כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

יש לי הכל- פרק 83

תום מרגישה שמשהו קורה, והיא עצבנית ולא נרגעת...

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 83: חלק ממנו

שביט חוזרת אחרי מעל שעה, ואני מרגישה הקלה כשאני רואה אותה פחות נסערת.
"הוא נראה די רגיל, אם לא להתייחס למכשירים שהוא מחובר אליהם." היא מתיישבת ברווח בין שי לביני. "תיכף הוא יכנס לעוד ניתוח. שי, אבא חוזר מחר. לצערי, הוא התעדכן דרך התקשורת וכמוהו גם הצוות של מכבי. הם בדרך לבקר את תמיר. קיבלתי טלפון די קצר מהבעלים."
"אחרי הניתוח אפשר יהיה לראות אותו?" טליה שואלת.
"אני לא יודעת." שביט לוקחת משי את בקבוק המים ולוגמת חצי ממנו. "הם יכולים להחזיק אותו ככה לפחות עשרה ימים, ממה שהבנתי."
"ככה?" שי לא מבינה. אני דווקא כן, ואין פלא ששביט מסתכלת עלי.
"כמו שסתיו הייתה. תרדמת קוראים לזה. לא נושם לבד, לא פותח עיניים. מחוסר הכרה." היא אוספת את הנייד של איתי ממרכז השולחן. "רק שהפעם הרופאים שולטים בזה."

בסוף אמא, טליה ואני חוזרות הביתה. טליה עוד חושבת להישאר שם עם שביט, אבל כשהיא מבינה שלא יהיה לה איך לחזור לעיר, כי שבת מתקרבת, היא מצטרפת אלינו בניגוד לרצונה.
"מעניין מה זה אומר "נראה די רגיל". אם הוציאו לו זכוכיות מהגוף הוא לא אמור להיות עם תחבושות או משהו כזה?" אני שואלת תוך כדי שאני הולכת אחרי אמא לחנייה. אני לא יודעת איפה היא החנתה את המכונית הרי.
"אולי הן לא חדרו לו לראש?" אמא מנחשת. "קיבלנו מידע על קצה המזלג בינתיים. הכל ראשוני, כמו שהבנת."
אני שומעת את הגשם דופק מעלינו. "למה הוא לא יכול לנשום לבד אבל? הוא הרי מורדם בכוונה."
טליה מדברת לראשונה מאז שעזבנו את הקפטריה ומדביקה את קצב ההליכה שלה סוף סוף. הבנתי כבר שהיא שקועה במחשבות ונשארת מאחור ולמען האמת, לא רציתי לעשות כלום או להתערב כי לא באמת סלחתי לה. זה נטו המצב.
"אני לא יודעת בדיוק איך להסביר, אבל הגוף שלו מורדם, מה שאומר שהאיברים שבתוכו לא עובדים או יותר נכון לומר, לא מתפקדים. יש מכונות שעושות את העבודה במקום. השרירים שלו מורדמים וככה גם הריאות."
"ומה זה הדבר הזה שהמנתח אמר על הריאה? בית החזה?" אני ממש מבולבלת ושמחה לגלות את המכונית של אמא בשעה טובה.
אנחנו נכנסות למכונית כשבדיוק הנייד של אמא מצלצל. היא אומרת לאבא שעכשיו אנחנו יוצאות ושינסה להרגיע את תום, שמסתבר שבוכה ולא רוצה לאכול.
"אני חושבת שהיא רוצה את איתי," אני ממלמלת. "היא לא רגילה לא לראות אותו מעל שלושה ימים."
"היא תראה אותך והיא תירגע." אמא מוציאה את היד מהחלון אל המכונה שלפני מחסום היציאה מהחניון, משחילה את כרטיס החנייה בתוכו, ואנחנו תוך רגע מתחת לכיפת השמיים ומבול אמיתי. השמיים בצבע אפור קודר. אין זכר בכלל לעובדה שהשעה כמעט עשר בבוקר. אולי עשר בלילה.
אני מסובבת את הראש אל טליה שיושבת במושב האחורי. היא עם הראש בתוך הנייד. קל מאוד לזהות שהיא קוראת משהו בויקיפדיה.
"נו?" אני מנסה לדלות עוד מידע.
היא מרימה אלי את העיניים. "כתוב פה שזה מה שקורה בדרך כלל בגלל תאונות דרכים כשבן אדם לא חגור. זה די הגיוני."
"תקריאי." זה נשמע כאילו אני מחלקת לה פקודה, ואני שמה לב לפרצוף שהיא עושה כשהיא מרימה את הקול.
"בדרך כלל בנסיבות של תאונות דרכים. אכיפת השימוש בחגורות בטיחות בעת נסיעה ברכב הפחיתה את הסיכון לפגיעות מסוג קונטוזיה ריאתית. אבחנת קונטוזיה ריאתית נעשית באמצעות לימוד נסיבות הפציעה, בדיקה גופנית ושיקוף ריאות. סימנים ותסמינים אופייניים לפגיעה זו כוללים כאב בחזה וגניחת דם, וסימני היפוקסיה, כגון כיחלון. לעיתים קרובות החלמה מחבורה ריאתית לא מצריכה טיפול רפואי. לעיתים ההתערבות הרפואית הנחוצה היחידה היא מתן חמצן והשגחה רפואית. אולם במקרים מסוימים ייתכן אף צורך באשפוז ביחידה לטיפול נמרץ. כך למשל אם קיימת פגיעה חמורה ביכולת הנשימה ייתכן צורך בחיבור הנפגע למכשיר הנשמה. אצל חלק מנפגעי קונטוזיה ריאתית יש צורך בעירוי נוזלים כדי להבטיח נפח דם נאות, אולם מתן נוזלים במקרים כאלה נעשה בזהירות רבה כדי להימנע מבצקת ריאות העלולה להחריף את מצב המטופל ואף להיות קטלנית..." היא נעצרת. "סתיו, אפילו אני לא מבינה חלק מהמושגים וזה מאוד מלחיץ. למה אנחנו צריכות לדעת את כל זה?"
אמא שממוקדת בנסיעה מסכימה עם טליה ומוסיפה משהו שיכול היה לגרום לתמונה להיראות אחרת, "אם הוא רק היה חוגר את חגורת הבטיחות..."
"איך התקשרו אלייך?" אני מעבירה נושא. "הרי בדרך-כלל מתקשרים לאמא או אבא בגיל הזה."
"שביט לא ענתה. שמעון בחו"ל." טליה משתדלת לא להסתכל לי בעיניים. "מה, למה זה כל-כך חשוב לך?"
אני לא רוצה להישמע כאילו אני מקנאה, זה גם לא הזמן. "סתם, סקרנות."
"אני קרואה בנייד שלו "טליושה" עם אימוג'י של לב. נראה לי שזאת הסיבה," היא כמעט לוחשת ומזמנת דממה להשתלט על הרכב. עד ההגעה הביתה, הרעש היחיד כאן הוא הווישרים שמגרשים את המים מהחלון הראשי.

תום מרגישה שמשהו קורה. היא כמעט ולא נוגעת בבקבוק שלה, לא נרדמת ורק בוכה עד שהיא מתעייפת, מסתכלת עלי ובוכה מחדש כשיש בה מספיק אנרגיה לעשות זאת שוב. ויתרנו על ארוחת שישי המשפחתית כשהבנו שהיא עצבנית ולא נרגעת, אבל היה נראה לי מוזר להגיע איתה למיון כשאין לה חום או שלשולים ואת הבקבוק שלה היא שותה במכה בסופו של דבר כשהרעב מנצח.
אמא, אבא ויובל יושבים על הספה בסלון וצופים בי עושה כל מה שאני יכולה: הולכת איתה כשהיא על הכתף שלי הלוך ושוב בבית, עושה לה סיבובים בעגלה, שמה לה מוזיקה שפעם הייתה מרגיעה אותה, מפעילה את הצעצועים שלה. אין. כלום לא עוזר. ובלית ברירה, אמא מתקשרת לאמא של טליה והאמת, שהרי ידעתי אותה כל הזמן הזה, עפה לנו בפרצוף: היא רגילה לריח, למגע ולחום הגוף של בן אדם אחד בלבד- אבא שלה.
אני די אובדת עצות, בטח אחרי ששביט אמרה שהמצב של איתי עדיין לא ברור ואין טעם שנגיע לבית החולים, לה בקושי נותנים לראות אותו, עד שטליה מתקשרת. בהתחלה הרעיון שלה היה נשמע לי טיפשי ממש, אבל הבנתי שאין לי מה להפסיד. כדי שלא נהרוג אחת את השנייה, רותם מצטרפת אלינו לנסיעה לדירה של איתי ומביאה את טליה איתה, ואמא די מעמידה עובדה שהיא לוקחת את תום ואותי.
אנחנו פוגשות את טליה ורותם מחוץ לדלת הדירה של איתי. הן שתיהן לבושות במעילים ענקיים והמטריות שלהן פתוחות בקיר שבצד, בסמוך לארון החשמל.
"איפה החניתן?" אמא שואלת את רותם תוך כדי שהיא לוקחת ממני את הסלקל, ואני פותחת את הדירה. זה מוזר להגיד את זה, אבל עד אתמול בצהריים, איתי היה פה.
"ליד הכניסה האחורית. אין ממש חנייה כאן בסופי שבוע." רותם נכנסת ראשונה לדירה, אמא והסלקל בעקבותיה, לאחר מכן טליה ורק בסוף אני. אני עדיין לא מבינה למה השלט מימי חנוכת הבית פה ואיתי לא הוריד אותו עדיין.
"האוטו שלך בחנייה של איתי?" טליה שואלת את אמא בדריכות תוך כדי שהיא ניגשת אל הכיור במטבח. אני בודקת מה יש שם ומגלה שאיתי השאיר את צלחת הקורנפלקס שלו וכוס קפה שם.
"כן, אבל המכונית שלו פה. מישהו הביא אותה. אולי אחותו? חסמתי אותה פשוט." אמא מוציאה את תום מהסלקל ומניחה אותה על האוניברסיטה. תום מרימה את הראש ומסתכלת עלינו. היא בוכה שוב.
"היא רוצה אותו, לא יעזור." אני ניגשת אל המסדרון, מדליקה את הדוד ואז ניגשת אל מקלחת האורחים (שהייתה היום אמורה להפוך להיות שלי) ופותחת את ברז המים. הם קרים ממש. אין שום סיכוי שאני מתקלחת ככה.
"תזכרי, את צריכה להתקלח במקלחת שלו, לחפוף את השיער עם השמפו והמרכך שלו, ללבוש את אחת מהחולצות שלו ולהתיז עלייך את הבושם או האפטרשייב שלו." טליה מנחה אותי מה לעשות "בתוכנית". אני מהנהנת. היא מוסיפה, "אחר-כך תיכנסו למיטה שלו ותשימי אותה במקום שהיא רגילה להיות בה."
אני ניגשת אל המקרר, מגלגלת את העיניים מחדש לתמונת האולטרסאונד של תום ברחם שלי שתלויה שם ומוציאה את אחד המגנטים. "מישהו רוצה פיצה? לא אכלתי כלום היום."
"אוי ואבוי." אמא קמה וניגשת אלי מיד. "את הכדורים שלך לא לקחת עדיין?"
"לא, בגלל זה אני מזמינה אוכל." אני פותחת את הפריזר. "אצל איתי בבית יש, כרגיל, רק תוספי תזונה וכל מיני דברים מגעילים לאכול."
"תזמיני." רותם מרימה טיפה מהיד שלה. "אני רוצה. עם זיתים שחורים ופטריות."
"טליה?" אני פונה אליה, ואני יודעת שזה מוזר לה. לי יותר.
"עם בולגרית וזיתים ירוקים." הטון שלה שוב נחלש. אני לא יודעת אם אני מרחמת עליה או שבא לי להעיף אותה מהחלון. אני נושמת עמוק ומזכירה לעצמי שזה לא הזמן. ואם כבר זמן, אני מחכה יותר מדי למשהו חדש, אות קטנה משביט. כלום.

אני יוצאת מהמקלחת של איתי עטופה באחת המגבות שלו וניגשת אל הארון. אני יודעת שאני מריחה ממש כמוהו, וקצת נגעלת מכך. אני מוציאה את אחת מחולצות הטי-שירט הלבנות שיש לאיתי בשפע, חוזרת למקלחת ומרססת על עצמי כמויות של אפטרשייב. אני נשענת על הכריות שבמיטה שלו, בצד שלו, תוך כדי שאמא מניחה לי את תום בין הידיים. תום מיד מצמידה את הראש אל החזה שלי ועוצמת עיניים. אנחנו מחכים את השניות הבודדות בהן היא אמורה להתעורר ולבכות שוב, אבל היא בשקט. נשארת שלווה ומניחה את היד שלה על הזרוע שלי.
"זה עובד." רותם המומה. "היא חושבת שאת איתי."
"אי אפשר יהיה לעבוד עליה לנצח. מהר מאוד היא תצטרך מעבר לריח. היא רגילה לחום גוף שלו ולמגע שלו." טליה שעונה על הקיר שלובת ידיים. "אבל זה אמור לעבוד בימים הראשונים. אולי עד אז המצב של איתי ישתפר."
"בינתיים זה מרגיש כאילו הוא מת," אני ממלמלת. "ממש לא נעים לי לשכב במיטה שלו עם הבגדים שלו." וככה אני באמת מרגישה. אם לא הייתי מוקפת באנשים סביבי כבר כמעט יממה, כנראה הייתי מתפרקת מעבר לכמה דמעות שנעלמו מהר מאוד לפנות בוקר. אני שומרת על קשר רצוף עם מאיה ואביטל, וכמוהן, אני גם לא יודעת שום דבר כמעט.
אמא מזכירה לי שתום לא אכלה טוב היום, ואולי במצב הזה נצליח לתת לה בקבוק אחרון לפני שתירדם לגמרי. היא חוזרת לחדר מהר מאוד.
"תום." אני מעירה אותה בעדינות ומכניסה לאט את הבקבוק לפה שלה. "תאכלי, טוב? אני יודעת שאת עייפה ועצבנית. כולנו ככה."
עיניים קטנטנות וחומות נפתחות עלי ומתמזגות בשלי. היא מתחילה לאכול, ואני מרגישה בפנים שטליה צודקת, ו"התוכנית" הזו לא תחזיק מעמד לנצח.

אמא נשארת לישון בדירה בסופו של דבר, ורותם וטליה הולכות אחרי שתום נרדמת לגמרי. רק כשאני ממש לבד, אני מסתכלת עליה ישנה ומתפרקת. נכון, בכיתי קצת לפנות בוקר מהמחשבה על הלוויה ופרידה אפשרית, אבל פתאום זה נהיה מוחשי, וזה מפחיד אותי.
אני משתדלת לא להרעיש עם הדמעות שלי ומסתכלת לכיוון החלון. אין לי מושג מה השעה, אני די מנותקת מבחינת זמן, רק יודעת שהוא לא עובר כשאת מחכה למשהו כל-כך בסיסי כמו לדעת מה המצב של האבא של התינוקת שלך, שהיה עד לא מזמן הבן אדם שהכי אהבת בעולם כולו.
תום ישנה צמוד אלי, וזה מרגיש כאילו היא ממש נושמת את ריח החולצה של איתי לתוכה. זה מוזר לי לחשוב שהם אשכרה ישנים ככה, ביחד. כן, המיטה שלו ענקית, אבל היא אמורה לישון לבד ולפתח סוג של עצמאות. זאת סיבה למה, אגב, קשה לה כשהוא לא נמצא מעבר למה שהיא רגילה שהיא אצלי. אני מתחילה לחשוב על רעיונות לימים הקרובים, הרי הוא הולך להישאר מורדם, ועולה לי אחד: להשמיע לה ראיונות שלו בטלוויזיה. אני עוד לא מסיימת את המחשבה, והנייד שלי כבר מצלצל. אני מגלה שאמא הביאה את התיק שלי קרוב למיטה, ככה שאני פשוט צריכה להוריד את היד, קצת להתאמץ כמובן, אל הרצפה וזהו.
"היי, שביט." אני מתאמצת לקרוא את הספרות של השעון. האור הכחול בתצוגה מסנוור אותי. שבע בבוקר.
"היי. הערתי אותך אני מבינה." היא נשמעת רגיל, ואני מרגישה הקלה. "הניתוח עבר בסדר. העבירו אותו לחדר בטיפול נמרץ, ואת יכולה להיכנס לראות אותו, אם את רוצה. הוא עובר עכשיו סדרת בדיקות ואחר-כך הרופאה שמטפלת בו אמרה שעוד אנשים מהמשפחה יכולים להגיע. כל פעם מותר בן אדם אחד."
"אני בדירה שלו. את יכולה לבוא." אני מספרת לה את "התוכנית".
"כן, טליה בחורה חכמה. לא היה לי ספק בזה," היא אומרת משהו שקצת צובט לי בלב. "היא עוזבת עוד יומיים, לא?"
ופתאום אני נזכרת שיום שני הוא באמת עוד 48 שעות. "כן."
"אני אתקשר אליה עכשיו להגיד לה שהיא יכולה לבוא להיות איתו גם. תסגרו בניכן מי תהיה מתי. אני אחזור לקראת אחרי הצהריים." ברגע הזה בא לי להעיף את הנייד מהחלון. אני שונאת שזה מרגיש לי כאילו איתי שייח שנשוי לשתי נשים ואחת מהן הולידה לו תינוקת.
אני נושמת עמוק (על הדרך קולטת שהריח של איתי כן גורם לי קצת להתגעגע אליו. אני הייתי ישנה צמודה מאוד אליו בדיוק כמו שתום עכשיו בימים כשהיינו ביחד) ואומרת, "בסדר. ניפגש בדירה."
בתוך תוכי מתחיל לצמוח לו מאבק שנע בין אהבה ושנאה לאיתי, ולא ידעתי איך להתמודד איתו כשקמתי, התארגנתי ובסופו של דבר גם הגעתי לחדר שלו בבית החולים. רק כשעמדתי לידו לראשונה וראיתי אותו ככה, לא ממש בחיים, הבנתי שלמרות הכל, אני עוד אוהבת אותו. ואם הוא ימות? העולם שלי ימות איתו.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
פליז פרק פליז זה יותר מדי לחכות לחמישי
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
אעלה היום אחה"צ
הגב
דווח
guest
אולי נקבל פרק לפני חמישי?
הגב
דווח
טען עוד 26 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ילדים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
מאת: Nizan Zarotski
המלאכים שלי
המלאכים שלי
מאת: Shira Mualem
רווקה + 1
רווקה + 1
מאת: Adam gustavo Zyl
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Linoy Zriker
סיפורים אחרונים
ששואלים אותי עליך
ששואלים אותי עליך
מאת: טל לוי
״אהבה של שנים״
״אהבה של שנים״
מאת: הרגשות שלי - אור
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
מאת: Maya B
בית קפה ישן
בית קפה ישן
מאת: Strong Love
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
מומלצים מהמגירה
אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך
אני רוצה להזדיין עם האינטליגנציה שלך
מאת: Elyasaf Ezra
ביום ההולדת שלי
ביום ההולדת שלי
מאת: Yasmin Ilgaev
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף