כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

עבריינים צעירים/ פרק 2

התחלנו לעבוד

התעוררתי בחדר לבן, על מיטה לבנה עם סדינים לבנים. מצמצתי כמה פעמים מהאור המסנוור שבקע מהמנורה. נגעתי בגבי והרגשתי תחבושות באזור שבו היו פצעים. מה שגם שמתי לב שהחליפו לי בגדים. חלוק כחול שיש במרפאות ובבתי חולים. התיישבתי בזהירות במיטתי, וכאב ראש תקף אותי.
"אה, הינה התעוררת!" נכנסה מישהי לבושה בלבן, ובאה לסדר לי את הכריות בגב. היא הושיטה לי כמה כדורים אבל סירבתי להכניס אותם לפי. מאיפה אני יודעת מה זה? "זה יקל לך את הכאב ראש," היא ניסתה שוב לגרום לי להכניס אותם לפי, אך ללא הצלחה. "איפה אני? מי את? איפה לוק?" שאלתי והעברתי יד בשערי הכהה. "לא מתפקידי לענות על השאלות שלך. עוד מעט הבוס יבוא," היא אמרה, שמה את הכדורים בשידה לידי ויצאה מהחדר.
איפה לוק לעזאזל ואיפה אני? מי זה 'הבוס' הזה? ואיפה השמן והשמנה שירביצו לי על שישנתי עד מאוחר? ראשי פעם בחוזקה והצצתי בכדורים לידי. מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? הכנסתי את הכדורים לפי ובלעתי אותם עם כוס המים. תוך כמה דקות באמת הרגשתי בשינוי והראש לא כאב לי, ויכלותי להתרכז. ולהיזכר.
שיט, שיט, שיט. מכרו אותנו. הפרידו אותנו. הוא הלך עם צ'רלס הזה, ואני תקועה עם השני. איך קוראים לו? אה נכון, רונלד. "לעזאזל עם החיים האלה," מלמלתי, והדלת נפתחה. נכנס לחדר רונלד עם אותה חליפה שחורה. "איפה אני?" שאלתי ישר. "בבית שלי. מקום העבודה שלך," אמר. "סליחה?" אמרתי. "שעת אותי בפעם הראשונה לא?" הוא הרים גבה והתיישב בכיסא לידי. "איפה לוק? הוא גם דאן? הוא קרוב? אני אראה אותו? הוא בסדר?" שאלתי מלאת דאגה עליו. "כן, הוא בסדר," הוא אמר מתעלם משאר שאלותי. היתה שתיקה מעיקה לכמה רגעים, ואני התעסקתי בשמיכה שכיסתה אותי. "את צריכה הלתחיל לעבוד עוד חצי שעה. את תגיעי לחדר העובדות ומישם ידריכו אותך אחת מהמשרתות," אמר כעבור זמן מה. "מה אני צריכה לעשות?" שאלתי בהרמת גבה. "לסדר, לנקות, לבשל, להגיש אוכל. דברים כאלה," אמר והעביר יד בשערו הזהוב.
לפתע שמתי לב שמשהו חסר לי. "איפה הסיגריות שלי?" "זרקתי אותם. את לא הולכת לעשן בבית הזה," הוא אמר. "סליחה?! מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!" שאלתי בעצבים. "הבוס שלך. ואת לא תדברי אליי ככה אם את לא רוצה לחטוף עונש!" אמר. "עונש? מה אני בת עשר?" גיחכתי.
היה נראה שניהל קרב בינו לבין עצמו לפני שתפס לי ביד וגרר אותי ברחבי כמה מסדרונות. "פשוט תישארי כאן, ושרה תדריך אותך לגבי העבודה שלך," אמר והלך. נכנסתי לחדר גדול בו היו עשרות מיטות קומתיים. כולן היו ריקות חוץ ממיטה אחת, שמי-שהיא החליפה לה מצעים. התכוונתי לצאת חזרה לבחוץ, אך האישה הסתובבה לעברי בחיוך. "אה, את בטח אליסון!" היא אמרה בחיוך, והחלה להתקדם אלי. "כן, את שרה?" שאלתי ובחנתי את פניה. היא נראית בת 19 לכל היותר. "כן. בואי אחרי אני אראה לך את המיטה שלך," אמר והלה ללכת עד לקצה החדר. היא הצביעה על המיטה האחרונה היחידה שפנויה.
"את יכולה להניח את הגברים שלך מתחת למיטה."
"לא הבאתי כלום."
"באמת?"
"כן."
"למה?
"אני לא חושבת שזה עניינך," אמרתי בארסיות.
היא שתקה לכמה רגעים ואז החוותה לי בידה לבוא אחריה. הלכתי אחריה עד שהגענו למטבח ענק. "כאן תבשלי את האוכל. אם את מבשלת, את מנקה את הכלים אחרייך." אמרה והבטתי בעובדת חרוצה שהכינה משהו שנראה כמו מרק. שרה המשיכה להתקדם במהירות והראתה לי כל מקום בבית הגדול. "חדר אוכל, מחסן, חדר חומרי ניקוי, הגינה..." וכך זה המשיך בעודי מנסה לעקוב אחרי הדברים. "כאן זה המקלחות, יש כאן את הבגדים שלך עם המידה הנכונה. תחפשי את התא שלך תתקלחי ואז תלכי לנקות את הסלון," אמרה שרה והלכה במהירות. נכנסתי למקלחות- לא הייתה שמה אף אחת. טוב, מן הסתם כולן עובדות. הורדתי את החלוק הכחול והגדול שהייתי בוא ונכנסתי מתחת לזרם המים. קרצפתי את גופי בחוזקה. מנקה את כל הזוהמה מהמוסד. אני צריכה את לוק. אני לא אצליח בלעדיו. אני פשוט אברח מכאן בהזדמנות הראשונה שלי
גמרתי להתקלח ושמתי את מדי העובדות שלנו. חולצה שחורה וג'ינס שחור. לא הרבה אופציות בסהכ. התחלתי ללכת לפי זכרוני לעבר הארון לחומרי ניקוי והוצאתי מגב ודלי. התחלתי למלא את המים מהברז במטבח, והוספתי חומר שהיה נראה לי כמו החומר המתאים. "מה את עושה?" שמעתי קול צפצפני מאחורי. הסתובבתי וראיתי עובדת נמוכת קומה הנראית בת 19 גם היא. "מנקה," עניתי. "לא! את מוסיפה חומר לניקוי שירותים בשביל דלי לרצפה!" אמרה בזעזוע. "אה, אמ, סליחה. כנראה התבלבלתי," מלמלתי. "את לא יודעת לקרוא?!" היא שאלה, ולפתע הופתעתי איך היא יודעת. רק לאחר מכן הבנתי שהיא לא התכוונה לזה באמת סתם חיפשה דרך להעליב אותי או משהוא. היא מילתה לי דלי חדש עם החומר הנכון והתחלתי להתקדם לעבר הסלון בשביל לשתוף אותו.
----
לא ממש אהבתי את הפרק הזה, הוא צא לי טיפה מבולגן ולא מסודר. הפרק הבא יהיה יותר טוב בלי נדר.
אל תשכחו להגיב ולהצביע! :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lian Jonson עקוב אחר Lian
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל סיאני
אביטל סיאני
המשך
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
מאת: שירה כהן
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl