כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

אודם בחורף פרק 62

היא מפנה את העיניים הבוכיות שלה אלי, מפנה את כל הכאב שלה לתוך העין שלי.. נראה שמישהו שאב את הנשמה שלה החוצה.. אני מכיר את המבט הזה, מקרוב..

תוכן עניינים 1. אודם בחורף פרק 12. אודם בחורף פרק 23. אודם בחורף פרק 34. אודם בחורף פרק 45. אודם בחורף פרק 56. אודם בחורף פרק 67. אודם בחורף פרק 78. אודם בחורף פרק 89. אודם בחורף פרק 910. אודם בחורף פרק 1011. אודם בחורף פרק 1112. אודם בחורף פרק 1213. אודם בחורף פרק 1314. אודם בחורף פרק 1415. אודם בחורף פרק 1516. אודם בחורף פרק 1617. אודם בחורף פרק 1718. אודם בחורף פרק 1819. אודם בחורף פרק 1920. אודם בחורף פרק 2021. אודם בחורף פרק 2122. אודם בחורף פרק 2223. אודם בחורף פרק 2324. אודם בחורף פרק 2425. אודם בחורף פרק 2526. אודם בחורף פרק 2627. אודם בחורף פרק 2728. אודם בחורף פרק 2829. אודם בחורף פרק 2930. אודם בחורף פרק 3031. אודם בחורף פרק 3132. אודם בחורף פרק 3233. אודם בחורף פרק 3334. אודם בחורף פרק 3435. אודם בחורף פרק 3536. אודם בחורף פרק 3637. אודם בחורף פרק 3738. אודם בחורף פרק 3839. אודם בחורף פרק 3940. אודם בחורף פרק 4041. אודם בחורף פרק 4142. אודם בחורף פרק 4243. אודם בחורף פרק 4344. אודם בחורף פרק 4445. אודם בחורף פרק 4546. אודם בחורף פרק 4647. אודם בחורף פרק 4748. אודם בחורף פרק 4849. אודם בחורף פרק 4950. אודם בחורף פרק 5051. אודם בחורף פרק 5152. אודם בחורף פרק 5253. אודם בחורף פרק 5354. אודם בחורף פרק 5455. אודם בחורף פרק 5556. אודם בחורף פרק 5657. אודם בחורף פרק 5758. אודם בחורף פרק 5859. אודם בחורף פרק 5960. אודם בחורף פרק 6061. אודם בחורף פרק 6162. אודם בחורף פרק 6263. אודם בחורף פרק 6364. אודם בחורף פרק 6465. אודם בחורף פרק 6566. אודם בחורף פרק 6667. אודם בחורף פרק 6768. אודם בחורף פרק 6869. אודם בחורף פרק 6970. אודם בחורף פרק 7071. אודם בחורף פרק 7172. אודם בחורף פרק 7273. אודם בחורף פרק 7374. אודם בחורף פרק 74 ואחרון

אני מסתכל עליהם ולא מבין כל כך מה הם אומרים לי..
"הוא לקח את אבא שלו לבית חולים לפני פחות משעה והכביש היה חלק.."
"מה אתם אומרים לי?!"
"אנחנו לא יודעים יותר מדי פרטים, ראובן התקשר עכשיו לאבא"
"קרה להם משהו?
הם בסדר?"
"אנחנו לא יודעים.."
"מה אתם לא אומרים לי?"
אני מסתכל על ההבעה שלהם, אני רואה איך הם מתאמצים לא להגיד משהו שישבור אותי..
"קרה משהו לדניאל?"
הם שותקים ולא יודעים איך להתמודד עם כל המצב הזה.
"דברו!
קרה משהו לדניאל?"
אני חסר סבלנות, עצבני ולא רגוע.
אני מרים את הקול שלי עליהם ורק מחכה שיגידו משהו שיעצור את המוח שלי מלרוץ קדימה לאפשרות הכי גרועה..
"אנחנו לא יודעים איתמר!"
אני מסתובב וחוזר לבית, אני מחליף בגדים ולא חושב על שום דבר חוץ מלטוס לבית חולים..
"איתמר?"
היא קמה מהרעש שאני עושה ואני עומד באמצע החדר ולא מצליח להוציא מילה..
"מה קרה?
למה אתה כאן?"
אני שותק, לא מצליח לדבר, אני עומד קפוא עם חולצה ביד, מסתכל עליה ולא יודע מה לעשות עם עצמי..
"רומיאו..
קרה משהו?"
היא קמה מהר ונעמדת מולי כשהיד חמה שלה מונחת על הפנים שלי..
"דניאל.."
"מה איתו?"
"הוא עשה תאונה"
אני אומר לה בשקט ומרגיש איך הגוף שלי מתכווץ מבפנים..
"מתי?"
"מקודם"
"בוא שב רגע.."
היא מושיבה אותי על המיטה ומסתכלת לתוך העיניים שלי.
"איתמר הכל יהיה בסדר.
אתה רוצה שניסע לבית חולים?"
"אני לא יודע מה המצב שלו, אף אחד לא אומר לי כלום"
"אהוב שלי, אם זה קרה מקודם כניראה שלא יודעים.
אני יודעת לאן אתה חותר, אל תמהר לשם!"
היא עוזרת לי עם החולצה ובזמן שאני יושב המום על המיטה היא מתארגנת על עצמה..
"בוא"
אני מרים את הראש שלי אליה, אחרי ששקעתי בריצפה עם מה שעלולות להיות הבשורות כשנגיע.
העיניים שלי משום מקום מתמלאות בדמעות ואני מת מפחד ממה שאני הולך לדעת.
"אני לא אעמוד בזה מיכאלה.."
אני אומר בשקט ואני יכול לראות איך היא בולעת את הגולה בגרון.
אני יכול לראות בעיניים שלה את הפחד..
"איתמר, אם לא ניסע לשם לא נדע עם מה אנחנו מתמודדים.
אני איתך ואנחנו נעבור הכל ביחד, אני לא אשאיר אותך לבד!"
היא תופסת את הידיים שלי, מדברת אלי בשקט, משרה עליי את הביטחון שאני צריך..
אני משחרר אוויר וקם.
כשהיא רוצה לצאת מהחדר אני תופס לה את היד ומושך אותה אליי..
אני מחבק אותה והיא עוטפת אותי עם הידיים שלה..
יש משהו בחיבוק שלה שמרפה את כל הכאב הזה שתוקף אותי..
אנחנו יוצאים מהבית ואצל ההורים שלי במרפסת נמצאים כמה שכנים שהתעוררו לעבודה במטעים ושמעו על המקרה..
אנחנו מתקרבים לשם והיא אוחזת ביד שלי ולא מרפה..
"מיכאלה.."
אמא שלי קוראת לה ומתקרבת אליה לחיבוק..
אני ניזכר שהם לא ממש מעודכנים בפרטים ובניסיון הנוסף שלנו.
"מה שלומך חמודה?"
אבא שלי נעמד מולה ושואל אותה ואני שמח שהוא משנה את הגישה שלו אליה.
"אני בסדר, מה שלומך?"
הם מחליפים כמה מילים ואני מנצל את זה כדי להזיז את ראובן הצידה ולשאול את מה קורה.
"מה הם לא אומרים לי?"
"הם לא מסתירים ממך אם זה מה שאתה חושב, אף אחד לא מעודכן בפרטים, גם דפנה נסעה לבית חולים רק עכשיו.."
"מי הודיע לה?"
"אין לי מושג איתמר, כולם פה על הרגליים, כל המושב על קוצים, אין אחד שהלך לעבוד"
אני משחרר אוויר וזה לא מרגיש לי כמו משהו טוב..
"מיכאלה.."
אני קורא לה והיא משתחררת מההורים שלי ומתקרבת אלי.
"אתה מוכן?"
"כן.."
"אתם עולים לבית חלים?"
הוא שואל אותי ואני כבר לא יודע מה הולך סביבי..
"כן"
"טוב אנחנו נתארגן פה על כמה דברים ונעלה גם"
"אתה בא עם ההורים שלי?"
"כן, כמה דקות"
אנחנו מסתובבים ומתקדמים לאוטו..
"אתה באמת חושב שאני אתן לך לנהוג כשאתה ככה?!
תן גז לצד השני, קדימה!"
היא מפנה אותי מצד הנהג ולוקחת שליטה..
אני מתיישב לידה ומסתכל עליה עם חצי חיוך..
"מה אתה מחייך?"
"אני מת עליך כשאת קשוחה איתי"
"אוהב את זה קשוח אה?!"
"לגמרי!"
"רשמתי לי"
היא משחררת צחוק קטן ושולחת זוג עיניים מושלמות שמצליחות איכשהו לחדור תחת כל הפחדים..
כשהיא מניעה שנינו שולחים את המבט שלנו קדימה ושמים לב שהשעה רבע לחמש בבוקר, כל המושב על הרגליים, כולם מתרוצצים..
זה לא נראה טוב, זה לא מרגיש טוב, משהו פה לא בסדר אני מרגיש את זה..
"איפה עמית?"
היא שואלת ומוציאה אותי מהמחשבות..
"אני אתקשר אליו, אין מצב שהוא לא שמע על זה"
לוקח לו זמן לענות ואני שניה מלהתפוצץ..
"כמה זמן לוקח לך לענות?!"
"הייתי בשירותים אחי.
איפה אתה?"
"אני עם מיכאלה, בא לאסוף אותך"
"יאללה אני יוצא"
אני מכוון את מיכאלה לבית שלו והוא כבר עומד בחוץ מחכה לנו.
"מה אתה יודע?"
הוא שואל ואני מסתכל עליו ולא יודע מה להגיד לו.
"וואלה חשבתי שאתה תדע יותר.
אף אחד לא אומר שום דבר"
אנחנו יוצאים מהמושב ומלא ניידות משטרה נימצאות על הכביש..
"זה היה פה?"
הוא שואל בשקט ואנחנו בדיוק חולפים על פני הגרר שעליו מונח מה שנישאר מהאוטו..
"זה לא נראה טוב.."
אני ממלמל לעצמי והיא לוחצת את היד שלי עם היד שלה..
"אנחנו עוד לא יודעים כלום איתמר, תהיה רגוע"
"אני לא יכול מיכאלה.."
אני מסובב את המבט שלי לעמית ולשנינו יש את המבט הזה של הפחד בעיניים..
אותו מבט מבוהל, אותו מבט כואב ששנינו כבר חווינו בעבר..
הוא נישען לאחור ומשחרר אוויר, מרים את הראש ותופס אותו עם הידיים..
אנחנו שנינו על הקצה ועד שנגיע לבית החולים הראש לא יפסיק לעבוד.

אחרי נסיעה שנראית כמו נצח ואין ספור שיחרורי אוויר אנחנו מגיעים.
"כוסאמק על הנסיעה הזאת"
עמית אומר ומשחרר את עצמו מהאוטו.
אני מסתכל עליו ואני מרגיש את הלחץ שלו ואת אי הנוחות שלו, אני יכול לראות את הפחד שלו, בדיוק כמו שהוא רואה את שלי.
אנחנו מבררים בקבלה איפה הם נימצאים וממהרים להגיע לטיפול נמרץ כמה שיותר מהר..
אני מתכנס בתוך עצמי וכשאני משחזר בראש את המכונית שלהם מרוסקת, קשה לי שלא לדמיין את עוז מסתכל עלינו מהצד..
היא מסתכלת עליי ויודעת שאני מתרסק לאט לתוך עצמי..
"היי"
היא עוצרת אותי שניה אחרי שאנחנו יוצאים מהמעלית..
"אני כאן.."
היא אומרת בשקט אבל מצליחה לתת לי את הביטחון שלא משנה מה, יש לי אותה..
"אני יודע.."
היא תופסת לי את היד ואנחנו נכנסים למלקה אחרי שיכנועים רבים שאנחנו משפחה של השניים שהגיעו..
אנחנו מחפשים אותם ובקצה השני של המסדרון אני קולט את אמא של דניאל, כשרופא ניגש לדבר איתה..
"הנה דפנה.."
אני אומר ואנחנו ממהרים להגיע אליה כשהיא צורחת את הנשמה שלה החוצה בבכי שיכול להרעיד את הקירות במקום הארור הזה..
היא באפיסת כוחות, נופלת הישר לתוך הידיים של עמית ושלי ושורה של רופאים ואחיות ממהרים להגיע למקום..
הם מצליחים לייצב אותה ונותנים לה כדור שירגיע אותה מעט..
אנחנו עדיין לא יודעים שום דבר ואחרי כמה דקות איתה אנחנו מתחילים להבין..
"אני צריכה להתקשר למשפחה, להודיע להם.."
היא אומרת כשעיניה שקועות בקיר וההבעה על הפנים שלה ריקה..
היא נראית כמו רוח רפאים..
אני מיישר מבט לעמית ואנחנו לא יודעים מה לעשות, מה לשאול, מה להגיד לה..
"דפנה.."
אני קורא לה והיא לא מזיזה את הפנים שלה אליי..
היא פשוט ממשיכה לבהות בקיר באותה הבעה חלולה ודמעות זולגות על פנייה..
"דפנה, דברי איתנו..
מה קרה להם.."
אני בקושי מצליח לדבר אבל מישהו חייב לשאול את השאלות האלה כדי לדעת בפני מה אנחנו עומדים..
עמית קם ואני רואה שהוא לא מסוגל להתמודד..
הטראומה שלנו כל כך חזקה שאני לא יודע מה יקרה אם עוד אחד מאיתנו ילך..
הוא זז הצידה ונישען עם גופו על הקיר, תופס את ראשו בין ידיו, עוצם את עיניו ונאכל עם עצמו..
נטרף עם עצמו, עד שאינו מסוגל להחזיק יותר והוא מתפוצץ שם בצעקה שמשתחררת ממנו ובדמעות שנראה שהחזיק קצת יותר מדיי..
"דפנה, מה איתם.. ?"
אני מסתכל על מיכאלה, רואה את המבט שלה ומבין, שעכשיו היא מבינה כמה אנחנו פגועים..
כמה המקרה של עוז שבר אותנו כל אחד בדרך שלו וכמה זה ממשיך להשפיע על כל אחד מאיתנו..
היא מפנה את העיניים הבוכיות שלה אלי, מפנה את כל הכאב שלה לתוך העין שלי..
נראה שמישהו שאב את הנשמה שלה החוצה..
אני מכיר את המבט הזה, מקרוב..

"הוא מת לי איתמר..
הוא מת לי.."

*******************
ספרו לי מה אתם חושבים..
את מי הרגתי הפעם?!
אוהבת אתכם מוזות שליייייייי הכי בעולם!
נתראה בפרק הבא!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
מה נראה לך שאת עושה!!!!
מזה הפרק הזה ויוי!!!!
למה ככה!!!!
את מי הרגת הפעם גברת???
זהו תקבלי תגובה קצרה על הסוף הזה שאירגנת לי פה.
יאללה עפתי לפרק הבא.
אוהבת אותך משוגעת ללא גבולות ♥️♥️♥️
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
אההההה וואי זה הפרק הזה..
לכי לכי לקורא את הפרק הבא!!
הגב
דווח
MAMA INDYA
MAMA INDYA
שתהיי לי בריאה!
הגב
דווח
טען עוד 28 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
שוקעת..
שוקעת..
מאת: Vivi Stories
לכל אותן נשמות שחורות
לכל אותן נשמות שחורות
מאת: Vivi Stories
דפוקה בגללך!
דפוקה בגללך!
מאת: Vivi Stories
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
זוגיות = אושר?
זוגיות = אושר?
מאת: Tsahi Barshevsky
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף