כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 81

סתיו מתעקשת על הרעיון שלה. "זה עדיף משאלך לבית משפט." "את סוחטת אותי?!"

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

מחר נראה כל-כך קרוב. כל-כך כאן. אתה נוגע בו. חושב עליו. יודע מה תעשה, מה תתכנן. איך הוא ילך, איך הוא יראה. מחר הוא... הוא פחות מ-24 שעות. מבחינתך, אתה תקום בבוקר אחרי עוד אירוע שיא ותתכנן משהו שאמור לשנות את החיים, אבל אתה לא יכול לנחש שהחיים לא שואלים אותך, והם ישתנו בקצב של עצמם הרבה קודם...

פרק 81: אחריותבדרך-כלל כשישנים על משהו, הוא מתעכל טוב יותר בבוקר. לא במקרה של "הבשורה" שקיבלתי אתמול. אני מתעורר בדירה שלי בשבע וחצי בבוקר, שעה וחצי לפני האימון. אמא נרדמה בחדר עם תום אתמול, והיא כבר ערה איתה במטבח, מכינה לה את הבקבוק.
"מתי פיצוש התעוררה?" אני רוצה לאסוף אותה אל הזרועות שלי, ואמא מגרשת אותי שאלך לצחצח שיניים תוך כדי שהיא עונה.
"לפני פחות מרבע שעה. אני נוסעת עוד מעט, אתה שם אותה במשפחתון?"
אני מנסה לדבר הכי הרבה ברור שאפשר עם מברשת השיניים בפה. "כן, אני יוצ'א לאימום עות מעט." ואז אני קולט שיש מצב שלא יצאתי מובן בכלל, חוזר לאמבטיה, יורק את המשחה וחוזר, "אני יוצא לאימון עוד מעט."
בסוף אני נכנע ונותן לאמא להאכיל את תום. אני חוזר לחדר שלי ומתחיל להתלבש תוך כדי שאני קולט מיליון התראות קופצות במסך הנייד שלי. אני עובר עליהן ברפרוף. רק אחת גורמת לי להחסיר פעימה.

"תתקשר אלי כשאתה יכול."

כשאני ברכב, אני כמובן מחייג.
"הערתי אותך משינה?" סתיו שואלת ישר, וכשהיא שומעת את צופר, היא מבינה שלא. "אה, אתה בדרך לאימון."
"יאפ."
"מזל טוב על העלייה לגמר."
"מזל טוב על הרווקות שלך." אני מתאפק לא לצחוק.
"חסר טאקט," היא ממלמלת, ואני מדמיין אותה מתעצבנת ישר. אני חושב אם לומר משהו או לשתוק, אבל היא ממשיכה, "אמא שלך הספיקה לדבר איתך?"
"את לא עוברת לגור איתי ככה." אני נשמע חד משמעי, ואני מבסוט על כך. "אין שום סיכוי." כן, אני יכול לנסות לכבוש אותה מחדש במהלך הזה שלה ודברים יכולים להסתדר... אני יודע. רק שהפחד שפתאום היא תכיר עוד מישהו ותביא אותו לבית שלי מחלחל בי וחזק ממני.
"אתה מעדיף שאני אלך לעורך דין וזה יתגלגל לבית משפט בענייני משמורת?" היא טיפה מרימה את הקול. "ואתה יודע, אי אפשר יהיה להסתיר לנצח את זה שנשאתי את תום לבד. אתה לא בדיוק נכחת."
"את סוחטת אותי?!" אני משתדל להתמקד בכביש למרות שבראש שלי רצים מיליון תסריטים.
"משתמשת בזה יותר לטובתי." היא נשמעת אכזרית.
אני מנסה להסתגל לרעיון לשבריר שנייה. אין סיכוי שהיא ישנה איתי בחדר אם אין בנינו כלום ובטח אם היא תביא מישהו הביתה. "את תשני בסלון?"
"כן."
אני מגלגל עיניים. "שיהיה." בפנים אני מבין שזה עדיף ככה מאשר האיום הזה שלה ו... אני לא רוצה לחשוב על זה שתום תהיה איתי רק פעם בשבוע.
"אני אתן לך כמה ימים להתרגל לרעיון, לעבד את המחשבה למציאות. מקלחת האורחים, למשל, תהפוך להיות המקלחת הפרטית שלי. יש לי רעיון, בשישי בצהריים תבוא אלי ותעזור לי לארוז דברים?"
"תסתדרי לבד." אני באמת מתכוון לכך.
היא ממשיכה עם הטון הכועס. "איתי, מאיפה לי לדעת אם יש לך בדירה נגיד סבון ידיים? שאתה מנקה שירותים כל יום מאז שעזבתי?"
אני אומר מילה אחת בלבד ומנתק את השיחה, "אויש."
***

אני נושם הכי עמוק שאני יכול ומרים את הראש לנעשה מעלי. האווירה בחדר ההלבשה במחצית תואמת לתוצאה: מכבי בפיגור של 10 נקודות בדיוק. הזכייה בגביע מתרחקת. השחקנים מתרוצצים בין התאים שלהם למקלחות. חלק מחזקים את השרוכים בנעליים, חלק מדברים בקולי קולות עם המאמן, ואני איכשהו בשקט בצד, מעכל את מה שקרה על הפרקט. שיחקתי 12 דקות, קלעתי 6 נקודות בהן. יכולתי להיות עכשיו עם 7 וההפרש היה יורד ל-9, אבל החטאתי את אחת מזריקות העונשין.
המבט שלי מצטלב עם של המאמן, שמתחיל להתקדם לעברי. אני מנגב את הפנים מהזיעה ושם לעצמי תזכורת בראש לשטוף פנים ולסדר את השיער רגע לפני שאני עולה חזרה למגרש. הוא מתיישב לידי על הספסל, ואני יודע מה הוא הולך להגיד. אין צורך שהוא אפילו יאמר את המשפט, הרי זה ברור.
"זה אחד מהמשחקים שיקבע אם אהיה פה בשנה הבאה."
"נכון."
יש שתיקה שבמהלכה אני מנגב את הפנים פעם נוספת ולאחר מכן מניח את המגבת על אחת מהכתפיים שלי. שום תירוץ לא מתקבל עכשיו. השחקנים האחרים מסתכלים עלינו. אם המגבת עמוסת הזיעה מתחילה להיות כבדה לי על הכתף, תחשבו מה זה להרגיש גם האחריות.
חדר ההלבשה מתחיל להתרוקן. אני משחרר את המבט מהמאמן, יוצא בעקבות האחרים אל המדרגות, מחלק כיפים לאוהדים שליד ולא ממש שומע מה שאומרים לי. הכל נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה מהר מדי.
חלק מהשחקנים הולכים לזרוק כדורים לסל, כזה חימום מהיר. יש עוד ארבע דקות לתחילת הרבע השלישי. אני מסתכל אל עבר התא בו נמצאת המשפחה שלי ושל תמיר. הפעם הם חולקים את אותו צפייה. לא ראיתי את תום מאתמול בערב, כשסתיו לקחה אותה, ואני ממש מתגעגע אליה. אני אמור לפגוש אותה מחר בצהריים כשאאסוף אותה מהבית של סתיו, אבל אני מעדיף לא לחשוב על זה. יותר מדי מסובך להתחיל לדמיין את החיים המשותפים יחד, שלא באמת יחד, איתה. אני נושם עמוק ומגרש את המחשבה. צעד צעד. קודם כל המשחק. קודם כל להיות חד. בסופו של דבר אי אפשר לברוח מהזמן ומחר יגיע, לא נולד המניאק שעצר אותו. אני מרים את העיניים אל השעון שבהיכל. מחר זה עוד פחות משלוש שעות...

האדרנלין זורם לי בדם כשאנחנו בדרך לחגוג במסעדה המוכרת. זכינו בגביע. אני זה שחסם את הכדור המכריע. כל הדרך באוטובוס, השחקנים שופכים אחד על השני שמפניות ומים. אנחנו לבושים בחולצה השחורה שהוכנה במיוחד בשביל המעמד ומאושרים. יש לי פלשבק מהפעם האחרונה שהייתי במסעדה הזו כשאני יורד מהאוטובוס. כן, הלילה בו סתיו כמעט מתה עוד נמצא שם בתת מודע. אני מחליט שהפעם אני מתנהג שונה לגמרי, וכל מה שמנעתי מעצמי פעם קודמת- אעשה אותו ללא ספק עכשיו.
מספיקים לי שלושה צ'ייסרים של וודקה בלי שממש אכלתי משהו כדי להרגיש בהיי. אני מתראיין ודרך המצלמה רואה הרבה גומות, ואתם יודעים, כשמחייכים יותר מדי וכואב בשרירים בלחיים, אתה ללא ספק שתוי... עוד מיקרופון, עוד מיקרופון. אני מנסה להיות הכי ממלכתי שאפשר, אבל יודע שנפלטות לי שטויות חמודות על ימין ועל שמאל. הדובר של הקבוצה מגרש את הכתבים בסופו של דבר.
"איפה יש משהו חזק יותר?" אני מרים את בקבוק הוואן גוך אספרסו הריק ומנער אותו. אין מספיק אפילו לחצי צ'ייסר. אני מרים את העיניים לחפש מלצר וקולט פנים מוכרות.
"שלום." אותה אוהדת בלונדינית וסופר יפה, ששכחתי את השם שלה, מתיישבת לי בטבעיות על הברכיים.
"שלום גם לך." אני משתדל לא לשים עליה יד או להסתכל דרך המחשוף שלה. זה קשה.
היא כורכת את הידיים שלה סביבי ומחבקת. "הפעם אין לך חברה, מותר לי." היא די מעמידה עובדה, ואני לא יודע איך להגיב. האלכוהול גורם לי להיות המום ולמשהו שם למטה במכנסיים להתחיל להזדקף.
רוני עושה פרצוף מזועזע כשהיא קולטת את זה. אני מחזיר לה אחד שתעזור לי. היא מנופפת לדובר של מכבי, שמגיע ומצליח לגרום לה לקום לי מהברכיים, לא לפני שהיא נותנת לי עוד חיבוק ונשיקה שקרובה לשפתיים. "מתישהו אתה תהיה שלי," היא לוחשת לי באוזן. אני צוחק, ואין לי מושג אפילו למה.
רוני כועסת. "איך היא תמיד יודעת להגיע ולהיכנס לתוך המקומות האלה? אני לא סובלת אותה." היא ממש זועפת. "ואתה, איתי... איך אני אשאיר את תמיר איתך, אם אתה לא מסוגל להגיד "לא", מילה אחת פשוטה, לכל הבחורות היפות וחסרות המוח האלו שרק רוצות חבר כדורסלן בגלל המעמד?"
תמיר מתפקע מצחוק ונוגע בטבעת האירוסין שלה. "אז גם את חסרת מוח?"
"הכרתי אותך בלי שידעתי מה אתה ומי אתה. תשתוק." היא משלבת ידיים ונשענת על הכיסא שלה. "בא לי לעוף מפה. אני שונאת שאתם זוכים בתארים רק בגלל שאתם מאבדים את הראש. כן, גם אתה, תמיר."
"אז בואו נחתוך ונלך לבר. תיקון לפעם הקודמת," אני מציע. כשאני שתוי, המחשבות פחות חזקות.
רוני מחייגת לחברה שלה שגרה באזור, ותוך פחות מעשר דקות אנחנו מחוץ למסעדה ולפלאשים מהמצלמות אל גשם שוטף.
"איפה האוטו?" אני מתלונן אחרי חצי דקה הליכה תחת השמיים החשופים. קר לי עם המעיל על החולצה הקצרה והדברים שלי נשארו בחדר ההלבשה.
רוני מצביע על החניון שבהמשך הרחוב. "מה, אתה עשוי מסוכר? תפסתי ממך גבר."
השיניים שלי מתחילות לנקוש זו בזו. "לא כשאני רטוב כולי."
"טוב, בגלל הבלונדה הזו אין ספק שלא יהיה לך רטוב," היא מסננת. "תום עם ההורים שלך?"
"עם סתיו." דווקא המחשבה על מחר כן קלה, והיא קופצת למוח. מעצבנת, עופי כבר. מחר כבר כאן, אני חושב. קר לי מדי להוציא את הנייד מכיס הג'ינס ולבדוק מה השעה. קר לי מדי להוציא את הידיים מכיס המעיל.
אנחנו נוסעים לבית של חברה של רוני ועולים אליה כשהיא אומרת שהיא עוד מתארגנת. תמיר ואני יושבים בסלון, רוני נכנסת לחדר שלה ושל בן הזוג שלה כדי לעזור לה לסיים מהר יותר.
"איזה דביק זה כל התמונות האלה של LOVE וזוגיות וזה." הוא עושה פרצוף נגעל.
"גם אצלך בדירה זה ככה." אני עומד מול כמה תמונות של החברה ובן הזוג.
תמיר מניד את הראש. "ממש לא, איתי. אני אמרתי לרוני תמונה או שתיים וזהו. לך ולסתיו גם היו תמונות בקטנה. זה עדיף מבית מקדש קיטשי כזה."
אני מוציא את הידיים מהכיס סוף סוף ומסתובב אליו. "סתיו חוזרת לגור איתי מחר."
תמיר המום. "ברצינות?"
אני מרגיש שאני מסתחרר, ואני יודע שאני הולך לשתות עוד הרבה בבר. "מאיימת עלי שאם לא היא תלך לבית משפט בנוגע למשמורת על תום וזה. אין לי כוחות להתווכח איתה. שתישן בסלון." יש מצב שאני מנפח את הדברים שלה ולא מציג אותם הכי נכון או באור טוב.
המילים של תמיר מראים שאני צודק. "וואי, לא חשבתי שהיא תהפוך להיות כזו מכשפה מאז הפרידה שלה ושל חבר שלה."
"מוציאה עלי את התסכול." אני מתיישב חזרה על הספה וצועק, "נו, רוני, כוסעמק, אני מתחיל להתבשל פה. אם אתן לא יוצאות עוד חמש דקות, אני לוקח מונית ונוסע עם חבר שלך בלעדייך."

קשה לי לרוץ מהר בגלל הגובה שלי והרגליים הבלתי נגמרות. אני מתנשם כשאנחנו עומדים מתחת לגגון הבר ומחכים שיכניסו אותנו. אני מהדק את המעיל הרטוב שלי אל הגוף. זה לא רעיון מוצלח במיוחד כי אני קופא מחדש תוך שנייה יותר. התנורים שצמודים לראש שלי (הם אף פעם לא יהיו מעל כשאתה שני מטר... ) עושים לי קצת כאב ראש.
לחברה של רוני קוראים ליאור, והיא ממש אחלה. אני מסובב אותה הרבה כשאנחנו רוקדים עד שנהיית לי בחילה. במקום לשתות מים אני שותה צ'ייסר של משהו בטעם תפוח שתמיר הזמין. "זה עדין!" אני צועק אליו כי המוזיקה ממש חזקה. "אין משהו אחר?" אני מרחרח את הכוסיות האחרות שליד.
"מאיפה אני יודע מה אתה רוצה." הוא מצמיד את רוני אליו ומנשק לה את הלחי.
ליאור ואני ממשיכים לריקוד. אני מרגיש הרבה התראות בנייד שלי כשהוא רוטט שוב ושוב. לא אכפת לי ממש. הצצתי בו בקטנה כשפגשתי את ההורים לכמה דקות, והרב ברכות.
"לאן שאר הקבוצה שלכם הלכו?" ליאור מנסה להתגבר על הבומים מהמוזיקה. "למה התפצלתם?"
אני עושה פרצוף לא יודע כי אני לי כוח לצעוק ולהסביר לה שיש קרבה מסוימת ובלה בלה בלה. הנה שיר טוב. לצערי, הוא עוד לא מסתיים, ורוני כבר מושכת את ליאור חזרה אל השולחן. "מה?!" היא לא מבינה למה החגיגה נגמרת אם אנחנו כאן בקושי שעה וחצי, אבל רוני עייפה.
"אני לא רוצה לחזור הביתה," אני נשמע כמו ילד קטן.
"גם אני לא!" תמיר מצטרף ומנופף למלצרית שהוא רוצה עוד כמה צ'ייסרים בשבילנו.
"אולי תפסיקו כבר עם השתייה? סבבה, אתם מתפרקים, אבל הגזמתם. שניכם." רוני שוב עצבנית. אני מבין שגם תמיר צריך אישה שתתפקד על תקן המבוגר האחראי ואולי בעצם זה משהו שמשותף לרב הספורטאים בגיל שלנו...
תמיר הרבה יותר מסטול ממני. הוא משעין את הראש על השולחן בין הידיים שלו ועוצם עיניים. רוני אומרת לו לקום, והיא מזמינה חשבון, אבל הוא מגרש אותה ואומר לה שתחזור עם ליאור, ואני והוא נישאר כאן לבד.
"אנחנו ילדים גדולים!" הוא אומר בקול מנומנם.
"אתם ילדים," ליאור ממלמלת. "מזל שהחבר שלי הכי רחוק מזה. תגיד, איתי, לך אין חברה?"
"יש לו תינוקת." רוני רוטנת. "ומחר הוא צריך לאסוף אותה בצהריים מאמא שלה. כבר כמעט שלוש, לך לישון."
"מה, אתה כבר גרוש?!" ליאור מתעלמת מהחלק האחרון של המשפט של רוני וממששת לי את האצבעות בשתי כפות הידיים. "אין עליך טבעת נישואין. מתי הספקת להתחתן ולהוליד ילדה? ועוד להתגרש? שיו." עכשיו אני קולט למה היא עשתה את זה. באמת בחושך אי אפשר לראות כלום.
"הם אפילו לא התחתנו." רוני מסתכלת עלי במבט מרחם. "איתי, יורד גשם שוטף בחוץ. מה, איך תחזרו הביתה? תמיר יבוא לישון אצלך?"
"יהיה בסדר." תמיר מרים את הראש לכמה שניות. "איתי ואני נלך לאכול משהו, ניסע במונית להיכל וניקח את הרכבים. עד אז האלכוהול ישקע בדם."
"שתית ואתה רוצה לנהוג?!" ליאור מסתכלת על רוני. "אם הוא היה הארוס שלי הייתי גוררת אותו הביתה."
פתאום היא כבר לא מוצאת חן בעיניי. קרצייה. עושה לי כאב ראש. "נו, תלכו כבר. נסתדר." אני מתיישב ליד תמיר ולוגם מכוס המים הדי ריקה שלו.
"אני מקווה רק שהלילה הזה יעבור בשלום," רוני אומרת, מושכת לליאור את היד והן מסתלקות ביחד אל היציאה מהבר.

בסוף תמיר שותה יותר במקום לא לשתות בכלל. אנחנו מחכים לחשבון, ואני הולך בינתיים לשירותים להתפנות ושומע את הגשם מטפטף בעוצמה ממש חזקה מהמרזב שלמעלה על גג הפח. כשאני חוזר לשולחן, המלצרית עושה עם תמיר סלפי.
"לצלם אתכם?" אני שואל, מבהיל אותה ומבהיל אותה עוד יותר כשהיא קולטת מי אני.
"שיו, איתי." היא מחבקת לי את הצלעות בלי לשאול בכלל. "אתה לא מבין איך אני מתה על מכבי ומתה על שניכם. בכלל לא ידעתי שאתם פה."
"אה."
אני מנסה להסתכל לה על הפנים, אבל מרגיש מסוחרר מדי. היא משחררת את החיבוק ומכינה את המצלמה שלה למצב סלפי. אני מחייך חיוך ענקי (מלא מלא גומות) ושואל אותה אם היא רוצה להרים איתנו צ'ייסר אחרון לפני שאנחנו מסתלקים. "לחיי הגביע!" היא מתלהבת ופונה חזרה לכיוון הברמן. יש לה אחלה תחת, אבל אני לא מבין איך לא קר לה עם המכנסונים הקצרצרים האלה.
"אני לא נותן לך לחזור ככה," אני אומר לתמיר כשאני רואה אותו שפוך על השולחן. "שכח מזה. תישן אצלי וניסע במונית."
"נו מה, אין לי כוח עכשיו למונית ולנהג שיזהה אותנו ומחר נסתבך בצרות. ילשינו עלינו שהיינו-" הוא מפהק, עוד שנייה בולע אותי ואז מניח מחדש את הראש שלו בין הידיים.
המלצרית ממש זריזה כשמדובר בVIP כמונו, ואנחנו משיקים צ'ייסרים אחרונים של השם יודע מה לפני שאנחנו משאירים אחלה טיפ.
"איך היא מתלהבת." אני מסובב את הראש לאחור לשנייה וקולט את המלצרית מחויכת מאוזן.
"איתי, שובר לבבות יותר מדי. הכי חתיך שראיתי בחיי," תמיר מזייף ובא לי לתת לו מכות. אנחנו עומדים מחוץ לבר, צמוד לתנורים שמגדילים את כאב הראש שלי מחדש, ומשקשקים מקור.
"אם תמשיך לדבר שטויות ככה ולשיר את קרן פלס, רוני אפילו לא תגיע איתך למעמד שבירת הכוס."
הוא מצחקק. "כשאיתי סוגר את הדלת ונפרד, אני הולך לישון על הספה שלו לבדדדדד."
"בטח שלבד." אני נדבק בגיחוך. "אתה לא הולך לישון איתי במיטה, תשכח מזה."
"יש לך מיטה של מלכים. נו רק הלילה." הוא מצמיד את כפות ידיו זו לזו. "פלייזווששש. אני עושה לך טובה שאני לא נוהג שיכור."
"אתה עושה טובה לרישיון שלך, לאשתך לעתיד וגם לעצמך." אני מושך אותו לכיוון המונית שמופיעה ופותח בשבילו את דלת המושב האחורי. אני מניח שיהיה לי מקום לידו, אבל הוא נשכב על כל המושבים (זה קצת מצחיק כי גם לו יש רגליים ארוכות מאוד) ומסמן לי לסגור את הדלת.
"שלום." אני לא שוכח להיות מנומס כשאני מתיישב ליד הנהג ומוסר לו את הכתובת שלי. הגשם מתחזק פתאום ומסתיר את השמשה ממש, ואני שמח עם ההחלטה שאנחנו נוסעים במונית.
אני מרגיש את הנייד ממשיך לרטוט בכיס שלי ונזכר שעוד לא פתחתי אותו. אעשה את זה בבוקר או שאולי כבר בוקר? מה השעה בכלל? אני מסתכל על הצג שבעמדת הנהג ורואה ספרות קטנות בירוק. בחיי, אני כל-כך מסטול שאני לא יודע אם זה באמת שעון, אבל די הגיוני ששלוש וקצת.
אני מסובב את הראש אל תמיר ומגלה אותו עם עיניים עצומות. "אתה חגור?" אני שולח יד ומנער לו את הבטן. "קום."
"אתה חגור?" הוא מחזיר בשאלה, פותח עיניים לאט, חוגר את עצמו וחוזר לשכב חזרה.
אני מחייך אליו. "יופי."
"מה אתה שמח כולך? מחר החיים שלך יהפכו לגיהינום." הוא משעין את הראש ומסתכל לי בעיניים.
"אבל שלך לא, ואני דואג לך ואחר-כך לעצ-" אני עוד לא מסיים לומר את המשפט וכבר מרגיש בום. זכוכיות עפות עלי מכל מקום. דם מופיע על הידיים שלי. אני חוטף מכה בפרצוף שמחשיכה לי את העיניים. פתאום מגיעה מכה נוספת עמוק בגוף, היא כאילו חותכת לי את הריאות. אני מנסה לנשום ולא מצליח. אני שומע צפצופים באוזניים. לאט לאט האפלה משתלטת על כל כולי.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
מתי ההמשך?
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
כבר מעלה
הגב
דווח
Yasmin Ilgaev
Yasmin Ilgaev
אעאעאעאעאעאעאע
הגב
דווח
טען עוד 37 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 99
יש לי הכל- פרק 99
מאת: שלכת כותבת מהלב
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
עשיתי את זה! הצעתי לך לצאת, איתי.
מאת: שלכת כותבת מהלב
איך סיבכתי הכל?
איך סיבכתי הכל?
מאת: שלכת כותבת מהלב
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
האישה המושלמת
האישה המושלמת
מאת: קריסטין .
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
מרתק
גדולה מהחיים פרק-59
גדולה מהחיים פרק-59
מאת: Maya B
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: עד הפעם הבאה
סיפורים אחרונים
ששואלים אותי עליך
ששואלים אותי עליך
מאת: טל לוי
״אהבה של שנים״
״אהבה של שנים״
מאת: הרגשות שלי - אור
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
גדולה מהחיים פרק-60 ואחרון
מאת: Maya B
בית קפה ישן
בית קפה ישן
מאת: Strong Love