כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 90

"בתכלס, תום, היינו אמורות להיות לבד, רק שתינו. עכשיו אני מפחדת שנישאר לבד."

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 90: אסקפיזם

הזרוע הענקית של איתי עולה על שלי ועוטפת אותי. הוא מצמיד את כף היד שלו לשלי, ואני מניחה אותה על הבטן שלי ואומרת בלב לנקודה הקטנה שנמצאת שם בפנים, "תרגיש, זה המגע של אבא שלך."
בשביל איתי מדובר במגע מוכר עם שרירי הבטן שלי, הוא לא יודע מה יש שם בתוך הרחם, ששייך גם לו. אני לא יודעת איך לספר לו ובטח שאני לא יודעת איך הוא יגיב.
"את מרגישה יותר טוב?"הוא שואל ומחבק אותי חזק יותר.
אני עוברת לאט לאט לשכב על הגב, אבל משאירה את היד שלו על אותו מקום בבטן שלי. הוא לא מוריד אותה. "קצת."
הוא שוכב על הצד ומסתכל לי בעיניים. "את רוצה שאני אכין לך תה?"
"אין לך באמת כוח לקום מהמיטה, אל תשחק אותה. אמרתי לך, אני מרגישה יותר טוב." אני קולטת את המזוודה שלו בפינת החדר. "אה, מצאת אותה בסוף בחדר המבולגן שנקרא המחסן בבית?"
"יש לי את הנסיעה לירושלים בערב הרי. את באה מחר למשחק עם טליה?" הוא מרים טיפה את הצוואר שלו ונותן לי נשיקה בכתף שממשיכה לכיוון עצם הבריח והשדיים.
אני מצטמררת. "כן. בערב רותם תבוא לישון פה."
"נו, יופי. את לא תהיי לבד." עכשיו אני רואה את השיער שלו ודי תופסת לו בו כשהוא מנצל את העבודה שהחולצה קצת גדולה עלי ומצליח להכניס את הפה שלו דרכה ולמצוץ לי את הפטמה. "אחח, איתי. זה כואב."
"אני מת על הציצי שלך. מת על כל דבר בגוף שלך. בחייאת, לכי לחדר כושר למטה תעשי קצת סטים. אל תהרסי את זה." הוא נשמע ממש בלום שם בתוך החולצה.
אני עומדת לענות לו איזה תירוץ כשהוא מתחיל ללקק אותה. "די, די, די." אני מרגישה איך אני מתרטבת. "נו, התקלחתי אתמול בלילה אחרי ששכבנו."
הוא מוציא את הראש, בטח נגמר לו האוויר. "אוף איתך, אומרים שבשבת זאת מצוות פרו ורבו. אמנם את על גלולות, אבל זה חצי מצווה."
אני מסתכלת על היד שלו, שעוד מונחת על הבטן שלי ומזייפת צחוק, רק כדי לבדוק איך הוא יגיב. "עלק פרו ורבו, אתה לא אוהב ילדים."
"נכון." הוא מחייך אלי. "את יודעת שאני ילד בעצמי."
"מה, אתה אשכרה לא אוהב ילדים? בכלל בכלל?" אני לוחצת טיפה ומקווה שהוא לא ילחץ ויבין.
הוא נשאר שמח. "לא. קרציות כאלה שצריך לרוץ אחריהם כל הזמן או לנקות להם את הרוק וזה. לפני שבועיים אח של תמיר הגדול, נו שזה נשוי עם תינוק, בא לאחד האימונים עם הילד. את לא מבינה איך תמיר נבהל כשאחיו אמר לו להחליף חיתול. איכס, זה כזה מגעיל."
אני עומדת לשאול אותו אם בעוד כמה שנים ירצה ילדים משלו ובסוף עוצרת את עצמי. עוד כמה שנים זה בעצם עוד בערך שמונה חודשים.
אני נשארת לשכב על הגב ומוותרת כשהוא מרים את החולצה שלי ומתחיל לתת לי נשיקות ונשיכות בבטן ובחזה. אני שקועה במחשבות ואפילו לא אומרת לו לצחצח שיניים. עמוק בפנים אני יודעת שזה השקט שלפני הסערה. אולי גם סוף השבוע האחרון שלנו כ"הורים לעתיד" שביחד, רגע לפני שאהיה אמא חד הורית.

אלו שעות קריטיות. במקום להישאר שם בבית החולים ליד איתי ולחכות שיקרה משהו, אם יקרה, אני חוזרת הביתה. לבית שלי. אני מתקלחת סוף סוף, זורקת לכביסה את הבגדים המטונפים והמקומטים שלי ונחה במיטה אמיתית עד אחרי הצהריים.
כשאני חוזרת לדירה של איתי, אני מנסה לחשוב על משהו לעשות עם תום שהוא לא להיות כאן והכי רחוק מלחשוב. זהו, הוא קיבל היום בצהריים בפעם האחרונה את חומרי ההרדמה ועוד בכמות ממש נמוכה. אני מפחדת, לא אשקר. בסוף אני לוקחת את תום לקניון רמת אביב.
"תראי," אני אומרת לה כשהיא מסתכלת עלי בעודנו הולכות בסופרארם. "גם למעצב שאני קונה את האודם שלו עכשיו קוראים תום. הוא לדעתי אבל כותב עם ט'. טום פורד." אני מנופפת באודם ומזכירה לי את סתיו של פעם. מה זה 250 שקל בשבילה? אני עוברת ליד העמדה של לנקום וזורקת איזה אייליינר מתקפל שכולם מדברים עליו. כפרה על הכסף, העיקר הבריאות, לא?
העגלה של תום לאט לאט מתמלאת במוצרי איפור ותינוקות. זה כאילו אני של פעם באמת רק עם תוספת אחת מאוד בולטת. אני דוחפת במעט המקום שנשאר בעגלה מסיר איפור חדש של קליניק ונזכרת שאני גם צריכה קרם עיניים חדש. איכשהו הקנייה יוצאת קרובה לאלפיים שקל ואני מרימה גבה. הייתי בטוחה שיצא יותר.
כשאנחנו יוצאות חזרה אל הרחבה שבין החנויות בקומה הראשונה, אני רואה בלון ממש חמוד בצורת פרפר קשור לגלגל המסתובב של משקפי השמש בהפנינג. אני חושבת שלתום בחיים לא היה בלון. בלידה שלה ושלי, מין הסתם, היינו שתינו לא בריאות וגם אחר-כך כשהיא באה לדירה של איתי, נראה לי שהם פחות היו מוטרדים באיך תראה קבלת הפנים, אלא מה יקרה בה...
אני קושרת את הבלון לעגלה ולא מופתעת לראות את תום ממש חוקרת אותו. המבט שלה באמת מזכיר קצת את שלי כשאני תוהה על משהו שמצריך הרבה מחשבה. איתי צודק. וברגע שהבלון טיפה מסתובב, אם כבר איתי, הגומה שלו מופיעה אצלה במלוא תפארתה ואני רואה בה אותו.
"את יפה כמו אבא." אני מתכופפת אל העגלה ונותנת לה נשיקה. היא צוחקת אלי, ואני מקווה שהצחוק שלה לא יעלם אף פעם גם אם... לא, לא, לא. לא לחשוב על זה. הם עוד יפגשו.
אחרי שיטוט בין החנויות וקניית חולצה מתוקה מזארה וג'ינס מטופשופ (שהשם יודע מתי אלבש אותם), אני מתיישבת בבית הקפה שבקניון ומבקשת טיפה מים רותחים בשביל הבקבוק של תום. היא אמנם לא בוכה, אבל צריכה לאכול. והיא אכן שותה מהבקבוק כשאני מצמידה לה אותו לפה ומסתכלת עלי בעיניים המלאכיות שלה.
"אני מפחדת שנישאר לבד," אני אומרת לה תוך כדי שאני פוזלת לנייד שמונח עם הצג אלי על השולחן בפעם המי יודע כמה. אין חדש. לא משנה כמה אציץ, ההתראות לא מגיעות. אני לא יודעת אם זה טוב או לא. זה בטח אומר שאין כלום. ואני לא יודעת אם זה טוב או לא. אולי זה טוב. אני מודה שזה שאין שום טלפונים מאף אחד, אפילו לא מאמא ששואלת מה המצב, עושה אותי מודאגת. "בתכלס, תום, היינו אמורות להיות לבד. רק שתינו," אני לוחשת לה ונזכרת במה שקרה בהמשך אותה שבת. הדמעות מתחילות לבצבץ לי בעיניים. "אבא כן הרגיש אותך בתוכי פעם אחת. הוא אפילו נתן לך נשיקה. הוא פשוט לא ידע שאת שם... הוא לא ידע כמה זה יהיה שונה ממה שהוא חשב. הוא לא ידע כמה הוא יאהב אותך."
אני גוערת בעצמי. אני חייבת להיות חזקה, עם כמה שזה קשה. אני מכניסה לפה פסטה ברוטב שמנת ומרגישה איך בא לי להקיא. אני חייבת לאכול בגלל הכדורים והוויטמינים. הלוואי שהמומחה, שאלך אליו השבוע אם הכל יהיה בסדר, יגיד לי שאפשר להפסיק ולחזור לחיים רגילים. אני רק בת 25...
אני מציצה בשעון שלי רגע לפני שאני טומנת את הנייד בתיק שמחובר לעגלה מחדש. נהייתי כבר אמא מיומנת בדבר הזה. שבע וחצי. עוד סיבובון קטן ונחזור לדירה שלו. שביט שם.
אני רואה באחד מחלונות הראווה של בגדי התינוקות שמלה ממש חמודה. אני רוצה לקנות אותה לתום ושהיא תלבש אותה ביום ההולדת הראשון שלה. משהו בי לא מסוגל לחשוב על העתיד שמעבר למחר. עמוק עמוק בתוך הגוף אני נושאת תפילה שאיתי יתעורר בסדר ונחגוג לתום ביחד את יום ההולדת וגם את ה-24 שלו, יש הרי הבדל של יומיים בתאריכים שלהם, במקום הבריתה שלא קרתה. אני ממש רואה בעיניים את שנינו לבד איתה ומאמצת את הגישה של מחשבה יוצרת מציאות.

אני חוזרת לקראת תשע לבית החולים וקולטת את שמעון יושב בכיסא "שלי" ליד איתי ובוכה.
"היי." אני עומדת בכוונה רחוק ממנו ומקווה שלא הבהלתי אותו.
הוא מזהה אותי ישר (למרות שהעיניים שלו אדומות ומפוצצות דמעות) וסורק את הטרנינג שאני לובשת. "החלפת לפיג'מה לקראת עוד לילה פה?"
"כן. הייתי עם תום בקניון עד לא מזמן." אני נשענת על הקיר שמהצד השני של המיטה. איתי נראה אותו דבר ומחובר עדיין לאותם צינורות, חוטים ואלקטרודות. "זהו, נכון?"
שמעון מהנהן. "הוא אמור להתעורר עד הצהריים. אני מאוד מקווה שלא יכאב לו והוא יהיה בסדר." הוא נשבר. "עכשיו כשאת אמא ועברת משהו דומה, את בטח מבינה איך זה מרגיש שאת לא יכולה לגונן על מה שיקר לך יותר מכל."
"אבל הוא יהיה בסדר." אני מרגישה את החיבוק מגברת אופטימיות. "תאמין בזה."
"אני לא מבין מאיפה כל הכוחות האלה ואיך את לא קורסת בעצמך. אני מעריץ אותך, סתיו, שתדעי. בשבוע הזה לקחתי חזרה את כל המחשבות הרעות והדברים שחשבתי עלייך שהתבררו בכלל כלא נכונים. אני מבין למה איתי רדף אחרייך תקופה ולא וויתר עם החיזורים שלו. הוא ראה משהו שאנחנו לא. חבל שהוא צריך להיות מחוסר הכרה כדי שאני אבחין בכך, אבל הוא צדק."
אני לא יודעת מה להגיד. אני מסתכלת על שמעון די המומה ואז עוברת להסתכל על איתי, שלא עושה כלום חוץ מלישון. השיער שלו נשאר בדיוק כמו שסידרתי אותו אתמול.
בסוף שמעון קם. "את בטוחה שאת רוצה להישאר פה? אני מתוכנן לחזור בסביבות תשע, משהו כזה. תבואי איתי."
אני מנידה את הראש ותופסת את הכיסא במקומו. עדיין לא הוצאתי מילה מאז שאמר את שאמר. זה הלם חיובי.
כשהוא יוצא, אני לוקחת את השמיכה האפורה "שלי" שמקופלת צמוד לרגליים של איתי ומכסה אותי בה. אני מוציאה מהתיק את השקית של הסופרפארם ומתחילה לפתוח את מוצרי האיפור שקניתי.
"אז חשבתי על זה, איתי, ואתה ואני הולכים לחגוג לתום יום הולדת שנה ביחד. שנינו והיא." אני מגרדת המדבקות המעצבנות עם הכיתוב בעברית מהאייליינר. "מצאתי לה אפילו שמלה חמודה. אני לא יודעת אם נעשה את זה בחו"ל או בארץ, אבל אני רוצה שזה יהיה אינטימי ומרוחק מהסביבה שלנו. רק שלושתנו." אני מרימה את הראש אליו וממשיכה לדבר, "אני אנסה להכין עוגה שתכיל גם את יום ההולדת שלך וגם את שלה ותכבו ביחד את הנרות. אתה תספר לי עוד על ארבעת החודשים האלה שגידלת אותה לבד ואיך כל מה שחשבת על תינוקות השתנה ו..."
האור מעלי נכבה. זה בטח אוטומטי. אני מניחה את האיפור חזרה בשקית ואת השקית שמה בתיק שלי שפתוח. העיניים שלי מתרגלות לחושך די מהר ויש גם טיפה אור מהמסדרון.
"טוב, רומזים פה שצריך ללכת לישון." אני מקרבת את הכיסא אל המיטה ומניחה את הראש, והפעם בעדינות, בין החזה לבטן שלו. אני מרגישה את הזרמים הקטנים של האלקטרודות ממש בתוך העור שלי. הרעש שהן עושות צורם לי באוזניים. הפעם תורי לתת לו נשיקה בבטן לפני שאני נרדמת. אולי באמת כשהוא יתעורר אני אגיד לו ללכת לעשות כמה סטים בחדר כושר, בכל זאת אני אוהבת את הגוף שלו. וכמובן שגם אותו. זהו, הפעם אני שלמה עם זה. בבקשה, שם למעלה, תעשה שהוא יהיה בסדר עוד כמה שעות. אם זה תלוי בסליחה שלי, אז סלחתי לו על הכל...

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יהיה היום פרק?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
עכשיו יש
הגב
דווח
guest
מתי פרק?במתחח לראות מה קורה???
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 99
יש לי הכל- פרק 99
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
איך סיבכתי הכל?
איך סיבכתי הכל?
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
גדולה מהחיים פרק-59
גדולה מהחיים פרק-59
מאת: Maya B
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
ששואלים אותי עליך
ששואלים אותי עליך
מאת: טל לוי
״אהבה של שנים״
״אהבה של שנים״
מאת: הרגשות שלי - אור
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
מאת: Maya B
בית קפה ישן
בית קפה ישן
מאת: Strong Love
מומלצים מהמגירה
אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך
אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך
מאת: Elyasaf Ezra
ביום ההולדת שלי
ביום ההולדת שלי
מאת: Yasmin Ilgaev
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף