כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תראה אותי - פרק 17

הייתי נשארת עד השעות הקטנות של הלילה רק בשביל לשמוע אותו, לראות אותו, שיחות של שעות בסקייפ כדי לחזק אותו ולתמוך בו. כמה עברתי בגללו.

התעוררתי בבוקר לרעש של מכונת הקפה. לירון עמדה במטבח והסתובבה כאשר התרוממתי מהספה באיטיות.
"סליחה שהערתי אותך" היא אמרה בשקט ונדתי בראש.
"את מתנצלת? סליחה שאני נשארתי פה בלילה, לא רציתי שההורים יראו אותי ככה" עניתי והיא התקרבה אליי עם שתי כוסות של נס, מגישה לי אחת לידיים.
"תבורכי" חייכתי לה ולגמתי בעונג את הנס החם.
"איך את?" היא שאלה ונשענו שתינו על הספה,
"על הפנים" עניתי בפשטות. לא היה לי ממש כוח להיכנס לכל העניין מצד אחד ומצד שני... אולי רציתי לדבר על זה. לדבר על איך שאני מרגישה.
"רואים" היא חייכה אליי ואני גלגלתי עיניים,
"את לא אמורה להגיד את זה"
"אני יודעת, אבל... אני ממש רוצה שנהיה יותר קרובות. אני יודעת כמה את אוהבת את גלעד וכמה את קשורה אליו ואם לומר את האמת הייתי שמחה גם להיות קשורה לשניכם" היא הסתובבה אליי מעט וחיכתה שאגיב,
"אני מצטערת אם הייתי מרוחקת או משהו כזה" לבסוף אמרתי, "תמיד חשבתי שגלעד זקוק למישהי מיוחדת כי הוא כל כך.. מיוחד" צחקתי והיא הנהנה בחיוך
"כשהגעת זה היה קצת הלם כי לא יכולתי לדמיין לעצמי שעכשיו הוא פחות יהיה זמין אליי, את מבינה?" שאלתי
"ברור. זה מה שהיה לי כשאחי הבכור התחתן, בגלל זה אני רוצה שנהיה קרובות. אני חושבת שאנחנו די דומות אז... הייתי שמחה אם היינו מכניסות אחת את השנייה למעגל החברות שלנו"
"אני אשמח" התקרבתי אליה לחיבוק והשיבה לי חיבוק חם וגדול בחזרה.
"ורציתי להגיד לך עוד משהו..." היא התחילה לומר ונעצרה לרגע כדי להביט בי "לא.. לא חשוב"
"דברי, הכל בסדר" הרגעתי אותה,
"אוקיי..." היא המשיכה, "אני יודעת שאת נמצאת בתקופה לא קלה אחרי מה שקרה עם רז, אני רציתי גם לדחות את כל העניין של החתונה שלנו כי..."
"תעצרי פה" חתכתי אותה והיא הביטה בי בחשש, "הבן אדם שאני הכי אוהבת ביקום הזה זה גלעד, אני בחיים לא אעשה משהו או אבקש ממנו לעשות משהו כדי שהוא יעצור את האושר שלו. המערכת יחסים שלי לא קשורה למערכת היחסים שלכם. זה הכל."
"אוקיי..." היא אמרה בשקט והוסיפה אחרי כמה רגעים של שתיקה, "בכל מקרה, אם אי פעם תרצי לדבר איתי, על כל נושא, תדעי שאני פשוט פה בשבילך ואני אשמח להיות לידך"
"תודה, כנ"ל פה" עניתי והתרוממתי, "טוב, אני אלך להתארגן ללימודים. תודה שנתתם לי להמשיך לרבוץ פה אחרי הלילה הזה" חיבקתי אותה ורצתי במהירות להתארגן ללימודים.

כשהגעתי לקורס באיחור של כמה דקות ליאת וסהר ישבו במקום הקבוע שלנו. התיישבתי לידן והוצאתי את המחשב.
"התקשרתי אלייך אתמול" ליאת התקרבה אליי ולחשה בשקט
"כן נרדמתי מוקדם..." עניתי כשאני פותחת את המחשב ומנסה להתרכז בו ולא בליאת, כדי שלא תחשוד בכלום. אני לא טובה בלהסתיר דברים, במיוחד לא ממנה.
"אה אוקיי" היא נעצרה ואז הסתכלה על סהר, "אולי נעשה משהו היום?"
"מה בא לך?" סהר שאלה אותה בזמן שהיא מקלידה את מילותיו של גינזבורג, "את שואלת אותנו כי הוא הבריז לך?" היא הביטה בגינזבורג ואז חייכה
"לא" ליאת מלמלה, "זה לא מתאים"
"מה, קרה משהו?" שאלתי אותה ואז הפלאפון שהיה מונח על השולחן רטט לו, שיחה התקבלה.
מאדיר.
סהר וליאת הביטו בפלאפון ואז הביטו בי.
"מה לעזאזל?" ליאת אמרה בקול, "למה אדיר מתקשר אלייך?"
"בנות, בבקשה להיות בשקט" גינזבורג העיר אחריי שכל הסטודנטים הביטו בנו.
"בואי נצא אני אסביר לך" לחשתי לה והיא סגרה את המחשב והתחילה לפנות את השולחן
"תשמרי לי על הדברים" אמרתי לסהר ויצאתי מיד אחרי ליאת שיצאה מהדלת בכעס.
"ליאת!" צעקתי לה ורצתי אחריה כשהיא מתעלמת ומגבירה את הקצב. "חכי רגע!"
היא נעצרה בפתאומיות והסתובבה אליי, כשהיא עם דמעות בעיניים "איך את יכולה להסביר לי? מה את יכולה לומר? מתי הוא חזר לארץ? למה לא סיפרת לי? למה הוא מתקשר אלייך? למה?!"
היא צעקה ואנשים שהיו מסביבנו הביטו בנו בהלם.
"בואי נלך..." החזקתי את היד שלה ולקחתי אותה לכיוון הרכב שלי.
התיישבנו שתינו ברכב, חיכיתי שהיא תירגע והסתובבתי להביט בה.
"ליאת, הוא חזר לפני כמה ימים..." התחלתי לומר והיא הביטה בי והרימה את היד כדי לעצור אותי מלהמשיך לדבר.
"אני לא רוצה לדעת. עזבי" היא אמרה בשקט.
"הוא לא רצה שאספר לך כי הוא רצה לדעת קודם כל מה קורה איתך..." המשכתי להסביר לה למרות הכל.
היא נאנחה ונשענה אחורה כשהיא עוצמת את הידיים, "אני לא מאמינה..."
שתקתי לעוד כמה רגעים כי הכרתי אותה, הכרתי את הצורך שלה להפנים את זה שאדיר פה, שהוא בארץ.
שהאדם היחידי שהיא אי פעם אהבה באמת חזר.
היא פקחה את העיניים והתרוממה שוב כדי להביט בי, "נפגשתם?"
"כן" עניתי והיא הנהנה.
"מה... ?" היא התחילה לשאול והפעם זה היה תורי לעצור אותה.
"אני חושבת שזו שיחה שאמורה להתקיים ביניכם... אני אספר לו שאת יודעת ואני בטוחה שהוא כבר ידבר איתך"
היא נדה בראשה, "לא. תגידי לו שלא יעז לשלוח הודעה, להתקשר או להגיע אליי. זה נגמר"
"ליאת..."
"אל תביטי בי ככה, את מכולם יודעת כמה לקחתי קשה את הפרידה ממנו וכמה זמן לקח לי להתגבר עליו. אני לא הולכת לעבור את זה שוב. אני בחיים שלי לא הרגשתי ככה כלפי מישהו, בחיים! הייתי נשארת עד השעות הקטנות של הלילה רק בשביל לשמוע אותו, לראות אותו, שיחות של שעות בסקייפ כדי לחזק אותו ולתמוך בו. כמה עברתי בגללו. אני לא חוזרת לזה. אני לא חוזרת אליו"
"תקשיבי..." התחלתי לומר ונעצרתי לשנייה כדי לראות שהיא מביטה בי, "אני לא זו שהולכת לומר לו את זה. אני רק אומרת לו שאת יודעת, זה הכל", החזקתי את היד שלה כי ראיתי כמה כאב יש בעיניים שלה, "אני יודעת כמה לקחת קשה את הפרידה שלו ואני יודעת כמה זמן לקח לך להתגבר עליו אם התגברת עליו בכלל.. רק בגלל זה אני לא הולכת להיות זו שתעצור אותו. את צריכה לשמוע ולראות אותו ואני לא הולכת לעמוד ביניכם הפעם"
היא הסתכלה עליי ולא ידעה מה לומר, אני יודעת שמבפנים היא יודעת שאני צודקת.
המשכנו לשבת בשקט כשהרדיו ברקע, נותנות למחשבות לצוף וכך גם לפחדים.
וברגע שהגיעה ההפסקה, יצאנו מהרכב כמו חדשות.
בערך.

"איך את מרגישה?" תומר שלח לי הודעה והבטתי בפלאפון מספר רגעים. יכולתי להרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה.
"תודה וסליחה על אתמול..." השבתי אחרי כמה שניות.
"את בבייביסיטר היום?" הוא שאל
"לא, היום אני במשרד.. מה איתך?"
"לא עושה בייביסיטר היום, אולי מחר אם זה יסתדר לי בלו"ז העמוס שלי"
חייכתי לעצמי כשהתחלתי להקליד משהו אבל אז מחקתי.
בסוף הוא שלח הודעה, "טוב, רק רציתי לוודא שאת חיה ולהוריד את האבן מהלב. שיהיה לך אחלה יום"
"תודה:)" הגבתי בחזרה והתחרטתי שלקח לי יותר מידי זמן לכתוב לו משהו ולפתח את השיחה.

"מה קרה את נראית מצוברחת?" גלעד שאל כשנכנס לבית.
אני ישבתי מול הטלוויזיה עם צלחת של אטריות אורז
"עייפה לא מצוברחת"
"תחליפי תירוץ, זה מתחיל לשעמם" הוא אמר מכיוון המטבח. "את הכנת את האטריות?"
"כן"
אחרי שתי דקות הוא התיישב לידי ולקח את השלט. אם זה היה קורה ביום אחר, סביר להניח שהייתי קופצת עליו ופותחת מלחמה על השלט, אבל לא היו בי כוחות להגיב.
"יש לך חום?" הוא שאל והעפתי לו מבט של 'עזוב אותי באמא שלך'
"איך את?" נראה שאח שלי לא הספיק להכיר אותי או שהוא החליט לשבת עליי כמו עלוקה היום.
אבל בכל זאת, הערכתי את הדאגה שלו.
"אני בסדר אם אתה מתכוון לבגידה של רז" עניתי, "ואני בסדר גם באופן כללי" הוספתי אחרי שהמשיך להביט בי בשאלה.
"יופי, את נראית יותר טוב" הוא אמר כשהוא בוחן אותי לכמה רגעים, "הכרת מישהו?"
"מאיפה הבאת את זה עכשיו" מלמלתי והוא הניח את הצלחת על השולחן וחזר להישען על הספה כשהוא מביט בי ומחכה לתשובה.
"הכרתי מישהו אבל אני לא חושבת שהוא בעניין. ובלי קשר, יצאתי מקשר של שלוש שנים, אני לגמרי צריכה את הזמן להתאושש" נאנחתי והנחתי גם אני את הצלחת על השולחן.
"כן, אני לא רוצה לראות אותך נפגעת שוב. קחי לך את הזמן ואל תהיי בלחץ" הוא חייך, "ואם הוא לא בעניין שלך הוא עיוור. אני לא אומר לך את זה בגלל שאני אח שלך"
צחקנו והנייד צלצל, תומר התקשר.
גלעד הרים גבה כשקלט את השם שלו אבל השאיר אותי בסלון לבד כדי שאוכל לדבר עם תומר.
"הלו?" שאלתי
"מופתעת שהתקשרתי?" תומר שאל בחזרה
"קצת כן" חייכתי לעצמי והתחלתי להתהלך בסלון הלוך ושוב.
"רציתי לשאול אם בא לך ללכת לראות סרט היום" הוא חיכה לתשובה ואני הופתעתי בפעם השנייה.
"היום?"
"כן, רק אם מסתדר לך" הוא ענה ואז הוסיף, "הסרט מתחיל בעשר וחצי ככה שיש לך זמן להתארגן"
הסתכלתי על השעון והשעה הייתה שש וחצי, כן לגמרי יש לי זמן להתארגן.
"אתה חושב שלוקח לי ארבע שעות להתארגן?" שאלתי אותו בעוקצנות ויכולתי לשמוע את הצחוק שלו מהצד השני.
"הייתי אומר שעה אבל לא רציתי לקחת סיכון ולהתקשר בשעה יותר מאוחרת ולדעת שכבר קבעת משהו" הוא ענה בכנות ושוב חייכתי בזכותו.
"יאללה אני זורמת איתך"
"מעולה. אני אאסוף אותך בתשע וחצי בערך, אתקשר אלייך כמה דקות לפני שאגיע" הוא אמר וניתקנו את השיחה.
אוקיי, אז תומר התקשר כדי להציע לי לצאת. התחלתי לחייך בצורה מוגזמת ושנייה לפני שעשיתי קפיצה באוויר הבנתי.
זה לא דייט.
זה לא.
אוף.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 18 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
לא יהיה המשך?
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
יהיה לזה. זץ



יהיה לזה המשך
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
אין המשך???
הגב
דווח
טען עוד 16 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
איך אתה כזה חזק?
איך אתה כזה חזק?
מאת: imagine me
נפרדנו
נפרדנו
מאת: Yoav Rehavi
טפר
טפר
מאת: איש המגבעת
אין שקט אחרי הסערה
אין שקט אחרי הסערה
מאת: Ira F.G
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer