כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הנסיכה על הסוס הלבן 26

"התגעגעת אליי?" אני מרימה גבה ומחייכת. "השמיים בצבע כחול?" הוא עונה לי בציניות ומחייך, וגורם לי לצחוק ביחד איתו.

פרק 26:
-נקודת המבט של ירדן-
-כעבור חודש-
"אז אתה מסיים לעבור על הדו"חות ותגיש לי את הסיכום שלהם?" אני מחייכת לתום, העובד שמתחתיי במשרד, הוא מהנהן ויוצא מהמשרד שלי. אני מעיינת בשאר המסמכים כשעדן, העוזרת שלי, נכנסת למשרד שלי. "אמממ ירדן..." היא אומרת בהססנות, "יש לך אורח, ניסיתי למנוע ממנו להיכנס אבל הוא לא נתן לי". גולי מגיח מאחוריה. "זה בסדר" אני מרגיעה אותה ושולחת אליה חיוך, "תודה עדן". היא עוזבת אותנו וגולי מחייך ונשען על השולחן שלי. "תראו תראו מי זה שבא לעשות לי ביקור פתע במשרד" אני מחייכת ונשענת אחורה בכיסא שלי. "התגעגעתי" הוא אומר וגורם לי לקום אליו, "מאוד". אני מתקרבת אליו והוא תופס אותי ומצמיד אותי אליו, מסניף אותי. "כבר סיימת במשרד?" אני מרימה אליו את המבט, הוא יודע שאני לא אוהבת שהוא מבריז מהעבודה ומנצל את זה שהוא הבוס. "היו לי דברים דחופים יותר" הוא רוכן אליי אבל אני דוחה אותו. "אתה יודע שאני לא אוהבת כשאתה עושה את זה" אני נועצת בו מבט. "לא באמת היה משהו לעשות במשרד, מבטיח לך" הוא אומר ומתקרב אליי. אני באה לענות לו כשג'וני נכנס למשרד שלי. "הו, אני מפריע?" הוא נראה מבולבל. "לא" אני עונה באותו הזמן שגל עונה "כן" ואני נועצת בו שוב מבט. "מה יש?" אני תוהה. "זה האישור תקציב, אני צריך חתימה שלך" הוא מחייך אליי. "אני אסתכל עליו אחר כך" אני עונה לו. הוא רק שולח לי חיוך ויוצא מהמשרד. "מה זה היה עכשיו?" גל מסתכל עליי. "מה היה?" אני לא מבינה. "המבטים האלה שהחלפתם ביניכם" הוא עדיין מסתכל עליי. "איזה מבטים? אני לא מבינה" אני באמת לא מבינה מה הוא רוצה. "הוא רוצה את מה ששלי" הוא אומר ועושה פרצוף. "אויש נו באמת" אני מגלגלת עיניים ומתקרבת אליו. הוא תופס את המותניים שלי. "את שלי" הוא אומר ומסתכל לי בעיניים. את האמת, אני מתה על זה שהוא מקנא לי. "נכון" אני מלטפת את העורף שלו והוא מלטף את מותניי. "יאללה בואי הביתה" הוא מחזיק במותניי, "אני רוצה ללכת לים". דווקא מתאים לי גם הרעיון, ככה אוכל להשתזף ולתפוס צבע, אז אני מהנהנת, לוקחת את התיק שלי ואנחנו יוצאים מהמשרד. אנחנו יורדים במעלית ויוצאים מהבניין לכיוון האאודי שלו. הוא פותח לי את הדלת ואני מחייכת ומתיישבת במושב ליד הנהג כשהוא מתיישב במושב הנהג. הוא מתניע את האוטו ואנחנו מתחילים בנסיעה. "איך היה במשרד?" אני מפיגה את הדממה שנוצרה. "נראה לי שבחיים לא חתמתי על כל כך הרבה תקציבים ביום אחד" הוא עונה תוך כדי שהוא מתרכז בפנייה ואני צוחקת. "התגעגעת אליי?" אני מרימה גבה ומחייכת. "השמיים בצבע כחול?" הוא עונה לי בציניות ומחייך, וגורם לי לצחוק ביחד איתו. אנחנו מגיעים לדירה שלנו, שהייתה רק שלו עד לפני חודש. הוא מחנה את האוטו בחנייה שלנו מתחת לבית ואנחנו יוצאים מהאוטו ועולים למעלה. אנחנו הולכים לחדר שלנו ואני ניגשת למגירה להוציא את הביקיני שלי, שמורכב מחזיה שחורה ותחתון לבן עם פסים שחורים. גל בינתיים פותח את הכפתורים של החולצה שלו, ומוריד אותה. אני נושכת את השפתיים שלי כשאני מסתכלת עליו. "אני אוהבת את הנוף" אני אומרת וגורמת לו לצחוק. "הנוף אוהב אותך" הוא מחייך אליי ומושך אותי לנשיקה. אני כורכת את ידיי סביב העורף שלו, מלטפת לו את השיער. אנחנו מתנתקים ואני משתחררת מהמגע שלו, והולכת לשירותים כדי לשים את הבגד ים ולהסתדר. כשאני חוזרת הוא כבר לבוש במכנס בצבע כחול נייבי עם חצים בצבעי לבן-אדום וגופייה לבנה שמבליטה את השרירים שלו בידיים. אני מתקרבת אל הארון ומוציאה משם את האוברול הלבן שלי, ולובשת אותו. גל בינתיים יוצא מהחדר. אני יוצאת בעקבותיו כשהוא מכניס לתיק בירות ופיצוחים, ושמיכת פיקניק גדולה בצבע אפור. הוא לוקח את משקפי השמש שלו ואת המפתחות של האאודי ואנחנו יוצאים מהבית אל האוטו. אנחנו נכנסים וגל מתניע את האוטו ומתחיל לנהוג, כשאני בינתיים מתעסקת עם הרדיו ושמה לנו שירים. "לאיזה חוף אנחנו נוסעים?" אני מביטה אליו. "יש מקום טוב שאני מכיר שלא הרבה מכירים" הוא אומר תוך כדי שהוא מתרכז בכביש ולא בי. אני מגבירה את המוזיקה ומשעינה את הראש על החלון.
"הנה זה" גל מחייך כשלאט לאט נפרס בפנינו נוף מושלם של מקטע חופי מדהים ביופיו ומים בצבע טורקיז. הוא מחנה את האוטו במגרש חולי כזה, אנחנו יוצאים ומוציאים את הדברים ויורדים משטח הכורכר אל החוף השקט הזה, כשגל מחזיק לי את היד כדי לעזור לי לרדת. גל מוציא מהתיק את השמיכה ופורס אותה על החול בעזרתי. אנחנו מתיישבים והוא מוציא מהתיק את מה שהביא. "לחיים" הוא אומר ומגיש לי את אחת הבירות שפתח. "לחיים" אני עונה ומחייכת אליו, ומקרבת אל עיניי את משקפי השמש שלי. הוא לוקח לגימה מהבירה שלו ואז מניח אותה בצד ומתרומם, פושט את הגופייה שלו וזורק אותה על השמיכה. "את באה?" הוא מושיט לי יד ומביט בי מלמעלה. אני נעזרת בו ומתרוממת. אני מורידה את האוברול שלי כשהוא בוהה בי. "את הדבר הכי יפה בעולם" הוא מקרב אותי אליו ומחבק אותי. אני מניחה את כפות ידיי על הלחיים שלו ומלטפת באצבעותיי את הזיפים השטניים שלו. "יאללה בואי" בלי שום התראה מוקדמת הוא מרים אותי והופך אותי, ורץ איתי למים. "מה אתה חושב שאתה עושהההה?" אני צורחת כשהוא מפיל אותי למים ביחד איתו. "קצת צחוקים" הוא קם אחרי שכולו נרטב, הטיפות יורדות במורד גופו הרטוב, ואני מודה שזה די עושה לי את זה. "זה ממש לא מצחיק!" אני מחליטה להעמיד פנים שאני כועסת. "בחייך, זה קצת כן" הוא צוחק ומשפריץ עליי. "אתה מת!" אני קובעת נחרצות ומסתכלת עליו במבט רציני. אני באה לזנק עליו כשהוא תופס אותי ומפיל אותי שוב למים. אני נרטבת כולי והוא עומד ומביט בי צוחק. "נראה לי שלא הצלחת" הוא מגחך. אני נעמדת שוב על רגליי, ומנסה שוב לתפוס אותו. אבל הוא שוב תופס אותי במותניי והופך אותי אל המים. "חלשלושה" הוא צוחק ומביט בי מלמעלה שוב. אני מתאפסת על עצמי ותופסת אותו ברגל, הוא כל כך לא מוכן לזה שהוא נופל אל הים. "רק תעז להגיד לי חלשה שוב" אני אומרת כשהוא משפשף את העיניים שלו. "חלשלושה" הוא אומר ותופס אותי. אני תוקעת בו מבט. "אני אוהב אותך" הוא מרצין ועוטף את מותניי בזרועותיו, "אני. אוהב. אותך" הוא חוזר על עצמו אך הפעם מדגיש כל מילה. אני עוצמת עיניים וכורכת את ידיי סביב הכתפיים שלו, מתענגת על הרגע. הוא תופס לי את הראש מאחור ואני פוקחת את עיניי, כשהוא מתקרב כדי לנשק אותי. הפה שלי נפתח ברצון והלשון שלו נכנסת, חוקרת, דורשת, משחקת בלשון שלי. הוא מתנתק ממני ועובר אל הצוואר שלי, מנשק אותו נשיקות רכות ועדינות. גורם לעור שלי להסתמר מרוב צמרמורת. אני מחבקת אותו ועוצמת את עיניי. הוא מפסיק ומניח את ראשו על כתפי, מחבק אותי חזק. אני מלטפת את השיער שלו ומסניפה אותו לאט, עדיין בעיניים עצומות. הוא מחזק את אחיזת ידיו סביב מותניי. "את הדבר הכי טוב שיש לי" הוא לוחש אל צווארי ומנשק אותו, מחזיר בי את תחושת הצמרמורת, רק שהפעם, היא אפילו חזקה יותר, היא גורמת לגוף שלי ממש לרעוד תחתיו מעוצמות הרגש שהוא גורם לי להרגיש. אני מביטה לו בעיניים, מלטפת את השיער שלו, את הזיפים. מנסה לחוש אותו כמה שיותר. הים מכה בנו פעם אחר פעם את הגלים שלו, אבל אני יודעת שכל עוד אני בזרועותיו אני מוגנת, ולכן זה בכלל לא מפריע לי.
"בואי נצא" הוא מפר את השקט הארוך שנוצר לאחר זמן לא מבוטל שבו היינו מחובקים. הוא אוחז בידיי ומוליך אותי אל עבר החוף, אל המקום שבו הדברים שלנו מונחים. אני מתיישבת על השמיכה והוא נשכב עליה כשהראש שלו מונח על רגליי. אני מוציאה את קופסת הפירות שארזנו איתנו ופותחת אותה, לוקחת ממנה חתיכת מלון אחת. גל פותח את הפה כרמז. אני נוגסת במלון ואז מקרבת אליו את החתיכה, והוא לוקח אותה מבלי לחשוב פעמיים. ככה אנחנו אוכלים את כל הפירות שהיו בקופסה.
"מאמי" אני אומרת תוך כדי שאני משחקת לגל בשיער, "אולי נאמץ כלב?". הוא מביט בי, לא מבין מאיפה הבאתי את זה פתאום. "תמיד רציתי כלב, וההורים שלי לא הסכימו" אני מסבירה. "אבל בייב.. נראה לך שיש לנו זמן לטפל בו?" הוא תוהה. אני מהנהנת. "טוב נראה השבוע" הוא נכנע. "יש!" אני צוחקת ומנשקת אותו בפה. הוא נשכב לידי כדי שלא יהיה לי סימן של הראש שלו כשאשתזף ובינתיים קורא ספר.
"דון, בואי נלך" הוא רוכן מעליי כשאני פוקחת את עיניי באיטיות. נרדמתי. אני מתיישבת והוא בינתיים אוסף את הדברים אל תוך התיק. הוא מושיט את ידו כדי לעזור לי לקום ואני בינתיים שמה על עצמי את האוברול. אנחנו מרימים את השמיכה ומנערים אותה מהחול. הוא לוקח את החולצה שלו ושם אותה על הכתף ואז את התיק. הוא לוקח את היד שלי ואנחנו מתקדמים בחזרה לכיוון ה"חנייה" המאולתרת שבה השארנו את האוטו כשפתאום אני קולטת צלם פפראצי לא רחוק מאיתנו. הם לא עוזבים אותנו מאז שעשיתי קמפיין ראשון בבגד ים. "לעזאזל איתכם! שנייה של פרטיות אין במדינה הזו" גל צועק לעברו ואני תופסת אותו ומרגיעה אותו. הם לא מפסיקים לרדוף אחרינו כדי להשיג אייטם, בכל זאת, עבר זמן מאז ש"הבן של אחד מאילי הנדל"ן העשירים במדינה התארס לבחירת ליבו לאחר 3 שנות זוגיות". ועוד אחר כך עם פרשת הבגידה, כולם ניסו להבין מה בדיוק קרה בינו לבין רותם ולמה הזוגיות פוצצה לאחר ההצעה. "חאלס גולי, אל תיתן לו מה שהוא מחפש" אני שמה את היד שלי על החזה שלו והוא נרגע ושם את התיק בבגאז'. אני מנשקת אותו קלות על השפתיים כשברקע נשמע קליל המצלמה שדאגה לתעד זאת. גל נאנח ונכנס למושב הנהג. "שונא אותם" הוא ממלמל תוך כדי שהוא מתניע ומדליק את המזגן על העוצמה הכי גבוהה. "אל תיתן להם להרוס לנו את היום הזה" אני מבקשת ומלטפת את השיער שלו. "צודקת יפה שלי, תודה על היום" הוא מסתכל עליי שנייה לפני שאנחנו עפים משם. "תודה לך גולי" אני מנשקת אותו קלות ואז מתיישבת חזרה במקומי ונחגרת. הוא לוחץ על הגז ואנחנו עפים משם.

וואו, כל כך כיף לחזור לכתיבה. היה לי ממש כיף לכתוב את הפרק הזה והתגעגעתי אליכם המון. מקווה שתהנו ממנו ושתאהבו ♡♡♡

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מהמם!!
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
תודה!
המשך עלה :)
הגב
דווח
חן בנלולו
חן בנלולו
המשך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 14
ואז את הגעת 14
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
סיפורים אחרונים
דמות משנית
דמות משנית
מאת: L'Etranger surréaliste
האהבה שבבגידה - פרק 12
האהבה שבבגידה - פרק 12
מאת: A.G ----
בחורים טובים מול בחורים רעים.
בחורים טובים מול בחורים רעים.
מאת: Alon Alonpaglin6@walla.co.il
החיים ריקיים
החיים ריקיים
מאת: A One With No Name
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D