כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

פלקיטה - פרק 19

היא התקרבה אלי הכי צמוד שרק ניתן וחיבקה אותי בלי לדבר. עוטפת חזק, הרגשתי את פעימות ליבה שהתחילו לפעום בקצב מהיר, האנרגיה הזו שהיא משרה סביבה לא ניתנת להסברה בכלל, רק מעצם הנוכחות שלה התחלתי להירגע והרגשתי איך הדמעות עולות שוב ולא ניתן לעצור אותן.

סיפור מקביל ל״המאהב הלטיני שלי״

****

הזמן לא זז.
כל דקה בדקתי את השעון מקווה שהוא יזוז יותר מהר אבל השניות החליטו להתחפש לשעות ופשוט לא היו מוכנות לחלוף.

לפתע נשמעות צעקות מעבר לדלת, רמירו הגיע. סוף סוף!
הוא נכנס בדלת בסערה, "מה לעזאזל קורה פה דניאל?" הוא נראה מבוהל, "אנה התחפנה לחלוטין.. היא ראתה אותי עם הבלונדנית מחוץ למועדון חשפנות.. והערב הזה נגמר בזה שלא הייתי עם אף לקוחה והיא איבדה את זה לגמרי.." תפסתי את ראשי בין ידי.

"טוב. מה התכנון אז? נאי בא איתך.. ? מה היא מתכוונת לעשות?"הרמתי את ראשי והבטתי בו בעיניים מיואשות, "היא בטוח הלכה אליה הביתה, היא תהרוג אותה רמירו" הוא עצר לרגע חושב מה אנחנו צריכים לעשות הלאה.
"טוב תרים את עצמך ולך אליה! מה אתה עוד עושה פה? הרי ברור שאנה הלכה אליה וברור שאם אתה תיהיה שם כלום לא יקרה, לילו ענתה לך?" המבט שלו השתנה, העיניים התרחבו והוא היה נראה ממוקד ונחוש, " לא היא לא עונה לטלפון וגם לא להודעות.." הוא תפס את ידי והרים אותי, "לך!" הוא שם בידי את המפתחות של האופנוע ודחף אותי מחוץ לדלת.

השומר שהופקד לשמור על הכניסה שכב על המדרכה מחוסר הכרה, לא באמת עיניין אותי איך זה קרה אבל כן חלפה בי המחשבה שאנה צריכה למצוא לעצמה עובדים קצת יותר מוסמכים.
עליתי על האופנוע שחנה בחוץ, הגרגור של המנוע כמעט חלק איתי את התחושה שאנחנו יוצאים לקרב, הוא שאג בקול ויצאנו לדרך.

בחיים שלי לא הגעתי כל כך מהר למרכז העיר מהבית שלי, הנסיעה הייתה על גבול המסוכנת, לא לקחתי בחשבון שאני צריך להישאר בחיים כדי שלא יקרה לה כלום, פשוט לא עיניין אותי דבר. רק להגיע אליה לפני שזה יהיה מאוחר מדי.

הגעתי למרגלות הבניין שלה וקפצתי מהאופנוע והתחלתי לרוץ.
השער בכניסה היה פתוח לרווחה, פרצו אותו ושברו אותו השאירו את כל יושבי הביניין חשופים לכל האיומיים הקיימים בעיר הזו בגלל ילדה אחת תמימה שבכלל לא קשורה לשום דבר כאן.
רצתי במעלה המדרגות לדירה שלה, ראיתי את אנה עם שומרי הראש שלה מחוץ לדלתה.
אנה צרחה עליה דרך הדלת, היא הייתה אדומה מעצבים, הקול שלה החליף טון והיא הייתה תקיפה ומאיימת, הולמת בחוזקה על דלתה ולא מפסיקה לרגע.

אחד משומרי הראש שלה ראה אותי והפנה את תשומת ליבה אלי, היא חדלה מלדפוק על הדלת והביטה בי במבט מלאה כעס.
בצעד אמיץ התקדמתי לכיוונה מתפלל שרמירו צודק והיא לא תעשה לי כלום, למרות שכרגע החיים שלי בכלל לא חשובים, הם לא העיקר כאן.

"מה נראה לך שאת עושה? את התחרפנת לגמרי!״אמרתי בקול תוקף ומעט חזק משאני רגיל.

״אני התחרפנתי?! אתה לא עושה את מה שפוקדים עלייך! שלא תעיז להגן על הזונה הזאת. מי היא בכלל? אוויר!״ היא צרחה עלי בכל כוחה.
״שלא תעיזי לדבר עליה ככה! מי את בכלל?״ הרגשתי את העצבים מטפסים במעלה הגב וממלאים את כולי, מי היא חושבת שהיא באמת? אז מה אם אני חייב לה. רק אני חייב לה זה בדיוק העיניין, היא פשוט הוציאה את הכל מפרופורציה והיא סתם מחפשת לעשות בלאגן, התנשפתי בעצבנות.

״תזהר״ הקול שלה היה חד ומאיים הוא רעד מעצבים, שומרי הראש שלה התחילו להתקדם לכיווני כשהיא עצרה אותם בתנועת יד חדה.
בלי פחד התקדמתי לכיוונה ונעמדתי עם גבי כלפי הדלת, מגונן.
אני מוכן למות ושהיא לא תעבור דרך הדלת הזו חשבתי לעצמי.

העיניים שלה רשפו אש.
היא הכירה אותי מספיק טוב בשביל לדעת שאני לא פחות מסוכן ממנה כשאני רוצה ויודע להיות לא פחות מאיים.

״תסתובבי ולכי מפה. היא לא קשורה לכל מה שקורה כאן עכשיו.״
״היא הכי קשורה, בגללה אתה לא מרוכז, נעלם לשעות ולא עושה את מה שמצופה ממך.״ היא שאגה.
״היא. לא. קשורה. יש לך בעיה רק איתי ואני אתמודד עם ההשלכות״.

הבנתי מה אמרתי רק דקה אחרי שאמרתי את זה, אני הולך להסתבך ואני יודע את זה. אבל אני אעמוד מאחורי המילה שלי לא משנה מה.

שקט.

היא הביטה בי בשקט מאיים, יותר מאיים מכל רגע קודם שקרה.
״אתה, אתה תתמודד.. ? עם כל ההשלכות?״ הקול שלה נרגע מעט וחיוך קטן ורע עלה בקצה שפתייה.
החזרתי לה בשתיקה רועמת את הסכמתי.
״אין לך מושג למה אתה מכניס את עצמך.. ועוד בשביל מה?״ היא הסתובבה בבוז מוקצן.

נשארתי קפוא במקומי, מחכה שהיא תעלם לחלוטין.
שער הכניסה של הביניין נטרק בעוצמה, זהו. היא הלכה.
הוצאתי אוויר בהקלה עוצם את עיניי, מבין שאני מכניס את עצמי יותר ויותר עמוק לבוץ.
מאחורי הדלת נפתחה מעט בעדינות.

נשארתי קפוא.
היא התקרבה אלי וחיבקה אותי בעדינות מאחור, היא רעדה, לא עמדתי בזה.
פשוט התפרקתי, לא הצלחתי לעצור את הדמעות שהגיעו, הפריקת מתח הזו שהיא לא נשלטת בכלל.. הדמעות זלגו במורד פני ונחתו על ידיה שעטפו אותי.

״דני..״ היא אמרה בקול רך ובעדינות היא סובבה אותי והובילה אותי פנימה לכיוון המרפסת הקטנה.
לא החלפנו מילה.
הרגשתי שהיא פשוט רוצה להיות שם, ובפעם היחידה הזו לא צריך להגיד דבר.
הרשתי לעצמי להוציא הכל החוצה, בלי בושה.
בחיים לא בכיתי ליד בחורה.. תמיד ראיתי בזה חולשה.
אבל איתה.. לא יודע אני מרגיש בנוח, גם לא הצלחתי החזיק את עצמי, רק המחשבה על מה שאנה הייתה עושה לה, כבר הרצתי בראש את המקרה הגרוע ביותר שאני מגיעה ומוצא גופה מבותרת על הריצפה, שוכבת בשלולית של דם חסרת אונים.

נשמתי עמוק מנסה להסדיר את הנשימה והקול שלי ונשבר מעט ״פלקיטה אני מצטער.. ואני מתנצל שאני כל הזמן מצטער״ הרמתי את מבטי אליה, היא הסתכלה עלי בדאגה מהולה בחום עם חיוך קטן ושאלה אותי בהיסוס,״מה לעזאזל קורה כאן? אני חושבת שמגיע לי קצת תשובות.. ?״ מזה חששתי.
אבל ידעתי שזה יגיע.

הבטתי בה מרוחק מעט, ״זה סיפור שגדול על שנינו.. אני הסתבכתי בדברים שאני לא יודע איך לצאת מהם.. ואני חייב לצאת מהם״. אני באמת חייב. אני לא יכול להמשיך לחיות ככה יותר, לא יכולתי להסתיר את הכאב, הרגשתי אותו בכל הגוף והוא הוקרן דרך הקול שלי בבירור.
היא הביטה בי בהזדהות, ראיתי שהיא כואבת את כאבי, היא לא יכלה להסתיר את הרגשות שלה, זה אחד הדברים שהכי אהבתי בה, שיכולתי לקרוא אותה כמעט כמו שהיא הייתה מצליחה לקרוא אותי.

״יהיה בסדר.. רק תגיד לי איך אני יכולה לעזור..״ היא ליטפה את שערי בעדינות.

חייכתי אליה בחיבה ועניתי בייאוש ״את לא יכולה. את גם לא אמורה.. זה מלחמה ובמלחמה אין מנצחים, אנחנו נמצא פתרון ונתמודד״.

היא התקרבה אלי הכי צמוד שרק ניתן וחיבקה אותי בלי לדבר.
עוטפת חזק, הרגשתי את פעימות ליבה שהתחילו לפעום בקצב מהיר, האנרגיה הזו שהיא משרה סביבה לא ניתנת להסברה בכלל, רק מעצם הנוכחות שלה התחלתי להירגע והרגשתי איך הדמעות עולות שוב ולא ניתן לעצור אותן.

הנחתי את ראשי על כתפה מתרפק ומתמסר, המתח התחיל להתפוגג מהגוף שלי והנשימות לאט לאט חזרו לקצב רגוע וטבעי.

בלי לחשוב התקרבתי לאוזנה ולחשתי ״תודה״.
היא הביטה בי מופתעת, ״על מה?״ היא שאלה ברוך.

״על זה שנכנסת לי לחיים״.

Eliel Abulafia עקוב אחר Eliel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Eliel Abulafia
מצטערת
מצטערת
מאת: Eliel Abulafia
זויינת, גם זה קורה
זויינת, גם זה קורה
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
מאת: Eliel Abulafia
לא כוסית.
לא כוסית.
מאת: Eliel Abulafia
אהבה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
מאת: Kipod Kipod
גם לי מותר
גם לי מותר
מאת: Anonimit Anonimit
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi