כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סיפור התקווה של ליאל

פרק 40

תוכן עניינים 1. סיפור התקווה של ליאל2. סיפור התקווה של ליאל3. סיפור התקווה של ליאל4. סיפור התקווה של ליאל5. סיפור התקווה של ליאל6. סיפור התקווה של ליאל7. סיפור התקווה של ליאל8. סיפור התקווה של ליאל9. סיפור התקווה של ליאל10. סיפור התקווה של ליאל11. סיפור התקווה של ליאל12. סיפור התקווה של ליאל13. סיפור התקווה של ליאל14. סיפור התקווה של ליאל15. סיפור התקווה של ליאל16. סיפור התקווה של ליאל17. סיפור התקווה של ליאל18. סיפור התקווה של ליאל19. סיפור התקווה של ליאל20. סיפור התקווה של ליאל21. סיפור התקווה של ליאל22. סיפור התקווה של ליאל23. סיפור התקווה של ליאל24. סיפור התקווה של ליאל25. סיפור התקווה של ליאל26. סיפור התקווה של ליאל27. סיפור התקווה של ליאל28. סיפור התקווה של ליאל29. סיפור התקווה של ליאל30. סיפור התקווה של ליאל31. סיפור התקווה של ליאל32. סיפור התקווה של ליאל33. סיפור התקווה של ליאל34. סיפור התקווה של ליאל35. סיפור התקווה של ליאל36. סיפור התקווה של ליאל37. סיפור התקווה של ליאל38. סיפור התקווה של ליאל39. סיפור התקווה של ליאל40. סיפור התקווה של ליאל41. סיפור התקווה של ליאל42. סיפור התקווה של ליאל43. סיפור התקווה של ליאל44. סיפור התקווה של ליאל45. סיפור התקווה של ליאל46. סיפור התקווה של ליאל47. סיפור התקווה של ליאל48. סיפור התקווה של ליאל49. סיפור התקווה של ליאל50. סיפור התקווה של ליאל51. סיפור התקווה של ליאל52. סיפור התקווה של ליאל53. סיפור התקווה של ליאל..

אריאל: סליחה מעומק ליבי והלוואי ויכולתי לחזור אחורה ולתקן.
ליאל: תיקנת בזה שלא הנחת לי לסבול לבד. היית בשבילי גם שהייתי בלתי נסבלת והיית אובד עצות לצרחות שלי, לכאב שלי. שיכולת לברוח ממני, אבל לא התייאשת. בכיתי תוך כדי הדיבור.

אריאל: הכל בסדר מאמי. נישקתי את ידה של ליאל.

המשך:ענבל: "היי אהובים שלי" נכנסתי לחדר.
אריאל: היי ענבל.
ענבל: איך את מרגישה?
ליאל: מנסה לשרוד.
ענבל: אני בטוחה.
ליאל: תודה לכם על הכל.
אריאל: טוב אשאיר אתכן לבד לכמה דקות.
ליאל: למה מאמי?
אריאל: זה בסדר מאמי שאלך לקפיטריה לאכול משהו?
ליאל: בטח חיים. לך לאכול.
אריאל: ביי בנות.
ענבל: איזה מדהים הוא.
ליאל: אני קצת המומה מהשינוי שחל בו.
ענבל: הוא יודע לגעת בנקודות הכי רגישות.
ליאל: כן. את יודעת אבל ממי אני הכי פגועה?
ענבל: ממי מאמי?
ליאל: מאמא שלי. היא יודעת באיזה מצב קריטי אני. איפה היא?
ענבל: היא בטוח תבוא.
ליאל: דווקא בימים האלו אני הכי זקוקה לה והיא לא פה.
ענבל: כזה מוזר.
ליאל: בכיתי נורא. זה כל כך כאב לי.

אריאל: הזמנתי לי כריך עם חביתה ושתייה קרה. ליאור התקשר אליי. "אחי היקר". עניתי לשיחה.
ליאור: מה קורה אחי?
אריאל: משתדל שיהיה בסדר. איך אתה?
ליאור: בסדר. מתגעגע אליך.
אריאל: גם אני מאד.
ליאור: איך ליאל?
אריאל: המצב קשה. אבל מקווים לטוב.
ליאור: הלוואי. תעדכן אותי.
אריאל: בטח אחי ביי.

אריאל: הייתה לי עוד שיחה התעצבנתי מזה כי רציתי בסך הכל לאכול בשקט בלי משהו שיפריע לי. "הלו" עניתי לשיחה.

אסתר (אמא של ליאל) היי אריאל זו אמא של ליאל.
אריאל: היי אסתר מה שלומך?
אסתר: איך הבת שלי?
אריאל: לא רוצה להישמע חצוף מידי אבל היא זקוקה לך כאן. ואת לא באה לבת שלך?
אסתר: אני יבוא בהמשך. אתה יכול בבקשה להגיד לי מה שלומה?
אריאל: איזו חוצפנית אמרתי לעצמי. עוד מעיזה להתנהג כך.
אסתר: אתה מוכן לענות?
אריאל: תשמעי לי הבת שלך בסכנת חיים. ואת אומרת שתבואי בהמשך? איפה הרגש שלך?
אסתר: תקשיב לי חוצפן. תענה לי, מה עם הבת שלי?
אריאל: "ממש לא בא לי לענות לך האמת". וניתקתי את השיחה בעצבים.
אסתר: חצוף קטן. אמרתי לעצמי בקול.
אריאל: "עלאק אמא". אמרתי בעצבים לאחר שניתקתי את השיחה. איבדתי את התיאבון זרקתי את הכריך ויצאתי מהקפיטריה בעצבים.

אריאל: נרגעתי קצת מהשיחה שהייתה עם אמא של ליאל. ונכנסתי אל חדרה של ליאל.. "היי מאמי". "איך את"? נישקתי את ראשה של ליאל.

ליאל: עייפה. קרה משהו מאמי?
אריאל: סתם מותש.
ליאל: היית עצבני נכון?
אריאל: קוראת אותי כמו ספר פתוח.
ליאל: מה יש חיים?
אריאל: סתם את יודעת. יש עניינים לפעמים. אבל את צריכה לנוח ולא צריכה להתרכז בשליליות שלי.
ליאל: אני מאוכזבת.
אריאל: למה חיים?
ליאל: אמא שלי לא באה בכלל.
אריאל: אני מבין אותך מאמי.
ליאל: אבל לפחות אתה פה.
אריאל: ברור. נישקתי את ידה של ליאל.
ליאל: ענבל תישן איתי היום. אתה בחופש.
אריאל: אני לא מסכים. אני לא עוזב אותך לרגע.
ליאל: אתה צריך לנוח קצת בבית.
אריאל: לא. אני מתעקש לישון איתך.
ליאל: למה?
אריאל: למה? כי אני רוצה להיות אותך כל רגע. לא מתייאש ממך. ולא סובל. אני פה בכל מה שתצטרכי.
ליאל: תישן בבית יום אחד.
אריאל: לא. אני פה. ליטפתי את פניה של ליאל מרוב אהבה.
ליאל: חבל מאמי.
אריאל: אני פה. לא מוכן לשנייה לעזוב ממך.
ליאל: אוהבת אותך.
אריאל: תשני קצת.
ליאל: טוב מאמי.
אריאל: הסתכלתי על ליאל ישנה. ליטפתי את שיערה. "אוהב אותך כל כך אהובתי היחידה".

כעבור שבוע..

ליאל: התעוררתי משנתי וראיתי את אמא שלי יושבת על ידי. ירדו לי הדמעות מאכזבה. כעס וכאב.
אסתר: בתי האהובה שלי.
ליאל: מה את עושה פה אמא?
אסתר: מה זאת אומרת? הייתי חייבת לבוא.
ליאל: אין לך מה לעשות כאן. בכל ההיריון הקשה שעברתי נטשת אותי לבד. את לא מתביישת?
אסתר: לא יכולתי תביני אותי. יש לך אחים גם.
ליאל: אני לא מאמינה שאת אומרת את זה. אל תגעי בי בכלל.
אסתר: לאריאל הזבל את סולחת, אה?
ליאל: אל תקראי לו ככה.
אסתר: הוא אנס אותך, לא?
ליאל: הוא עשה המון בשבילי, צרחתי בבכי על אמא שלי.
אסתר: את חייבת להעיף אותו כבר. הוא לא בשבילך.
ליאל: תעזבי אותי צרחתי בבכי.
אסתר: אני פה עכשיו. את אריאל את זורקת ומתגרשת ממנו.
ליאל: לעולם לא, הבנת? עכשיו תעופי מפה צרחתי.

אריאל: נכנסתי ושמעתי את שיחתן. הבנתי שאמא של ליאל מאד לא מחבבת אותי פתאום.

אסתר: לאבא את לא סולחת ולו כן?
ליאל: די תניחי לי.
אסתר: שרק הטריד אותך מינית. ואריאל אנס אותך.
ליאל: "אריאל הוא בעלי ושום דבר לא יחליף אותו". ניסיתי לקום אך חשתי בכאבים איומים.
אסתר: הוא לא יגדל את הילד הזה.

אריאל: את מוכנה להניח לה כבר? החלטתי כבר להתערב.
אסתר: אני רואה שהצטרפת.
אריאל: אני מבקש שתניחי לה. זה לא הזמן לכל העניינים האלו. היא במצב רגיש.
אסתר: רק אתה יודע מה טוב בשבילה? פשוט תלך מכאן. אתה תעזוב אותה בשקט.
אריאל: תראי אני מאד מכבד אותך. אבל אני לא אעזוב אותה בחיים. וכדאי שתצאי כאן ועכשיו.
אסתר: "זה לא נגמר פה". ויצאתי מחדרה של ליאל.
ליאל: צרחתי בבכי לא יכולתי יותר.
אריאל: די אהובה שלי. תירגעי. אסור לך להתרגש ככה.
ליאל: כואב לי צרחתי נורא.
אריאל: "אני אקרא לרופא דקה". קראתי לרופא ושמו לה משכך כאבים באינפוזיה וליאל הצליחה להירדם.

אריאל: יצאתי מחדרה של ליאל ונתקלתי באמא של ליאל מבטינו נפגשו. והייתי רותח עליה.
אסתר: אתה תעזוב את הבת שלי בשקט, זה ברור לך?
אריאל: איזו חוצפה יש לך. איפה היית בכל החודשים של ההיריון אה?
אסתר: זה לא עניינך. אבל כשהיא תצא מזה אתה תתגרש ממנה. אני ברורה?
אריאל: זה לעולם לא ייקרה. הבת שלך יודעת להחליט בעצמה.
אסתר: אתה לא תיכנס לחדרה.
אריאל: "אני בעלה. ואני אכנס אליה בלי גם לשאול אותך". הלכתי מהמקום בעצבים.

יפית ויצמן עקוב אחר יפית
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: עד הפעם הבאה
סיפורים אחרונים
פלקיטה - פרק 20
פלקיטה - פרק 20
מאת: Eliel Abulafia
'הבחירה הכואבת'
'הבחירה הכואבת'
מאת: יפית ויצמן
מחלקה סגורה
מחלקה סגורה
מאת: הרגשות שלי - אור
חופשייה ממך
חופשייה ממך
מאת: Liel Shmuel
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף