כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 85

תום מתגעגעת לאבא שלה? אז אני לוקחת אותה אליו, למרות כל הסיכונים

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 92

הפרק הזה אולי לא יהיה מציאותי בכלל, אבל תזכרו שמדובר רק בסיפור, לפני שחלק ממהרים לתקוף אותי בהודעות פרטיות.

פרק 85: בחום של איתי

אני יושבת על הכורסה בחדר של תום עם דמעות בעיניים ומעבירה את המבט כל פעם מהשעון שבנייד שלי אליה. היא נרדמה כשהשקט חזר לבית, וזה לא מהסוג של דממה שאני אוהבת. הזמן לא זז. אני רועדת ולא יודעת אם זה מהקור או מהמחשבה שאיתי אפילו לא יזכה לראות את הזריחה היום. יש בי מעין דחף להתקשר לטליה, שאולי מעודכנת, לדבר איתה, אבל אני לא מסוגלת. הנראה לאחרונה בווטסאפ מראה שאמא הייתה מחוברת באחת עשרה בלילה והיא בטח ישנה. אני אפילו לא יודעת אם באמת יש לו פגיעה בגולגולת או... אוף. אני לא מבינה ברפואה ואם אכנס לגוגל, אלחץ יותר.
בגדי החורף של איתי עדיין נמצאים בארון הישן שנשאר בחדר הזה בתקופה ששימש כמחסן ועכשיו כבר כחדר של תום. אני מוציאה ממנו סווצ'ר שלו, שגדול עלי בהרבה מידות, ואפילו לא מפשילה את השרוולים. אני מנגבת בהם את הדמעות ולאחר מכן מקרבת את האף שלי אליהם. הריח שלו.
כשמתחיל להיות לי גם קר בכפות הרגליים, אני יוצאת מהחדר על קצות האצבעות ונכנסת לחדר שלו. שביט לא סידרה את המיטה אחריה, ואני מחליפה שם מצעים כדי להעביר את הזמן אחרי שאני לוקחת זוג גרביים של מידה 50 ומעלה אותם עד כמעט לברך. אני הולכת למטבח, מכינה לעצמי כוס תה ויוצאת אל המרפסת. הבטן שלי מתהפכת ובאמת שאין לי תיאבון, אבל אני יודעת שאני חייבת לאכול ולשתות בשביל הכדורים שאני בולעת. הגוף שלי ער כבר תיכף חמישה חודשים מצד אחד. מצד שני, אסור לי להזניח אותו עדיין. אני אפילו לא יודעת אם יהיה לי ראש ללכת למומחה הזה שאני אמורה להיות אצלו עוד פחות משבוע. אני מסתכלת על הנוף של תל-אביב לפנות בוקר. עיר ללא הפסקה. החיים נמשכים. האורות, המכוניות. אני עוצמת עיניים ומנסה לדמיין את איתי חסר אונים על שולחן הניתוחים. כואב לי בפנים. אני יודעת שזה לא מגיע לו, עם כמה שאני כועסת עליו. הנה, שוב המאבק הפנימי הזה מתחולל בתוכי.
בסוף הקור מנצח, ואני חוזרת אל החדר של תום תוך כדי שאני רואה איך החושך שבשמיים הופך לדליל יותר ופס סגול מופיע לו שם באופק. אני מכסה את עצמי מחדש בשמיכת הצמר שיש על הכורסה וכמעט מחייגת לדרום אמריקה, לאביטל ומאיה, כשהנייד שלי מצלצל.
"הלו?" הלב שלי פועם מהר. בבקשה ששביט לא תגיד שאיתי נפטר. לא. לא. לא.
"סתיו? את ערה?" היא שואלת שאלה כל-כך מטומטמת. אני אפילו לא יודעת איך לנתח את הטון שלה.
"הוא בסדר?" אני יורה ישר. "הוא חי?"
"הוא יצא עכשיו מהניתוח. עדיין לא עדכנו אותנו מה עשו לו. עכשיו מחכים לראות איך הגוף שלו יגיב. אי אפשר להיות איתו או לראות אותו."
אני מרגישה קצת הקלה לדעת שהוא עוד פה. "לא ראית אותו אפילו כשהוציאו אותו מהניתוח?" אני מנסה לדלות כל פיסת מידע שאני יכולה.
"לא. שמעון ראה לשבריר שנייה וחושב שפתחו לאיתי את הראש. כמו שאמרתי, אנחנו עדיין מחכים שיעדכנו אותנו. הרופאה שמטפלת באיתי לא פה במשמרת."
אני מסיימת את השיחה בכך שתעדכן ונרדמת מהדמעות שתוקפות מחדש תוך כדי שאני נושאת תפילה שלא יעזוב עדיין את תום ו... אותי.

השעון המעורר מקפיץ אותי, ואני נושמת לרווחה כשאני נזכרת שזה הוא והשעה שבע, ואני צריכה לקחת את תום לקופת החולים. אני מקדימה מסתבר, ממתינה איתה ברכב עד שהדלת נפתחת, ואנחנו מחכות מחוץ לדלת חדר הרופא שלה, שמתעכב קצת בגלל מזג האוויר. היא מסתכלת עלי במבט המלאכי שלה, עוצמת עיניים, שוב מסתכלת עלי ועוצמת מחדש. "למה את נלחמת בשינה שלך?" אני נותנת לה נשיקה ומרימה את הראש כשאני רואה מישהו עובר לידי.
"כמה דקות ואתן יכולות להיכנס," אומר האדם שמזדהה כרופא שאני פוגשת לראשונה. תמיד איתי לוקח את תום לרופא בטענה שהוא מכיר אותה ואת כל הסיפור שלנו כמשפחה.
אני מוציאה את הנייד מכיס המעיל כשאני מרגישה רטט. הודעה מאביטל: "סתיו? יש חדש?"
אני מקלידה עם יד אחת: "עבר עוד ניתוח הלילה. אני לא ממש יודעת איפה ולמה. שביט עדכנה אתכן שהפציעה בריאה שלו?"
ההודעה החוזרת מאביטל מופיעה מהר: "כן. וגם עדיין יש חשש לפגיעה במוח. תעדכני אותנו, טוב?"
אני שולחת סמיילי של אגודל, מחזירה את הנייד אל הכיס וקמה לכיוון החדר של רופא הילדים.
ד"ר גיל קצת מופתע לראות שהתינוקת שנכנסת לחדר עם אמא שלה זאת תום כשהוא מעביר את הכרטיס המגנטי ואז עובר להביט בה.
"איפה אבא שלה?" הוא שואל ולוקח ממני את תום.
אני נאנחת. "הוא עבר תאונת דרכים. מורדם ומונשם כבר כמעט שלושה ימים."
"את האמא?" הוא מתחיל בבדיקות השגרתיות.
"כן." אני די נתקפת אינסטינקטים אימהיים של קפיצה מידית למשל כשתום בוכה, והוא מרחיק אותי אחורה.
"וכמה ימים היא לא מרגישה טוב?"
"היא נלחמת בשינה שלה, אוכלת רק כשהיא ממש מרגישה שהיא רעבה ובוכה רב הזמן."
"מאיזה יום?" הוא חוזר על השאלה שוב בקול רם יותר.
"שישי בבוקר."
"איתי היה אמור לקחת אותה ביום הזה?" הוא משכיב את תום על המיטה הקטנה שיש לו בחדר ומבקש שאחזיק אותה תוך כדי שהוא מכניס מד חום לישבן שלה.
"כן." אני רואה שהיא סובלת וכואב לי בפנים.
יש שתיקה של כמה שניות. הוא מסתכל על הספרות בפלסטיק השקוף ואומר, "אין לה חום. מבחינה הגיונית, היא פשוט מרגישה בחיסרון שלו ובגלל זה היא מאוד עצבנית."
"את זה אני יודעת." אני מתאכזבת שהוא לא יכול לעזור לי. "יום שישי בערב פשוט לבשתי את הבגדים שלו, התקלחתי עם השמפו והמרכך שלו. ניסיתי להיות הוא. זה עבד רק ללילה אחד."
"מדובר בימים הראשונים שהיא בעצם בלעדיו רצוף. יהיה לך קשה ולה קשה, אבל ככל שהם יחלפו, היא תתרגל, לצערנו, למציאות שבה הוא לא נמצא. הוא בטח גם יעבור שיקום כשיתעורר ולא יחזור הביתה כל-כך מהר-"
אני נשברת. "היא רוצה את אבא שלה. אולי אקח אותה אליו?"
"זה לא רעיון טוב. בתי חולים מלאים בחיידקים. את לא יכולה לעשות לה את זה."
אני מרימה את תום תוך כדי שאני מעיפה את הדמעות מהעיניים שלי. "אבל הוא פה. הוא חי... עדיין."
"אני לא חושב שזה רעיון מוצלח בכלל. את מסכנת אותה."
"רק לכמה שניות."
"אני לא יודע. למה את מתעקשת, גברת? התסמינים שהבת שלך חווה עכשיו הם הגיוניים. היא לא חולה, אבל היא פשוט נמצאת במשבר כזה בו הדמות שהיא הכירה מאז שהיא נולדה נעלמה לה. היא תתרגל מהר מאוד למציאות החדשה, והמערכת החיסונית שלה לא תיפגע." הוא מתיישב מול המחשב ומקליד מהר. "ואם היא לא רוצה לאכול, תשימי לה את זה בפה לפני השינה." הוא שם בפניי איזשהו מרשם.
אני יוצאת משם ולא ממש מקשיבה למה שהוא אומר. רק כמה שניות, מה כבר יכול לקרות?

טליה מגיעה כמעט שעתיים אחרי הטלפון שלי אליה אל הכניסה לבית החולים ופוזלת לכיוון העגלה. "אני מודה שהופתעתי לקבל שיחה ממך," היא ממלמלת ומהדקת את המעיל שלה אל גופה.
"אני צריכה את העזרה שלך ואת היחידה שתבין את השיגעון הזה להפגיש בניהם, גם אם איתי לא בדיוק במצב לכך." אני מסובבת את העגלה ומתחילה להתקדם לכיוון הבניין בו איתי נמצא.
"אבל סתיו, את יודעת שזה לא בדיוק אפשרי." טליה רצה אחריי. "אם לא נותנים להורים שלו להיכנס, אז למה שלך כן?"
"בדיוק בגלל זה את פה." אני אפילו לא מסתכלת עליה. "את תשמרי שאף אחד לא ייכנס כשאני אניח את תום על איתי רק לכמה שניות. רק שתרגיש את העור שלו ונלך."
"ראיתי את תום ישנה על החזה של איתי הרבה פעמים. זה בטוח יעזור לתחושה שלה," טליה אומרת. "היא ערה בכלל?"
"סוג של." אני לוחצת על כפתור המעלית. "שביט ושמעון חזרו לצפון כדי להביא בגדים להמשך השהייה פה. היא סיפרה לי איפה הוא נמצא. זאת הזדמנות נהדרת לתת לתום להיות איתו קצת עד שיהיה בסדר."
"יש לך יותר אמונה ממנו, זה בטוח." היא מנסה לפגוש את המבט שלי. "הוא לא האמין שאת תשרדי."
"והנה אני פה." אני יוצאת ראשונה מהמעלית וקולטת כמה זה קשה לרוץ עם עגלה. אני הכי נראית שיש. "תזכרי מה התפקיד שלך. זה חשוב שתשמרי ולא תגידי לי מה לעשות או אני לא יודעת מה. אני יודעת מה אני עושה."
"את עושה נכון," היא כמעט לוחשת.
אני לוקחת נשימה עמוקה מהולה בריח של בית חולים ונכנסת אל החדר בו איתי נמצא. הוא נראה לי אותו דבר כמו אתמול, חוץ מזה שעכשיו יש עוד צינור עם נוזל אדום בתוכו (הוא מקבל עירוי? ) שמחובר לו ליד וכן, שמעון צדק, יש בשיער שלו חור קטן ולבן. פתחו לו את הראש...
אני מוציאה את תום מהעגלה ומוודאת שטליה אכן נמצאת ליד הכניסה. היא חצי עם הפנים למסדרון וחצי אלי. "נו."
"את רוצה את אבא, נכון?" אני מדביקה לתום נשיקה על הלחי ומתקדמת אל המיטה של איתי. "הנה הוא." אני מניחה את תום בעדינות בין הבטן לחזה שלו אחרי שאני מורידה טיפה מהשמיכה שמכסה אותו ותופסת אותה כדי שלא תזיז את היד ותעיף בטעות איזה חוט או אלקטרודה.
טליה ואני מסתכלות עליה כדי לראות איך תגיב אם בכלל. תוך שניות היא מורידה את הראש, מצמידה אותו אל העור של איתי ועוצמת עיניים. עולה לי רעיון לקחת לאיתי את היד ולשים אותה על הגב שלה, אבל אני מפחדת לעשות פה בלאגן. אני לא יודעת אם אני מדמיינת או לא, אבל השפתיים שלה נראות לי כמו...
"היא מחייכת." טליה עומדת לידי ושוכחת מה היא אמורה לעשות. ידעתי שזה יקרה.
אני מרגישה איך הדמעות מתחילות לזלוג לי על הפרצוף. "תראי איך היא אוהבת אותו."
"החזה שלו כמעט לא זז." טליה גורמת לי להעביר את המבט אל הגוף שלו. "מה, הכרית אוויר פגעה בו כל-כך חזק?"
"אני לא יודעת. אני לא מבינה בזה." אני חוזרת להסתכל על תום שרוצה להזיז את הידיים לכיוון החזה שלו. אני כבר מנחשת באיזו תנוחה היא רוצה להיות, ובטח איתי הרגיל אותה למעין תנועת חיבוק כזו, אבל אני לא יכולה לאפשר לה את זה.
אני רוכנת לכיוון הראש שלה ולוחשת לה באוזן, "תום, את מרגישה את אבא? את בסדר עכשיו?"
היא פותחת עלי את העיניים הזעירות שלה ומגדילה את החיוך. היא צוחקת? אני לא מצליחה לעצור את הדמעות.
"בחיים לא הבנתי למה כולם כל הזמן מדברים על מה שנקרא SKIN TO SKIN עד שנתקלתי במקרה תום ואיתי." טליה נשענת על הקיר, ואני קולטת שהיא בוכה גם. "איך תורידי אותה ממנו עכשיו? כשישנתי אצלו בצפון היא הייתה עליו ככה שעות."
"אין ברירה." אני מנסה לדחות את הקץ, והוא מגיע מהר מאוד כשתמר, הרופאה שמטפלת באיתי, נכנסת לחדר.
היא מתקדמת במהירות אל המיטה ודופקת בי מבט סופר כועס. "השתגעת?! מה את עושה?! תורידי אותה מיד. לא עדכנו אותך שאסור לבקר אותו? הוא צריך להתאושש מהניתוח, הוא עדיין בסכנת חיים!" היא מרימה את הקול. "מה עלה לך בראש שהבאת אותה לפה בכלל? את יודעת כמה זה לא בריא בשבילה?"
"היא קשורה רק אליו וזה הפתרון היחיד שמצאתי להרגיע אותה." אני לא חייבת לה ממש הסברים.
תום מרימה את הראש ומסתכלת על הפנים של איתי. תוך רגע היא באמת צוחקת. הגומה שלה מופיעה במלוא תפארתה. היא מורידה הראש וממש מצמידה את האף שלה אל העור שלי תוך כדי שהיא נאבקת בי לחבק לו את אזור הצלעות. "אי אפשר, תום. אני מצטערת."
"תורידי אותה." תמר מדברת בטון מצווה.
"היא לא צחקה ארבעה ימים," אני אומרת משהו שכנראה לא מעניין אותה והמבט שלי מכוון אליה כעת. אני מבחינה בדמעות בזוויות העיניים שלה.
"זהו." היא מתעשתת. "זה מסוכן בשבילו."
תום עכשיו מסובבת את הראש לכיוון בו היא נמצאת ומצמידה את הגוף יותר לעור של איתי.
"עוד קצת. אל תהיי קשה." אני מרגישה איך הידיים שלי כואבות מלהיאבק בה. תום פריירית לא קטנה מסתבר שזה קשור לדברים שאיתי הרגיל אותה.
"גברת." תמר שוב מרימה את הקול. "זה מסוכן גם בשבילו."
"חכי שהיא תירדם-"
"גברת!"
יש לי תחושה שהיא תקרא לאבטחה, ולכן אני מרימה את תום, שכמובן בוכה, ומחזירה אותה לעגלה. הצוות הרפואי נכנס לחדר תוך כדי שטליה ואני מתכוננות לעזיבה ושואל מה קרה.
"יש לו אישה אמיצה." אני שומעת את תמר עונה תוך כדי שאני יוצאת בעקבות טליה החוצה. "אבל אם התוצאות של הניתוח יישארו ככה גם בשעות הקרובות- לא בטוח שזה יעזור לו."

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
גם אני בןכהה איתההה
יואווו!!!
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
ישששש
הגב
דווח
guest
וואי וואי ... עכשיו לחכות עד ראשון? פפפפ
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 90
יש לי הכל- פרק 90
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 86
יש לי הכל- פרק 86
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: עד הפעם הבאה
סיפורים אחרונים
'הבחירה הכואבת'
'הבחירה הכואבת'
מאת: יפית ויצמן
פלקיטה - פרק 20
פלקיטה - פרק 20
מאת: Eliel Abulafia
'הבחירה הכואבת'
'הבחירה הכואבת'
מאת: יפית ויצמן
מחלקה סגורה
מחלקה סגורה
מאת: הרגשות שלי - אור
המדורגים ביותר
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl