כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכים
תגיות
כל התגיות
1 1

שחור או ורוד- פרק 8

You received a gift. We do not say no to gifts

בסוף יצא שבן גם נשאר לישון אצלי. אני הצעתי לו את זה תאמת, הוא היה כל כך מפורק ואחרי השיחה הזאת הבנתי שהוא מפורק גם מאוד נפשית וחשבתי שהיה לו טוב יותר להישאר כאן. להתנתק קצת ממה שהוא כל כך מפחד ממנו.
השיחה עם בן גרמה לי לחשוב הרבה, להיזכר בהרבה דברים ולהבין כמה התקדמתי ולמדתי בשנה הזאת. התבגרתי נורא, הבנתי מי אני, תיקנתי טעויות שלי מהעבר ולמדתי מהם מאוד, כיפיתי על התחושות שלי והמחשות שלי, ובקיצור, השגתי את המטרה ששמתי לעצמי בשנה האחרונה. אבל בן לעומת זאת... לבן עוד היה מה ללמוד. הוא פשוט בחר ללמוד בדרך הלא נכונה והוא לא שם לב לזה. עד עכשיו, ברגע שזה יתפוצץ לו בפרצוף.
השאלות, איפה אני הייתי עומדת אם אני לא הייתי משיגה את זה כמו בן? איך אני הייתי מתמודדת עם זה עכשיו? עלו לי בראש הרבה.
מה שאני בטוחה זה שלא הייתי מצליחה להחזיק מעמד כי אם למדתי על עצמי משהו בשנה הזאת זה שאני בן אדם של שליטה. ואני לא יכולה להיות בחוסר שליטה על החיים שלי ולהיות לא בטוחה בכל דבר שאני עושה. אם אני לא בשליטה אני מתרסקת ועושה הרבה שטויות. מביאה את עצמי לדברים שאני לא צריכה להיכנס עלהם. כמו לדוגמה להישאר במערכת יחסים שאני יודעת שהפסיקה להיות מתאימה לי.

לקח לי זמן להירדם באותו לילה. אני לא בדיוק יכולה להסביר למה. כנראה שבן בלבל אותי.
בוקר אחרי זה אני קמתי מוקדם עם לא הרבה שעות שינה. חשבתי על הרבה דברים.
בערך שעתיים אחרי שאני התעוררתי בן יצא מהחדר.
"בוקר" הוא אמר עם קול של בוקר והיה נראה עייף עם שער מבולגן אבל בכל זאת היה נראה מעולה.
"איך אתה?" שאלתי נורא באדישות. "הרבה יותר טוב תאמת. רציתי גם להגיד שממש תודה שנתת לי להישאר כאן והקשבת לי גם ככה אתמול ו..." פתאום הוא פתח את העניים שלו והסתכל עלי בפעם הראשונה הבוקר. כמובן שהוא שם לב למצב שהיתי בו. "מה קורה אלי?" "מה קורה?" החזרתי בהתחכמות. "מה מטריד אותך?" לא עניתי. "את יכולה לדבר איתי את יודעת. אני חייב לך" הוא הסתכל עליי וחייך בערמומיות. נשמתי עמוק.
לא ידעתי אך להגיד את מה שאני רוצה. זה הרגיש לא הכי בטוח להגיד את זה. "עזוב, זה לא משנה. זה סתם מחשובות כאלה של בוקר, אתה יודע שיש לי לפעמים כאלה. אבל תודה ששאלת בן" עניתי עם חיוך, קמתי והלכתי להכין כוס קפה, "אתה רוצה קפה?" "את בטוחה שזה סתם?" "בן. אל תשגע אותי עכשיו, אמרתי שכן אז זה כן. עכשיו אתה רוצה קפה או שאני אכין רק לעצמי?" "אני חושב שאני אוותר הפעם. נראה לי שהגיעה הזמן שאני אחזור למציאות" הוא לקח את ג'קט הבומבר השחור שלו שהוא לובש תמיד בחורף ויצא מהבית. הדבר האחרון שהוא אמר לי היה "ושוב תודה אלי. על הכל".
הרגשתי הכלה כשהוא הלך, אבל יחד עם ההכלה הזאת הרגשתי ממש לא נעים שאני מרגישה אותה.

רציתי כל כך להפסיק לחשוב. נמאס לי מזה ממש. אני לא אוהבת לחשוב יותר מידי, אני מרגישה שאני מתנתקת כשאני חושבת. והייתי צריכה את הריכוז הזה בשביל העבודה, אבל כמובן שגם בעובדה זה לא אספיק וזה שיגעה אותי בטרוף!
חשבתי על לצאת לריצה בערב בשביל לעזור לעצמי קצת.
פתאום קיבלתי הודעה מליאו. "אנחנו יכולים להיפגש היום?"
הלב שלי התחיל לדפוק מהר בגלל ההודעה הזאת.
"כן, ברור. אני מסיימת ב20:00 זה בסדר?"
"כן זה מעולה"
עכשיו כל המחשבות שהיו לי עד סוף המשמרת הייתה למה הוא רצה להפגש? והאם זה רציני יותר כמו שחשבתי או שאני סתם חייה בסרט?

ברגע שהמשמרת שלי נגמרה אני יצאתי במהירות טיל מהחנות כאלו זה פגישה של חיים ומוות.
אני התרגשתי ללא ספק. רצתי לכוון האוטו כדי להגיעה אליו כמה שיותר מהר. רצתי כל כך מהר שלא שמתי לב בכלל מה עומד מולי ונתקלתי בליאו. הגוף השרירי והחזק שלו אפיל אותי על הריצפה והוא זז אחורה ואמר "ואוו". הייתי כל כך מובכת! הוא הושיט לי יד ועזר לי לקום ואני נהייתי כמו מר עגבנייה. הוא צחק עם החיוך הכי חמוד שראיתי בחיי ואמר, "לאן רצת כל כך מהר?" "לאוטו" אמרתי מובכת, "לא חשבתי שתבוא לעבודה שלי" "אני מצטער, אני חשבתי שהיה לך ככה נוח יותר" "אבל הייתי חוזרת הביתה, מתקלחת מתלבשת. אני ניראת כמו הצרות שלי" וגם הרגשתי ככה. אני תמיד מרגישה ג'יפה אחרי העבודה למרות שאני נמצאת כל היום בחנות מתחת למזגן. זה תמיד מרגיש לי שהעייפות הפנימית שלי מהעבודה יוצאת החוצה והופכת אותי למסריחה, עייפה, בן אדם שאני לא רוצה להיות. "אני לא רואה שום בעיה. לדעתי את ניראת מדהים" הוא הסתכל עלי במבט החמוד ביותר בעולם ושוב חייך את החיוך הכל כך יפה הזה. הוקסמתי מיד.
"אז שנלך?" הוא שאל, הסתובב ואני הלכתי אחריו. מנסה להתעורר מהכישוף שהרגשתי שהוטל עליי.

שקט מוחלט היה למשך איזה עשר דקות.
"למה רצית להיפגש איתי בכלל?" שאלתי לבסוף, לא ראיתי שום דבר טוב יותר לשאול. "אין סיבה מיוחדת" הוא הסתכל, זרק חיוך וחזר להסתכל על הרצפה.
שתיקה מעצבנת נוספת.
"בואי נשחק שוב" הוא אמר. "נשחק?" שאלתי כאלו שפעם קודמת אני לא היעלתי את הרעיון הטיפשי הזה. "כן, נשחק. פעם קודמת זה היה נראה שזה עבד אז למה שלא ננסה שוב" "אוקי" צחקקתי בבושה. "אבל הפעם תשאלי משהו עסיסי" הוא אמר בחיוך ערמומי. חשבתי רגע ואז עלתה לי איזה שאלה בראש. "מה הדבר הכי פרועה שעשית כשהיית שיכור?" "אה... אני חושב ששכבתי פשוט עם מישהי..." הוא אמר אחרי חשיבה קצרה. "זהו? זה כל מה שעשית?" היה לי קצת זלזול בקול שלי למרות שאני לא עשיתי שום דבר פרועה בעצמי. "אני לא משתכר הרבה. למה את עשית משהו?" "לא" צחקקתי. "זה מה שחשבתי" "טוב עכשיו אתה" ברחתי מהשאלה הזאת. "יש לך קעקועים?" "לא. עדיין לא" "את רוצה?" "כן. רציתי כבר הרבה זמן אבל אני לא רוצה סתם קעקע. יכול להיות שזה נשמע פתטי אבל אני לא יכולה לחשוב שהיה לי משהו חרוט על הגוף שלי לכל החיים והיה איתי כל הזמן בכל מקום ויהפוך להיות חלק ממה שאני מציגה בלי שאני היה גאה בו ובטוחה בו במעט האחוזים. ועדיין לא מצאתי את הקעקע המתאים" "אני לא חושב שזה נשמע פתטי בכלל. אני אפילו מאוד מסכים עם הגישה הזאת". הוא גרם לי להרגיש בטוחה יותר. היה לי כל כך טוב לדבר איתו. הוא נתן לי תחושה שאני יכולה להיות אני ולהגיד בדיוק את מה אני חושבת בלי שיפוטיות בכלל. אנשים כאלה ישר גורמים לי לסוג של חיבור איתם. "לך יש קעקועים?" שאלתי. "תאמת שכן. אחד" הוא הרים מעט את החולצה שלו, אראה לחלקיק שנייה את הבטן התחתונה החטובה שלו והציג בפניי את הקעקע שהיה בחלק התחתון של הגב שלו בצד ימין. "You received a gift. We do not say no to gifts", קראתי. "מה זה אומר?" הייתי חייבת לשאול. "זה משפט שסבא שלי נהג להגיד הרבה. ההורים שלי נפגשו עוד בתיכון באמריקה" הוא אמריקאי?! עכשיו המראה הזה שלו ברור. "ואחרי שנה ביחד, כשהם היו בני 17 אימא שלי נכנסה להריון לא מתוכנן, איתי. הם רצו מאוד לעשות הפלה וגם סבתא שלי חשבה שזה הדבר הנכון לעשות אבל בסופו של דבר סבא שלי שכנעה את כולם להשאיר את ההריון בטענה שהיא קיבלה מתנה. ואף פעם לא אומרים לא למתנות. אחרי שנולדתי את רוב השנים הראשונות שלי העברתי בבית של סבא וסבתא שלי. אני גדלתי שם. הייתי איתם יותר ממה שהייתי עם ההורים שלי בגלל הלימודים שלהם והכל. אחרי שהם כבר סיימו את הקולג' ומצאו עבודה הם החליטו שהם רוצים להמשיך את החיים שלהם, והם התחתנו והביאו את האחים שלי. אבל עדיין הייתי כל הזמן בבית של סתבא וסבא שלי. אחרי שסבתא שלי נפטרה, נהגתי לבקר שם אפילו יותר. אחרי עוד כמה שנים סבא שלי מת ואני לא זוכר משהו יותר קשה בחיים שלי מזה. סבא שלי היה הבן אדם הכי קרוב אלי במשפחה. גם כשהתבגרתי אני נהגתי להתייעץ איתו כמעט על הכל. הוא ידע הרבה דברים שההורים שלי לא ידעו עליי, הוא היה בשבילי המון פעמים כשהייתי צריך אותו והוא גידל אותי ולימד אותי המון דברים שמובילים אותי עד היום. אחרי זה עלינו לארץ בשביל לעשות דף חדש, ואני התחלתי לשים את הטבעת הזאת שלו כל הזמן, כי האמנתי שזה מה שישמור על הקשר הזה שלנו. חשבתי על זה שגם ככה איבדתי אותו לתמיד ועכשיו אני לא יכול להיות קרוב אפילו לזיכרונות שלי ממנו, אז לפחות שהיה לי משהו שישאיר אותו איכשהו קרוב. כשהגעתי לצבא כל החברים שלי התחילו לעשות קעקועים וגם אני רציתי לעשות משהו אבל בנתיים שכולם עשו כל מיני ציורים רנדומליים אני רציתי למצוא משהו שבאמת יש לו משמעות בשבילי. אז חשבתי ואז עלה לי המשפט הזה שסבא שלי אמר לי כל הזמן. ובסוף החלטתי שזה הקעקע שאני צריך לעשות. בגלל זה אני כל כך מתחבר לגישה שלך לגבי העניין".
ליאו היה נראה מבחנתי תמיד בן אדם מקסים אבל בשלב הזה אני חושבת שהתחלתי לחבב אותו באמת. הוא נחשף כמישהו מאוד רציני ומאוד שקול במעשים שלו. אבל יחד עם זה סופר רגיש וכנה. מאוד מזכיר לי את עצמי.
זה מדהים איך ברגע אחד פשוט כל המחשבות שלך משתנות.

לסיפור זה תגובה אחת
הוסף תגובה
תגובה חדשה
שלח תגובה
סגור
1.
וואו וואו וואו אני רוצה המשך ועכשיוווו
כל כך שמחה שאת אוהבת!
המשך בקרוב מאוד!
כותבי החודש בספרייה
emma golod
שלום, אני אמה- פרק 38
שלום, אני אמה- פרק 38
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 50 (הפרק האחרון)
שלום, אני אמה- פרק 50 (הפרק האחרון)
מאת: emma golod
שחור או ורוד- פרק 12
שחור או ורוד- פרק 12
מאת: emma golod
שלום, אני אמה- פרק 41
שלום, אני אמה- פרק 41
מאת: emma golod
מרתק
מכונת הזמן-32
מכונת הזמן-32
מאת: אביטל סיאני
מכונת הזמן-31
מכונת הזמן-31
מאת: אביטל סיאני
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה מסובך - פרק 14
זה מסובך - פרק 14
מאת: מישהי שלך
סיפורים אחרונים
על פיך חשק דבר
על פיך חשק דבר
מאת: מאת: לעט ker
בגלים נסחפה
בגלים נסחפה
מאת: בת-אל שוורצמן
גלים של גאות 2
גלים של גאות 2
מאת: שיר פיליבה
מתבייש
מתבייש
מאת: Angus Br
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה