כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

אודם בחורף פרק 67

היא שותקת ומנסה להקל עלי עם החיוך המיוחד הזה שלה.. האף שלה אדום והעיניים שלה שבורות מעייפות והחיוך שלה מאיר אותה.. החיוך שלה מאיר אותי..

תוכן עניינים 1. אודם בחורף פרק 12. אודם בחורף פרק 23. אודם בחורף פרק 34. אודם בחורף פרק 45. אודם בחורף פרק 56. אודם בחורף פרק 67. אודם בחורף פרק 78. אודם בחורף פרק 89. אודם בחורף פרק 910. אודם בחורף פרק 1011. אודם בחורף פרק 1112. אודם בחורף פרק 1213. אודם בחורף פרק 1314. אודם בחורף פרק 1415. אודם בחורף פרק 1516. אודם בחורף פרק 1617. אודם בחורף פרק 1718. אודם בחורף פרק 1819. אודם בחורף פרק 1920. אודם בחורף פרק 2021. אודם בחורף פרק 2122. אודם בחורף פרק 2223. אודם בחורף פרק 2324. אודם בחורף פרק 2425. אודם בחורף פרק 2526. אודם בחורף פרק 2627. אודם בחורף פרק 2728. אודם בחורף פרק 2829. אודם בחורף פרק 2930. אודם בחורף פרק 3031. אודם בחורף פרק 3132. אודם בחורף פרק 3233. אודם בחורף פרק 3334. אודם בחורף פרק 3435. אודם בחורף פרק 3536. אודם בחורף פרק 3637. אודם בחורף פרק 3738. אודם בחורף פרק 3839. אודם בחורף פרק 3940. אודם בחורף פרק 4041. אודם בחורף פרק 4142. אודם בחורף פרק 4243. אודם בחורף פרק 4344. אודם בחורף פרק 4445. אודם בחורף פרק 4546. אודם בחורף פרק 4647. אודם בחורף פרק 4748. אודם בחורף פרק 4849. אודם בחורף פרק 4950. אודם בחורף פרק 5051. אודם בחורף פרק 5152. אודם בחורף פרק 5253. אודם בחורף פרק 5354. אודם בחורף פרק 5455. אודם בחורף פרק 5556. אודם בחורף פרק 5657. אודם בחורף פרק 5758. אודם בחורף פרק 5859. אודם בחורף פרק 5960. אודם בחורף פרק 6061. אודם בחורף פרק 6162. אודם בחורף פרק 6263. אודם בחורף פרק 6364. אודם בחורף פרק 6465. אודם בחורף פרק 6566. אודם בחורף פרק 6667. אודם בחורף פרק 6768. אודם בחורף פרק 6869. אודם בחורף פרק 6970. אודם בחורף פרק 7071. אודם בחורף פרק 7172. אודם בחורף פרק 7273. אודם בחורף פרק 7374. אודם בחורף פרק 74 ואחרון

הטלפון שלי מצלצל ומוציא אותי מהבועה של עצמי.
"איתמר איפה אתה?"
"אני בא יפה שלי, אני בא"
"נרדמת?"
"לא..
הלוואי"
"איפה אתה עד עכשיו?"
"אני בבית אני אסביר לך תכף..
אני משחרר את צ'יף דקה ואני בא"
"תזדרז.."
"בסדר"
אני מנתק את הטלפון וקם בפעם אחת מהספה, אחרת אני לא זז מפה.
אני פותח לצ'יף את הדלת ומשחרר אותו שיפרוק טיפה.
אין לי זמן לצאת איתו כמו שצריך..
אני משחרר אוויר ונכנס לחדר להחליף לבגדים אחרים.
אני מסתכל במראה והעיניים שלי נפוחות מרוב עייפות ובכי.
אני שוטף את הפנים ואוסף את עצמי ואת השיער שלי, נושם עמוק, מחסיר פעימה כשהראש חושב על דניאל ומתאפס על עצמי מיד לאחר מכן.
אני חושב להביא גם לעמית בגדים ואני מתקשר אליו..
"איפה אתה?"
"אני כבר מגיע, להביא לך בגדים?"
"לא אחי קפצתי שניה הבייתה והחלפתי"
"טוב אני קטנה שם"
אני מנתק ממנו, מעיף מבט על הבית ויוצא למרפסת.
אני שורק לקינג שלי וכשהוא חוזר אני ניפרד ממנו וסוגר עליו את הדלת.
אני מגיע לשם והלב שלי כבד מכל מה שקורה.
אני עומד על השביל ומלא אנשים התחילו להגיע לפה.
הבכי של דפנה נישמע מתוך הבית, נראה שהוא יכול לשבור את כל הקירות של הבית הגדול הזה..
אני מרגיש איך הלב שלי מתרסק מהכאב שלה..
"מה אחי איפה היית כל כך הרבה זמן?"
עמית מפתיע אותי ואני לוקח שניה לעצמי כדי להגיד לו.
הוא שם לב שאני לא מפוקס, הוא שם לב שיש עוד משהו.
אני רואה את זה בעיניים שלו ובאיך שהוא מסתכל עליי..
"מה אחי דבר, מה יש?"
"אבי היה אצלי.."
"אבי?
אבי שלנו?
אבי של עוז?!"
"אתה מכיר עוד אבי שכולנו מכירים?"
"מה, מתי?"
"עכשיו בגלל זה התעכבתי.
כשהגעתי ראיתי אותו יושב אצלי במרפסת"
"איפה הוא?
הוא לא בא איתך?"
"הוא לא רצה לבוא.."
"איך הוא?"
"כמו אחד שהבן שלו מת.."
הוא משפיל את המבט ושנינו יודעים שיחד עם עוז כולנו איבדנו חלק מעצמנו, כולנו יודעים שההורים שלו לעולם לא חזרו לחיות אחרי זה..
"מה הוא עשה פה אחרי כל השנים האלה?"
"הוא שמע מה קרה עם דניאל ובא לבדוק מה איתנו"
"גילה הייתה?"
"לא.."
"היא בחיים לא תבוא לפה, היא בחיים לא תחזור לכאן ולבית הזה שעומד שם כמו פסל.."
"אני יכול להבין אותה"
"גם אני מבין אותה..
אם החיים שלנו לא היו בנויים פה, גם אנחנו היינו בורחים מפה"
"אני כבר לא כל כך בטוח שזה לברוח.."
"אתה זה שתמיד אמר לנו שפה החיים שלנו, שאסור לברוח.
מה השתנה פתאום?"
"אבי אמר לי משהו נכון..
הוא אמר שאנחנו צריכים להתחיל לחיות את החיים שלנו ולא לתת למקרה הזה להשתלט עלינו..
הוא צודק..
אנחנו צריכים לחשוב מה טוב לנו, מה אנחנו עושים עם עצמנו ולאן אנחנו ממשיכים מכאן"
הוא מסתכל עליי ולא עונה..
רק משחרר אוויר שגורם לשנינו להבין שדי תקענו את עצמנו פה..
"איתמר"
היא קוראת לי ומתקרבת אלי..
"אתם במצב סבבה?"
"תגדירי סבבה"
"סבבה להביא עוד כיסאות ושולחנות מהמועדון של היישוב?"
היא אומרת, מסתכלת עלינו ובאותה שניה אנחנו כבר זזים לכיוון הג'יפ שלי.
עמית עולה ושניה לפני שאני עולה אני חוזר אחורה ומתקרב אליה..
"תודה!"
"על מה?"
"על כל מה שאת עושה פה..
זה לא מובן מאליו בשבילי ובכלל לכל המשפחה.
אני מעריך את זה!"
היא שותקת ומנסה להקל עלי עם החיוך המיוחד הזה שלה..
האף שלה אדום והעיניים שלה שבורות מעייפות והחיוך שלה מאיר אותה..
החיוך שלה מאיר אותי..
"אני תכף בא.."
היא תופסת לי את היד ומתקרבת לפנים שלי..
"איך אתה?"
"כל עוד את כאן, הכל בסדר"
היא מתרוממת על קצות האצבעות שלה, מניחה עליי את הידיים שלה ומנשקת אותי עם הרכות הממכרת שלה..
"רומיאו ויוליה..
יאללה תיפרדו יפה"
אני מחייך על השפתיים שלה מההערה של האידיוט הזה וניפרד ממנה..
אני עולה לאוטו והוא מסתכל עליי..
"מה?!
דבר"
"אני אוהב את זה שיש לכם אחד את השנייה.
היא מוציאה ממך דברים טובים"
"היא האושר שלי אחי, אני בחיים לא הרגשתי ככה.
אף פעם לא חשבתי גם שארגיש ככה..
אחרי שעוז נהרג..
חשבתי שהחלק הזה בי מת גם.."
אני מסתכל על החצי חיוך שלו ואני רואה בעיניים שלו שיש משהו שאני עדיין לא יודע.
"מה אתה לא אומר לי אחי?"
"זוכר את הקטע עם מיכל?"
"נו.."
"נראה לי שאני מבין על מה אתה מדבר.."
"מה זאת אומרת?"
"הרגש הזה..
היא מדהימה אותי אחי, זה עוד לא קרה לי ככה"
"פששש
יא אללה שלך!
אני שמח בשבילך!"
"היא עוד מעט צריכה לבוא לפה, היא הייתה חייבת להגיע לעבודה.
היא תבוא להלוויה"
הוא אומר את המילה הזאת, אותה מילה שיוצרת אצלנו כל כך הרבה כאב ואנחנו מחליפים מבט ומשחררים..
מבינים גם בלי המילים..
אנחנו מגיעים למועדון היישוב ושם כבר אירגנו לנו עוד כמה שולחנות מתקפלים וכיסאות.
אנחנו מעמיסים אותם ועושים את הדרך חזרה.
אנחנו פורקים את הכל מהאוטו והגיע הזמן להתקדם לבית העלמין..
עמית ואני נכנסים פנימה כשלידנו מיכאלה, מיכל, גילי, שני ועוד מלא חברים שלנו, משפחה ומשפחות מהמושב.
ההליכה הזאת פנימה תמיד גורמת לכל החלקים בגוף לכאוב, תמיד גורמת לשיערות לעמוד, ללב לרעוד..
הבכי של מיכל נישמע בזמן שהשיירה הזאת נכנסת בשקט חרישי.
הבכי שלה שובר אותי מבפנים ואני לא יכול שלא להיזכר בבכי של גילה..
אותו בכי שהיא בכתה לכתף שלי כשישבתי על הכיסא גלגלים בכניסה לאוהל שלהם.
בכי שלא יצא לי מהראש גם אחרי כל השנים..
אני עוצם עיניים ורק יכול לתאר לעצמי מה עובר עליה, מה היא מרגישה וכמה כואב לה..
עצם זה שהיא לא עומדת כאן עם הבן שלה, גומר פה את כולנו..

בסיום הלוויה הקשה והכואבת הזאת, אחרי שדפנה הספידה את בעלה ואת אבי בנה, אנחנו מחזירים אותה הבייתה באפיסת כוחות, כשהיא בקושי מצליחה לעמוד, לדבר או לבכות..
הפנים שלה נפלו, העיניים כבו והקול נדם..
עמית ואני משכיבים אותה בחדר שלה על המזרון שסידרו לה שם והיא פשוט לא זזה.
אני מרים אליו את המבט ושנינו בולעים את הגולה המזויינת בגרון.
"דפנה.."
היא לא עונה..
רק מזיזה את העיניים שלה אלינו בשקט..
"אנחנו פה כל הזמן, לכל מה שאת צריכה!
את לא לבד!"
היא ממצמצת עם העיניים, מסמנת לנו שהיא יודעת..
אנחנו מנשקים לה את הראש ומניחים לה לנוח עד כמה שבאמת אפשר במצב הזה..
"בא לי לשבור משהו אחי, אני לא עומד בזה יותר"
"אני יודע..
תאמין לי שאני לא רחוק מלהתפוצץ"
"כולם פה..
בוא נעשה סיבוב על ההר עם הטרקטורון, אחרת אני אשתגע..
אני חייב להוציא את זה איכשהו"
"תן לי דקה למצוא את מיכאלה ונלך"
"אז אני הולך לכיוון הבית ניפגש בכניסה להר"
"סגור אחי"
אני מחפש את מיכאלה ואני מוצא אותה מדברת עם שני..
כוסאמק..
זה מה שחסר לי שהיא תפלוט לה איזה משהו ושוב נהיה במצב מסריח שירחיק אותנו..
אני עצבני מהעובדה ששני בכלל טורחת להתקרב אליה..
מה הקטע הדפוק הזה?!
"מה הולך איתמר?"
שני שואלת ואני מרגיש את המבט הערמומי שלה בוחן אותי..
"אני יודע..
יהיה בסדר"
"מה רומיאו.. ?
הכל בסדר איתך?"
אני לוקח אותה רגע הצידה.
"תקשיבי אני חייב ללכת לאיזה שעה"
"לאן?"
"עמית ואני..
קצת חונק לנו כל המצב וזה הגיע למצב קצת בעייתי"
"אוקי..
אבל זה לא רק זה..
אני רואה אותך..
מאז שחזרת מהבית שלך, משהו בך לא שקט"
"כן, אני אספר לך כשאחזור בסדר?"
"טוב.."
"את מסתדרת כאן?"
"כן, אני עם הבנות בינתיים ועם ההורים שלך"
"טוב.."
"למה הפרצוף הזה איתמר?"
היא קולטת שזה לא הכל ואני לא יודע מה להגיד לה..
מצד אחד אני לא רוצה שהיא תהיה ליד שני ומצד שני אני לא יכול להרחיק אותה ממנה..
בסך הכל שני לא אמרה כלום על מה שהיה ואני צריך להודות לה על זה..
"כלום יפה שלי, המוח שלי טחון כבר, אני חייב לנשום"
"טוב לך לך!"
"אני אוהב אותך!
את יודעת את זה נכון?"
"אני יודעת..
וגם אני אוהבת אותך.."
אני מנשק אותה ויוצא משם..

אחרי שעה שפרקנו את עצמנו בנסיעה פרועה שפירקה אותנו, אנחנו חוזרים לבית של דניאל..
האנשים לא מפסיקים להגיע, אני נעמד ליד הטרקטורון וכשאני מוריד את הקסדה אני מחפש אותה בעיניים..
אני רואה אותה עומדת על המדרכה ליד הכביש מאחורי..
אני מתקדם אליה והיא מסתובבת אליי כשאני קורא לה, עם עיניים אדומות ודמעות שלא מפסיקות לרדת..
היא לא מדברת, לא מוציאה מילה, רק בוכה ושוברת את הלב שלי עם הכאב שיש לה בעיניים..

בראש שלי אני כבר יודע מה היא גילתה ואני רוצה למות עכשיו!

*************
חם אשששש מהתנור!
פרק חדש וכמובןןןןן אני תמיד שמחה לדעת מה אתם חושבים!
נראה מה אתם חושבים שאני הולכת לעשות..
למה מיכאלה בוכה.. ?
הוא צודק במה שהוא חושב?
ספרו לי!
אוהבת אתכם מוזות שלייייי
שיהיה לכם ערב מלא אהבה ושבוע זריז..
נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
אוי נו ויוי מה גילתה
אני צריכה ללכת לחסל אותה? זה מה שאת רוצה? אין בעיה אני על זה.
למה למה לעשות להם עוד ראמה בנשמה חחחח... תני להם קצת נחת.
תקשיבי שבא לי טיול טרקטרונים אבל פרוע כזה בבוץ כזה.
טוב נו סיקרנת אני קופצת לפרק הבא.
נראה אם צריך להרביץ לך או לא.
תיזהרי ממני מצוגעת חסרת תקנה שלי.
אוהבת אותך ים♥️♥️
הגב
דווח
guest
מהממם!!! מתחח
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
תודה רבה❤
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
קימברלי וולנטינה
קימברלי וולנטינה
מאת: אביטל סיאני
קימברלי וולנטינה
קימברלי וולנטינה
מאת: אביטל סיאני
כל פעם מחדש
כל פעם מחדש
מאת: מישהי .
הכל אצלך משחק (18+)
הכל אצלך משחק (18+)
מאת: איתמר מטפס על קירות
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan