כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

פלקיטה - פרק 11

״על מה את חושבת?״ בלי להביט בי היא ענתה בפשטות ״עלייך״.

סיפור מקביל ל"מאהב הלטיני שלי"

****

התעוררתי בפתאומיות, לא מבין איפה אני נמצא לרגע.
לילו ישנה עדיין, בדיוק באותה הצורה שהיא נרדמה.. הבטתי בה ברכות ולא יכולתי שלא לחייך, כל המתח מהימים האחרונים כאילו נעלם כלא היה.

בחנתי את תווי פניה העדינים וחזקים יחדיו, עיניי החתול שלה שהיו עצומות בשלווה גילו ריסים ארוכים ומעוגלים ופס שחור דק שתמיד היה שם מצוייר באופן מושלם.
הגבת שלה היו חזקות וקצרות, פיה היה פתוח מעט, שפתייה לא היו גדולות מידי ולא קטנות מידי בדיוק בגודלהנכון, ורדרדות ומפתות.. התאפקתי לא לנשק אותה רציתי שוב לטעום את הטעם הממכר שלה.
שיערה הבלונדי נח בעדינות על פניה, הזזתי בעדינות שיערה שוררת, בזהירות ובחוסר חשק יצאתי מהחיבוק שעטף אותי ונעמדתי.

הבטתי החוצה מבעד לחלון לכיוון המרפסת, נגלה לפני הים בכל הדרו, צבע כחול זוהר מהול בטורקיז ותכלת בוהק.
צמרות העצים הוסיפו נפח למחזה - זה היה נראה כמעט כמו תמונה ולא כמו המציאות עצמה.
התמתחתי ופניתי לכיוון המטבח- אני חייב קפה.

הרתחתי מים ובינתיים פניתי למלאכת ההכנה, פתחתי את כל הארונות עד שמצאתי את גרגירי הקפה והמסננת, בבית לא היה יותר מידי, מצאתי קפה ותחליף חלב בטעם לאטה, כמה טורטיות וגבינת שמנת, שלוש ביצים והמון בירות, בעצם רוב תכולת המקרר היתה מורכבת מסוגי בירות שונות כמעט עד אפס מקום כשאני חושב על זה.
הקומקום שרק והודיע שהוא סיים את עבודות, שלפתי שתי כוסות מהארון העליון והנחתי מעליהן את המסננת ובתוכה את הגרגירים ושפכתי לאט ובמיומנות את המים הרותחים מעל.

שמעתי מאחורי את לילו מתהפכת ומתחילה להתעורר - בדיוק בזמן חשבתי לעצמי.
לכוס הקפה שלה הוספתי את התחלף חלב ואת שלי השארתי ככה, אני אוהב את הקפה שלי חזק ומריר, זה טעם נרקש שאי אפשר להיגמל ממנו ברגע שמתמכרים, ערבבתי את כוס הקפה שלה ולקחתי את שתיהן לכיוון החדר שינה, ״בוקר טוב יפייפיה״ חייכתי אליה, ״הכנתי לך קפה.. לא ידעתי כמה סוכר אבל מקווה שתסלחי לי״ חלפתי על פניה והנחתי את הכוסות על השולחן הקטן שנח במרפסת.

היא התיישבה במיטה מביטה בי ברוגע כזהשאי אפשר להסביר, אולי בכל זאת אני עושה משהו נכון, חייכתי לעצמי מרוצה.

״אתה לא מפסיק להפתיע אותי״ היא זרקה פתאום לאוויר בקול חלש וביישן, סומק עלה על לחייה.
״אני אוהב את זה שאני גורם לך להסמיק״ עניתי לה, לא מאמין שאמרתי את זה כרגע בקול רם.
הבטתי בה לעוד רגע, הביישנות הזו והחולשה הדדית גרמה לי לעשות דברים שאני מעולם לא עושה, ניגשתי אליה ונישקתי את מצחה בעדינות.

היא התמתחה בקול והצטרפה לי למרפסת, עינייה הצטמצמו מנסות להתרגל לאור השמש החזק, היא התישבה אל מולי מביטה לאופק וחיוך מתוק עלה על שפתיה, בחנתי כל צעד שלה וכל תגובה מנסה להבין על מה היא חושבת, היה אפשר לראות אצלה בעיניים הכל ממש כמו ספר פתוח שאי אפשר להפסיק לקרוא, תמיד רוצה לדעת מה קורה בהמשך.

״על מה את חושבת?״
בלי להביט בי היא ענתה בפשטות ״עלייך״ מופתע ומוחמא נשכתי את שפתי התחתונה והמשכתי לחקור אותה בסקרנות, ״מה את חושבת עלי?״
״יש דברים שאתה לא צריך לדעת..״ היא משחקת איתי משחקים ואני חושב שאני אוהב את זה ממש, אני יודע על מה היא חושבת. אני חושב בדיוק ת אותו הדבר, אבל אני מוכן לעשות הכל בשביל שהיא תגיד לי את זה בפנים.
נתתי לה עוד רגע, היא רק חייכה שמרה על זכות השתיקה.

״מקובל. יש לי רעיון אבל, אני חייב ללכת לעבודה עכשיו כשאסיים בואי ניפגש בקולנוע שבקניון בקומה השנייה, אם אני אצליח לגרום לך לחייך כשזה יקרה את חייבת לגלות לי.. הולך?״ היא צחקה בצחוק פעמונים מתגלגל, ״זה לא פייר.. אתה תמיד גורם לי לחייך!״.
עלתה בי תחושת ניצחון קלה.

סיימנו את הקפה בשקט, לא היה צורך לדבר הכל היה רגוע ופשוט מושלם.
היא ליוותה אותי לדלת, פתחתי אותה והסתובבתי לכיוונה ״ביי פלקיטה שלי, שיהיה יום מדהים ונפגש יותר מאוחר!״ עטפתי את כולה בחיבוק אוהב, מקיף אותה ומתרפק על הדמות הקטנה שמונחת לי בידיים כרגע, שחררתי מעט את האחיזה והבטתי בה לרגע ונשקשתי נשיקה קטנה רק בשביל להרגיש את תחושה השריפה שהיא מעלה בי, חייכתי והסתובבתי והלכתי לדרכי.

הגעתי הביתה, נזרק על הספה ומחייך לעצמי כמו מטומטם, בכלל לא הפריע לי שכלום לא קרה מעבר, החום שלה זה כל מה שהייתי צריך בשביל להרגע.
רמירו נכנס הביתה עם מבט מבוהל, " איפה היית?" הוא שאל בהיסטריה, "הייתי אצל הבלונדה.. נרדמתי שם, מה יש לך למה אתה נראה כאילו ראית רוח? אתה חיוור ממש".
הוא התיישב לצידי ושקל מילים, על מצחו הופיע קמט עמוק.
"זה מה שפחדתי ממנו.." הוא נשען לאחור ועצם את עיניי מנסה להרגיע את עצמו.
"טוב אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה לעזאזל למה אתה מתנהג ככה?" לא מצא חן בעיניי מה שקורה פה, תקפתי אותו שלא בצדק, אני מבין שהוא בסך הכל דואג לי אבל ד שלא אקבל הסבר מספק אין לזה כל הצדקה.
"אנה הייתה פה בחמש בבוקר" הוא לא היה צריך להוסיף יותר מזה.
הלב שלי החל להלום במהירות, אם היא הייתה פה ואני לא זה רק יכול להיות סימן לדבר אחד, צרות.

Eliel Abulafia עקוב אחר Eliel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה בנבדל פרק 44
אהבה בנבדל פרק 44
מאת: Maya B
להילחם בשבילו- פרק 27
להילחם בשבילו- פרק 27
מאת: שלכת כותבת מהלב
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
חמד ישי ואבי
חמד ישי ואבי
מאת: יאיר מיכנו
קטע על כלום ושום דבר
קטע על כלום ושום דבר
מאת: הלל .
היא יודעת?
היא יודעת?
מאת: Orel Yosef
דמיון חופשי
דמיון חופשי
מאת: שי מצפה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף