כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

ליל צייד -

פרק 6

ליל צייד - סיפורים בהמשכים פרק 6

הפכתי אותך על הגב שהחזה העליון שלך והבטן שלך שוב לכיווני בדיוק כמו בהתחלה, אחזתי בפי בסכין מספר שלוש שהיה מיועד להסרת שומן מיותר ופיסות עור שלא מרפות מבשרך .
והתחלתי עם בית החזה שלך אוחזת ביד אחת את החזה וביד האחרת את הסכין שולפת אותו מבין שיניי הלבנות, מתחילה לשסף את פיסות השומן המעטות ובעיקר את העוד הנצמד, מסתכלת מידי פעם במשקפת מעיינת היטב שלא שכחתי אף פיסת עור וחתיכות של שומן עלייך, עדיין אני מעדיפה לאכול בריא ולא לסכן את עצמי עם אחוזי שומן ועור מיותר .
המשכתי לשסף את החתיכות המיותרות ממך, הסתכלתי שנית במשקפת לעיין שהכול נעשה כשורה, בית החזה שלך נקי לחלוטין .
מניחה בחזרה בפי את סכין מספר שלוש, לא אכפת לי הדם שלך ממש לא הפריע לי .
אוחזת בסכין מספר אחת שמיועדת לכך שאחתוך ממך איברים גדולים וכבדים,
והתחלתי משחזת את הבשר המוכן לכיווני, בסיומו אני אוחזת בסכין מספר שתיים ושולפת לאט לאט את הבשר שמסרב להתנתק מגופך .
קצת מלחמה והפעלת כוח לא תזיק, עפתי מעט לאחור קצת השתפשפתי במרפק אך רציתי כבר לסיים עם זה אני מתקרבת לשעות החום וזה מסוכן, כי בשעות האלה אני מחויבת לאגור לעצמי מחסה, אחר כך יש אימון ואני כל-כך רחוקה מהיעד שלי שזה המיקום שלי ומסוכן להישאר בשטחים ללא הגנה בסיסית שזה אש וסביבה קצת מוכרת .
הנחתי לעצמי להישאר משופשפת אפילו מעט מדממת זה לא כל-כך נורא, אני אתמודד עם זה כבר בחזור הביתה . בתקווה שאסיים פה!
תפסתי בשיניי את חתיכת החזה שלך, פותחת את התיק ומוציאה משם משטח קרש קשה להניח עליו את חתיכת הבשר המוכנה ושלפתי מהתיק בנוסף שקית מיותרת שאוכל לאגור בה בפנים את חתיכות העור הפרוסות שלך שחתכתי ממך, ריכזתי את כולן בשקית מחזירה אותה לתיק לאחר שאטמתי אותה.
ואת הקרש השארתי לצידי שעליו מונח בית החזה שלך, ועכשיו? עברתי לשסף ולהשחיז את הבטן שלך ואת הגופה שלך אדאג להעניק לעוד אנשים או חיות רעבות, למרות שאנשים לא ראיתי פה כבר מספר חודשים . אבל, יש חיות . והחיות? הרבה יותר טובות מהאנושות, אתן להם קצת ממך .
'אל תדאג לא נהרגת לחינם :)' לחשתי לך בתקווה שאתה שומע בדרכך שלך, כי מבחנתי שמעת.
אחזתי בבטן התחתונה שלך עם היד, מתחילה להשחיז את הבטן העליונה מלמעלה באטיות ומיומנות ממשיכה להשחיז ממך עור מיותר ושומן, משתמשת עם סכין מספר שלוש שהייתה מיועדת להסרת עור ושומן מיותר.
ברגע שהסרתי ממך את כל השומן והעור המיותר הנחתי את הסכין בצד, מעיינת שוב לייתר ביטחון במשקפת השטח לבדוק ולוודא שהכול תקין וכשורה, התבוננתי והכל היה נקי, אחזתי בסכין מספר אחת שהייתה מיועדת לכך שהייתי חותכת איתה חתיכות בשר גדולות, התחלתי לשסף את הבשר הנקי מגופך לכיווני בזהירות, הסכין חדה ואני לא רוצה לקחת בסיכון שאפצע או שהחתיכה תחליק מידיי מהתנופה . הבשר החל להיות רופף, מעט משוחרר, אחזתי בך בחוזקה עם הרגל . מושכת את הבשר התלוש לכיווני בכוח נדפקת בזהירות בעץ במזל לא מכה חזקה.
'מצטערת אין זמן להתמהמה ' לחשתי וניתקתי את העור בשר הכבד שנתלש ממך בחוזקה . מחזיקה את החתיכה עם פי החזק בין שני שיניי, בודקת שחתיכות העור אכן בסדר ושהן אטומות בשקית, 'הן בסדר, איזה יופי' לחשתי .

סימנתי לי את הנקודה שאני נמצאת בה כרגע, הסתרתי את חתיכת החזה והבטן המשוספות מתחת לתיק והרמתי את עצמי .
מעט פצועה אבל, לא ברמה כל כך קשה .
הרמתי על גופי את גופת הצבי היפה וחיפשתי חיות באופק הלא כל כך מורחב, מהעמדה שלי בקצה הגבעה.
אבל, עוד לא בדיוק שם בקצה של הגבעה .. קצת מעט ממוקמת למטה, העיקר שהשגתי את מה שרציתי .
התחלתי ליילל בקולי קולות, רוב החיות כאן חושבות שאני באמת חיה שאני מייללת.
כי, אני למדתי את "השפה שלהן" ואני יודעת ליילל בדיוק כמוהן וכמוהם .
בזמן שאני מייללת התהלכתי שם בשטח הלא כל כך מרוחב הזה, היה שם מקום וזה הפתיע כי עדיין לא היינו בקצה הגבעה הענקית הזאת, אבל היה שם רגע לפני הגבעה מקום עצירה מושלם לאנשים אפילו שמנסים לעשות באנג'י .
התהלכתי עוד קצת, וראיתי באופק להקה נחמדה של צבועים, לא חשבתי פעמיים התחמנים האלה מסוכנים מידי, הנחתי את הטרף הקל .. נתנתי מבט אחרון והלכתי בתקווה שהאוכל שהסתרתי שמור בעבורי .
הספקתי ללכת בזמן לפני שהחלה המסיבה של הלהקה כמו שאומרים.. :), שמעתי אותם מעט שהם מתענגים על האוכל, 'אני אמרתי לך, זה לא לחינם :)' אמרתי לעצמי מחייכת .

התלבטתי באמת שהתלבטתי אם להמשיך ולהתגורר שם ללילה אחד כדי שאספיק גם לאכול.
אבל, חישבתי לעצמי את המסלול ויצאתי לדרך, כי ידעתי שזה הדבר הנכון בעבורי .
התבוננתי אל השמיים מנסה לחשב את הזמן, אני חושבת שאצליח הכל עניין של מרץ ופחות מחשבה וחששות, 'פשוט תעשי את זה!' אמרתי מעודדת את עצמי .
שלפתי מהתיק את חבל הטיפוסים המלופף סביב עצמו וסגור, פתחתי את החבל מורידה אותו מקצה הגבעה ומשכיבה אותו מעט על האדמה רגע לפני הקפיצה בודקת שהוא מגיע עד מטה ושלא נוצר תקלה שמשכתי אותו מעלה בפעם הקודמת, 'הכל כשורה'! מאשרת לעצמי. החזקתי את קצה החבל השמוט ארצה עם הרגל חזק, בזמן שאני מוודא ומוציאה לי דברים שימושיים אחרונים .. השמש מתחילה לרדת, המזל שלי שאני עוד יכולה להספיק להגיע באור היום האחרון .
הוצאתי מהתיק את הפרוז'קטור כדי שיאיר לי את דרכי כלפי מטה וגם בשעות המאוחרות יותר, יש לי פה חתיכת דרך .
ליפפתי אותו סביב ראשי מחברת אותו חזק, מכוונת לכיוון המתאים ביותר והרציונלי, כמו שאומרים 'הכיוון המבוקש' חח :) .
הדלקתי אותו וסגרתי את התיק מוודא שהכל בסדר ושהתיק גם אטום מספיק ומניחה אותו על גבי .
הורדתי ממני גם את נרתיק החצים ואטמתי אותו מוודא שהחצים בסדר גמור ושוב ליפפתי אותו סביב צווארי וגבי, את השוטגאן בדקתי והוא גם בסדר, והקשת שלי חסינה לכל ומלופפת ביחד איתו על הצוואר שלי .
מבחינת ציוד והציוד שלי, הכל מאושר, עכשיו רק צריך לצאת לדרך .
ליפפתי את החבל פעמיים בצורת איקס סביב הרגליים ושלוש פעמים סביב הבטן בחוזקה, קשרתי הכי חזק שיכולתי עד איבוד תחושת דם ביד .
קשרתי סביב הסלע בחוזקה את החבל, הפעם לא חרצתי בתוכו את התופסן כי אני לא רוצה להפסיד את החבל המקצועי אז חשבתי על דרך יצירתית לאחר שקשרתי אותו ממש היטב עד בטיחותי, יש דרך לשחרר אותו .
לקחתי חלק מהחבל, וברופף עשיתי סיבוב של קשירה, לא אדוק מידי כי הייתי צריכה לתפוס את וו הטיפוס בתוכו כדי שאוכל להחליק למטה ושאהיה מחוברת לחבל השמוט כלפי מטה.
הייתי מוכנה חיברתי את כל החיבורים ווידאתי שאני אכן בסדר וגם הסלע יציב מאוד, אין לי משקל מורגש שיאיים עליו .
אחזתי בחבל השמוט כלפי מטה, השענתי את הגוף קדימה והורדתי את עצמי כלפי מטה בכל הכוח, נתקלת בדרך ב20 הענפים שאספתי ושני הגזעים, אחד ממנו כבר נחת מטה ואחד נתקע בדרכו בין אבנים . עשיתי מספר עצירות בכך שקשרתי סביב הרגליים את החבל מחזיקה מעט עם השיניים ובעיקר מפעילה כוח ברגליים ובו זמנית דוחפת כלפי מטה ענפים קלים וקצת פחות ואת הענף היה קשה אבל בסופו של דבר גם אותו הצלחתי להשמיט ארצה.
ברגע שרגליי נגעו ברצפה, הנחתי לעצמי רגע לשבת ולנשום אוויר צח, קשה .
הרמתי את עצמי מהר מאוד 'אל תתייאשי, לא מאפיין אותך' . אמרתי ממשיכה לעודד את עצמי עם הנוקשות שלי .
שלפתי מנרתיק החצים האטום, חץ לאחר שהחלקתי את ידי בתנועה חדה לאחור ופתחתי מעט מהסוגר, תפסתי בחץ בין השיניים ושלפתי את הקשת במהירות שהייתה כרוכה סביב צווארי .
הצמדתי אותן יחדיו מכוונת כלפי מעלה, מעיינת בעינית שיש לי למרחקים מקרבת את העינית למרחק הרצוי, מחזיקה חזק את הקשת ובעיקר את החץ, מותחת מעט ומתמקדת לא רוצה לפספס את המטרה, הייתי נעולה על עצמי לקחתי תנופה קטנה ושחררתי את החץ שעף בתנועה חדה כלפי מעלה לא כיוונתי אותו למטרת קליעה יותר מחיכוך המהירות שלו רציתי שהחבל יקרע ויישמט כלפי ארצה ואיתו החץ ייפול וכך היה.
'ברוך שובך הביתה מותק' אמרתי בצחקוק .

התקדמתי לכיוון המפל, היה בדרך מעט עליות תלולות של סלעים גבוהים ומעט ירידות מתוסבכות אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי עומדת מול המפל הסוער שמתנגש בחוזקה בקרקעית המים העמוקים וגם בסלעים, כבר ציינתי שהעוצמות שלו יכולות לנפץ גם סלעים? הסתכלתי אל עבר הסלעים והזרם מים החזק שהיה בצהריים והופתעתי לגלות היתרון אחד וחיסרון אחד .
ההיתרון -היה שהזרם מים היה חלוש יותר ולא היה סחף רציני אבל, כמובן שהיה צריך להיות ערני, אני שמחה שהוצאתי את הפרוז'קטור .
החיסרון -היו על האבנים מעט מים בצדדים והן הפכו ללחות ומעט מחליקות בעבורי, זה הדבר היחיד שמסוכן לי כי אני מעבירה דברים כבדים ואני מחויבת להיות ערנית בכל צעד קטן שלי וכמובן שלהיות יציבה וחדורת מטרה בלי הרבה מקום לפחד אחרת באמת אפול.
אז החלטתי להעביר קבוצה קבוצה, את הגזעים השארתי מאחור לא היה מסובך לחזור לאחור ההיתרון היה שהכל היה קרוב מידי אחד לשני פה לא השטח הכי גדול אבל, שטח מאוד מאתגר ובעיקר נוח .
החלטתי להתחיל עם הקבוצה הראשונה 10 ענפים קללים, שהיה קל להעביר בכך שאני מחזיקה קבוצה של חמישה ביד וחמישה באחרת וכך אספתי את כל הנגלה הראשונה, 'מעולה! :)' .
החזקתי חמישה ענפים קללים ביד אחת ובאחרת גם, הרמתי את עצמי לכיוון הסלע הגבוה והשתדלתי להתרכז בעליות, תזוזות ונחיתות שלי שאני מטפסת או עוברת אבן או סלע השתדלתי להתמקד בכך שהכל יהיה בכך שאתרכז באמצע הסלע באזור היבש והפחות חלק שמהווה לי סיכון החלקה ואף שבירת עצם .
עברתי את הסלע הראשון בשלום, הסלע האחר היה מעט גבוה כך שהיית צריכה לאחוז חזק בגוף, ביציבות במיקום שלי ובענפים הקלילים שלא יחליקו מתגובה של פחד או חשש שעשיתי צעד לא נכון, החזקתי את עצמי חזק מקרבת את שני הרגליים לעמידה יציבה על הסלע נושמת ונושפת שלוש פעמים מרימה את הרגל בעזרת האחרת שמעט מכופפת, אגרתי תנופה יציבה וישירה הרמתי את הרגל למעלה ודחפתי את האחרת בחוזקה אליי.
מעט מעדתי אני לא אשקר אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נאחזת בחוזקה בכוחות האחרונים שלי ומצליחה לעבור גם את זה, וכך העברתי קרוב לכמעט 20 דקות את המעבר בבטחה וערנות, ברגע שדרכתי על היבשה הנחתי את הענפים נושמת ונושפת לרגע וחוזרת חזרה .
הפעם נגלה של ענפים מעט כבדים יותר מהקודמים, ביד אחת חמישה באחרת גם חמישה וביחד הרמתי את הנגלה האחרונה לענפים .
גם את זה עברתי בשלום, למרות שמצאתי את עצמי כמעט בוחרת לקפוץ למים כי הייתי קרובה להחלקה על הגב ולא ממש נחמד להפוך למשותק או פגום בשטח ממש פתוח ללא הגנה בלי היכולת לעזור לך לעוד כמה שעות בודדות של שרידה עד שבאמת יטרפו אותך כי גם האש לא תוכל עוד להגן עלייך מבעיותייך .. אז במזל עברתי את זה בשלום, חזרתי בפעם האחרונה למיקום בדרך מוציאה מתיקי קצת מהחבל ומשאירה את רובו בתוך התיק סוגרת את הסוגר מעט ולא עד הסוף . הגעתי למיקום של הגזעים מחברת את הגזע השכוב ארצה לחבל בחוזקה ממש וקושרת לאחר בחוזקה גם, הם היו תפוסים חזק .
את אחד הגזעים בחרתי להרים על כתפיי, ואת האחר גררתי מאחורי, הצלחתי להביא אותם בשלום אבל אותי קצת בהתפרקות פיזית ואפיסת כוחות קרוב למפל הרגוע הלילה למזלי .
עצרתי פרמתי את הקשירות והעברתי אותם אחד אחד אל הצד השני.

את הצד השני הכרתי כמו שהכרתי את כף היד שלי, הרגשתי יותר בטוחה ונשמתי לרווחה ..
קשרתי שוב את הגזעים הכבדים מרימה אחד מהם על כתפיי ואת האחר גוררת ואת ה20 ענפים ליפפתי בחוזקה עם קשירה מדויקת וחזקה סביב הגזע הנגרר ופשוט הייתי חייבת לגמור את הכל בנגלה אחת, כי, זה באמת מטורף! יש לי עוד להכין לי את האוכל, לברר מה שלום התנים שצדתי מלפני יומיים, במזל הם עוד אכילים . ויש לי גם לברר מה שלום הדרבן הנחמד שעזרתי לו מלפני כמה ימים .. ויש לי לארגן לעצמי גם מדורת לילה להגנה וגם מדורת בישול בשביל הצבי הטעים שהבאתי בעבורי .
הלילה עוד ארוך, המזל שלי שעשיתי חתיכת דרך ארוכה שהספיקה לי למספר ימים שבהם אשלים את כל מה שהפסדתי לי בביתי הצח והנעים שהוא הטבע :), ברגע שעיניי פגשו את המיקום שלי הרגשתי הקלה ואגרתי עוד מעט כוחות .
למסע לילי נוסף, 'תאחלו לי בהצלחה, פאק אתם לא יודעים עד כמה אני הרוגה! ;)' .

הרגשות שלי - אור עקוב אחר הרגשות שלי -
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים, עוד פרקים!!!
הגב
דווח
הרגשות שלי - אור
הרגשות שלי - אור
❤️❤️❤️
הגב
דווח
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
טיולים
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
זה לא הזמן שלנו
זה לא הזמן שלנו
מאת: Danielle Salama
מלאך עם ראסטות
מלאך עם ראסטות
מאת: rbrb6000 .
יצירתי
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בואי נשחק משחק
בואי נשחק משחק
מאת: SH .
תאוות בשרים לשמנה
תאוות בשרים לשמנה
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
מומלצים מהמגירה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
מאת: Kipod Kipod
גם לי מותר
גם לי מותר
מאת: Anonimit Anonimit
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi