כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לי הכל- פרק 94

"את לא רוצה משפחה מאושרת איתי? אולי כדאי שנתאם ציפיות."

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 94: תשחררו אותי

"לא, איתי, לא. לא ככה." אני שמחה שההיגיון מחבק אותי ישר. אני משפילה את המבט מהר מאוד ואוחזת בכיסא. "אתה אפילו לא יודע מה אתה עושה או מה אתה אומר. אתה מטושטש עוד מההרדמה."
"אבא שלי סיפר לי שהיית פה איתי רב הימים. שנינו יודעים שאנחנו אוהבים אחד את השנייה ויש לנו את תום. יש לנו הכל... בואי נתחתן." הוא מציג את זה כאילו מדובר במשהו פשוט מאוד.
אני ממשיכה להתעקש." לא. לא ככה."
"מה, בגלל נעמה?" הוא לא נותן לי אפילו להכניס מילה ואומר, "אני אוהב אותך ורק אותך. אני רואה אותי מתחתן רק איתך."
אני עוזבת את הכיסא ועוברת לשבת על קצה המיטה. היד של איתי ממש קרובה לשלי, אבל אני לא נוגעת בה. את החולצה התכולה שלבש ברב הימים בהם היה מורדם, מחליפה עכשיו מעין תחבושת רחבה שבטח מקבעת את החזה והריאות, איפה שכואב לו.
"אתה לא מבין בכלל על מה אתה מדבר, אתה לא מבין בכלל למה אתה נכנס." אני נאחזת בטיפת ההיגיון שעוד נמצאת בחדר הזה.
"זה באמת יגרום לי להרגיש אופטימיות, שאני מודה שנעלמה אצלי מאז שהתעוררתי. אני מרגיש מרוקן. אני בסוג של הלם. לא, בסוג של סיוט. לא הבנתי מה אני עושה בבית חולים מוקף במכשירים, לא יכול ללכת. שמחתי מאוד לראות אותך שם, ישנה עלי, שלא תביני נכון, אבל סתיו, אני כבר לא יכול לא לזוז, לא לנשום כמו שצריך. אני יכול לנשום לבד, אבל זה קשה לי והרופא אומר שעדיף ככה, שהחמצן מקל עלי עד שיסתדר. החתונה איתך תיתן לי תקווה וכוח שהכל יסתדר באמת בסוף." הוא נראה תשוש, ואני מרחמת עליו.
"גם אני הייתי ככה." אני מחזיקה את עצמי לא להחזיק לו את היד. "זו לא סיבה להתחתן. אחרי כמה ימים בבית, כשהשתחררתי, לא ידעתי מה עכשיו ואיך חוזרים לשגרה. לך יש שגרה לחזור. אתה לא צריך שיקום גם, אתה צריך לתת לגוף שלך לנוח ותוכל לחזור לשחק בטח עוד חודש וחצי בערך."
"את יותר אופטימית ממני." הוא מנסה לגעת לי ביד כשהוא מניע את כף היד שלו לכיווני. אני מרחיקה את שלי. "מה התשובה, סתיו? את מסכימה שנתחתן?"
"אתה מתעקש-"
הוא מרים טיפה את הקול שלו וחוזר על משהו שכבר אמר, "אני אוהב אותך ורק אותך."
אני מרגישה שהאוויר אוזל לי בחדר. קשה לי פתאום. אני מוצאת את עצמי קמה בעקבות הרגליים שלי ועומדת לצאת מהחדר. היד של איתי ארוכה מספיק כדי לתפוס את שלי, ואני בסוף מתפרקת.
"תשחררו אותי!" אני מנסה לא לבכות, אבל הדמעות שמות עלי פס וזולגות בקצב. "אתה והאמא המטורללת שלך. אלה לא החיים שאני רוצה לחיות! מגיע לי משהו הרבה יותר טוב."
"אז למה היית פה כל הימים האלה? זה לא החלום שלך, משפחה מאושרת איתי? כי זה כן החלום שלי, אולי כדאי באמת שנתאם ציפיות." הוא לא עוזב לי את היד.
"היא רק מתעלקת עלי ומחפשת את הרע שבי. עד שעם אבא שלך דברים הסתדרו-"
הייתי בטוחה שהוא הולך לשאול מתי אבא שלו ואני די יישרנו את ההדורים כשהוא קוטע אותי, אבל הוא לא ממש קוטע למוות את רעיון החתונה. "את מתחתנת איתי, לא איתה."
אני רוצה להגיד לו שזה ממש טיפשי מצידו לומר את זה, אני רוצה להזכיר לו על הימים שהם היו נכנסים לדירה שלנו בלי רשות, אני רוצה לצעוק... רק שהמוניטור צועק חזק יותר ממני.
היד שלי לפתע מרגישה משוחררת. אני מרימה את הראש ממנה וקולטת שהעיניים של איתי עצומות. אני מתחילה להיכנס ללחץ. אני נושמת לרגע, לוחצת על כפתור החירום שיש לו ליד המיטה ולוחצת לו על כף היד. "איתי, תתעורר. איתי, קום."
כלום.
"איתי, נו." מחשבות אפלות משתלטות לי הראש.
כמובן שמעיפים אותי החוצה משם ברגע שהרופא נכנס. אני כבר מדמיינת את התגובה של שביט על זה שהזקתי למצב הבריאותי של הבן שלה. אני מנגבת את הדמעות ובסוף קורסת על הספסלים בעצמי. אלה באמת לא החיים שאני רוצה.

"מה את עושה, תגידי לי? מה את עושה? את רוצה להרוג אותו?!" שביט מנערת אותי.
"תעזבי אותי!" אני מנסה להיאבק בה.
היא ממש מושכת אותי. "תעופי מהחיים שלנו כבר, חתיכת סנובית מעצבנת. תפילי היריון לא מתוכנן על מישהו אחר-"
אני לא מבינה לרגע מי נוגע בי, ממש מנער לי את הכתף.
"די, די." אני סוג של זועקת. "תשחררו אותי."
"סתיו." זה קול גברי. גם כף היד שנוגעת בשלי מחוספסת מאוד. רגע... חלמתי?
אני פותחת עיניים ומרגישה סחרחורת. אני כמעט מתגלגלת לרצפה מהספסל. "מי זה?" אני בקושי רואה משהו.
"שלא נצטרך לאשפז גם אותך בסוף." אני עדיין לא מצליחה לזהות מי זה. חלמתי, אני חושבת. שביט לא פה. "סתיו, את פה?"
אני ממקדת את העיניים שלי בשלו ולאט לאט קולטת שזה דן, הרופא שמטפל באיתי. אני מהנהנת. "הוא בסדר? מה קרה לו?"
"אמרתי לך כבר כשהיינו למטה לא לאמץ אותו, נכון? תזכרי שהגוף שלו מרוקן. הוא מקבל אמנם אוכל דרך הווריד, אבל זה לא מספיק בשביל השיחות האלה שלכם שמצריכות ממנו המון אנרגיה. תשמרו אותן לשלב מאוחר יותר, בסדר? אנחנו רוצים שהוא יתאושש."
"הוא ער? מה קרה לו?" אני שולפת מהתיק שלי את בקבוק המים ועומדת לקום, כשדן תופס לי את הברכיים ואומר לי להישאר לשבת.
"הוא סוג של התעלף. הוא ישן עכשיו. אל תיכנסי, תתני לו לנוח, טוב?"
"רציתי להביא את התינוקת שלנו מחר, שיראה אותה."
הוא מחייך אלי. "כן, מחר. לא היום. מחר זה רעיון טוב. זה ייתן לו כוח ואנרגיה. את רוצה לחכות בחוץ עד שיתעורר או לנסוע הביתה? זה יכול לקחת כמה שעות טובות."
"שמתם לו עוד חומרי הרדמה?!" אני קצת מתעצבנת.
"לא, ממש לא." הוא מזדקף ומסמן לאחות שקוראת בשמו שכבר מגיע. "הוא פשוט עייף. גם את נראית לי עייפה, סתיו. לכי הביתה, תשני קצת ותחזרי בערב."
וזה מה שאני עושה.
אני מגיעה לבית שלי, מגלה שתום ישנה ומעדכנת את אמא בהההכל. כמובן שאני זוכה לחיבוק ממנה, ומוצאת את עצמי בוכה שוב.
"סתיו, את זוכרת מה אבא ואני הצענו לקראת סוף ההיריון שלך?" עכשיו תורה של אמא להחזיק לי את היד.
"מה, הפסיכולוג?"
אמא מהנהנת. "את חייבת לעשות את זה."
"אני אפילו לא יודעת לאן ניגשים, עם מי מדברים." אני מרגישה את הבולבול משתלט עלי מחדש.
"אבא ואני נטפל בזה, ואת תטפלי בעצמך. תראי אותך, תוך פחות משנה הפכת להיות כמו מישהי שפי שניים מגילך. כמה דאגות למשהו שלא באחריותך, ואם כבר אחריות אז תום גם דורשת, וזה לגיטימי, ואני מפחדת עלייך. את הבת שלי."
בתוך כל זה, אני מבינה את אמא. אני נשכבת על הספה בסלון כשהיא קמה ומלטפת את טומי שיושב ממש מתחת לכף היד שלי.
אני נאנחת. "מה יהיה, טומי? מתי הסערה הזאת תתחיל להתבהר?" בחוץ באמת יורד גשם, ואני מקשיבה לו דופק על החלון תוך כדי שאני שומעת גם את אמא מדברת עם...
"כן, שביט? לא, סתיו כאן בבית. היא נחה עכשיו... אני לא יודעת מה היה דחוף כל-כך להביא את חברה לשעבר של איתי לשם, בטח שהמצב בין איתי לסתיו כל-כך רגיש... זאת דעתך, אני כאן כדי להגן על הבת שלי ועל הנכדה שלי."
פתאום אני מעריצה את אמא. אם אני לביאה שמגוננת על תום, אז היא מלכת השבט והיא לא תיתן לשום גור אריה עם אמא שתלטנית להרוס.
"הוא עשה מה?!" אני מנסה להבין למה הקול שלה השתנה פתאום. יש מצב ש... ? כן. "הוא הציע לסתיו להתחתן איתו?!"
אני שומעת את הצעדים של אמא מתקרבים לסלון ואיכשהו עוצמת ישר את העיניים. אמא קונה את ההצגה שלי. "היא ישנה, שביט. גם לה מגיע. אז איתי יחכה לתשובה שלה או שיכבד את זה שהיא בעצם סירבה. אל תכניסי בו מחשבות שווא, בסדר? יש על סתיו מספיק עומס בשבועיים האחרונים בגלל העובדה שהבן שלך הלך לשתות בבר וכמעט קיפח את חייו בתאונת דרכים..."
אני מרגישה שאני לא יכולה לשמוע יותר. שוב שביט מאשימה אותי! בסוף אני לא צריכה להעמיד פנים שאני ישנה כי אני באמת נרדמת. אני מתעוררת שצלצול בדלת נשמע ותוך רגע ריח של פיצה מציף לי את הנחיריים.
"הזמנתם פיצה?" אני משפשפת את העיניים וקולטת את יובל מתיישב מול הטלוויזיה ומגביר את העוצמה שלה. "מה, מה הולך פה? מה אתה עושה?" ואז אני קולטת את השעה. רבע לעשר. ליגת אלופות.
"שמינית גמר," הוא עונה את מה שחשבתי. "אמא בחדר שלך עם תום, מאכילה אותה. היא אומרת שתאכלי בשביל הכדורים שלך." הוא נוגס במשולש שלו.
אני אוספת לעצמי משולש עם בולגרית ותירס ונכנסת לחדר שלי. אמא יושבת על המיטה שלי כשתום בין הידיים שלה. היא כבר לא אוכלת מהבקבוק.
"אני תיכף אשכיב אותה לישון." אני מתיישבת על כיסא המחשב. "נראה לי ששנת הצהריים שדפקתי, שלא ממש קרתה בצהריים, תדפוק לי את הלילה."
"דיברתי עם שביט." אמא רצינית ומסתכלת לי בעיניים. "סתיו, אל תתחתני עם איתי מתוך דחף."
"אני מרגישה בבלאגן-"
אמא קוטעת אותי. "ולא מתחתנים בבלאגן. הייתה לי שיחה מאוד קשה עם שביט. מאוד."
בסוף אני כנה. "שמעתי קצת ממנה."
אמא מהנהנת. "אני לא אתן לה להתנהג אלייך ככה. אף אחד לא ישפיל אותך על זה שבחרת להביא את תום לעולם וכביכול חרבת לאיתי את העולם. הוא כבר ילד גדול. לא ילד, בחור צעיר. הוא שוכב בבית חולים בגלל טעות שהוא עשה, לא את. תום היא לא טעות. אף פעם אל תתני לשביט את האפשרות או הכוח לומר לך את זה."
המבט של תום שלי מצטלב. אני יודעת בפנים שהיא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
"אמא, אולי אשנה לה את השם?" אם כבר דחף, זה מרגיש בוער בי. "כשהייתי בתיכון מאוד אהבתי את השם עדיאל, אבל זה שם של בן. גם תום בתכלס זה שם של בן."
"את נראית מאוד נחושה לעשות את זה. את בטוחה?" אמא מניחה בעדינות את תום בין הידיים שלי.
אני קוראת לה בכינוי של איתי. "פיצוש, יבוא יום ותעשי עבודת שורשים ותגלי שקוראים לך ככה כי... כי החיים של אמא כמעט הגיעו לתום." הגוף שלי מתחיל לרעוד. אני מקרבת את השפתיים שלי אל האף שלה ונותנת לה נשיקה קטנה. "אבל אמא קמה ונלחמה ותילחם בשבילך עד יומה האחרון. מחר את תפגשי את אבא שלך אחרי הרבה זמן ואני בטוחה שתהיי מאושרת. הוא גידל אותך כשלא הייתי פה. אני יודעת שאתם אוהבים וקשורים אחד לשני. חשוב שתדעי, תום, את הגעת לעולם אל מצב בו יש סוג של מלחמה... זה מצחיק לקרוא לזה מלחמה, את יודעת? אבל אין בדיוק שלום ואין בכלל אהבה. יש טיפה תקווה רק. אולי, אולי, אולי יבוא יום ותהיה לי ולך משפחה מאושרת, אבל כל עוד המצב הזה ממשיך, אני לא יודעת אם היא תהיה עם אבא שלך."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
רחלי גולדשטיין
רחלי גולדשטיין
אוףףף זה נראה כאילו את מכינה אותנו לזה שאיתי וסתיו לא יהיו בסוףף ביחד :( זה יהיה ממש מבאס
הגב
דווח
guest
לא לגמרי זה גם ממקום לא נכון הניתוק בין שניהם.
לדעתי הם יכולים להיות יחד. ממרום שנותיי כנשואה לגבר ששההורים ממש דומיננטיים אני יודעת לעשות את ההפרדה בינם לבינו.
אם היא תחליט שלא בגלל ההורים והיא מפספסת בגלל זה אהבה זה ממש מקום ילדותי ולא בוגר.
אני חושבת שכדאי לעשות קצת תפנית בסיפור לטובה נראה שהזוג הזה אכל יותר מדי קש..
הגב
דווח
Anat
Anat
אני שונאת אותך שביט את מגזימה איתההה כלבהההה! יאלה שיתחתנו אני רוצה לראות משפחה מאושרתתת
הגב
דווח
טען עוד 7 תגובות
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
סיפורים אחרונים
יומנו של לורי - חייזר אדם
יומנו של לורי - חייזר אדם
מאת: שי מצפה
נשאר מאחור
נשאר מאחור
מאת: מירב BY
אל תשמור בבטן
אל תשמור בבטן
מאת: שין שין
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay