרט הקומדיה. "הוא נראה לי די דבילי."
"אז אקשן."
"סתיו, את צריכה לשתף פעולה, לא לתת לי לבחור." היא מצחקקת. בסוף אנחנו הולכות על הקומדיה, שבאמת היה גרוע.

"נראה לי שהם סגרו מטבח."
"אם לא תשאלי, לא תדעי."
"מה הסיכוי שיש שם מישהו שמבשל עכשיו?"
"נו," אני גוערת בה.
אנחנו עומדות מחוץ לבית הקפה שליד הקולנוע, וקצת מצחיק אותי שאנחנו מתווכחות. שי רעבה, אני פחות, אבל לא אכפת לי לנשנש משהו ולשבת איתה.
שי ניגשת אל המארחת בזמן שאני מוציאה את הטלפון מהתיק לבדוק אם פספסתי משהו. למרבה ההפתעה, 0 הודעות ו0 שיחות. אני לא מבוקשת כבר הרבה זמן, בעיקר כי אין לי באמת חיי חברה מאז שהפסקתי לצאת עם שגיא. אני עוד לא מספיקה להשלים את המשפט וכבר שי חוזרת.
"צדקת." היא מתחילה להתקדם חזרה לכיוון הכניסה של בית הקפה. "בואי."
"אה, פתוח?" אני מנסה להיזכר בתפריט כאן.
"יאפ."
עם כל הכבוד לסרט, בו בעיקר שותקים, זה הבילוי הראשון בעצם שלי ושל שי. אני מרגישה ממש מובכת כשאנחנו יושבות זו מול וזו ומעיינות בתפריטים. היא מסמנת עם האצבעות שלה במנת הפתיחה משהו עם חצילים ולחם ובעיקריות ניוקי. אני לוקחת פנקייקים. היא פותחת עלי זוג עיניים כשקולטת את זה.
"סתיו, מה קרה לתזונה שלך?!"
אני מצחקקת. "נשארה בקומה כנראה."
"את לא רוצה להחזיר את שרירי הבטן?"
אני מנידה את הראש מהר. "לא, לא. טוב לי ככה."
שי נראית משועשעת. היא מוציאה את הנייד שלה שוב, ובהתאם לגיל שלה אני מניחה שהיא מתעדכנת שוב באיזו רשת חברתית. במהלך הסרט נגיד היא עשתה סלפי בקולנוע והעלתה סטורי. אני טועה. היא נכנסת לגלריה ואז מדפדפת עד לקבצים של חודש יוני. היא מחברת את האוזניות שלה למכשיר תוך כשהמלצרית לוקחת מאיתנו את ההזמנות.
"מה זה?" אני שואלת תוך כדי שהיא מסובבת את המסך כך שהוא מלא כעת. אני מזהה סרטון ובתמונה הקפואה רואה את איתי ותום טיפה מטושטש.
"סרטונים מהימים הראשונים של תום בעולם." היא מצביעה על האוזניות. אני אוספת אחת.
"איך זה שלא ראיתי את זה עד היום?" אני שואלת רגע לפני ששי לוחצת על PLAY.
"עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא," היא מדקלמת איזה משפט ולוקחת אוזנייה בעצמה, אף על פי שהיא בטח ראתה את הסרטון הזה מיליון פעם.
אני ישר מזהה את הפגייה. שומעים ברקע דיבורים וצפצופים ממכשירים ומכונות שונים. איתי נראה יושב על ספה, בלי חולצה, ותום צמודה לגוף שלו בסוג של חיבוק עוטף וחם. זה מה שנקרא SKIN TO SKIN. היא מכוסה בשמיכה וחוץ מהראש הקטנטן שלה והיד שלה, שמחוברת לצינור זעיר, לא רואים עוד חלקים מהגוף שלה. העיניים של איתי שקועות עמוק בתוך העיניים של תום, שמסתכלת עליו חזרה. אני גם יכולה להבחין בכך שהיא תופסת לו את אצבע אחת עם כל האצבעות שלה.
הקול של שי נשמע בבירור. "יש לאחיינית שלי שם סוף סוף."
איתי מרים את המבט אליה/ אל המצלמה ואני ישר רואה שהעיניים שלו אדומות. הוא חושף את השם שלה, "תום."
תוך רגע אני מבינה ממתי בדיוק הסרטון הזה ומרגישה איך הנשנוש שאכלתי לפני כמה שעות עולה לי בגרון. פתאום לא בא לי לאכול בכלל.
"וואו." הקול של שי נחלש.
שביט מופיעה בסרטון, יושבת צמוד לאיתי על הספה. "אתה בטוח בשם הזה, איתי?"
"אחרי הלילה שעברנו- בוודאות." הוא נשמע קר ומשנה תנוחה לאחיזה בתום. אני חושבת שהוא בכה ובגלל זה העיניים שלו ככה, טיפה נפוחות גם. נראה כאילו התואר החדש שנוסף לו-אבא-לא מאיים עליו בכלל. הוא נראה כל-כך מנוסה פה. "יש לה את אותו מבט כמו שלה, זה מדהים."
"היא דומה לך כל-כך, כולם צודקים פה, על מה אתה מדבר?" שי שואלת בסוג של תמימות, ושביט מבקשת ממנה לכבות את המצלמה. והסרטון אכן נגמר.
אני לא יודעת מה לומר. תוסיפו לזה שהחצילים והלחם של שי מגיעים, והריח גורם לי להסתחרר.
"תחזירי את האוזנייה," שי אומרת. ביד אחת היא חותכת קצת מהלחם ובשנייה מדפדפת לסרטון נוסף. אני מזהה ישר את הסלון בדירה של איתי. אני גם מצליחה לראות שהשעה ארבע בבוקר בשעון שעל הקיר. האור הראשי דלוק, אבל מעומעם. איתי שוב בלי חולצה על הספה הגדולה, תום צמודה לגוף שלו בלי בגדים, ושביט יושבת ליד שניהם.
"תום באה הביתה!" הקול של שי נשמע מתלהב. "וזה הלילה הלבן הראשון שלה ושל אבא איתי. עכשיו הוא הצליח להרגיע אותה-" והיא עוד לא מסיימת את המשפט, ותום בוכה מחדש.
"אני לא מבין למה היא לא נרגעת," איתי אומר ומנסה לשנות את התנוחה. "מתחילה לכאוב לי היד."
"אתה תתרגל." שביט נשארת שלווה ומסייעת לו באחיזה של תום.
"למה את לא עוזרת לו?" שי שואלת ומתמקדת בתום. הפנים שלה נהיו אדומות מהר. הבכי שלה כואב לי.
"כי כל עוד אין לתום... אין לה... אין לה אמא... איתי יגדל אותה והוא יצטרך לעשות את הדברים האלה לבד. אני רוצה שהוא יסתדר." היא לא מסתכלת על המצלמה בכלל.
"האחיות בפגייה אמרו שאני צריך להישאר איתה ככה, צמודה לעור שלי, כמעט כל הזמן בימים הראשונים שלה בבית." איתי מנער את הזרוע הארוכה שלו לרגע. "היד נרדמת לי מהר, והיא לא נרגעת."
שביט מצליחה להכניס בין הזרועות של איתי כרית. "תנסה להאכיל אותה שוב."
עכשיו יש בקבוק ביד שלה, והיא מושיטה אותו לאיתי שמכניס אותו לפה של תום. היא שותה ויש שקט.
"שי, תכבי את המזגן. אני חושב שקר לה." איתי רציני מאוד, מסתכל לשבריר שנייה על המצלמה.
והסרטון נגמר כששי איכשהו מצלמת את הספה הנוספת בסלון ו... מה?! מה קרה לה?
"מה זה?!" אני שואלת ישר בתדהמה. "למה יש עליה כל-כך הרבה דברים של תינוקות?"
"לתום לא היה חדר חודשיים," היא עונה הכי כבדרך אגב.
"את זה הבנתי, היא ישנה עם איתי במיטה. אבל הדברים נשארו ככה?" אני קצת הרבה המומה, שי פחות.
"כן. רק אחרי חודשיים טליה נסעה איתו לקנות לה חדר וזה... שתדעי, לא סבלתי אותה מהרגע הראשון שהיא באה. זה האופי המעצבן הזה של אח שלי."
"טוב, די, די." אני מעדיפה לא להתרכז בזה. "יש עוד סרטונים?"
"כן, עוד שניים." שי לוגמת ממיץ התפוזים שלה ומדפדפת לסרטון אחר. "הנה."
אני מחזירה את האוזנייה תוך כדי שהיא מפעילה אותו. המקום הוא החדר של איתי, יותר נכון המיטה הענקית שלו. הוא שוכב על הבטן ומסתכל על תום שישנה על הכריות כששי בדיוק מופיעה.
"קרצייה. את תעירי אותה." הוא מסמן לה להיות בשקט. עכשיו אני מבחינה שכף יד אחת ענקית שלו על הגב הזעיר שלה. עם השנייה הוא ניסה לעשות סלפי כנראה.
"איזו פיצית היא," שי לוחשת.
"היא פגה, יא גאון." איתי מחייך חיוך מלא גומות ומקרב את הפנים שלו לפנים של תום. הוא נותן לה נשיקה בלחי. "אני לא מאמין שאת שלי. אני לא מאמין שאני מצליח להבין איך לתפעל אותך בסוף."
"גם אני לא," שי ממלמלת.
איתי אוסף כרית אחת מהערימה שיש שם ומעיף לכיוון שי. "לכי מפה. את יודעת כמה זמן לוקח לי להרדים אותה?"
"אתה כבר מומחה. עוד לא עברו שלושה שבועות משהיא איתך בבית ותראו אותך."
תום מזיזה את היד הקטנה שלה. איתי מנשק לה אותה. "לישון, פיצוש, לישון."
"פיצוש," שי מצחקקת. "אתה אבא חד הורי למופת."
איתי שולח אליה מבט כועס ממש, והסרטון נגמר.
בדיוק המלצרית מגיעה לשולחן שלנו ומזל שיש מים קרים עם הפנקייקים שלי.
"הוא היה מאוד רגיש בתקופה הזו, כשהיינו קוראים לו ככה. נכנס לתפקיד הזה ממש חזק," היא מוצאת צורך להסביר את שאמרה תוך כדי שמרחיקה ממנה את החצילים והלחם ומתפנה אל הניוקי.
"אני בהלם." אני לוגמת חצי מכוס המים הגבוהה שלי.
"הגיוני." שי מדפדפת לסרטון האחרון. "שמרתי אותו בכוונה לסוף למרות שהוא צולם כמה ימים לפני הסרטון שראית עכשיו. אני יודעת שמערכת היחסים שלך ושל אמא שלי לא משהו בכלל, ואולי כשתראי אותו תחשבי עליה דברים אחרים."
"כן, בטח." אני מגלגלת את העיניים.
אני מעמיסה על הפנקייקים שלי מלא שוקולד, ריבת חלב, ריבת תות וכל מה שאפשר תוך כדי ששי מפעילה את הסרטון. הוא צולם בסלון בבית שלהם בקיבוץ. במבט לאחור, מסתבר ששי צדקה...

איתי, לבוש בחולצה שחורה, הולך הלוך ושוב בין הספות כשתום שעונה על הכתף שלו. היא נראית חצי רדומה. "אני מפחד לקחת אותה לחדר," הוא אומר ומגלגל את העיניים כשמבחין בשי מצלמת. "מה נסגר איתך ועם הסרטונים האלה, תגידי?"
"מה אכפת לך?" הקול של שי נשמע.
שביט מופיעה עם מוצץ ביד ונותנת אותו לאיתי, כי בטח בגלל הבדלי הגבהים בניהם יהיה לה קשה מאוד לשים אותו לתום בעצמה בפה. "תנסה שוב."
"נו, אמא." איתי רוטן. "אמרתי לך שהיא לא אוהבת את זה." הוא מתרחק ממנה.
"עכשיו אתה מבין למה אמרתי לסתיו אז כשנפגשתי איתה לבד שאתם שניכם לא מוכנים לגדל תינוקת? אתה לא מוכן לנסות שום דבר ומתקבע."
"מה מתקבע?!" הוא לוחש בטון עצבני. "שבועיים שלמים ניסיתי לשים לה את זה בפה. אין, היא לא רוצה."
"אז הפיתרון שלך זה ללכת איתה ככה, על הגוף כל היום ולישון איתה צמוד בלילה? אתה טועה, איתי." שביט נשמעת כעוסה גם. "מספיק עם הרכושנות הזו שאתה לא נותן לאף אחד להתקרב אליה מצד אחד, ומצד שני אתה רק בוכה, תרתי משמע במקרה הזה, על כך שקשה לך עם זה שסתיו מפספסת את השבועות הראשונים של תום."
"היא מחייכת!" שי קוטעת את השיחה ועושה ZOOM לפנים של תום. היא באמת מחייכת עם עיניים עצומות.
"יש לה גומה, ראית?" איתי מצמיד את השפתיים שלו לשפתיים הפיציות של תום. "העתקת מאבא, אה?"
"תתייחס למה שאמרתי." שביט מתעקשת ומשלבת ידיים.
"מה את רוצה, אמא? גם את וגם אבא יודעים שאם סתיו הייתה ערה עכשיו, היא לא הייתה נותנת לכם להתקרב אליה." כנראה כואבות לו הרגליים כי הוא מתיישב על הספה, אבל משאיר את תום על הכתף שלו ומכסה אותה בשמיכה דקה. אני מניחה שקר שם בבית שלהם בגלל המיזוג.
"ולך היא הייתה נותנת?" שביט מפתיעה אותי. מפתיע אותי שגם שי ממשיכה לצלם.
איתי עונה ברוך, "אני רוצה להאמין שכן."
"האומץ שלה ללכת נגד כל העולם גורם לי לראות צדדים בך שבחיים לא נחשפתי אליהם כאמא שלך." אני לא מצליחה לזהות את הטון של שביט. הוא ביקורתי או אולי שמח? "ואני משתוקקת שהיא תתעורר כבר כדי שתראה אותך הולך ככה עם תום עליך-"
"ומחליף לה חיתול." הקול של שי נשמע שוב, צוחק.
"גם." שביט מחייכת. "אולי בסוף... לא, בעצם, סתיו עשתה את הדבר הנכון כשבחרה לשמור את ההיריון. המצב הזה חולני ומדאיג, שהיא לא פה עכשיו, אבל בו זמנית הוא סוף סוף מלמד אותך מה זו אחריות."
"את מצדיקה את סתיו?!" שי נשמעת בהלם.
שביט מסתכלת עליה. "את עוד מסריטה?"
"כן. יבוא יום ואני אראה את זה לסתיו."
איתי מרים את העיניים שלו אל שי/ המצלמה מבהייה בהשם יודע מה. "אני מקווה שהיום הזה יגיע."
"עוד פעם אתה מתחיל?" שביט נוזפת בו ומתיישבת לידו. "כשאתה עם תום יותר מדי זמן לבד במהלך היום, אתה מתחיל לדבר שטויות. תן לי אותה, צא לחדר כושר או לריצה. ובערב תקבע עם אביטל."
"בטוח?" הוא מושיט את הידיים שלו כדי להעביר את תום אל שביט, ותום ישר מתחילה לבכות.
"אבוד, אמא. היא אוהבת רק את איתי." שי מצחקקת בסוג של רוע. "היא לא אוהבת אותך ואת אבא, בדיוק כמו אמא שלה."
ואני מצליחה לראות רגע לפני שהסרטון נגמר את איתי מגניב חיוך קטן.

"נו?" שי הופכת את מסך הנייד שלה ומסתכלת לי עמוק בעיניים.
"מה נו?" אני דוחפת לפה חתיכת פנקייק עבה, העיקר לא לדבר.
"מה דעתך?"
אני מרימה את שתי הכתפיים שלי.
"אתם חייבים לגור ביחד. חייבים. רק כדי שתראי את כל מה שכולנו ראינו. את לא באמת ראית את אבא איתי בפעולה עדיין."
אני מגחכת. "אבא איתי בפעולה."
"כן, כן. הוא אבא. אני גם לא מאמינה לזה עד היום."
"ואיך את כדודה שי?" מוזר לי פתאום להגיד את זה, אבל בתכלס זאת המציאות.
היא מראה לי את תמונת המסך שלה, שזו היא ותום ביחד ומנשקת את הצג. "מאוהבת באחיינית שלי."
"כמה זמן איתי ותום עשו את הSKIN TO SKN הזה? יותר מהזמן שאמרו לו, נכון?" אני מתחילה לחבר את כל החלקים בשעה טובה.
שי מהנהנת. "היא ישנה עליו במיטה לפעמים. היא כאילו מחבקת אותו כשהוא שוכב על הגב."
"אה."
"נו, עזבי רגע את הלגור ביחד איתו באמת. כל דבר כשיגיע הזמן. עם אמא שלי את תדברי?"
"לא נראה לי." אני מתחילה להרהר בסרטון האחרון. פתאום ראיתי צד מרוכך בהרבה בשביט. "אני כאילו לא יודעת מה להגיד ממש."
"היא צריכה להתנצל, ללא ספק." שי מסמנת למלצרית להביא חשבון ולוקחת לי פנקייק אחד. "ואז יהיה נהפוך הוא ונהיה כולנו משפחה שמחה ומאושרת!"
"פורים?" אני משתפת את שי בזה שלתום אין תחפושת.
"אז מחר נחפש בצהריים. אני גם ככה משתעממת פה במרכז בלי חבר שלי." היא מתחילה לצחוק. "נחפש אותה לפיצה, כי היא פיצוש."
ואני מחייכת בקטנה ומקווה שמחר מזג האוויר יהיה טוב יותר כדי שאביא את תום לאיתי שוב. עכשיו, ללא ספק, מובן לי למה אי אפשר להפריד בניהם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
רחלי גולדשטיין
רחלי גולדשטיין
מחכה לסוף הטובבבב שבו איתי וסתיו יהיו ביחד ♡♡♡ לגבי שביט מקווה שזה יסתדר, אבל גם אם לא זה ידוע שבדר"כ חמות וכלה לא כל כך מסתדרות
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
חחח רמזת לעצמך משהו שנכון לסוף
הגב
דווח
guest
שלא תביני לא נכון, אני מאוד אוהבת את הסיפור, אבל מה קורה איתך?
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
רגשות מפלסטיק- פרק 3
רגשות מפלסטיק- פרק 3
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
תקועה- פרק 36
תקועה- פרק 36
מאת: Lee B
איך להכיר כוסיות
איך להכיר כוסיות
מאת: מרינה בר
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מכתב אמיתי שמסכם שנה
מאת: חובבנית אלמונית
בחורה של פעם
בחורה של פעם
מאת: chen Shitrit
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף