כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 88

"אם נניח המצב של איתי לא ישתפר, את לא תרצי שיהיו לתום אחים מהזרע שלו?"

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 88: המשכיות

"סתיו?"
אני מתעוררת לאט, אבל נזכרת די מהר איפה אני נמצאת. "היי." אני משפשפת את העיניים, שאוטומטית מסתכלות על היד הימנית של איתי, שבלי שום תחבושת יותר.
"עבר." תמר, הרופאה שמטפלת באיתי, נוגעת לרגע בכתף שלו. "התפרים מתאחים לו בעור."
"זהו? אין יותר זכוכיות או סימנים שלהן? אפשר לנשום לרווחה בקטע הזה?" לא נעים לי לדבר יותר מדי. אני בטוחה שאני מסריחה.
היא מהנהנת. "מהערב אנחנו נפסיק עם חומרי ההרדמה בהדרגה עד שהוא יתעורר בשני בבוקר."
"ובשני תדעו סופית אם הוא בסדר?" אני מתחילה לרעוד ולא יודעת אם מקור או ממחשבות לא טובות.
"זה ייקח קצת זמן, אבל בעיקרון כשהוא יהיה בהכרה דברים יהיו ברורים יותר. הוא לא בסכנה ממשית לפי הבדיקות האחרונות שעשינו לו, אבל אולי הפגיעה הייתה חזקה ממה שהערכנו, ולכן נצטרך לעשות הערכה מחדש."
אני מניחה את כף היד שלי על של איתי ומרגישה עכשיו, למרות שהוא בלי התחבושת, שהעור שלו מחוספס.
"את רוצה לאכול משהו?" תמר קולטת את הוויטמינים שלי וכל מיני כדורים שאני עוד צריכה לבלוע על השידה שליד המיטה שאיתי נמצא בה. "את לא יכולה לקחת חלק מהם על בטן ריקה, את יודעת."
"יודעת, יודעת." אני מקווה שהיא לא תבחין בזה שאני עוד רגע בוכה. החנק משתלט עלי.
כשתמר עוזבת, אני מרימה לאיתי את היד טיפה ומנשקת לו את כף היד ואת האצבעות. "תאי תאי, מצד אחד, אני ממש מחכה שתתעורר כבר. מצד שני, אני ממש מפחדת. אל תעשה לי הפתעות לא טובות, טוב? תקום ונתחיל לתכנן את המעבר שלי לבית שלך מחדש."
כמובן שאין תגובה, והקול היחיד שנשמע כרגע הוא של הבטן שלי. אני יורדת בלית ברירה לקפטריה, קולטת שהיא סגורה, נזכרת שהיום שבת וחוזרת לחדר. יש לי סוג של מזל (המילה הזו ממש לא מתאימה) שהוא בחדר לבד.
"אני דואגת," אני אומרת לו ומושיטה יד של אל השיער שלו. אני מתחילה לסדר לו אותו עם האצבעות ומצליחה לעצב את "הקוצים" המוכרים שלו בקטנה. התלתלים שבקצוות נעלמו כי הוא לא חפף את השיער מעל שבוע... הוא לא ער כבר שבוע.
אני רואה בעיניים את הפעם הראשונה שממש סידרתי לו את השיער ודי נגעתי בו מעבר לחיבוק. זה היה בהמשך לדייט השני שלנו. באמת הלכנו ל"סדנא" לארוחת ערב, והוא עוד פעם ישב מולי. לא היה אכפת לו מהאינסטגרם (אז לא היה סטורי), והתמונה היחידה מאותו ערב הייתה כשהשף יצא החוצה כדי להצטלם עם אורח הכבוד מהכדורסל. כשיצאנו החוצה, איתי הסתכל בשעון שלו והיה נראה מבואס שהערב נגמר כל-כך מהר. "רק תשע וחצי," הוא רטן.
"אז בוא נלך לשבת באיזה מקום." כבר הייתי עם מפתחות הרכב ביד.
"תשאירי את האוטו פה. ניסע עם שלי למקום שאני אוהב להירגע בו ואחזיר אותך אחר-כך." הוא הוציא מכיס הג'ינס הקצר שלבש את מפתחות הרכב שלו. ישר זיהיתי את הטבעות של האאודי. יש למישהו רכב יוקרתי...
תוך רגע האאודי השחורה שלו התגלתה. היא הייתה קצת גדולה יחסית לרכב של רווק וממש גדולה. כשהוא התניע אותה, הרגשתי כאילו אני בחללית. נכון, לימים התרגלתי אליה ונהגתי בה בעצמי, אבל בפעם הראשונה? היא נראה לי אימתנית ומפחידה.
השיר "מי נהר" של הפרויקט של עידן רייכל מילא את החלל, ואני הרמתי גבה. "ברצינות?"
איתי הסתכל עלי במבט תמים. "מה, את לא אוהבת את עידן רייכל?"
"אני שומעת מדי פעם, פשוט לא מאמינה עליך שאתה טייפ של מוזיקה בעברית." פתחתי את המגירה שהייתה צמודה לרגליים שלי והתחלתי לעבור על הדיסקים שלו. "זוהר ארגוב?! איתי, מה זה?"
הוא נראה קצת מופתע. לא הבין על מה אני מדברת איתו. "מה? זה הדיסק הראשון שקניתי."
"איזה מוזר," מלמלתי. הרמתי את הראש לרגע לבדוק לאן אנחנו נוסעים. עלינו דרך נמיר, אוטוטו בכביש 2.
לבשתי שמלה פרחונית עם עליונית קצרה חמודה בצבע כחול נייבי. הוא כאמור היה עם ג'ינס שחור קצר (למרות שלדעתי עדיין קר בלילות) וחולצה קצרה לבנה מקושקשת.
"את אוהבת את הים או מהבנות שבשבילן זה נטו להשתזף?" הוא פנה לכיוון הכניסה לחוף הצוק, אבל נכנס לגבעה חולית, והאאודי ממש רעדה.
"אין לך ג'יפ, איתי, מה אתה עושה?" אחזתי בידית שמעל החלון.
"לוקח אותך למקום שאני אוהב." הוא היה מרוכז בדרך החשוכה והגביר את האורות שברכב.
"נשמע כמו מתכון לאונס הדבר הזה." איכשהו נשמעתי ממש משועשעת למרות הדברים הכבדים שלי, ואיתי צחק מכל הלב ושתי הגומות שלו הופיעו במלוא תפארתן.
הרכב נעצר ממש לפני ירידה מהדיונה הקטנה הזו אל אבנים, ואיתי הרים את הידית ושם הילוך P. אוקי, אנחנו הולכים להשקיף על הים בהסוואה להיכרות נוספת.
הסרתי את חגורת הבטיחות שלו וסובבתי את הגוף כך שנשענתי על הדלת ויכולתי להסתכל עליו ממש. הוא גם הסיר את שלו, אבל נשאר באותה התנוחה.
"אתה לא פוחד שהאוטו ייפול למטה פתאום?" אני מודה שקצת חששתי שהמשקל של שנינו פלוס של הרכב לא יחזיק מעמד להרבה זמן.
"אני מפחד מדברים אחרים." הוא נראה היה נבוך. "דברים מעופפים למשל."
"מה, ג'וקים עם כנפיים?" זה נראה קצת מצחיק. איזה מין קיבוצניק הוא?!
הוא אמר משהו שגרם לו להישמע חכם, "אני שונא אותם בעיקר כי הם גרמו לי לפחד מפרפרים. אין חיה יותר יפה מפרפר, חוץ מכלב כמובן, אבל אני פשוט מכליל את כולם בגלל ה..." הפרצוף שלו התעוות. "איכס, את לא מבינה איך אני שונא אותם."
"אתה רוצה כלב?" שאלתי.
הוא לא זרם איתי בהעברת הנושא. "ממה את מפחדת?"
לא ידעתי אם להיות כנה איתו או לא. בסוף זה נשפך לבד. "מהיום שבו אעזוב את הבית. אני יודעת שזה יצטרך לקרות ביום מין הימים. אני לא מסוגלת... קשה לי אפילו לחשוב על עצמי ישנה לבד בדירה שהיא לא איפה שגדלתי." הסתבכתי עם המילים. "עזוב, אתה לא תבין."
"את האמת את צודקת, אני עזבתי את הבית בגיל מוקדם אז אני לא זוכר ממש איך זה לגור עם ההורים."
"אז אתה רוצה כלב?" חזרתי על השאלה ממקודם.
"זה ההההחלום שלי." הוא הרים רגל אחת ארוכה במיוחד אל המושב וחיבק אותה עם הזרוע הארוכה שלו. "אין, חייבת להיות אפליקציה שאפשר יהיה דרכה לדעת איפה יש כלב במרחק ממך לליטוף."
"מה?!" התחלתי לצחוק.
הוא נשמע רציני. "יש לך כלב, נכון?"
"האסקי סיבירי חתיך בשם טומי." התכופפתי והוצאתי מהתיק את הנייד.
איתי פתח עלי את העיניים שלו, ואם הן היו נראות לי גדולות בלי שיעשה את זה, אז עכשיו בכלל. "איזה יפה הוא, יו."
"מה, בחיים לא היה לך כלב?"
הוא הניד את הראש. "לא. קשה לי עם מחויבות ואני לא רואה את עצמי מצליח לגדל אחד לבד עם כל הטיסות. אני לא רוצה לנטוש אותו, מבינה?"
הנהנתי. "אתה צודק. כל הכבוד."
הוא חייך ופתח את החלונות ברכב. "אני חייב קצת אוויר. תגידי אם קר לך."
"זה בסדר." המחשבות כבר אז רצו לי בראש על סמך משפט אחד שמשהו לא בסדר בו. "היה לך קשר רציני פעם עם בחורה? כזה שהוא לא סטוץ?"
"הייתה לי חברה לפני שנתיים כמה חודשים טובים." הוא הסתכל לי בלבן של העיניים. "נפרדנו כי המרחק היה קשה לה מדי. היא גרה בקיבוץ השכן."
"למה לא הצעת לה לעבור לגור איתך?" נראה לי טבעי לשאול את זה למרות שהוא צעיר.
"גרתי עם שותפים תקופה, לא נראה לי מתאים." הוא נשאר שליו. "הייתה לי גם חברה שנה וקצת שנה לפניה. שיחקתי בהשאלה הרי שנתיים בצפון אז הייתי קרוב לבית. היא למדה איתי בתיכון."
"אה."
"ולך היה?" הוא נשמע דרוך.
התחיל להיות לי קר. אני סגרתי את החלון שלי. "כן. כשהייתי בתיכון היה לי חבר רציני. עשיתי איתו כמעט הכל. הייתי בטוחה שנתחתן. הייתי סתומה." חייכתי בקטנה.
"למה נפרדתם?" הוא נשמע מתעניין.
"כי לא רציתי לשכב איתו. לא הרגשתי מוכנה לזה." אני נשאבת לזיכרון. "היה לי יום הולדת, והוא די אמר לי שהוא רואה שאנחנו עוברים הכל בקשר, אבל רק לשכב איתו אני לא מסכימה. הוא רואה איך החברים שלו מאבדים את הבתולים אחד אחרי השני גם, והוא רוצה גם והוא רוצה שזה יהיה איתי, אבל זה לא קורה, ולכן פשוט עדיף שניפרד."
"ביום הולדת שלך?!" איתי היה המום. "איזה בן זונה."
"כן, הוא די הרס את היום. זה היה כמה שעות לפני. הקדמתי את היום הולדת ביום כי היה מבחן מעבר ל-5 יחידות באנגלית. אני ממש זוכרת איך היה כמה דקות לחצות, והוא אמר לי מתחת לבית שלו שזה נגמר."
"פאק." איתי היה רציני. "איזה חסר לב."
החזרתי את המבט אליו אחרי שדי נמנעתי ממנו. "כן... בכיתי כל יום ההולדת."
"רגע, אני חייב לשאול כבחור." בטבעיות לגמרי, הוא הניח את כף היד שלו על הברך החשופה שלי. "אם הוא נפרד ממך כי לא הסכמת לשכב איתו, והוא היה החבר הרציני היחיד שלך זה שאומר ש... ?"
עצמתי את העיניים. "כן, אני בתולה. נושא רגיש."
"ואני לתומי חשבתי שאת מהבנות האלו שחוגגות בפאנג'ויה או בבתי מלון יוקרתיים באילת בתקופות המבחנים." הוא הניח את כף היד השנייה שלו על הפנים שלי. "את שמורה, אני אוהב את זה. זה אומר שסוף סוף אני עושה משהו נכון בבחירות שלי."
"זה מביך." פחדתי להרים את המבט. בסוף נכנעתי.
"אפשר לטפל בזה כשתרגישי מוכנה." המגע שלו היה נעים לי. שכחתי כבר איך זה להרגיש ככה.
"לטפל." גיחכתי. "כאילו זה מחלה."
"לא התכוונתי שזה ישמע ככה." הוא התנצל. את היד שלו הוא השאיר עדיין על הלחי שלי.
"השיער שלך מעצבן אותי." לא ידעתי למה זה בער בי, אבל שלחתי יד למעלה (גם בישיבה הוא גבוה בהרבה) והתחלתי לסדר לו אותו. "איך אתה לא מתחרפן מהתלתלים האלה שצצים כשהשיער אורך?"
"אני מתחרפן מזה, את פשוט לא נמצאת שם בבקרים או לפני משחקים." הוא חייך. "לפעמים אם צריך אני גם שעה מול המראה."
"הכל בבית שלך ענקי?" שאלתי ישר ומיהרתי לתקן. "כאילו, אתה לא בגובה נורמלי, אתה יודע את זה."
"אני יודע." הוא הוריד את היד שלו והעביר אותה אל הזרוע שלי. "קר לך ממש?"
"אולי זה מההתרגשות." נפלט לי. שיט.
"איזו חמודה את." הוא הושיט את הזרוע הארוכה שלו אל המושב האחורי ושלף שמיכת פליז בצבע לא ברור בגלל החושך.
"למה יש לך שמיכה באוטו, אה? אני באמת אחשוב שתכננת שיקרה כאן משהו." אז לא ידעתי על הצד המופרע שלו שאכן עושה דברים במכונית...
"זה כולה שמיכה, סתיו." הוא כיסה את שנינו והוציא את היד שלו אל מעל השמיכה. עשיתי את אותו הדבר.
הסתכלתי על השעון הדיגיטלי בחללית שלו. "כבר מאוחר. יש לי לימודים מחר. אפשר להמשיך ביום אחר את שיחות העומק."
הוא הוריד את הרגל חזרה ואמר סוג של עובדה: "זה אומר שיש לנו דייט שלישי."
גיחכתי. "אפשר לומר."
איתי הרשה לעצמו להניח את כף היד שלו צמוד ממש לשלי. אני כבר שילבתי את שלי בשלו, והרגשתי את התחושה הכי נעימה בעולם. גם כשהגענו חזרה לרכב שלי, לא רציתי לשחרר.

אני חוזרת להווה כשאני שומעת צעדים. אני מרימה את הראש מהבהייה בכף היד שלי המשולבת בשל איתי ומתנתקת לגמרי מהזיכרון.
שביט עוצרת בכניסה לחדר וקצת מופתעת לראות אותי. "מה, ישנת פה?" היא מצביעה על השמיכה שעוטפת חצי מהגוף שלי.
אני מהנהנת.
"מה זה, לא אכלת?!" היא קולטת את הכדורים והוויטמינים שלי ומוציאה סנדוויץ' טונה מהתיק שלה. אני לא סובלת את הריח הזה. איכס. "זה מה שחסר, שתום תאבד גם אותך."
אני בלית ברירה אוכלת את הסנדוויץ' תוך כדי ששביט מתיישבת בקצה המיטה ומספרת את מה שתמר סיפרה לי מקודם. הטעם שלי הטונה עם הריח והתיאורים של שביט ביחד הם שילוב קטלני ללדחוף אצבע ולהקיא. בסוף אני בולעת את כל התרופות שלי כמו גדולה ושואלת בעיניים עצובות וכבויות, "למה המצב שלו לא משתפר? מה כבר קרה שם בתאונה הזו?"
"אני באמת רוצה לדבר איתך על משהו." היא קמה ואוספת ממני את הנייר שעטף את הכריך. "בואי נרד למטה לחצר. אני חושבת שתצטרכי הרבה אוויר צח בשביל זה."
"אני קצת נלחצת." אני לוקחת את התיק שלי ועוזבת את החדר אחריה. אנחנו יוצאות לחצר ובאמת יש אוויר טרי כזה. ריח של גשם.
"תשמעי, אני הולכת עכשיו להגיד לך משהו ששמעון לא יודע עליו. הוא רק במחשבות שלי." היא מסמנת לי להתיישב לידה על הספסל. אני עושה את זה ונושמת עמוק. בראש כבר רצות לי מחשבות אפלות שהיא רוצה לתרום את האיברים של איתי או משהו אם הוא... הוא... לא, לא רוצה לחשוב על זה. מחשבות אפלות לא צריכות להשתלט לי על המוח. אני צריכה להיות חזקה בשבילו.
"אם נניח המצב של איתי לא ישתפר, חשבת מה יהיה איתך?" היא פותחת את השיחה.
"מה, מאיזו בחינה?" אני אומרת לעצמי בפנים להמשיך לחשוב חיובי.
"את תמשיכי הלאה, תתחתני מחדש? יהיו לך עוד ילדים?" פתאום מובן לי לאן היא חותרת. או ככה היה נדמה לי.
אני אומרת בטבעיות, "אני לא אקח לכם את תום. אתם תמשיכו להיות איתה כל הזמן וכמה שתרצו. היא הנכדה שלכם."
דמעות מתחילות לזלוג מהעיניים של שביט. "את לא תרצי שיהיו לתום אחים מהזרע שלו?"
אני שמחה שירד גשם והאוויר עכשיו טוב, אחרת הייתי מתמוטטת. אני נושמת הכי עמוק שאפשר, אולי בדרך מזיקה לריאות שלי כי קצת כואב לי. אני רוצה לברוח. אני רוצה לרוץ. איזו מחשבה אגואיסטית. גם ככה החיים שלי תקועים בגללו. לא, לא, לא סתיו. לחשוב שהוא יתעורר ויהיה בסדר. אני רוצה לברוח. אני שוב משתגעת.
אני רואה ששביט עדיין מסתכלת עלי ולפני שאני מאבדת את השפיות לחלוטין ומרגישה כמויות עצומות של זעם וכעס מצטברות בי, אני עונה מילה אחת בלבד, אבל ממש יורה אותה.
"לא."

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
התגובות שלך ממש לא לעניין בסך הכל שואלות מתי פרק
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
קראת את הקטע שהעליתי?
הגב
דווח
guest
לא ...
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 25
להילחם בשבילו- פרק 25
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
להילחם בשבילו- פרק 21
להילחם בשבילו- פרק 21
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
ילדים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
מאת: Nizan Zarotski
המלאכים שלי
המלאכים שלי
מאת: Shira Mualem
רווקה + 1
רווקה + 1
מאת: Adam gustavo Zyl
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Linoy Zriker
סיפורים אחרונים
באיזה צייר לבחור?
באיזה צייר לבחור?
מאת: Yuval Ben Yamini
צמיד פנדורה.
צמיד פנדורה.
מאת: Orel Yosef
במעמקי ליבי
במעמקי ליבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
מגע אסור 14
מגע אסור 14
מאת: Shir Shir
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף