כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 93

אני רוצה לענות לה שאני "הבחורה היפה עם האבא העשיר", אבל מתמלאת רחמים תוך רגע ושותקת

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 93: אדוםמשהו בי רוצה לענות לה "אני היפה עם האבא העשיר", אבל אני מתמלאת רחמים תוך רגע ושותקת לכמה שניות. אני מרגישה אילמת. אני הולכת לאיבוד בעיניים הירוקות שלה. יש להן מעין גוון שקוף וצלול כזה, מאוד נקי. הן לא נראות מבולבלות בכלל, לעומת שלי שמטיילות ברחבי החדר ולא יודעות מה הן רואות ואיך הן הגיעו למצב הזה שהן רואות את מה שהן רואות. רגע, מה? אני מסתבכת במחשבות שלי. אני מבולבלת.
"את סתיו?" היא שואלת בקול רגוע. "חשבתי ש... חשבתי ששביט אמרה לך לבוא בבוקר."
אני מרגישה את הדם מתחיל לרתוח לי בגוף. "מעניין למה היא אמרה ככה. אני צריכה לשאול אותך, אגב, מי את. את לא חושבת?"
"וואו, תירגעי." היא מסמנת לי להתיישב לידה. "את לא צריכה לכעוס או להרים את הקול."
אני רוצה להגיד לה שהיא לא תגיד לי מה לעשות או איך להתנהג ובטח שלא לשבת פה לידה. אני באמת רותחת מכעס על שביט ובא לי פשוט לקחת את הרגליים לדירה של איתי וממש להתפרץ עליה.
הבחורה שיושבת ליד איתי, ועדיין מחזיקה לו את היד, נראית לי פתאום מפוחדת. יש מצב שאני נראית מאיימת בעיניה, זה מאוד הגיוני. היא מגמגמת, "את... את ש... את שמעת משהו?"
"שמעתי הרבה." אני מצליחה להיות קרה למרות הסערה שמתחוללת בתוכי. "לא ענית לי מי את."
"נעמה, אני נעמה." היא סוף סוף משחררת את המגע עם איתי, שמין הסתם ישן ולא מרגיש כלום. אני, לעומת זאת, מרגישה כעס גם כלפיו.
"את היית חברה שלו, הוא סיפר לי עלייך בקטנה." בקטנה אומר רק המשפט שהזכרתי, שהם היו ביחד כמה חודשים טובים וזהו. אף פעם לא הסתקרנתי על העבר שלו, או אולי פשוט לא רציתי לדעת.
היא מהנהנת. "הכרתי אותו באיזו מסיבת בריכה וישר ניחשתי שהוא כדורסלן בגלל הגובה, אבל את יודעת, הוא היה בן 19, אז זה לא היה רציני. היה לנו קליק ישר. הוא היה כמו בן בית אצלי. ישן אצלי הרבה, היינו מטיילים ביחד בארץ המון. הוא ממש אהב את הכלבה שלי." היא נסחפת בזיכרונות. "הייתי במשחק כשהכרת אותו, את יודעת? את פשוט היית מאחורי הקלעים, אז היה לך קל יותר. אני הייתי ביציע עם אמא שלי ואחי הקטן. זו הייתה התקופה שהוא בדיוק היה חדש בתל-אביב, גר בדירה שכורה עם שותפים. עוד הייתי אופטימית אז, האמנתי שדברים יסתדרו, ולא משנה כמה הוא חזק- הוא יחזור."
הסיפור הקצר שלה מרגיש לי יותר מדי. אני הולכת לשירותים שבחדר כדי לשטוף פנים ומגלה שאני אדומה. אני מתיזה על הפרצוף שלי כמויות של מים קרים, עד שממש מתחיל להיות לי קר וגם הסריג הסגול-אפור שלי מתרטב, ומקווה שהאודם שמשתלט לי על הלחיים ילך כבר. יש רק שאלה אחת שרצה לי בראש כבר כמה דקות, ואני שואלת אותה את נעמה כשאני יוצאת חזרה אל החדר וממש מסתכלת לה עמוק בעיניים הירוקות:
"יש בך תקווה שעוד תחזרו?"
התשובה שלה חותכת לי את הגוף. זה מרגיש כאילו קשה לי לנשום ובא לי לתלוש מאיתי את צינורות החמצן ולקחת אותם לעצמי.
"כן." היא לא מסירה את המבט שלה ממני. "אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו, גם אם המשכתי הלאה."
יש שתיקה מעצבנת כזו עכשיו, ואני יודעת שאני זו שחייבת לשבור אותה. מה הכוונה המשיכה הלאה? המחשבה הזו גועשת בי, אבל אני לא רוצה לשאול את זה. אני רוצה לשאול אותה משהו אחר.
"למרות שיש מעריצות ודוגמניות ברקע, והן בטח היו גם אז, כל הזמן?"
"גם את נתפסת בעיניי כדוגמנית," היא משיבה בחצי חיוך. "פשוט עם שכל."
"הוא לא סיפר לי עלייך כלום חוץ ממה שאמרתי. לא חשבתי שהיית כזו משמעותית בחיים שלו." אני מנסה להירגע וזה לא הולך. אני חושבת שאני רועדת.
"אולי לא הייתי." נעמה מרימה את הכתפיים שלה לכיוון הראש. "גם עלייך הוא לא סיפר, פשוט דברים הופיעו ברשתות החברתיות. אני מודה שהייתה תקופה שממש עקבתי אחרייך באובססיביות כזו. כל יום נכנסתי לך לפרופיל בפייסבוק או באינסטגרם לראות מה חדש. היה שלב שהייתי לכודה בתוך זה ולא האמנתי שהוא המשיך הלאה וכזה מהר. עברת לגור איתו די מהר, לא? איתי זה לקח לו הרבה זמן עד שהוא העלה את זה למחשבה, והוא גם לא כל-כך רצה-"
אני קוטעת אותה. "את זה הוא דווקא סיפר לי. אמר מחויבות."
היא מהנהנת. "כן, כן. הבנתי אותו כי הוא היה ילד בן 20 עם חלום ומה הקשר עכשיו חברה רצינית... תוך פחות משנה זה התפוצץ לי בפרצוף. אני זוכרת איך הלכתי לחגוג איתו אחרי המשחק הזה של הנבחרת, והייתי כל-כך מאושרת, ואפילו לא ידעתי מה קרה שם ואיך יהיה לזה קשר להמשך."
"זה לא בדיוק ככה. לא התייחסתי אליו שם." את זה אני דווקא זוכרת טוב מאוד. "ילד עם חצ'קונים וגבוה דיבר איתי או עם האוויר, ואני הייתי בנייד עם החברות בהתכתבות."
"זה לא משנה." היא פוזלת לעבר איתי לכמה שניות. "הוא השתנה. בלי שבכלל דיברתי איתו כל התקופה הזו, אני יודעת שזה לא איתי שהכרתי והתאהבתי."
"הוא בגד בך?" אני נושכת את הלשון ומרגישה טיפה דם בפה.
היא מנידה את הראש. "לא, בצפון לא היו את הפיתויים האלה. אף פעם לא ממש עשינו שיחות כאלה, אבל ראיתי לא מעט תמונות שלו עם בחורות אחרות ולא הבנתי איך את מבליגה לו על זה."
אני עומדת לענות לה ואז קולטת שזה לא עניינה ושותקת.
"חוץ מזה, אני קטנה ממנו בשנה, זה שונה. את לא מכירה את איתי היוזם, נכון? רק לפי התגובות לתמונות באינסטגרם רואים שאת זו שעושה הכל במערכת יחסים ו... ואת הבאת את הילדה לעולם." היא מורידה את הטון שלה לכמעט לחישה. "איתי שאני מכירה לא אוהב ילדים ואני די בטוחה שהוא התחרפן."
לא נראה לי חכם לשתף אותה בשום דבר, לכן אני פשוט ממשיכה לשתוק. היא מבינה שאני לא מתכוונת להרחיב, מציצה בשעון שבנייד שלה וקמה.
"אני אלך כדי לנסות ולהספיק את הרכבת הלפני אחרונה. חבל סתם להתייבש שעה בתחנה." היא חושבת שהיא חייבת לי הסברים. "להתראות, סתיו."
"ביי." אני אפילו לא מסתכלת עליה.
היא עוצרת לפתע. "ועדיף שלא תספרי לאיתי שהייתי פה. אם לא הבדיקה הזו יחד עם ביקור ספונטני שלי בתל-אביב, רב הסיכויים שלא הייתי מגיעה. זה לא תוכנן מראש."
אני שוב שותקת, עדיין לא מסתכלת עליה, אבל שומעת את הצעדים שלה הולכים ונעלמים. אני תופסת את המקום "שלה" ליד איתי ומרגישה איך הכעס מציף אותי מחדש. פתאום לא בא לי להביא את תום לכאן בהמשך השבוע, תלוי איך ירגיש. תוך שניות מהרגע שאני לבד הדמעות מציפות לי את העיניים. הנה, אני שוב בוכה.

"סתיו."
אני די בטוחה שזה הקול של איתי. כן, הוא צרוד בהרבה ונשמע אולי אפילו טיפה חנוק, אבל זה הקול שלו.
"סתיו."
אני פותחת עיניים ותוך רגע כל הלילה הקודם, כולל הפגישה עם נעמה קופצים לי ישר למוח.
הוא נשמע די הרבה חנוק. "כואב לי בגרון. אני מרגיש כמו צריבה. את יכולה לקרוא לרופא?"
"הכניסו לך מצלמה לגוף, לריאות דרך האף והיית ככה עם זה בתוכך כמעט שעה. בגלל זה אתה מרגיש ככה." אני נעשית קרה ולא מצליחה לשלוט בזה. אני לא מרחמת עליו וממש בא לי להתעמת איתו. "לפחות חזרת לדבר," אני איכשהו פולטת שלוש מילים ממש חסרות טאקט להתחשב בזה שהוא מחוויר.
הוא מושיט את היד שלו לכיוון הצינורות שבנחיריים שלו וכאילו מסדר אותם, למרות שהם נראים לי בסדר. הוא פשוט מרגיש את מה שהרופא אמר לשביט אתמול, הרי באמת הכניסו לו גוף זר לריאות דרך דרכי הנשימה. כשאני חוששת לכך שיעשה נזק, אני מזדקפת, מתקדמת לכיוונו ומושיטה את היד שלי, סוג של חוטפת, אל שלו. "אל תיגע בזה." אני ממש סוגרת על שלו כדי שבאמת לא יפגע בעצמו.
"מה קרה לך?" הוא מסתכל עלי במבט מבוהל.
"נעמה הייתה פה אתמול בלילה." אני קולטת איך העיניים שלו קצת מתגלגלות באישונים שלהן. נראה לי שהוא מתחיל להסתחרר. לא אכפת לי. "אמא שלך אמרה לה לבוא לר-"
אני עוד לא מסיימת את המשפט וכבר המוניטור מתחיל לצפצף בקצב מטורף. צבע העור בפנים של איתי נהיה לבן סיד. הלב שלו דופק מהר ובצדק.
"מה, מה היא עשתה פה?" הוא מתחיל להשתעל.
אני קמה ומתחילה ללכת לכיוון היציאה לא לפני שאני עונה תשובה שונה לגמרי ממה שאל, "לא אמרת לי את כל האמת עליה."
אני מוצאת די מהר את הרופא התורן ומבקשת ממנו לבוא לחדר. הוא אומר שכבר יגיע. אני נכנסת לחדר, לוקחת את התיק שלי ומחכה בעמידה ליד הדלת תוך כדי שאיתי, שבקושי מצליח לדבר, שואל מה אני עושה. כשהרופא מגיע, הוא מבקש ממני להמתין בחוץ ונכנס עם איזו אחות לחדר. אני עוד מצליחה לשמוע אותו אומר לאיתי לא לנגוע בצינורות החמצן. אני מסתלקת לכיוון המסעדות שבבית החולים, מזמינה לעצמי חביתת עין עם אייס קפה ונכנסת לשירותים שליד לצחצח שיניים. אין שום סיכוי בעולם שאני הולכת לחזור לשם. אני לא רוצה להיות חלק מהמשפחה הזו. אני לא רוצה להביא לפה את תום. שנעמה תיקח אותו ותסבול אותו. אני רוצה להיות עם תום לבד, לגדל אותה לבד להיות מאושרת ו... תוך רגע המחשבה או אולי באמת התקווה והחלום למשפחה מאושרת נסדקים לי בפרצוף ואני בוכה מחדש. אני מנגבת את הדמעות, שוטפת פנים, חוזרת לבית הקפה ובולסת את האוכל בהכי חוסר תיאבון שאי פעם הרגשתי. אני מקללת את הגוף שלי ואת הכדורים הדוחים שאני צריכה לבלוע עדיין, מקללת את כל העולם ואשתו ופשוט נשברת.
אני מעדכנת את אמא בשיחת טלפון בכל מה שקרה אמש תוך כדי שאני משתדלת לא להיחנק מהאייס קפה. כואב לי הראש ואני אפילו לא יודעת אם מותר לי לבלוע משכך כאבים עם הכדורים שלי. אמא מאוד המומה ושואלת בעיקר על סמך מה חשדתי אתמול ושהיא מצטערת שלא האמינה לי.
"מה עוד המשפחה הזו רוצה ממני?!" אני בוכה לתוך הטלפון. יש מצב שאנשים מסתכלים עלי.
"סתיו, נכון שהכל נראה לך שחור עכשיו-"
"לא, אמא. אני רואה רק אדום. הפרצוף שלי אדום מכעס, העיניים שלי אדומות מבכי. נמאס לי."
"אז מעוצר מבעדך לקום וללכת?" אמא שואלת ברוך. "בואי הביתה."
אני מנגבת את האף במפית שמפוצצת גבינה גם ככה. "אני לא יודע מה מונע מבעדי-"
אני רוצה לסיים את המשפט רק שפתאום יד נוגעת לי בכתף וגורמת לי לקפוא במקום. אני מסובבת את הצוואר ומגלה את הרופא התורן.
"אמא, אני תיכף אדבר איתך." אני מנתקת את השיחה ומורידה את התיק שלי מהכיסא הצמוד שבשולחן.
"אין צורך," הרופא אומר בלי להניד עפעף. "בואי, תחזרי לחדר. הוא צריך אותך."
"הוא יהיה בסדר." אני לא קמה. "קשה לו לנשום, נכון?"
הרופא, שאני רואה על התג שקוראים לו דן, מהנהן. "בהמשך היום ניקח אותו לצילום חזה. בינתיים הוא רוצה שתחזרי."
אני ממלמלת, "שירצה. תתקשר לאמא שלו."
"הוא רוצה אותך. את סתיו, לא?"
בסוף ההתעקשות שלו עושה את שלה, ואני גם לא רוצה לצאת ילדה קטנה כשיש לי אחת משלי. אני הולכת בעקבותיו בשקט אל המעליות ומקבלת בסוג של הנהון את ההנחיות שלא לתת לו להתאמץ, להשתדל שידבר כמה שפחות ולא לספר לו דברים מסעירים...
כשאני נכנסת לחדר, אני משתדלת לא להסתכל לו בעיניים. אני מתיישבת חזרה בכיסא שלידו, זורקת את התיק שלי על הרצפה ומנסה לא להיבלע בשחזור של אתמול, אבל זה חזק ממני.
הייתי בטוחה שאני הולכת להיבלע לא רק במחשבות, אלא גם בשקט שיש בחדר עד שהקול של איתי נשמע. אני נשארת עם העיניים ברצפה, אבל ארבע המילים שלו גורמות לי להעלות אותן ישר ולהישאב בשלו.
"את רוצה להתחתן איתי?"

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אני דווקא חושבת שהיא תגיד שלא..היא די כועסת עליו למרות שאני לא רואה סיבה לכעס כי זה היה לפנייה זה לא שהוא נכנס לקשר עם סתיו בזמן שהיה עם חברה בצפון..נראה לי היא יצאה קצת מפרופורציה וגם זאת ניסתה להתגרות בה כשסיפרה על הקשר שלהם וגם שהיא עוד מאמינה לחזור.
שביט חייבת לההפסיק לדחוף את האף שלה ביחסים של הבן שלה ולהרוס לו.
מקווה שהוא יציע לה שוב ושהיא תגיד לו כן ורק בהמשך כשהוא יתאושש ויחזר אחריה באמת כמו בתחילת היחסים בניהם ויראה לה נכנות שאכן הישתנה רק אז כןןןן.
כרגע זה רק דחף של איתי אולי אפילו פחד שבגלל האבלה הזאת הוא שוב עלול לאבד את קירבה שלה.
הגב
דווח
guest
מסכימה איתך. בהחלט לא מבינה מה הכעס המוזר שלה מרגיש לי שהיא מתנהגת לאחרונה בילדותיות...
ודווקא אני כן חושבת שכדאי שתגיד כן וזה לא יסתור את העובדה שהוא יחזר אחריה אחר כך.
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 105
להילחם בשבילו- פרק 105
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 82
יש לי הכל- פרק 82
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 87
להילחם בשבילו- פרק 87
מאת: שלכת כותבת מהלב
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
תקועה- פרק 39
תקועה- פרק 39
מאת: Lee B
סיפורים אחרונים
יומנו של לורי - חייזר אדם
יומנו של לורי - חייזר אדם
מאת: שי מצפה
נשאר מאחור
נשאר מאחור
מאת: מירב BY
אל תשמור בבטן
אל תשמור בבטן
מאת: שין שין
מראת הקסמים
מראת הקסמים
מאת: Emma Elenora Edlund