יש לי הכל- פרק 86
"מה היה לך כל-כך דחוף לשכב עם איתי?"
פרק 86:Best (? ) Friends (? ) Forever (?! ) = BFF
אמא ושביט יושבות במרפסת בדירה של איתי מאוחר יותר באותו הערב ומדברות על השם יודע מה. אני משחקת עם תום על הרצפה בסלון, תוך כדי שאני צופה בהן משוחחות. שביט נרגעה אחרי שלפני שעה הגיע טלפון מבית החולים שאיתי מגיב טוב לניתוח וחל שיפור במצב שלו. אני אפילו לא יודעת עדיין מה עשו לו.
"הנה." אני מושיטה לה איזו בובה, והיא מעיפה אותה אחרי שנייה של בהייה בה. "מה, את מורדת בי?" אני מנשקת לה את אצבעות כף היד הקטנטנות שלה.
כששביט גילתה מוקדם יותר היום מה עשיתי, היא הייתה מאוד המומה. "לא חשבתי שאת מהנשים שמסוגלות לעשות דברים כאלה." היא ממש הייתה עם היד על הפה. "אבל אם תום נראית רגועה וחזרה לאכול כמו שצריך, כנראה עשית את הדבר הנכון. נקווה שאיתי יתעורר בקרוב בריא, ונביא אותה אליו עוד פעם."
אני שומעת רעם ולפתע שתיהן נכנסות לסלון בריצה, ואמא סוגרת אחריה את הוויטרינה ומחבקת את עצמה. "פתאום נהייתה רוח חזקה והתחיל לרדת מבול. ככה משום מקום," היא אומרת לי.
"אז בטח אין מים חמים," אני ממלמלת וקמה לכיוון הדוד. כשאני נכנסת לחדר של איתי, שם הנייד שלי בטעינה, אני מגלה הודעה מטליה.
"אני עכשיו עם ההורים שלי בסוג של ארוחת פרידה כזו ואני אשמח אם נעשה אחת כזו גם מחר בבוקר. אני טסה אחרי הצהריים. אני אבין אם לא תסכימי ומקווה בפנים שדברים יסתדרו בינך לבין איתי בעיקר בשביל תום."
ונחשו מה? אני מסכימה.
מהר מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי שם בבית הקפה ליד הבית שלנו ותוקפת את טליה, "מה היה לך כל-כך דחוף לשכב עם איתי?"
היא לא נלחצת מהשאלה בכלל. "זה היה פרץ כזה של דברים. הוא בא אלי הביתה אחרי שהייתי אצלו בקיבוץ והתנשקנו שם ו... באמת האמנתי לו, סתיו. האמנתי לו שהוא אוהב אותי."
"את מכירה אותו שלוש שנים עוד מעט ולא למדת שהוא לא יודע מה זה לאהוב? הוא יודע מה זה שיש מישהי שנמצאת שם בשבילו וגם משמשת, לצערנו כן, כסוג של אמא שלו כשהוא לבד." אני חוזרת לשאלה שלי, "אבל למה, טליה? אם רק היית מתנשקת איתו, כל הסיפור הזה היה נראה אחרת."
"שכבנו עוד כמה פעמים-"
אני מרימה את היד. "אני לא רוצה לדעת על זה. אני גם לא רוצה שנהיה חברות יותר. אני מודה לך על מה שעשית בשבילי אתמול עם תום וזהו. אני מקווה בשבילך שתפרחי שם בגרמניה. אני לא שופטת אותך, אני יודעת שגם לאיתי יש חלק ענק ב"בגידה" הזו. הוא חטף ממני על זה כשהוא בא לבקר אותי עם תום באחת הפעמים, ואני יודעת שאם נחזור ואעבור לגור איתו שוב, הוא ישמע עוד כמה דברים שלא ימצאו חן בעיניו. הדרך לשם עוד ארוכה. נתחיל בזה שעוד שבוע אמורים להעיר אותו ולראות איך יגיב."
"כן..."
ובסוף אף אחת מאיתנו לא מסיימת את הארוחה שלנו. כן, גם אני והתיאבון הענק שלי. ואם כבר דחף, איכשהו אני נזכרת בטליה שהייתה חברה שלי ואהבתי כל-כך. איך אני אזכור אותה כמישהי שליוותה אותי מהתיכון ברגעים הקשים ולא כזו שעשתה את מה שעשתה? אני מנגבת את הדמעות עם שרוול הסוודר שלי וקולטת את טליה מסתכלת עלי, עם דמעות בעיניים שלה גם.
"את בסדר?" היא שואלת.
"אני שונאת פרידות." אני מנסה להרצין. לא הולך לי.
היא תופסת אותי ובלי שום התראה נותנת לי חיבוק חזק. "תדעי שיש לך את הילדה הכי מקסימה בעולם. אף אחד לא ייקח את זה ממך ואותה ממך, אל תדאגי."
ושתינו בוכות. עד שאמא של טליה מתקשרת ואומרת שהיא מחוץ לבית הקפה. אני אפילו לא טורחת לצאת בדיוק באותו זמן, חוזרת לשבת בשולחן ולוגמת מהמים הקרים שלי. יש בתוכי סערה כמו זאת שמשתוללת בחוץ.
אני תוהה על התשובות של טליה כל הדרך הביתה. "האמנתי לו שהוא אוהב אותי." ואולי באמת איתי פיתח רגשות אליה? אולי היא לא רק תפסה את המקום שלי, כביכול, בארבעת החודשים האלה?
אני חוזרת לדירה שלו והולכת לישון. כשאני מתעוררת, אני רצה להוציא את תום מהמשפחתון ומקדישה לה את רב אחרי הצהריים. אני די בטוחה שהפרק שנקרא טליה ננעל עד שלקראת הלילה, כשאני מבינה ששוב לא אלך לבקר את איתי כי אמא שלו כל היום שם, אני רואה הודעה ממנה שבטח נשלחה לפני שעלתה למטוס.
"אני לא יודעת אם זה חכם לספר לך את זה, אבל באותו יום כשהוא כאילו זרק אותי אני איחלתי לו למות. אני מרגישה רגשות אשם על כך."
וזאת הפעם הראשונה שאני נשארת בלי מילים. ובלי החברה הכי טובה שהייתה לי. ופתאום המציאות מחלחלת עמוק ועושה פיקניק עם הפסימיות ואני מבינה שאולי בקרוב אשאר גם בלי איתי...
_______________________
יודעת שיצא קצר, אבל הייתי חייבת לנעול את הקטע הזה בין שתיהן
שלח תגובה
