כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לי הכל- פרק 96

איתי נשבר ומתחיל לבכות. "החלום התרסק לי בפרצוף. הכל בגללי".

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 96: לא לשחרר

אני מודה שבהתחלה אני קצת בהלם, למרות שזה היה צפוי. מאוד צפוי. התזמון מבחינתי קצת בעייתי, הרי היה לנו מושלם בחדר. רק שהם צודקים, אי אפשר לדחות את מה שידוע שיקרה. אי אפשר למשוך את זה לנצח.
אני מהנהנת ולוחצת על כפתור המעלית שנסגרה מחדש. "אם ככה, אני אחזור לפה בערב."
יונתן מהנהן חזרה. "אני חושב שזה רעיון טוב."
אני נכנסת למעלית ודוחפת את העגלה פנימה כשאני רואה את יונתן הולך בעקבות ההנהלה עם פרצוף על הפנים שאני לא אוהבת בכלל.

בסוף הרעב מנצח ואני מוצאת את עצמי באיזה סניף של ארומה באחד מתחנות הדלק בדרך הביתה. תום הספיקה להתעורר בנסיעה לכאן, ולמזלי היא בשקט בעגלה שלה ובוהה בצעצועים. פחדתי שהיא תתעורר ותבכה כי איתי לא לידה...
"סתיו?"
אני עוד לא מסיימת את המחשבה וכבר מרימה את הראש ומחפשת מי זיהה אותי וקרא בשמי. מהר מאוד אלה, שלמדנו ביחד בתיכון, מופיעה ממש צמוד למקום בו יושבת.
"היי." אני מוציאה את קש האייסקפה מהפה. "מה מצב?"
"מה, נולדה לך אחיינית?" היא מציצה בעגלה ופתאום נדהמת. "מה, מתי את ואיתי הספקתם להתחתן ולהוליד תינוקת? היא ממש דומה לו, יו. זה כאילו רק אתמול שציירתי לכם את השלט לדירה."
ואז אז נזכרת שיש אנשים שיש להם חיים וממש לא אכפת להם מהחיים שלי או של איתי. אני לא רוצה להסתבך במילים ובסוף בוחרת בלהיות כנה. "כן, זאת הבת שלנו. לא התחתנו אבל. עדיין."
היא מסתכלת על תום הפעם יותר לעומק ואומרת, "היא יפה אמיתית."
"תודה." אני לא יודעת עד כמה השיחה הזו מרגישה לי בנוח. "את עוד מציירת?"
"את האמת שלא יצא לי להכין שלט מאז שאת ביקשת ממני. אני מציירת פה ושם, אבל זה לא באמת כסף."
אלה לא נותנת לי אפילו לשאול מה קורה איתה בחיים וכבר אוספת את הסלט שלה כשקוראים בשמה ויוצאת החוצה. בקושי ביי נורמלי היה פה.
אני חוזרת בראש על השיחה הקצרצרה כשהייתה כאן. אמרתי עדיין... אני נודדת במחשבה לבית החולים ומניחה שאיתי מקבל את הבשורה ואולי בוכה. עולה בי חשש שהוא יזיק לבריאות שלו אם יכנס עכשיו לדיכאון, ואני מפנימה שאני חייבת להיות שם בשבילו.
אני מגיעה לבית ריק וקצת מתעצבנת שאמא ואבא לא עונים. אני צריכה לשקול שתהיה לי בייביסיטר, כמו שיש לאיתי בעצם. הטלוויזיה בסלון דלוקה על ערוץ הספורט. עניין של זמן עד שהידיעה תצא החוצה.
כשהדלת נפתחת, ואני על השטיח עם תום שבאוניברסיטה, אני נבהלת. בסוף זו אמא.
אמא מוציאה את המפתח מהדלת ומתקדמת לעברי. "איזה גשם בחוץ, כאילו עכשיו תחילת החורף ולא הסוף."
אני לא אומרת כלום ומושיטה לתום את בובת הפיל שהיא קיבלה מרותם.
"איך איתי קיבל את תום? היא שמחה לראות את אבא שלה?" אמא תולה את המעיל שלה על אחד מהכיסאות שבפינת האוכל.
"שמחת לראות את אבא?" אני שואלת את תום, ותוך רגע היא אומרת...
"אבא."
אמא קופצת ישר. "מה, היא מדברת?!"
"אומרת "אבא" זה לא בדיוק לדבר. היא אמרה את זה בבית חולים, ואיתי ממש בכה. אני די בטוחה שהוא בוכה גם עכשיו, ולא בגלל זה."
"רגע, מה?" אמא נעמדת מולי.
אני מרימה את הצוואר. "חשבתי שהיום הזה יהיה מיוחד כי תום בעצם אמרה את המילה הראשונה שלה, אבל כשיצאנו מהחדר ההנהלה של מכבי הייתה שם, ואת יכולה לנחש למה הם באו."
"את מתכוונת למטרת הביקור?" אמא מתרחקת ומתחילה ללכת לכיוון המטבח. "רוצה תה?"
"מה תה עכשיו? אמא, מכבי משחררת אותו. הוא מסיים חוזה בסוף העונה וזהו."
"ידענו את זה כבר הרבה זמן, אין חדש." אמא פתאום קרה יותר ממזג האוויר בחוץ. "את לא צריכה להרגיש רגשות אשם על דברים שאיתי עשה. הוא צריך לספוג את האחריות עליו, ומין הסתם יהיה לו קשה, אבל לך אין שום קשר לזה, סתיו."
"אני רוצה ללכת להיות איתו." אני קמה מהשטיח ומנערת את הידיים.
"את יודעת שההורים שלו שם, למה זה טוב? תשמרי על היום הזה מיוחד, שתזכרו אותו מיוחד. אם תלכי את יודעת טוב מאוד מה יהיה והאווירה תיעכר ו... סתיו, לא." אמא מוציאה שתי כוסות זכוכית מהארון. "תשתי תה ותנוחי. תשחררי."
"לא לשחרר, זה לא הזמן לשחרר." אני נשענת על השיש.
"לפעמים את עקשנית שזה משהו, שביט צודקת בקטע הזה." אמא עוצרת ליד קופסת הסוכר. "תזכירי לי כמה את שותה? פעם היית עם כפית אחת-"
אני קוטעת אותה ומשיבה, "שלוש."
"כמה קילוגרמים עלית, את יודעת?"
אני מגלגלת עיניים. "נו, אמא. מה את משנה נושא?"
אמא חוזרת לסלון, מכבה את הטלוויזיה ובסוף נאנחת כשאני מדליקה אותה מחדש תוך כדי שאני מתארגנת ליציאה. "פייר?" היא ממלמלת. "התייאשתי ממך."

כשאני מגיעה לכניסה לחדר בו איתי מאושפז כבר שעת אחה"צ מוקדמת. אני שומעת אנשים מדברים בפנים ומודעת לכך שאני לא יכולה להתפרץ סתם ככה לשם. אני נשארת לעמוד ומנסה להקשיב לשיחה שקולחת שם. מהר מאוד אני מזהה את הקולות של שמעון ושי.
"אני דואגת לו, אבא. הוא לא מגיב לזה טוב."
"הוא פשוט חלש פיזית, אבל הוא ידע את זה כל הזמן. לא חידשו לו משהו. הוא יהיה בסדר."
"אבל עכשיו הוא לא."
"שי, הוא לא לבד. יש לו את תום וסתיו עכשיו ושתיהן יעזרו לו להרגיש טוב יותר. שמעת מה הוא אמר לפני שהוא נרדם, תום אמרה היום "אבא" והוא מאושר."
אני מרגישה שזה תזמון טוב להיכנס לחדר כשלפתע אני שומעת את הקול של שביט וקופאת.
"הם חזרו. הם ביחד."
"כאילו לא ידעת שזה יקרה." שי נשמעת חסרת סבלנות. "תשחררי כבר, אמא."
"אל תדברי אלי ככה, שי." שי שביט נשמעת כועסת. "אח שלך לא בנוי לסוג כזה של משפחה כמו שיש לו עכשיו עם סתיו. המצב של מערכת היחסים בניהם לא נורמלי."
"מה אכפת לך? מה את מתערבת?" שי תוקפת עכשיו. "הוא כבר בן 24 עוד מעט והוא אבא. את שוכחת את השבועות הראשונים של תום בעולם? את הלילות שהוא היה יושב בסלון בלי חולצה ומצמיד אותה לגוף שלו כדי שלא יהיה לה מה שנקרא חוסר של מגע צמוד כי לא הניקו אותה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו ככה. לא האמנתי שזה אח שלי, הילד הקטן שלא מתבגר, שם עם תינוקת על הספה. וכשתום הצמיחה שן ראשונה? הוא היה ער כל הלילה איתה עם רגל שבורה. את באת רק אחרי הצהריים. אני הייתי שם באותו לילה ולמחרת. הוא קילח אותה על רגל אחת ושעות, שעות! , ניסה להרגיע אותה. היא שלו, אמא. כדאי שתכניסי את זה לראש שלך. ואת סבתא." את סוף המשפט שי אומרת בצחוק שנשמע עד לאיפה שאני עומדת.
"אין לי בעיות עם זה שאני סבתא או שאיתי אבא. אנחנו התרגלנו לזה."
"יש לך ולאבא בעיות עם סתיו עדיין או מה? תנו להם לאט לאט לשקם את המערכת יחסים שלהם, שמאוווד הרוסה עכשיו, ואל תתערבו. שניכם."
"את מתערבת יותר מדי." שמעון נשמע קליל. "תראי אותך, מגנה על אח שלך. עד לא מזמן לא סבלתם אחת את השני."
אני שוקעת איכשהו בחלימה בהקיץ ומתעוררת כששמעון עומד לי מול הפרצוף.
"סתיו."
שביט ושי יוצאות מהחדר. אני משפילה את המבט ולא ממש יודעת מה להגיד. די ציפיתי להיות לבד.
"איתי נרדם לפני חצי שעה בערך," שמעון אומר.
"מה איתו?" אני שואלת ובוהה בנעליים המגניבות של שי. לאחת יש שרוכים וורודים בגוון אפרסק ולשנייה לבנים עם משבצות בצבע קרם. "איך הוא קיבל את הבשורה?"
"את פה בשביל לחזק אותו, לא?" הוא מתחיל ללכת. הנעליים שלו זזות.
אני לא עונה ועומדת להיכנס לחדר כשאני שומעת את שי אומרת לשביט, "תתנצלי כבר." ואז דממה.

איתי ישן במרבית אחרי הצהריים וגם בערב. אני צופה בו ויודעת שעכשיו השינה היא אסקפיזם, סוג של בריחה מהמציאות. בסביבות תשע, הרופא התורן מעיר אותו. איתי נראה מבוהל, ככל הנראה המציאות קפצה לו בבת אחת, וכשישר מבחין בי, תופס לי את היד. אני לא מרפה.
"מה דעתך על לנסות לאכול משהו רך?" הרופא שואל ומנתק את שקית שהתרוקנה מהמתלה. "מרק למשל?"
"אני לא רעב." מספיקות שלוש מילים ממנו כדי לדעת שאיתי עצוב.
"אתה תצטרך לחזור לאכול בימים הקרובים, אתה יודע." הרופא מחבר אחת חדשה ואז מחבר לה את הצינור שמחובר לאיתי לווריד. "חברה, תנסי לשכנע אותו לאכול."
אני יודעת שזה לא יקרה. אני שותקת, אבל המבטים המדוכדכים של איתי חודרים אלי עמוק. העיניים שלו שקועות ועצובות. הוא עוצם עיניים שוב כשהרופא יוצא, ואני לוחצת לו על כף היד.
"איתי, לא לישון."
"עדכנו אותך?" הוא מסתכל עלי במבט מעורר רחמים. אני לא אוהבת שהוא משחק אותה מסכן, הוא ימצא לו בוודאות קבוצה אחרת.
"כן." כדי להראות לו שאני פה, ולפחות בזה הוא יכול להיות רגוע ושקט, אני מצמידה את כף היד שלו אל השפתיים שלי ונותנת שם נשיקה.
הוא נשבר. "אני לא יודע מה עכשיו. אבי, הסוכן שלי, אמר שקודם כל אחלים ואז..." והוא מתחיל לבכות. תוך רגע דמעות מופיעות לו על הלחיים, והפעם זה התפקיד שלי למחות לו אותן ולא הפוך. "החלום התרסק לי בפרצוף. עשיתי הכל כדי להישאר שם ובסוף בלילה אחד הרסתי הכל. הכל בגללי."
"ששש די." אני מנצלת את העובדה שהמזרן במיטה עליה הוא נמצא רחב ונכנסת פנימה.
"מה את עושה?" הוא זז טיפה ונשמע חנוק מהבכי.
"ישנה איתך." אני מצמידה את הראש שלי לחזה שלו.
איתי כורך את הזרוע שלי סביבי ועכשיו חולק איתי את השמיכה שהוא מכוסה בה. "אני מרגיש מרוקן."
"טבעי." אני נותנת לו נשיקה על אחת מעצמות הבריח ומגלה שהצינור שהיה לו בצוואר השאיר סימן. "עכשיו תתרכז ב... בוא נתחיל בלנשום לגמרי לבד, לאכול שוב, לשתות, ללכת... אתה חושב שאתה מסוגל?"
יש דממה בחדר. אני מרימה את העיניים אליו.
"איתי?"
אני מגלה שהוא עוד בוכה. בכי שקט כזה, אבל אחד שמציף לו את כל הפנים. אני לוקחת קצת מהשמיכה וממש מנגבת לו את הדמעות. יש בי דחף לשאול אותו למה זה טוב הבכי הזה. אני מוותרת ונותנת לו להתפרק עד שהוא מדבר.
"תגידי לי משהו אופטימי. אני אפילו לא יודע על מה לחשוב."
אני משלבת את כף היד שלו בשלי ונותנת לרגשות שלי לאכול לארוחת ערב מאוחרת את אדון היגיון.
"אני אוהבת אותך. זה מספיק, לא?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מתי פרק ????
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
בין סופש הזה לתחילת שבוע הבא
תקופה עמוסה. אנסה לשבת על זה במכה עם השראה כי נותרו עוד שניים גג שלושה פרקים
הגב
דווח
Rina Gidoni
Rina Gidoni
זה אופטימי שהיא אוהבת אותו אבל מה יהיה הלאה
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 105
להילחם בשבילו- פרק 105
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
סיפורים אחרונים
יומנו של לורי - חייזר אדם
יומנו של לורי - חייזר אדם
מאת: שי מצפה
נשאר מאחור
נשאר מאחור
מאת: מירב BY
אל תשמור בבטן
אל תשמור בבטן
מאת: שין שין
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף