כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

יש לי הכל- פרק 79

יום הולדת לשי וגם החתונה הזאת שאני הולך עם אביטל (ורק לי אין מה לחגוג)

תוכן עניינים 1. יש לי הכל- פרק 12. יש לי הכל- פרק 23. יש לי הכל- פרק 3+44. יש לי הכל- פרק 55. יש לי הכל- פרק 66. יש לי הכל- פרק 77. יש לי הכל- פרק 88. יש לי הכל- פרקים 9+10 9. יש לי הכל- פרק 1110. יש לי הכל- פרקים 12+1311. יש לי הכל- פרק 1412. יש לי הכל- פרק 1513. יש לי הכל- פרק 1614. יש לי הכל- פרק 1715. יש לי הכל- פרק 1816. יש לי הכל- פרק 1917. יש לי הכל- פרקים 20+2118. יש לי הכל- פרק 2219. יש לי הכל- פרק 2320. יש לי הכל- פרק 2421. יש לי הכל- פרק 2522. יש לי הכל- פרק 2623. יש לי הכל- פרק 2724. יש לי הכל- פרק 2825. יש לי הכל- פרק 2926. יש לי הכל- פרק 3027. יש לי הכל- פרק 3128. יש לי הכל- פרק 3229. יש לי הכל- פרק 3330. יש לי הכל- פרק 3431. יש לי הכל- פרקים 35+3632. יש לי הכל- פרק 3733. יש לי הכל- פרק 3834. יש לי הכל- פרק 3935. יש לי הכל- פרק 4036. יש לי הכל- פרק 4137. יש לי הכל- פרק 4238. יש לי הכל- פרק 4339. יש לי הכל- פרק 4440. יש לי הכל- פרק 4541. יש לי הכל- פרק 4642. יש לי הכל- פרק 4743. יש לי הכל- פרק 4844. יש לי הכל- פרק 4945. יש לי הכל- פרק 5046. יש לי הכל- פרק 5147. יש לי הכל- פרק 5248. יש לי הכל- פרק 5349. יש לי הכל- פרק 5450. יש לי הכל- פרק 5551. יש לי הכל- פרק 5652. יש לי הכל-פרק 5753. יש לי הכל- פרק 5854. יש לי הכל- פרק 5955. יש לי הכל- פרק 6056. יש לי הכל- פרק 6157. יש לי הכל- פרק 6258. יש לי הכל- פרק 6359. יש לי הכל- פרק 6460. יש לי הכל- פרק 6561. יש לי הכל- פרק 6662. יש לי הכל- פרק 6763. יש לי הכל- פרק 6864. יש לי הכל- פרק 6965. יש לי הכל- פרק 7066. יש לי הכל- פרק 7167. יש לי הכל- פרק 7268. יש לי הכל- פרק 7369. יש לי הכל- פרק 7470. יש לי הכל- פרק 7571. יש לי הכל- פרק 7672. יש לי הכל- פרק 7773. יש לי הכל- פרק 7874. יש לי הכל- פרק 79 75. יש לי הכל- פרק 8076. יש לי הכל- פרק 8177. יש לי הכל- פרק 8278. יש לי הכל- פרק 8379. יש לי הכל- פרק 8480. יש לי הכל- פרק 8581. יש לי הכל- פרק 8682. יש לי הכל- פרק 8783. יש לי הכל- פרק 8884. יש לי הכל- פרק 8985. יש לי הכל- פרק 9086. יש לי הכל- פרק 9187. יש לי הכל- פרק 9288. יש לי הכל- פרק 9389. יש לי הכל- פרק 9490. יש לי הכל- פרק 9591. יש לי הכל- פרק 9692. יש לי הכל- פרק 9793. יש לי הכל- פרק 9894. יש לי הכל- פרק 9995. יש לי הכל- פרק אחרון

פרק 79: "תשתה מהיין, אולי יבוא המזל"

אני תוהה אם להשאיר את הבלונים הוורודים קשורים או לפזר אותם ברחבי התקרה בבית תוך כדי שאני צופה בתום מהופנטת מהם. אני לא מאמין שהזמנתי לשי 30 בלונים כאלה. איזה בזבוז כסף. ואם כבר כסף, אני מקווה שהיא תאהב את צמד הספרות 1 ו-8 בצבע המוכסף כי על אחד מהם עלה הרבה מאוד... אחותי בת 18 היום. אני לא מאמין.
אמנם החום שלי ירד מ-39 נקודה משהו ל-37.9 לפי מה שמדדתי לפני שעה, אבל אני עדיין לא במצב לצאת מהבית, בעיקר כי אני לא יכול בלי השירותים. עדיין לא חזרתי לאכול מעבר ללחם שאני קולה בתנור, והמים הוורדים כבר לא כאלה מגעילים אחרי שהתרגלתי לטעם שלהם. כאבי הבטן אמנם לא חדים כמו שהיו אתמול, אבל הם עוד מופיעים פה ושם. חיידק מעצבן.
סתיו הביאה את תום אלי בצהריים וביקשה שארד למטה כי היא ממהרת עם רותם לאיזו הופעה בזאפה. עלינו לדירה ועד שהשליח עם הבלונים הגיע לפני כמה דקות, היינו בחדר שלי על המיטה ולא יצאנו. אם כבר לא להאמין כמה הזמן טס, אני לא קולט את זה שתום כבר בת שמונה חודשים כמעט. כשאתה גר עם מישהו קשה להבחין בכמה הוא גודל, אבל אני זוכר איך היא נראתה בימים הראשונים שלה פה. בשבילי היא עדיין פיצוש.
כששי נכנסת לדירה עם שי החבר שלה, היא קופצת עלי בחיבוק ישר. "איזה יפים הבלונים!"
"אתה צריך יענו לשחד אותה בשביל שהיא תאהב אותך, אה? לקבל חיבוק." שי צוחק ועומד כמו איזה בוק ליד הספות.
"שב," אני אומר לו וקולט איך הוא סורק את הלבוש שלי, שמאוד מאוד פשוט לעומתו ולעומת אחותי. אני יכול לתרץ שאני חולה ויש לי סיבות מקלות. הוא לובש סריג כחול וג'ינס שחור עם נעלי ספורט חגיגיות לבנות. שי לבושה בסריג דק אדום (אוי, הצבע הזה) שחושף את הפופיק שלה ומזכיר את מה שמאי לבשה כשהיא באה לפה ושכבה על אותה ספה בדיוק... המכנסיים שלה שחורים ופרחוניים והעקבים שלה אדומים גם. "בוגדת," אני מסנן לעברה.
"אולי תחליף את הקפוצ'ון המזעזע שלך למשהו קצת יותר נורמלי?" היא עוברת לסרוק אותי גם. "אז מה אם אתה חולה?"
"אני לא בא לחגוג איתך ועם ההורים אחר-כך במסעדה, אני משלשל." אני דופק את החיוך של החיים.
"איכככככס." היא מחליפה מבט עם שי. "ראית איזה אח דוחה יש לי?"
"זה אומר שיהיה לי הרבה מהעוגה." שי צוחק. "אמא שלכם מביאה עוגת מוס, אני מת על זה."
שי ניגשת אל השולחן שליד המרפסת ומרימה תיק נשי שמוכר לי מאוד. אוי שיט. "טליה שוב הייתה כאן?" היא עושה פרצוף ועוברת להרים את תום.
"לא שמתי לב לזה," אני אומר ובאמת מתכוון לכך. אני שולף את הנייד מכיס הקפוצ'ון וכותב לטליה: "למה את תמיד משאירה מזכרות?" היא מתחברת תוך רגע ומחזירה: "כן, רק מקודם הבנתי שהתיק עם הבגדים נשאר אצלך כשחיפשתי את העליונית שלי. מה זה מפריע לך? כאילו זה ראיות בזירת פשע. הרווחת עוד פעם אחת לפגוש אותי לפני הטיסה שלי". אני מגלגל עיניים ולא משיב.
שי מתיישבת על הספה לידי כשתום על הברכיים שלה. אני נותן לתום נשיקות על הפרצוף שלה, והיא מחייכת אלי מכל הלב. שי מרחיקה אותי ממני ישר. "שלא תדביק אותה."
"אויש." אני קם ולוקח את התיק של טליה לחדר שלי. כשאני חוזר אני קולט ששי התחיל להרגיש בנוח והתיישב ליד שי. הוא עושה לה פרצופים, והיא מסתכלת עליו בסקרנות ונראה לי שהיא לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.
"היא נהיית בובה קטנה מיום ליום." שי מקפיצה את הברך שלה בקטנה, אבל תום לא אוהבת שעושים את זה ובוכה ישר. אני מסמן לשי עם כפות הידיים להעביר אותה אלי ישר, והיא מסרבת. "אתה צריך לתת לה להיות קצת בידיים של דודה שלה. איזה עור פנים יפה יש לה. סוג עור כמו של סתיו, למזלה." היא מדביקה לה נשיקות בלחיים.
"לתינוקות אין חצ'קונים," אני מסנן בכעס.
דלת הדירה נפתחת (הפוסטמה שכחה לנעול אחריה), ואמא ואבא נכנסים פנימה. אמא מחזיקה ביד בלון אחד ענקי עם הכיתוב HAPPY BIRTHDAY ועוד אחד בצורת לב, ואבא מחזיק את העוגה ומניח אותה ישר על השיש במטבח.
"אני אקח ממך לשנייה את תשומת הלב, שיוש." אמא משחררת את הבלונים, ניגשת אלי ושמה ישר את כף היד שלה על המצח שלי.
"אני לא תינוק." אני מרים את העיניים אליה.
"אתה היית צריך עירוי נוזלים, זה לא צחוק." אבא מתיישב לידי.
"אה, הרופא הלשין לכם?" אני מעקם את האף.
אמא משחררת את המגע ומתיישבת ליד אבא. "אין לך חום כזה גבוה, יופי. מדדת?"
"37.9." אני גוער בשי שפותח את החלון ישר, "לא, לא. בלי קור."
"אתה לא תבשל אותנו עם המזגן והמפזרי חום." אבא לוקח את שלט המזגן מהשולחן ומוריד את הטמפרטורה. "מתי אתה חוזר להתאמן?"
"מחר אחרי הצהריים. המאמן עוד חייב לי התנצלות." אני תופס את הבטן כשאני מרגיש רטט קל בפנים וכבר חושב לקום לשירותים, אבל הוא עובר.
אמא קולטת את זה. "אסור לך מאכלי חלב."
"טוב, באתם בשביל לשמור עלי או מה? לכו למסעדה הזו שלכם ותעזבו אותי." מצב רוח קרבי משתלט עלי.
שי נותנת לאמא את תום וממלמלת, "צריך לקחת את תום איתנו למסעדה גם שלא תידבק ממנו בעצבים."
"אתם לוקחים אותה למסעדה?!" אני לא יודע אם אני מתחרפן או בהלם מהמהלך שנעשה מאחורי הגב שלי.
אמא רגועה מתמיד. "מה רע? נלביש אותה חם ושתבוא איתנו. השעה בסך הכל שש וחצי. אבא ואני גם ככה מתכננים להישאר לישון פה כי אתה לא במיטבך עדיין, איתי."
"הוא משלשל." שי עושה פרצוף נגעל ואז פורצת בצחוק.
"עם ההתנהגות שלך חבל בכלל שהזמנתי את הבלונים." אני תופס שוב את הבטן ובסוף נכנע לכאבים והולך לשירותים.
כשאני חוזר אל הסלון, תום כבר לבושה בסריג פליז ורוד ומתוק, ואמא בדיוק שמה לה את המעיל. יש על העוגה של שי את הספרות 1 ו-8 בוורוד, ואבא בדיוק מדליק אותן. שי מכבה את הנרות, אנחנו שרים לה חצי "שתזכי לשנה הבאה" וחצי "היום יום הולדת לשי" ותוך דקה כולם עומדים מחוץ לדלת עם העגלה.
"אל תשכח להמשיך לשתות." אמא קושרת את תום בפנים. "ולא משנה מה, לא לגעת בעוגה של שי. אסור לך מאכלי חלב."
"כבר אמרת את זה." אני עדיין עצבני.
בשנייה שהם הולכים, אני נשכב על הספה ואיכשהו נרדם כשכל האורות בדירה דולקים.

אביטל מופיעה בדירה שלי בשמלת מיני קצרצרה ושחורה מבד שמזכיר תחרה ועליו מעיל ענקי בצבע שחור.
"קר בחוץ." אני עומד מול המראה במסדרון ומסדר את החולצה המכופתרת האפורה שאני לובש.
"יהיה חם בפנים אחרי עשר דקות של ריקודים." אביטל מושכת לי בזרוע לכיוון הדלת. "מאיה מחכה לנו שם כבר, נו. יש לנו נסיעה ארוכה גם."
"כולה חצי שעה." אני רץ לחדר כדי להביא את המעיל ופוגש את אביטל כבר ליד המעלית.
אביטל מרימה את הראש אלי. גם עם עקבים אין לה 1.80. "יש לנו שיחה לעשות בחצי השעה הזו."
"או או." אני מנסה לסדר את השרשרת, אבל אנחנו כבר מגיעים לחניון, ואביטל מזרזת אותי להתניע את האוטו.
"חסר לך אם אני אפספס את החופה." אביטל מניפה לעברי אצבע תוך כדי שאני יוצא מהחניון הכי מהר שאני יכול. היא מקלידה בוויז את כתובת האולם ושואלת, "תום אצל סתיו?"
"כן." אני מוודא שהדלקתי את האורות. לא יורד גשם, אבל אדי קור מופיעים בשמשה האחורית ישר.
"את האמת, מסקרנות, נכנסתי לה לאינסטגרם." אביטל נשמעת דרוכה.
אני מדובב אותה להמשיך. "ו..."
היא כאילו שוקלת את המילים שלה ובסוף נכנעת ואומרת את מה שברור. הרי בתכלס ברור שהשיחה הזו תהיה בנושא הזה. "היא המשיכה הלאה."
"קראת את התגובות של החתונה וזה?" אני מרגיש חנק ומשתדל לנשום עמוק.
"כן," היא ממלמלת. "בין היתר."
"הוא רוצה, השגיא הזה, שהם יעברו לגור ביחד. סתיו שוקלת את זה, יותר רוצה לחכות לסוף העונה כדי לראות איפה אשחק." אני בטוח נשמע חמוץ.
"כן, טוב, תום הילדה של שניכם." אביטל נשמעת מבינה.
"הכי קטע שהוא לא רוצה שתום תגור איתם בהתחלה." אני פורק את כל מה שסתיו אמרה לי בשיחה. "היא ישנה אצלי בשבוע שעבר הרי, עשתה לי סוג של טובה שזו הייתה היא ולא ההורים שלי. אומרת לי ששגיא רוצה שהם יגורו רק שניהם לבד בהתחלה. הוא חתיכת אידיוט, הוא לא קולט שתום שלה יותר... יותר מאשר שלי." את סוף המשפט אני אומר כשפלשבקים מהלילה ההוא בו גירשתי את סתיו מהבית שלי כי לא הסכימה לעשות הפלה מופיעים לי בעיניים.
"איך הגבת לזה שפתאום היא ישנה איתך שוב באותו בית?"
"מה אותו בית? היא ישנה איתי במיטה יחד עם תום." אני נשמע הכי כבדרך אגב כאילו זה טבעי ונורמלי, למרות שזה הכי לא. זה לא אמור היה לקרות.
אביטל מגיבה בהתאם למחשבה שלי. "היא מה?!"
"ישנה איתי במיטה," אני חוזר על זה ומוסיף בחצי לחישה, "ונתנה לי לגעת לה בציצי."
היא מסננת, "איזו שרלילה." ואני קופץ ישר ומרים את הקול.
"אביטל!"
היא לא מתחרטת על בחירת המילה שלה וממלמלת, "בפנים אתה יודע שבחורה עם חבר רציני לא אמורה לישון עם האקס שלה ובטח לא לתת לו לגעת לה בגוף."
אני שותק. אני לא רוצה לשקוע במחשבות על אם ומה שסתיו עשתה זה בסדר, מדובר בעניין שלה מול השגיא הזה. אביטל שוברת את הדממה.
"אתה אוהב אותה עדיין. כל הזמן הזה פשוט שיקרת לעצמך כדי שיהיה קל להמשיך הלאה."
"ועכשיו סתיו ממשיכה," אני מדבר בקול חלש.
היא עולה על הטון העצוב שלי. "איך אני אטוס ככה עם המחשבה שאתה אומלל? אני לא מסוגלת. אני דואגת-"
אני קוטע אותה. "אני אהיה בסדר."
היא לא מסכימה. "לא, אתה לא."
"מה יש לכם כולכם דואגים לי לאחרונה?!" אני משתדל לא להוציא עליה את העצבים. "גם ההורים שלי, גם סתיו, גם את, גם טליה. סבבה, תקופה פחות טובה. היא תעבור בסופו של דבר."
ואז הוויז מכריז שהגענו לאולם.
***
"מה זה?" אני מרחרח את פוקצ'ת הבצל ומנסה לזהות את התוספת השנייה.
"תאכל כבר!" מאיה מקרבת לי את הצלחת לפה כשאנחנו מתיישבים באחת הפינות (ברור שבישיבה, בעמידה היא מגיעה לי בקושי לכתף).
יקיר ועודד, ידידים של מאיה ואביטל דרך רעות הכלה שמתחתנת היום ובעלה עוד שנייה, שלו קוראים נמרוד, בהתחלה פחדו לדבר איתי. אחר-כך הם השתחררו ותוך רגע שמו לי עוקב באינסטגרם, אני שמתי לב, וכבר עשינו סטורי ליד החופה שאחד מהם העלה עם הבנות.
"אתה מאמין בזה שליין של חופה יש כוח מיוחד?" אביטל שואלת את יקיר, שחובש כיפה.
"אף פעם לא השקעתי בזה מחשבה," הוא משיב.
"ואתה, עודד?" היא מפנה אליו את השאלה.
הוא מצחקק. "ככה אומרים. למה, את רוצה להתחתן?"
"אנחנו טסות לדרום אמריקה מחר, מותקקקק." מאיה מקימה את אביטל מהספה, והן מתחילות לשיר את השיר "אמריקה דרום אמריקה מתוקה כמה את יפה" או משהו כזה של דודו אהרון.
כשהחופה מתחילה, אביטל תופסת לי את היד וגוררת אותי אל השורה הראשונה. היא בוכה ביחד עם רעות הכלה, ולאחר שבירת הכוס רצה לחבק אותה. אני נשאר לעמוד כמו נציב מלח, עד שהיא חוזרת וגוררת אותי אל תוך הבד הלבן הזה. "מה, נו?" אין לי סבלנות.
רעות, עם עקבים, מגיעה לי לכתף. אני מתכופף ומברך אותה, אבל אביטל תוקפת שהיא זו שצריכה לברך אותי. "איפה היין?" היא שואלת.
נמרוד מסמן תוך כדי נשיקות עם איזו דודה מבוגרת על השולחן הקטן שבצד.
"אני לוקחת." היא מעמידה לו עובדה ומושכת אותי אל תוך החופה ממש.
"מה את עושה?" אני מסתכל לאחור וקולט שמאיה ממש נשפכת מצחוק.
אביטל דווקא רצינית. "תשתה מהיין אולי יבוא המזל." היא מושיטה לי את הגביע. "נו, אני נראית לך צוחקת, איתי? אתה צריך זוגיות ודחוף."
נמרוד פוזל לאחור ומצחקק. "הבחורה צודקת, זה באמת מביא מזל."
רעות עוזבת לרגע את אחת מהחברות שלה וניגשת אל אביטל. "את לא נורמלית, טולי."
"נורמלית, נורמלית." היא לא מבינה שהיא עושה לי בושות. אני מסרב לקחת את הכוס. "נוווו, יא קרציה. תשתה כבר."
בסוף אני נכנע, לוקח לגימה ומחזיר לה. זה יין אמיתי.
אנחנו הולכים לכיוון האולם, ואני בטוח שאני אדום מהבושה. "את פדחנית," אני ממלמל ומשלב ידיים.
כשאנחנו מגיעים לשולחן, אני מגלה כבר את הסלטים והשתייה שם. אני מפחד לאכול בגלל הבטן, אבל כשיש מנה ראשונה אביטל ממשיכה להתנהג כמו אמא שלי ודוחפת לי דג.
"תפסיק להתבייש לדבר עם מלצרים." היא נוזפת בי. "אמרתי לך, זה רק להרים את היד."
"אם את לא רוצה להרים אותי מהשירותים, בבקשה תניחי לי עם האוכל." אני מרחיק את הצלחת ממני וסותם את האף כשריח של יותר מדי אוכל חודר לי לנחיריים.
קשה להתגבר על המוזיקה, ולכן אביטל אוכלת, ואני פשוט מסתכל על התאורה שבתקרה עד שאנחנו קמים לרקוד. היום בחתונות כבר כולם עסוקים במגנטים, סלפים וסטורים. אני מעלה רק אחד לעומת אביטל שמעלה בכמויות ומעלה תמונות איתי, בין היתר. כשמחלקים שרשראות ומבחנות אלכוהול, אני הפעם לוקח את תפקיד המבוגר האחראי ומזכיר לה מה יש מחר...
"מחר בשעה כזו אני על המטוס!" היא צועקת, ומאיה מתחילה למחוא כפיים בהגזמה.
אני שם לה על הצוואר את שרשרת ההוואי שלי כשהיא מתחילה להציק לה ומשאיר על הראש את המשקפיים הירוקים המהבהבים. זה בטח יצחיק את תום. חבל שנגמרו המחושים.
בשלב מסוים אני מתעייף, בכל זאת אני עדיין מטעין את עצמי מחדש אחרי הווירוס, ומתיישב על אחת הכורסאות שבכניסה לאולם. ריח הסיגריות כאן די חזק, אבל הוא עדיף לדעתי מהבום בום שבאוזניים וכבר נהיה בלתי נסבל. אני מוציא את הנייד מהכיס ונכנס לאינסטגרם בגלל מיליון ההתראות מהסטורים שהעלו איתי בשעה האחרונה. אני מדפדף קצת בHOME ומגלה תמונה שסתיו העלתה לפני פחות משעתיים. אני נושם עמוק ואז לרווחה ומחייך לעצמי קצת כשאני רואה את התמונה. זו היד של סתיו אוחזת ביד של תום עם הכיתוב "השמחה שלי" באנגלית. אני נותן לייק ונכנס לסטורי שלי לבדוק מי צפה בו. שם המשתמש של סתיו קופץ בראש. אינסטגרם חכם... הוא זוכר את ימי התיוגים של התמונות שלנו על כל פיפס בימי הזוגיות.
כשהודעה בווסטסאפ נכנסת, בהתחלה אני חושב שאני מדמיין. אני פותח אותה ומגלה שאני לא הוזה. זו המציאות. סתיו שלחה הודעה הרגע.

"איך שם?"

אני בוהה בהודעה שלה כמעט עשרים דקות. השיחה בדרך עם אביטל עולה לי במוח וטעם היין עוד על הלשון שלי. פתאום גם הדברים של טליה קופצים, ואני לא יודע למה, אבל זה מרגיש כאילו אני מתחיל לשנוא את סתיו על זה שהיא המשיכה הלאה. כמובן שזה נשמע ילדותי. גם להמשיך להשלות את עצמי שהיא תרצה שנחזור זה ילדותי. היא עדיין מחוברת לווטסאפ כשאני פותח את השיחה. בסופו של דבר אני קם חזרה אל רחבת הריקודים ולא עונה לה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אפשר פרק היום??
הגב
דווח
שלכת כותבת מהלב
שלכת כותבת מהלב
כתוב רק חצי :/
הגב
דווח
guest
מתי פרקקק
הגב
דווח
טען עוד 23 תגובות
כותבי החודש בספרייה
שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 91
יש לי הכל- פרק 91
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 66
יש לי הכל- פרק 66
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק אחרון
יש לי הכל- פרק אחרון
מאת: שלכת כותבת מהלב
יש לי הכל- פרק 50
יש לי הכל- פרק 50
מאת: שלכת כותבת מהלב
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D