כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

תראה אותי - פרק 14

"אתה רוצה לאכול איתי?" היא שאלה והוא צחק. יכולתי לראות את המבוכה בעיניים שלו כשהוא הסתכל עליי לרגע

זה עכשיו או לעולם לא...
"תומר?" קראתי אחריו והוא נעצר והסתובב אליי
התקרבתי אליו קצת והוא חיכה שאדבר.
"אני... אני..."
התחלתי לגמגם ולא ידעתי אם זה בגלל ההתרגשות או שכוס היין האחרונה השפיעה עליי בצורה לא טובה.
הוא חייך ומהמבט שלו היה נראה שהוא מבין את הסיטואציה
"כמה שתית?" שאל
השאלה הוציאה אותי מחוט המחשבה שגם ככה בקושי עבד אצלי עכשיו. עמדתי מולו והתחלתי להריץ את הערב בראש.
כמה שתיתי?
"כוס אחת יותר מידי" הוא ענה במקומי, שוב... עם החיוך הזה שהמיס אותי לחלוטין.
"את רוצה שאני אלווה אותך לבית?" הוסיף אחרי כמה רגעים של שתיקה
"לא" עניתי בהחלטיות ואז הבנתי שעניתי יותר מידי בהחלטיות אז הוספתי "זה לא זה... רציתי לדעת אם אפשר את המספר שלך"
זהו.
עדן, כל הכבוד. עשית את זה.
יכולתי להישבע ששמעתי אנשים מוחאים לי כפיים ומעודדים אותי מהצד.
אני אדמיין כל דבר שיעזור לי להתגבר על הביישנות שפתאום תקפה אותי.
הוא הביט בי ברצינות וכנראה חשב מה לענות. ראיתי עליו שהוא לא היה בטוח.
התחלתי להתחפר בתוך עצמי ולהתחרט על שביקשתי ממנו.
אולי הוא לא באמת בעניין שלי? אולי אני לא צריכה להיכנס לזה עכשיו?
"תביאי את הפלאפון שלך" הוא לבסוף אמר והושיט את ידו.
הוצאתי מהכיס של הג'קט את הפלאפון ומסרתי לו.
הוא הקליד מהר את המספר, התקשר לעצמו והחזיר לי את הנייד.
"אני רק צריך לומר לך משהו..." הוא התחיל לומר ולי הייתה הרגשה שאני כבר יודעת מה הוא הולך להגיד.
"יש לך חברה" עניתי במקומו
הוא חייך ונד בראשו "לא.. אבל יצאתי מקשר די רציני ואני לא רוצה להטעות אותך או משהו... יש לי המון בלאגן בראש והמון דברים לפתור... אז..."
"משום מה אני יכולה להזדהות איתך" קטעתי אותו שוב והוא חשב שנייה על מה שאמרתי והנהן.
"זה בסדר, אני לא מצפה לכלום. פשוט כיף לי לדבר איתך" הסברתי בקצרה
"גם לי" הוא אמר ואז החזיר את הנייד שלו לכיס שלו, "תשלחי לי הודעה שאת בבית" הוא חייך ואני צחקתי והוספתי
"סע בזהירות... זו נסיעה ארוכה ומעייפת"

כשנכנסתי לחדר הנחתי את הפלאפון על השידה שליד המיטה והחלפתי לפיג'מה. אחרי התארגנות קצרה נכנסתי למיטה והנחתי את הראש שהסתובב לו קצת עוד מהכוס האחרונה של היין.
הנייד צלצל וקיבלתי הודעה.
"אני חושב שאני זה שהייתי צריך לבקש ממך את המספר... אבל לא ידעתי אם זה מתאים, גם מבחינתי וגם מבחינתך. בכל מקרה, אני שמח שביקשת... שיהיה לך לילה טוב"
באותו הרגע נמסתי וידעתי ש... הלך עליי.
התחפרתי לי במיטה כשאני בוהה בתמונה שלו בווטסאפ וחושבת מה להגיב על ההודעה ששלח.
בסוף החלטתי לא לעשות סיפור מהכל אז שלחתי "לילה טוב גם לך:)"
וזה באמת היה לילה טוב עבורי, למרות הסחרחורת הקלה שחשתי.
בבוקר התעוררתי כמו חדשה ונסעתי ללימודים.
בניגוד אליי ליאת וסהר היו גמורות, והיו נראות ממש ככה.
"תראי אותה, איך היא פורחת" ליאת התיישבה לידי וסהר התיישבה מיד אחריה. הן התחילו להתארגן לשיעור וסהר חייכה לי ורמזה "אולי היא תספר מה היה אתמול אחרי שנסעת"
הסתכלתי על ליאת "שום דבר את לא יכולה לשמור לעצמך אה?"
"את חצופה" סהר הביטה בי בהלם וצחקה "את מספרת דברים לליאת ומצפה שהיא תשמור אותם לעצמה? את יודעת מה אל תספרי לי, לא רוצה לדעת"
היא התיישבה והוציאה את המחשב שלה, אני קמתי וחיבקתי אותה מאחורה
"לא קרה כלום... רק השגתי את המספר שלו" אמרתי בשקט
ליאת מיד הסתובבה אליי "אלופה! איך הוא הגיב?"
"בסדר כזה... השתייה עדיין השפיעה עליי אחרת אני בספק אם הייתי אמיצה מספיק לבקש ממנו. מה שכן, הוא אמר שהוא גם יצא מקשר רציני והוא לא רוצה להטעות אותי וכאלה"
"נשמע לי כמו חרטה" ליאת אמרה וסהר הנהנה.
"אני לא מקבלת את ההרגשה הזו ממנו" הסברתי להן, "למרות שגם מרז לא קיבלתי את ההרגשה שהוא הולך לבגוד בי"
סהר הביטה בי והיה נראה לרגע שהיא לא מבינה על מה אני מדברת "רז בגד בך?"
היא שאלה והנהנתי. היא הביטה בליאת וראתה שהיא לא מופתעת "למה לא סיפרת לי?"
"לא סיפרתי גם לליאת... היא שאלה אותי אתמול אם זה מה שקרה" עניתי, "לא רציתי לדבר על זה כל כך... את יודעת רציתי לעכל את הדברים ולנסות להתמודד לבד"
"כן, אחלה דרך של התמודדות להסתיר את זה מהחברות הכי טובות שלך" ליאת מלמלה בתסכול.
"את תמיד היית שם כשלי ולליאת היו בעיות... אני לא מבינה למה לא הרגשת בנוח לדבר על זה איתנו" סהר הסתובבה אליי מעט ואז המשיכה, "אוקיי.. אני יכולה להבין את הצורך שלך לעכל את זה... עכשיו כשאת עדיין מעכלת, את רוצה לדבר על זה?"
"אין כל כך על מה לדבר האמת" עניתי ברצינות, "אני לא רציתי לעשות מזה עניין ותכלס אתן יודעות שתמיד אמרתי שמבחינתי בגידה זה דבר שאני לא מוכנה לסלוח עליו"
"את רוצה להגיד לי שאת בסדר? כמה זמן עבר?" סהר שאלה ואז נראה שנפל לה האסימון "זה היה באותו היום שיצאת מהלימודים לא? ... זהו. לא הבנו מה קרה באותו היום... כמה זמן עבר מאז... כלום"
היא התחילה לחשוב על הזמן אז החלטתי לחסוך לה "כמעט חודש"
"את שומרת את זה מאיתנו כבר חודש?" היא שאלה וליאת הביטה בי ונראתה מופתעת.
"רז הבן זונה הזה. מהרגע הראשון שראיתי אותו לא התחברתי אליו וזה לא קורה לי ככה שאני שונאת מישהו בלי להכיר אותו בכלל" סהר ואני הסתכלנו על ליאת והתחלנו לחייך.
היא שנאה הרבה אנשים. בלי סיבה. אבל החלטנו לא להיכנס לזה.
"אני רואה את המבטים שלכן. בסדר, הבנתי" היא חייכה ואז העיניים שלה ישר נתפסו על המרצה שלנו.
הוא נכנס לכיתה והניח את התיק על השולחן. הוא הביט עלינו או ליתר דיוק על ליאת והעלה חיוך קטן על שפתיו.
"מה זה היה?" שאלתי את ליאת. היא פשוט משכה את הכתפיים ופתחה את המחשב שלה.
"קורה משהו עם גינזבורג?" סהר שאלה וליאת חייכה.
"למה אתן לא מספרות לי כלום! חברות תחת! מי צריך אתכן בכלל? חכו אפילו לחתונה שלי ושל יוגב אני לא אזמין אתכן" היא התעצבנה ואנחנו צחקנו.
"אני מדברת איתו איזה שבוע... זה כלום. פלירטים בקטנה. אסור שיידעו" היא לחשה.
"ברור" אמרתי וסהר התעלמה משתינו.
"הוא הבחור הראשון שעניין אותי אחרי אדיר אתן יודעות..." היא הוסיפה והתחילו להיכנס לכיתה יותר סטודנטיות אז היא עצרה את עצמה מלהמשיך.
"אתם מדברים?" שאלתי את ליאת והיא נדה בראשה
"הודעות אבל בקושי. אני חושבת שיש לו בארצות הברית מישהי..." היא נאנחה, "בכל מקרה, אמרתי לו שאני לא מחכה לו אז... הוא גם לא מחכה. אני לא יודעת אם הוא בכלל מתכנן לחזור לארץ"
"הפסד שלו" אמרתי לה והיא חייכה "לגמרי".
"תכלס?" התחלתי לומר אחרי שבחנתי את גינזבורג המרצה, "יש לו תחרות רצינית עם מר מושלם"
"מר מושלם לא רואה אותו ממטר אחותי" היא צחקה וסהר ישבה בצד וזרקה קללות לעברנו.

כשהגעתי הביתה בשלוש וחצי לא היה לי הרבה זמן להתארגן ולאכול, החלטתי להכין אוכל אצל שירה ולהכין שם גם את השיעורים שגינזבורג נתן לנו.
בדיוק כשנכנסתי לרכב קיבלתי הודעה "איך עובר היום?" מתומר.
יכולתי להרגיש את הדפיקות המהירות בחזה.
"בדיוק יוצאת לאסוף את תמר, אולי אתקל בך במעלית" שלחתי לו בחזרה והתחלתי בנסיעה.
כשנעצרתי עם הרכב מול החוג של תמר וחיכיתי לה נכנסתי לווטסאפ
"אולי יותר מאוחר... אני בעבודה עד שש וחצי בערך. מתי את מסיימת שם?"
"בסביבות 12"
"אם תרצי אקפוץ לשחק קצת עם תמר או לשבת איתך"
"נשמע טוב:)"

חיכיתי לנקישות בדלת של תומר כמו שאני מחכה לקינוח בסוף הארוחה במסעדה. תהיתי מתי הוא יבוא, אם הוא יבוא.
"אני רעבה" תמר הביטה בי כשישבתי מול הלפטופ בסלון. השעה הייתה שבע בערך והייתי מופתעת שהיא לא ביקשה לאכול עוד קודם.
"מה את רוצה לאכול?" קמתי והלכתי לכיוון המטבח כשהיא מאחוריי.
"טוסט" היא ענתה כשהתיישבה על הכיסא שצמוד לאי.
"התוספות הרגילות?" שאלתי אותה כשאני מוכנה לבצע את כל הטקס והיא הנהנה.
"איך היה בחוג?" התעניינתי כי היא הייתה שקטה מהרגיל.
"בסדר" ענתה והתחילה לשחק בגולות שהיו בקערה קטנה מולה.
"בטוח שבסדר? איך הולך עם החברות בחוג?" שאלתי ובאותו הרגע נעם אחותה הגדולה של תמר נכנסה לבית כשהיא שרה.
"היי" היא נעצרה כשראתה אותי ואת תמר במטבח.
"מישהי פה במצב רוח מעולה" חייכתי והמשכתי עם ההכנה של הטוסט. תמר אהבה את כל התוספות האפשריות ואצלה גם ההכנסה של כל תוספת צריכה להיות לפי הסדר.
"השכן שלנו ממש חתיך" נעם אמרה ותמר ישר הביטה בה בכעס,
"מתי ראית אותו?" היא שאלה אותה ואני גם עצרתי את ההכנה של הטוסט והקשבתי לה.
"עכשיו. הוא היה איתי ביחד במעלית. זה היה נראה שהוא כועס.. הוא הקליד ממש מהר בפלאפון שלו. ניסיתי להציץ מאחת המראות אבל הזווית לא הייתה טובה" היא חייכה, "מעניין אם יש לו חברה"
"את קטנה מידי בשבילו, הוא לא יסתכל עלייך" תמר אמרה בקול גבוה ואני לא יכולתי שלא לצחוק.
"גם את תמר" נעם החזירה לה והיא השתתקה והביטה בי.
"עדן את הזיתים את שמה לי אחרי הטונה" היא אמרה לי ואני מיד מחקתי את החיוך מהפנים.
"אויש" מלמלתי והוצאתי את הזיתים. חזרתי שוב להביט בנעם אחרי שהכנסתי את הטוסט לטוסטר.
"את רוצה לאכול גם?" שאלתי אותה והיא התיישבה ליד תמר
"סבבה... את יכולה להכין לי אותו הדבר רק בלי הטונה?" היא שאלה ומיד הכנתי את הטוסט שלה.
"איך זה שאת בבית?" הסתובבתי לנעם והתיישבתי מול שתי הבנות שהביטו זו בזו.
"רבתי עם אבא. לא רוצה להיות אצלו בזמן הקרוב" היא ענתה ותמר נראתה לי קצת עצבנית.
"קרה משהו?" שאלתי וכבר ידעתי. הילדים גילו שהאבא הכיר מישהי. שירה פלטה את זה לפני כמה חודשים וביקשה ממני לשמור את זה לעצמי עד שהיא תדע איך לספר להם.
"לא משהו רציני..." היא ענתה והתחילה להתעסק עם הפלאפון.
אחרי שראיתי שאין לי ממש עם מי לדבר הכנתי לי תה והתיישבתי בחזרה בסלון. נעם הוציאה את הטוסטים שלה ושל תמר ושתיהן ישבו לאכול באי.
שמענו נקישה בדלת ותמר רצה לפתוח אותה.
"את אף פעם לא שואלת מי זה לפני שאת פותחת?" אמרתי לה והתרוממתי בדיוק כשתומר נכנס.
"זה מה שאמרתי לה בפעם הקודמת" הוא חייך ופרע את השיער של תמר, "מה קורה?" הוא שאל
ואת האמת שלא ידעתי את מי הוא שואל בכלל.
נעם לקחה את הטוסט ונעלמה לחדר, תמר החזיקה את היד של תומר ומשכה אותו לכיוון המטבח.
"אתה רוצה לאכול איתי?" היא שאלה והוא צחק. יכולתי לראות את המבוכה בעיניים שלו כשהוא הסתכל עליי לרגע.
"אכלת? אני יכולה להכין לך טוסט כמו של תמר" חייכתי אליו כשאני מתקרבת לשניהם.
הוא הציץ בטוסט של תמר ואמר "את אוכלת כמו ילדה גדולה"
זה היה נראה שהיא התבאסה קצת ממה שאמר לה אבל היא חייכה אליו חיוך עצום, אחרי שהחליטה כנראה שזו מחמאה עבורה.
הוא הסתובב אליי "האמת שנתקעתי בלי חלב, יש מצב שאני לוקח חצי כוס?"
"כן ברור" עניתי והוצאתי מהמקרר את הקרטון חלב ומזגתי לכוס חד פעמית, יותר מחצי.
"תודה. אתן מצילות חיים" הוא חייך והתקדם לכיוון הדלת, "שבי תמר, תמשיכי לאכול" אמר לה בחיוך כשהיא התכוונה לקום מהכיסא.
הלכתי אחריו כדי לסגור את הדלת ולפני שהוא יצא הוא לחש לי "מתי היא עולה לישון?"
יכולתי להתעלף בו במקום אבל בחרתי לענות לו כדי לא לפספס את ההזדמנות הזו "עוד חצי שעה בערך"
"סבבה... אני אקפוץ לשבת אז יותר מאוחר" הוא חייך ויצא מהדלת, לא לפני שאמר "תודה על החלב"
כשהוא מרים את הכוס קצת.
חייכתי לו וסגרתי את הדלת.
"מה הוא אמר לך?!" תמר הביטה בי בכעס כשהיא מניחה את הטוסט על הצלחת בחזרה.
"הוא אמר תודה על החלב. את מקנאה?" שאלתי כשאני מתיישבת על הספה ותמר לקחה את הטוסט
והתחילה לשחק עם הגבינה הצהובה שנזלה על הצלחת.
"לא. בכלל לא..."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
מתי המשךךך????
הגב
דווח
someone else
someone else
העלתי פרק חדש ❤
הגב
דווח
טען עוד 24 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
סיפור על שני חיילים שהתאהבו
סיפור על שני חיילים שהתאהבו
מאת: כותבת למגירה
המטבע ומזרקת המזלות.
המטבע ומזרקת המזלות.
מאת: Alon PAGLIN
עד החתונה זה יעבור 2
עד החתונה זה יעבור 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה